בית אלהים, שער היסודות מ״הBeit Elohim, Shaar HaYesodot 45
א׳ומה שבא בשאר ספרים בשכר הצדיקים בחוש ועונש הרשעים, הוא מה שהתחיל בשבח ושכר ישראל שפרו וישרצו וגו' במאד מאד וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, כי לא נכלל ענין ריבוי ישראל בכלל יעוד שנתייעד לאברהם אבינו ע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אלא היה זה להם שכר חלף עבודתם וצערם כי לא קדם להם חטא לשיעבידו בהם המצריים עבודת פרך, אלא מפני הריבוי כ"ש וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו', שיהיה סבה לאל ית' להרבותם ולהפרותם יותר ממנהג כל האומות מפני שענו אותם שלא כדין, ולא יצטרך לחפש אחר אברהם אבינו עון אשר חטא בו לשישתעבדו בניו:
1
ב׳ואפשר לומר כי מפני שלא היה בטבע אברהם להוליד וכוכבי השמים וכסיליהם לא היה להם שום הוראה על אומה הישראלית אשר היו עתידים לצאת מאברהם אבינו ואין להם שום שר ומזל למעלה, כי חלק ה' עמו להיותם עתידים לקבל התורה מאתו ית' אשר היא כולה שמותיו ית', לכך היו גרים בארץ לא להם משעת צאתם לאויר העולם עד שעה שנראו לקבל התורה והם הארבע מאות שנה שנגזר עליהם גרות ועבדות וענוי, והם נמנים משעה שנולד יצחק והוא זרע מיוחד ומיוחס לאברהם אבינו ויחשבו בכל אלו השנים כאילו אינם אומה ולשון בעולם, כיון שהיו גרים ומשועבדים עד שיצאו ממצרים, כי אז נקראו עמו כמו שכתוב ראה ראיתי את עני עמי, ונקראו מפיו בני ישראל כמו שכתוב צעקת בני ישראל באה אלי, כי מאז היו ראוים לקבל התורה ולירש את הארץ, כי לא היה להם מושב בעולם כי אם בא"י שאין שר ומזל ממונה עליה כמו הם שאין שום שר ומזל שולט בהם, וכשגרם עונם שלא יכנסו לארץ עד מ' שנה אם היו יושבים בשום מקום אחר ממקומות וארצות הגוים היו צריכים להיות גולים ומשועבדים שם, ולכן היו במדבר שלא היה בו שום מושב לאו"ה ולא שר ומזל שולט בו שהיה מקום שרף ועקרב וצמאון, ולהיותם חלק ה' פרו וישרצו וגו' כי גדולת האל ית' אין לה קצב ותכלה, וכן האומה המיוחדת אליו רבו למעלה אשר לא ימד ולא יספר, ואמר הכתוב ובני ישראל פרו וישרצו וגו' מצד היותם חלקו ונחלתו, כמו שיעד לאברהם אבינו הבט נא השמימה וספור את הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך, ואח"כ אמר ויקם מלך חדש וגו' וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וגו', כי גם שהיו מענים אותם כדי שלא יפרו לא היה מועיל להם כמו שהיו פרים ושורצים קודם כן היו פרים עתה כשהיו מענים אותם, כדי שיתפרסם באומות כי אין להם יחס עם שום אומה ולשון מצד היותם חלק ה' שאין לו קץ ותכלה וכן עמו אין להם קץ ותכלה: וכל זה בא להם מזמן המבול שהציל האל ית' את נח ממי המבול אשר סודרו ממערכות השמים ונתייחד הוא בכניסתו לתיבה להיות חלק ה' שלא ישטף במי המבול, וכמו שאמר הכתוב ויסגור ה' בעדו שהוא היה מגן לו ובאברתו יסך לו ולא נמסר תחת המזלות, ונשאר במקומו שם בנו המובחר מבניו להיות תלק ה', וכמ"ש ברוך ה' אלהי שם וגו' וישכון באהלי שם שנתייחד שם וזרעו להיותם חלקו ונחלתו, ולכן נתייחס זרעו אחריו זה אחר זה עד אברהם אבינו שבא אחריהם וקיבל שכר כולם, ומלבד מה שמורה וישכון באהלי שם על ענין בית המקדש, מורה ג"כ על אהלי אברהם יצחק ויעקב שמהם ומזרעם יצא מי שיבנה בהמ"ק וישכנו בו, ואלו האהלים הם מה שהוזכר בכל האמהות אהל, כמו שכתוב בשרה הנה באהל וברבקה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, וברחל ולאה ושפחותיהם כתוב ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל, כי בזכות ברכת אהלי האמהות שהיו זהירות במצות תוך אהלן לשם שמים זכו בניהם וזרעם לשכון באהלי המשכן ובית המקדש, כי לכן נקראו לשון אהל להורות מה שנרמז באהלי שם שבירך נח את שם שישכון ה' באהלי בניו אברהם יצחק ויעקב, והם אהלי האמהות כדי שיזכו לאהלים העתידות לבא אח"כ, וזכה הוא בעצמו לראות את כולם שנשלמו ת"ר שנותיו בשנת חמשים ליעקב אבינו והם שנים עשר דור, וכמו שזכה הוא לי"ב דורות כנגד י"ב מזלות שיצא הוא מכללם ונכלל בחלק השם כמו שנזכר, כן היה יעקב אבינו שזכה שיצאו ממנו י"ב שבטים ולא מאבותיו להיותו דור י"ב לשם בן נח הדומה אליו:
2
ג׳וכן נתקיים בו משכן האל ית' באהלו שהיה הוא מלך ירושלים מקום ביהמ"ק, כמ"ש ומלכי צדק מלך שלם בזכות שיצאו מזרעו אברהם יצחק ויעקב, ומהם בתי כהונה ולויה והוא מה שנרמז במה שכתוב שהוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון, לחם רומז לאברהם שאמר ואקחה פת לחם, ויין על יצחק כשבירך את יעקב נאמר ויבא לו יין וישת. והוא רומז ליעקב כשניצל מיד עשו נאמר בו והוא עבר לפניהם, כהן רומז לבתי כהונה ולויה שנקראו כולם כהנים, ולכן אמר כי זכה להיות מלך בירושלים מפני שזכה להוציא מזרעו לחם ויין והוא כהן כמו שנזכר הכל היה לאל עליון, ואם לא זה במה היה שם בן נח כהן לאל עליון, וסבת היות נרמזים האבות במלות אלו כי באותה הסעודה שעשה אברהם למלאכים נתבשר בלידת יצחק, וביין ששתה יצחק נתקיימו הברכות אשר בירך ליעקב, ובעבור יעקב לפני האמהות וילדיהן כמו שכתוב והוא עבר לפניהם נתקיימו הברכות והבכורה בו ובבניו וזרעו, כי אז ניצל ממחשבת עשו הרשע ולא הוסיף עוד ראות פניו ויצאו מזרעו בתי כהונה ולויה כמו שנזכר.
3
ד׳וכן נרמזו שנותיו של שם במלות האלו שהם רומזות לאבות כמו שנזכר שהוא חיה ת"ר שנה, והאבות חיו תק"כ שנה, ואחד מבני הכהנים הגדולים והוא שופע לישראל והוא עלי הכהן חיה צ"ח שנה תשלום ת"ר שנה של שם, וא"כ ירמוז הכתוב כי מלכי צדק מלך שלם והוא שם הוציא שנותיו לתשלום לחם ויין, והוא כהן שנרמזו במלות אלו שנות האבות ושנות עלי הכהן שהם ת"ר כמו שנזכר, כי בזכותם חיה כל אלו השנים בדורות האלו שלא הגיע שנותיהם לחצי שנות הדורות הראשונים אשר מאדם ועד נח, וכן שם היה בן צ"ח שנה במבול וניצול ממי המבול וחיה אח"כ תק"כ שנה בזכות האבות העתידים לצאת ממנו שחיו תק"כ שנה, וכן חיה שם ת"ר שנה כנגד ת"ר שנה לחיי נח בזמן המבול, כי היה לו זכות ג"כ שינצל בתיבה כמו נח אביו מלבד מה שהיה ניצול בזכות אביו עם שאר אחיו, כל זה לתת טעם למה חיה שם יותר מבניו ומבני בניו אלא שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה:
4
ה׳ונחזור אל שכר ריבוי ישראל תחת עניים ואל שכרם שהיו עם נושע בה' ביציאתם ממצרים בשכר שלא שינו שמותם ודברים אחרים, ולקיום יעוד האבות שהבטיחם האל ית' להרבות זרעם ולהורישם את הארץ הטובה, וראינו שכרם גדול שסבב האל יתב' יציאתם ממצרים בסרבנות פרעה ועמו מלשלחם להביא עליהם המכות אשר היו דומות למה שעינו אותם מדה כנגד מדה כדי שיתפרסם כי מאתו יתב' באה להם על אשר עינו את בניו במיני עינויים, וגם שהיו המכות משולחות וכוללות בכל ארץ מצרים היו ניצולים כל ישראל מהם כמו שנזכר בכתובים, ואחר כן יצאו ברכוש גדול כמו שייעד לאביהם חלף עבודתם שנהנו מהם בבנין ערי מסכנותם, כי זהו זולת שכר רבויים בעינוי שהיו מענים אותם מלבד העבודה שהיתה בפרך ובמצות גדולות וזלזולים שהיו מזלזלים בהם להדאיב את נפשם להעציבם שלא יפרו ולא ירבו וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו':
5
ו׳וכן ראינו שכר צדקניות כמו שאמר האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות וגו' ותקרא את אם הילד וגו' היליכי את הילד הזה והניקהו לי ואני אתן את שכרך וגו', כי מלבד השכירות הניתן לה היה העיקר שחשבה בת פרעה כי זה לא היה בו ספק שיהיה נכלל תוך גזירת פרעה שגזר על המילדות העבריות בילדכן את העבריות וגו' אם בן הוא והמתן אותו וגו' ואח"כ גזר לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו', והיה יותר קרוב לומר כי זה היה מן הגזירה השניה כיון שנמצא מושלך ביאור והיה ראוי להטביעו, אבל מפני שראתה אותו בוכה והיה קולו כמו נער שהיו לו כמה חדשים חשבה שהיה מן הגזירה הראשונה שנגזרה על העברים לבד כמ"ש מילדי העברים זה לא מן הגזירה השניה שהיתה כוללת לכל עמו בין מצריים בין עבריים, שאם היה כך לא היה קולו כנער שלא עברו כ"כ ימים מן הגזירה השניה שבאותו היום של הגזירה נולד, ולא ידעה אם היה מצרי או עברי, ובהיותו כנער גזרה אומר שהיה מן הילודים בראשונה כשהיתה הגזירה על העברים לבד וכבר נתבטלה בגזירה השניה, ומפני שהיתה מסופקת קצת בזה אמר הכתוב והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה, כי מצד שראתה אותו בוכה חמלה עליו ובחמלתה עליו היה סבה שדנה אותו לכף זכות שהיה מילדי העברים, והוא הגזירה הראשונה ולא מן השניה כמו שנזכר, ולכן נתחכמה אמו שצפנה אותו מה שהיה אפשר להצפינו אע"פ שלבסוף היתה מוכרחת לעשות מה שעשתה, ולא רצתה לעשותו מקודם כשנולד להשליכו ביאור, שהיה ניכר שהיה נולד מקרוב מן הגזירה השניה, אבל אחר הג' חדשים שהיה גדול בחדשים היה אפשר לטעות בו שיחשבו שהיה מן הגזירה הראשונה, ואם היתה יכולה להצפין אותו יותר זמן שיראה יותר גדול היתה עושה אלא שלא יכלה עוד שהיו המצריות יודעות וחושבות זמן לידתה כמו שדרשו חז"ל, והרי לך שכר הנשים הצדקניות.
6
ז׳ונרמז לה בלידתו בהיותו טוב שנתמלא כל הבית כולו אורה שתהיה אורה לכל ישראל באמצעותו שיוציאם מחושך הגלות, וצפנה אותו ג' ירחים, רמז כי בתוך שלשה ירחים תהיה ישועת ישראל ביציאתם ממצרים וקבלתם התורה, כי לא היו ימים טובים לישראל ולא ימי מעלה והשגה למשה רבינו כמו אלו הג' ירחים שיצאו בהם מארץ מצרים וניתן להם התורה על ידו שבהם היה צפון עם השכינה להוציאם מארץ מצרים ולקבלת התורה, וכן היה צפון עם ישראל בהנהיג אותם מיום צאתם ממצרים ועד תשלום שלשה ירחים שלמים עד י"ז בתמוז שראו שהיה בושש לרדת מן ההר ואמרו זה משה האיש אשר הוציאנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו ובקשו לעשות להם מנהיג אחר במקומו, וזה היה אחר הג' ירחים ע"י ערב רב אשר יצאו עמהם ממצרים כמו שנרמז כאן שאמר הכתוב ולא יכלה עוד הצפינו וגו' ותקח לו תיבת גמא וגו' ותשם בסוף וגו', שנמסר ביד בת פרעה המצרית אחר תשלום הג' ירחים כמו שנזכר: וכן ראינו שכר הצדיקים ובני בניהם שאחר שראו נקמה מאויביהם לקחו שכרם ממה שהעבידו אותם, כמו המכה את חבירו שמשלם לו הצער ואחר כך בשת שבת נזק ורפוי, ותשלום הצער מה שנצטערו המצריים במכות הגדולות היה למיני רעות ופורעניות שהיו המצריים עושים בהם, ושאר הדברים הארבעה היו תשלומם מה ששאלו מהם כלי כסף וכלי זהב וינצלו את מצרים, וכמו שיעד להם על הכל וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אמר כי גם שידין ויעניש אותם אחר העונש יצאו ברכוש גדול שישאלו מהם ויתנו להם ולא יקפידו עמהם על מה שבא עליהם מצדם וכמו שאמר הכתוב ונתתי את חן העם הזה וגו', כי הוצרך לתת חנם בעיניהם אחר שהוכו על ידם, והוזכר ענין זה בתורה שלש פעמים. א' הודעה למרע"ה בדיבור הראשון ונתתי את חן העם הזה וגו'. שני בשעת מעשה דבר נא באזני העם וגו' ויתן ה' את חן העם וגו'. שלישי אחר מעשה וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, על כי היו צריכים שיהיה להן חן הרבה שישאילום כי היו מבוזים בעיניהם והיו קצים בהם, וגם שיתן חנם בעיניהם אח"כ כשהוכו על ידם מכות גדולות ונאמנות ניטל מהם החן והוצרך חן אחר, אח"כ כשראו בפועל שהיו הולכים להם ממצרים וחשו שלא יוסיפו לראותם עוד ניטל החן ההוא והוצרך לחן אחר, כמ"ש הכתוב וה' נתן את חן וגו' וינצלו את מצרים כי השאילו להם, גם כי ראו שהיו הולכים להם והיו מנצלים את מצרים כתרגומו:
7
ח׳וכן ראינו שכר בני ישראל ומעלתם, בנסי הים והמדבר, במן ובאר וענני כבוד, ושאר הנסים וקבלתם התורה והשראת שכינתו בתוכם במשכן, וקבלת קרבנותיהם בחנוכת המזבח, וקדשו את אהרן ואת בניו לכהן לו ואת הלוים לשרת, וישראל איש על דגלו ועל מחנהו ע"פ ה' יחנו וע"פ יסעו, והשגת משה בנבואה ואהרן ומרים והזקנים אשר התנבאו ולא יספו מהרוח הניתן להם הנאצל ממרע"ה, והיותם ניצולים מן מלך אדום ומן הכנעני מלך ערד וסיחון ועוג ובלק ובלעם, והיותם נפקדים מאת ה' למנות עליהם איש על העדה יהושע תלמיד משה רע"ה ללחום מלחמותיהם עם שבעה עממים, ולחלק להם את הארץ הטובה והזהירם והתרה בהם והעיד בהם את השמים לבלתי יעברו על דברי התורה הזאת.
8