בית אלהים, שער היסודות מ״זBeit Elohim, Shaar HaYesodot 47

א׳והראיה הלקוחה מן הקבלה על שכר הצדיקים ועונש הרשעים, הוא כל מה שבא בתורה נביאים וכתובים ודברי חכמים ז"ל בצווי ואזהרה על עשות הטוב וטוב להם ועל אזהרה מעשות רעה ורע להם, כמו שנרמז קודם בריאת אדם שאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו, ובאה הקבלה אם זכו ירדו ואם לאו ירדו, והוראת אופן הבריאה מתחלה בצלם ודמות שיהיה מוכן יותר אל עשיית הטוב מעשיית הרע, ועל הנחה זאת מקדים האל יתברך לעשות טוב לצדיקים בשכר מה שמוכנים לעשות ועושים אח"כ, וכמו שהתנהג עם אדם הראשון עצמו שלקחו והניחו בג"ע לעבדה ולשמרה, נחן לו קודם שכרו שהניחו בג"ע וצוהו אח"כ לעסוק בדברי תורה ולשמור מצותיה, ופרט לו שבע מצות הרמוזות בכתוב ויצו אלהים הסמוך לו, ומפני שנצטוה בהן בהיותו בג"ע יש רמז שחסידי אוה"ע השומרים מצות אלו מפני שנצטוו בהן מהאל ית' יש להם חלק מה בדמיון שבע כתות של צדיקים בגן עדן ובעוה"ב:

ב׳וכן בנח להיותו איש צדיק תמים הוזכר שנמלט משטיפת המבול ובניו ג"כ בזכותו, כמו שנצטוה מהאל ית' שיעשה התיבה שיבוא הוא וכל ביתו אליה, כי אותו ראה צדיק לפניו בדור ההוא, וכן ארר את כנען שראה ערות אביו ובירך את שם ויפת אשר כסוה.

ג׳וכן באברהם אבינו נאמר ואעשך לגוי גדול וגו' ואברכה וגו', מפני צדקתו שנאמר בו עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו', ולא הוזכר בו קודם שהיה צדיק כמו שהוזכר בנח, אלא פתאום זרח להאיר בחשך ונאמר ויולד את אברם את נחור ואת הרן וכתיב בתריה ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו', קודם שנודע לנו מה טיבו ומה מעשיו:

ד׳ויש אצלי סבות בזה, האחת כי ראינו באדם הראשון שהוליד ג' בנים נקובים בשמות קין הבל ושת, ולא יצא להם שם על פני חוץ כ"א משם אשר ממנו הושתת העולם, וכן נח העשירי לאדם הראשון הוליד ג' שם חם ויפת, ומן שם יצא שם על פני חוץ, וכן תרח עשירי לנח הוליד ג' את אברם ואת נחור ואת הרן, ומאברהם נזדכך יצחק עד יעקב אשר היתה מטתו שלימה עד שקבלו זרעו את התורה והיו סבת קיום העולם כי לא היה מתקיים זולתה, ואחר שהראשון והעשירי לו היו משולשים בבנים, והאחד היה המובחר גם העשירי לעשירי שהיה משולש בבנים, היה נודע כי הראשון מהם יהיה המובחר, ולכן לא הוצרך להזכיר באברהם שהיה צדיק ומיד התחיל ואמר ויאמר ה' אל אברם וגו', וכן יצאו מאדם הראשון ג' צדיקים ידועים במקום קין והבל והם שת חנוך ומתושלח בנו שנשלמו שנותיו בתחלת ימי המבול, והמתין לכבודו האל ית' עוד שבעת ימים כמו שכתוב ויהי לשבעת הימים וגו' וכמו שדרשו חז"ל, ולמך בנו אבי נח מת בחיי אביו מתושלח ד' שנים קודם אביו, כמו שנראה מסכום שנותיהם, גם הוא היה צדיק ששמע לאביו שאמר לו שיקרא שמו נח, וכן היה מסורת בידו מאדם הראשון כמו שאמרו במדרש כי הוא היה בן ד"ן שנה כשמת אדם הראשון, וקרא שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו, וכך היה כמו שדרשו חז"ל, וכן יצאו מנח שלשה צדיקים ידועים במקום יפת וחם והם עבר ופלג ויקטן בניו, כי יקטן הקטין עצמו ואת עסקיו בצדקתו וזכה להעמיד י"ג משפחות עם היותו טפל לפלג הגדול ממנו, וכן מאברהם במקום הרן ונחור יצאו ממנו יצחק ויעקב ושלשלת הצדיקים הבאים אחריהם מי"ב שבטי יה בני יעקב אבינו:

ה׳עוד סבה שנית נקדים לה ענין תחלת הבריאה שברא האל ית' את האדם ולא היה בו שותף בבריאתו כמו שכתוב, וייצר ה' אלהים את האדם וגו', וכן בנה את הצלע של אדם הראשון לו לאשה והיה העפר מן האדמה והצלע ביד האל ית' כחומר ביד היוצר לברוא אותה, וכשידע אדם את חוה אשתו שנולדו קין והבל לא היו ג' שותפין בהם כשאר התולדות העתידות, שיש ג' שותפין באדם אביו ואמו והקב"ה, אלא נוצרו שניהם מטפת אדם וחוה, וקין לא נשתתף אדם הראשון ביצירת גופו כמו שמשתתף כל אדם ביצירת בניו וכל גופו היה נוצר מחוה, ולכן אמרה קניתי איש את ה', קנין זה הוא לשון קונה שמים וארץ, שהיא לבדה נשתתפה בבריאה זו עם ה' ולא הים אדם שותף שלישי בו, והבל היה בהיפך שלא נשתתפה חוה ביצירתו אלא אדם הראשון עם האל ית', ולזה אמר הכתוב ותוסף ללדת את אחיו את הבל, לא אמר ותהר כי לא שמה בו כ"א הלידה. ולזה נקרא שמו הבל, כי עיקר יצירת גוף האדם שהוא מאמו עור ובשר לא היה ביצירת הבל, ולכן נקרא שמו הבל, כי הבל היה מה שנשתתפה אמו ביצירתו, כי לא היה אלא הלידה וכל הגוף נוצר מאביו, ולכן גבר קין בהבל אחיו והרגו כי היה לו כח בבשרו ועורו שהיה מאמו כטבע העולם, אבל הבל שהיה יצירת כל גופו מאדם שלא כטבע היצירה היה חלש ביצירת בשרו ועורו ונהרג, וכשידע אדם עוד את חוה אשתו היה כטבע העולם בשלשה שותפים, ולכן קראה שמו שת כי שת לה אלהים זרע אחר תחת הבל כי לא היה לה בו שותפות ולכן הרגו קין, ועתה בבן זה היה לה בו שותפות כמו שאמרה כי שת לי אלהים וגו', וממנו הושתת העולם לעתיד שהיו ג' שותפים ככל אדם הנוצר מזכר ונקבה:

ו׳ונראה לי כי אלו העשרה דורות מהאנשים הנקובים בשמות כולם היו צדיקים, ובזכותם נתקיים העולם בכל אותם הדורות עד המבול שהיו כולם רשעים הבאים מבנים ובנות אשר נולדו לכל אחד ואחד מאלו הנקובים בשמות. וכמו שכתוב בכולם ויולד בנים ובנות, וכתיב ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם ויראו בני האלהים את בנות האדם, ואלו הם הבנים והבנות שהוזכרו בכל אחד מהם כי אפילו קינן שאמר בו קנטורין היה הענין על דורו, וכמו כן אנוש שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' ומתרגמינן מלצלאה בשמא דה', אפשר שדורו של אנוש היו הרשעים לא אנוש עצמו, וכמו שאמר אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק, א"ל ע"כ בצלם ובדמות, וכן הדורות מהאנשים הנקובים בשמות זה הוליד את זה היו כולם צדיקים ובזכותם נתקיים העולם עד דור הפלגה, והרשעים היו אותם שבאו מבנים ומבנות בי' דורות אלו ג"כ:

ז׳ובזה מתיישב מש"כ בכל אחד מהם ויולד את קינן ויולד את מהללאל וגו', ולא כתב ויולד בן ויקרא שמו קינן, אלא ויולד את קינן וגו', כאילו נודע לו מקודם מי היה קינן ואמר שהולידו אנוש, אבל הענין הוא שמשעלה במחשבתו ית' לברוא העולם, נראה שלא היה מתקיים בלי תורה הוציא בכל דור ודור מאלו הדורות איש אחד צדיק שיגן על דורו שלא יחרב העולם, כאילו היה ידוע קודם בריאת העולם שאלו האנשים יצאו לאויר העולם להגן על דורם, וקראם בשם הידוע, ובשת ואנוש ונח אמר ויולד בן ויקרא את שמו לגלות לנו טעם שמותם שהיה רמז לדבר העתיד לדורות:

ח׳ונמצא כי למך התשיעי לאדם הראשון שמש את אדם הראשון נ"ד שנה, והיו תשעה צדיקים ביחד בדור אחד ד"ן שנה וצדיקו של עולם נצטרף לתשלום העשרה שהוא נח, ודן אותם לכף זכות באלו הנ"ד שנים, ולכן נאמר בנח את האלהים התהלך נח, ר"ל אצל האלהים שהשלים מנין העשרה במקומו קודם שנולד הוא שהיה הוא העשירי לאדם. וזהו שנאמר ג"כ ויסגור ה' בעדו כשבאו אל התיבה, כי עתה הגין זכות נח להציל זכר ונקבה מכל בשר אשר בו רוח חיים, ומקודם שבא הוא לעולם בכמה שנים סגר ה' והשלים העשרה בעדו, ויש סמך בפירקי ר"א שהיו צדיקים אלו הדורות, שאמר רבי שמעון משת עלו ונתייחסו כל דורות הצדיקים ומקין כל דורות הרשעים וכו':

ט׳וכן נמצא כי אברהם האחד עשר לנח שמש את נח נ"ח שנה, והיו י"א צדיקים מנח ועד אברהם קיימים בדור אחד נ"ח שנה ונח העולם מזעפת דור הפלגה באלו הנ"ח שנה, ובפלג נפלגה הארץ מן הצדיקים כי הוא מת בחיי אביו, והיה הראשון שמת מהם בשנת מ"ח לאברהם עשר שנים קודם שמת נח, ועבר אביו עבר וחלף את כולם כי הוא קבר את כל בני בניו עד אברהם אבינו, וחיה אחריו ס"ד שנה, כיצד ל"ד עבר ל' פלג ל"ב רעו ל' שרוג נ"ט נחור שבעים תרח קע"ה אברהם הם ארבע מאות שנה, ועבר חי אחר הל"ד שהוליד את פלג ת"ל שנה נמצאו שנותיו תס"ד, הס"ד מהם חיה אחר אברהם ומת בשנת ע"ט ליעקב, שהיה יעקב בן ט"ו כשמת אברהם ושת חי ת"ר שנה, וחיה אחר אברהם ל"ה ויעקב היה בן ט"ו שנה, נמצא ששמש יעקב את שם חמשים שנה, ונח חיה אחר המבול ש"נ שנה, ופרטן הם שנתים אחר המבול שהוליד שם את ארפכשד ול"ה של ארפכשד ול' של שלח ול"ד של עבר ול"ו של פלג ול"ב של רעו ול' של שרוג וכ"ט של נחור ושבעים של תרח הם רצ"ב, נמצא שחיה אחר שנולד אברהם נ"ח שנה על הרצ"ב שהם ש"נ שנה שחיה נח אחר המבול.

י׳והנך רואה כי אברהם אבינו השיג ושמש לעשרה צדיקים, עם היות שנותיהם קצרים לפי ערך שנות דורות הראשונים, כי גם תרח אביו חזר בתשובה והיה צדיק, ונח לא השיג אלא שת כי הוא נולד נ"ו שנה אחר תשלום אלף הראשון שהיה בן ת"ר בשנת המבול שהיה באלף ותרנ"ו שנים, נמצא שנולד קכ"ו שנים אחר שמת אדם הראשון, וגם את שת לא השיג כי שת כלו שנותיו י"ד שנה קודם שנולד נח בשנת אלף ומ"ב ונח נולד בשנת כ"ו, וגם את חנוך לא השיג כי התהלך את האלהים ס"ט שנה קודם שנולד נח, והשיג את אנוש בן שת קפ"ד שנים, ואת קינן מהללאל ירד הרבה שנים יותר, ואת מתושלח אבי אביו ת"ר שנה, ואת אביו למך ד' שנים פחות ממתושלח, הרי שלא השיג ושמש אבותיו כי אם ששה עם היות שנותיהם ארוכים ואברהם שמש י'.

י״אונולד לנו בזה סבה שנית לאברהם שלא הוזכר בו קודם שדיבר אליו ה' שהיה צדיק כמו שהוזכר בנח, והוא כי נח היה עשירי קדש, ומפני שלא השיג כל העשרה הוצרך הכתוב להודיע צדקתו ותמימותו קודם שדיבר אליו להיותו עשירי, אבל אברהם שהיה עשירי קדש והשיג כל הנזכר הקודמים לו וגם העשירי קדש, הראשון היה ידוע שהיה צדיק תמים יותר מנח שנזדכך ולמד מכל אבותיו דרכי ה' ועבודתו והוסיף לקח, אבל נח גם כי השיג ט"ז דורות ששה מלפניו ועשרה מלאחריו, לא למד דעת והשכל כ"א מהקודמים לו כשש מאות שנה שהיה בזמן המבול והמאוחרים לו למדו ממנו ושמעו שם ועבר את דבריו והוסיפו לקח, ואברהם שמע מכולם ואזן וחקר ולמד דעת את העם:

י״בוכן ראינו שכר אלו האנשים הנקובים בשמות שהאריכו כמה מאות מן השנים להיותם קרובים אל הבריאה והיצירה אשר יצר האל ית' את האדם בצלמו וכדמותו, ולהיותו יציר כפיו של האל ית' חיה כ"כ שנים, וכן יוצאי יריכו עד העשירי אותם שנקבו בשמות כמו שהאל ית' לא יצר אלא את אדם הראשון לבד כמו כן הוא לא הוליד אלא אחד דומה לו כדמותו בצלמו וקרא שמו שת וחיה שנים קרוב לאביו, ושאר הבנים והבנות שהוליד אדם הראשון אח"כ נראה שלא חיו אלא כדרך רוב העולם, וכן כל אחד מהעשרה זכר הכתוב שהוליד אחד דומה לו ואח"כ הוליד עוד בנים ובנות, כי לא לחנם נולד לכל אחד מהם בן אחד לבד נקוב בשם בסך ידוע משנותיו, כ"א להורות כי הוא לבדו יהיה דומה לו בשנים וחכמה ומדות, לא שאר הבנים והבנות אשר הולידו אח"כ בלא ידיעת שמותם וזמן תולדותם, ולכן אמר בכל אחד מהם שחיה אחר תולדת הבן כך וכך שנים, וחזר וצירף שנות הקודמים והמאוחרים כמה הם, להורות כי אחר שהוליד הבן ההוא חיה כל שנותיו כאילו תכלית כל שנותיו שחיה קודם ואח"כ לא היו אלא לתכלית הולדת הבן ההוא, כדי שיהיה קיום לעולם על יד אלו הנקובים בשמות שהיו בדור אחד ט' מהם ד"ן שנה כמו שנזכר למעלה, ואמר בכל אחד מהם וימת, כי גם שהאריכו ימים הרבה לא היה החידוש בהם מה שחיו שנים הרבה אלא המיתה היתה חידוש בהם שהיה ראוי שיחיו יותר, אדם הראשון להיותו יציר כפיו של הקב"ה ושאר התולדות להיותם דומים לו כמו שנזכר, ובדורות האחרונים לאלו אחר המבול שתש העולם לא היה החידוש אלא מה שחיו ולא הוצרך להזכיר שמתו:

י״גועל כן חזר וצירף שנות כל אחד מהם הקודמים ללידה והמאוחרים, ואמר שכלל כולם כך וכך, לומר כי כולם שוו לטובה, כי גם אחר שהוליד את הבן לא מת בחייו ולא אירע להם שום חולי ולא עוני ולא שום נזק, אלא כל חייהם היו בטובה ולא אירע להם בכל ימי חייהם כי אם מיתה זו, וזו סבה שנית למה שהזכיר וימת בכל אלו אחר צירוף שנותיהם, ואולי כי גם הבנים והבנות שהוליד כל אחד ומתו בשנות מנהג העולם לא מתו אלא אחר מיתתם, כי נולדו בסוף ימי חייהם וכמ"ש בכל אחד ויחי אחרי הולידו וגו' כך וכך שנים ויולד בנים ובנות, כלומר בסוף שנים אלו, והילוך חנוך אל האלהים בחיי ירד אביו לא היה לאביו צער בזה כי ידע כי נתעלה בהליכתו אל האלהים, ומתושלח שמת למך בנו בחייו לא האריך שנים אח"כ אלא ה' שנים כמ"ש למעלה, ומתושלח היה רב בשנים מכל אלו הדורות, ולמך בנו היה מעט בשנים, כי חנוך לא אירע לו מקרה המיתה, וירד אבי חנוך ובנו מתושלח ירש כל אחד קצת שנות חנוך אשר לא חיה בהם בזה העולם התחתון, כי הם היו המאריכים שנים בכל אלו הדורות, ואחריהם נח חיה חיים ארוכים מכל אשר לפניו, כי ירש קצת שנות למך אביו אשר היה קצר שנים מכל הדורות כמש"נ:

י״דונחזור ללמוד שכר הצדיקים מאברהם אבינו ע"ה אשר נתעלה בצדקתו מכל הקודמים אליו, כי נח לא נשלם כי אם במצות לא תעשה שהיה צדיק תמים בדורותיו, כלומר צדקתו ותמימותו היתה שלא היה חוטא בדורותיו, ומה שנמלט ממי המבול היה כדי שיתקיים העולם אחר המבול, וכמ"ש לו ואני הנני מביא את המבול וכו' והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה וגו' מכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך, כמו שביאתם אל התיבה אינם אלא להחיות, כלומר לקיום המין כמו שאמר זכר ונקבה כן ביאתך ג"כ כמ"ש להחיות אתך, אבל אברהם אבינו הושלם במצות עשה גם כן וכמו שאמר הכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו':

ט״וומפני שנשתנה מכל הדורות הקודמים אליו בסור מרע ועשה טוב, שינה האל ית' את שמו וקרא שמו אברהם, כי נח לא היה שלם כ"א במצות לא תעשה כי היה נח ובטל מלעשותם, ואברהם נתעלה יותר ונשתלם במצות עשה שהם רמ"ח כמנין שמו והיה אב המון כל הגוים הקודמים אליו וההווים בזמנו במצות עשה, וכן נתעלה בצדקתו על נח שהיישיר בני אדם לעבודתו ית', וכמ"ש את הנפש אשר עשו בחרן, ולכן נאמר ג"כ כי אב המון גוים נתתיך, כי היה אב להמון גוים אשר היישיר לעבודתו ית' והיה כמו אב להם והם היו לו כבנים:

ט״זוכן מפני היותו שלם במצות לא תעשה ועשה נתנסה בעשר נסיונות, כי הנסיון לא יאות כ"א לשלמים בכל כמו שאינם נבדקים אלא הקנקנים השלמים, ולהיות נח בלתי שלם במצות עשה נח כל ימיו בלא יסורין ובלא נסיונות, כי מה שאירע לו במבול לא היה נסיון אדרבה היה לו טובה שהיה ניצול הוא ובניו ולא נמחה בכלל כל העולם הרעים וחטאים, והיה לפלטה ולשארית לקיום העולם. ונאמר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' לעשות צדקה ומשפט, כי כוונת הנסיון לצדיק הוא הודעת צדקתו ותום לבבו כי לא יסור ממנה מפני כל מה שיארע לו מן הצער, ועוד ידו נטויה להוסיף אומץ בה ולצוות לבניו אחריו לעשות צדקה ומשפט, והם מצות עשה אשר בהם ישלם הצדיק להיותו מנוסה כמש"נ:

י״זולכן הובטח אברהם בכמה הבטחות לו ולזרעו אחריו להיותו שלם במצות עשה ולא תעשה מה שלא הובטח נח כ"א בקיום המין, ונקרא אב להיותו אב שלם לזרעו אחריו שהיו שלמים בכל מה שהיה הוא שלם, ונקראו אבות אברהם יצחק ויעקב מה שלא נקרא נח לבלתי היותו שלם כ"א בסור מרע כמו שנזכר:

י״חוכמו שלא קדמו אדם בצדקות כן לא קדמו בפרסום השי"ת עליו בהציל אותו מאור כשדים, כמו שאמר הכתוב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, כפי הקבלה שהוציאו מכבשן האש ובמה שעזרו להיותו נוצח את הד' מלכים אשר נצחו את החמשה ע"י הנסים אשר נעשו לו, כפי מה שבאה הקבלה בדברי חז"ל, ושאר הנסים אשר נעשו לו בחייו אשר בהם נתפרסם השגחת האל ית' עליו מה שלא נעשה כן לראשונים:

י״טועל דבר שלימותו וצדקתו זכה שלא נפסקה ממנו שלשלת הצדיקים כמוהו, יצחק ויעקב שהיתה מטתו שלימה בכל הי"ב שבטים הם ובניהם ובני בניהם עד עולם לא פסקה ולא תפסוק שלשלת צדיקים מכל השבטים כיון שנשתלשלו שלשתם בזכות, וכמו שאמר על לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' שוב אינה פוסקת תורה מזרעם, מה שלא היה כן לראשונים שלא נתפרסם לא לאדם ולא לנח ג' צדיקים מפורסמים זה אחר זה, כי אפילו שם ועבר לא היו זא"ז:

כ׳ולזה נתפרסם בתורה ענין זיווג אברהם יצחק ויעקב ושמות האמהות הצדקניות, אשר זכו שיצאו מהן שלשלת הצדיקים על ידי תפלתן שהיו עקרות מתחלת יצירתן, כדי שיתפללו לאל וישמע אל ויענם בכל קראן אליו שתלדנה צדיקים כיוצא כבעליהן, כי הוא ית' מתאוה לתפלתם של צדיקים:

כ״אונצטרף זכות האבות והאמהות יחד לצאת מהם אומת ישראל, אשר נתפרסם מעלתם משיצאו ממצרים על ידי הנסים והנפלאות אשר נשמעו בכל האומות ביציאתם והתקרבם אל האלהים בקבלת התורה במדבר ארץ אשר לא עבר בה איש, ובכניסתם לארץ ועמידתם בה נגד רצון כל הגוים, ומעלת ממשלת מלכותם כבנין ביהמ"ק המהולל בגוים, אשר בכל זה נודע בכל הגוים כי הם זרע ברך ה' וממלכת כהנים וגוי קדוש, ובזמן גלותם בעונותיהם השכינה שרויה עמהם להצילם מכל רעתם ושלא תשתכח התורה מפי זרעם ושלא יתערבו בגוים, אלא שיהיו נכרים שהם בני אברהם יצחק ויעקב, וכן יצאו מהאבות והאמהות ישמעאל ועשו אשר מעלתם נתפרסם בעולם ולא נמחה שמם כשאר האומות בני נח, ויצא להם שם בכבוד ומעלה אחר גלות ישראל מעל אדמתם בזכות אברהם ויצחק, כיון שגלה זרע ישראל הבן המיוחד לא יאות שימשלו עליהם בנים זרים כ"א בני אבותיהם אברהם יצחק ויעקב, כי הם קרובי ישראל יותר משאר האומות וירחמו עליהם בגלותם, והקרוב קרוב מרחם יותר, וכמו שאמרו תחת אדום ולא תחת ישמעאל, כי כל מה שסבלנו מהם צער ויסורין הכל היה בעונותינו, ולא בכל זמן הגלות כ"א מזמן לזמן כפי מה שגזרו עלינו עונותינו, ולא הגיעו אלינו הצרות מכלם כי אם ממעטים מושלים שבהם, ואולי כי קצתם לא היו מהם ורובם היו מרחמים קצת עלינו להיותם קרובים אלינו, וזה היתה סבה אלהית מתחלה שיתברכו אלו הבנים עשו וישמעאל במעלה וכבוד בזכות אבותם אברהם ויצחק להשאיר לנו שריד, שאם היינו גולים בין אומות אחרות כמעט כסדום היינו ח"ו, ואם בגלות ישראל מעל אדמתם הקים תחתם במעלה ובכבוד את שתי האומות הנזכר להיותם בני אברהם ויצחק, כ"ש כשיגלו ויכנעו הם שיתרומם וינשא קרן ישראל, ואז נרחם עליהם יותר ממה שריחמו הם עלינו, ויתקיים על שניהם ורב יעבוד צעיר. ונתבאר מכל זה שכר הצדיקים משכר צדקת אברהם:

כ״בעוד היה שכרו שכבש הקב"ה את מעיינו כפי זמן הולדת אותם הדורות לשלשים וארבעים שנה, שהוא לא הוליד את ישמעאל אלא בן פ"ו שנה ואת יצחק בן מאה שהיה פלא באותם הדורות, כמ"ש הכתוב הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, כלומר הפלא היותר גדול הוא לשרה שתלד לתשעים שנה כי לא נודע לנו אפילו בדורות הקודמים שתלד אשה בת תשעים כ"א חוה שילדה את שת בת ק"ל שנה בשנות אדם הראשון, ומה שבא בקבלה ג"כ על יוכבד שילדה את שלשת הרועים מקכ"ד שנים עד ק"ל, והיה זה לאברהם מעלה גדולה בעיני העמים שידעו וראו השגחת האל ית' עליו, ובזה היה נסיון גדול יותר בענין העקידה שעקד את בנו יחידו הנולד לו לק' שנה בהיותו נואש מלהוליד עוד, ונרמז לו ענין זה במה שאמר לו ולך לך אל שעולה קל"ז ק' לאברהם ול"ז ליצחק שבהיותו אז בן קל"ז שנה כבר היה הולך לו והיה נאסף אל עמיו ולא היה ראוי להוליד עוד ועכ"ז היה הולך בלב שלם אל הר המוריה לעקוד את בנו יחידו:

כ״געוד היה שכרו מה שנתפרסם לקיחת שרה אשתו לפרעה מלך מצרים ולאבימלך מלך גרר ונתנגע פרעה על זה ונאמר לאבימלך הנך מת על האשה וגו' ואמר לו פרעה הנה אשתך קח ולך, כי היא ראויה להיות אשתך כי לא ידעה איש אחר, וכן באבימלך נאמר וישב לו את שרה אשתו ראויה להיות אשתו כי לא קרב אליה אבימלך, ונאמר בפרעה וינגע ה' את פרעה וגו' על דבר שרי אשת אברם, כי הנגעים באו עליו מיד כדי שלא יוכל לגעת בה להיותה אשת אברם ראויה לו, וכן באבימלך נאמר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה וגו', והיה זה מיד בלילה שלאחר היום שלקחה, כי מי שלוקח אשה יפה באהבתו אותה אינו כובש את יצרו מלבוא עליה מיד, ואלו המלכים הוזהרו מיד ונודע לכל שלא באו אליה.

כ״דוגם שידע אבימלך בלקיחת שרה לפרעה זה כמה שנים והתנגעו עליה, חשב כי גם שהיתה שרה אחות אברהם נתנגע פרעה על לקיחתו אותה שלא מרצון אברהם כמ"ש ותוקח האשה בית פרעה, וגם בשאמר לו פרעה למה אמרת אחותי היא וגו' לא השיב לו אברהם כמו שהשיב לאבימלך והרגוני על דבר אשתי וגם אמנה וגו' ותהי לי לאשה, ולכך חשב אבימלך כי ודאי היתה אחותו ושלח לו אנשים לקחתה לו לאשה וכמ"ש וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה, וכן ראה כי לא היו לו בנים ממנה בכל אלו השנים ולא חשב שהיתה עקרה אלא שהיתה אחותו ולא אשתו, ולכן השיב לו אברהם והרגוני על דבר אשתי וגם אמנה אחותי וגו' ותהי לי לאשה, כי אשתו היתה ולא אחותו כמו שחשב אבימלך, וגם כי נודע לכל כי לא בא אליה היו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה להיות ענין לקיחתה לו סמוך להריונה כפי סדר הפרשיות שהיה זה הענין אחר שמל אברהם, ולכן נאמר לאבימלך ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה, כי עתה היה בשלימות נביא אחר שנימול כמו שכתוב וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב וגו', לא כמו שהיה מלפנים שכתוב בו ויפול אברהם על פניו וגו', כי מעת שנימול נתעלה בנבואה ונקרא נביא והי' ראוי להתפלל על אבימלך ויחיה, כי לא המתים יהללו יה והם הערלי לב שאין תפלתם נכנסת לפניו כריח ניחוח, ובישראל כתיב ואנחנו נברך יה.

כ״הויהי כמשלש חדשים למילת אברהם הרתה שרה לתשעים יום מהבחנת זרע בקדושת מילה, כ"א היה קודם היה אפשר לומר שהרתה קודם שמל ונשתהא הולד בבטנה עד י"א חדשים, ועתה שילדה בסוף שנים עשר חדש מיום המילה כמו שאמר הכתוב כעת חיה נודע בודאי כי ההריון היה אחר שנימול, ולכן אמר הכתוב ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו למועד וגו', כי גם ההריון היה בעת שהיה שמו אברהם כי מיד שנקרא אברהם נימול כמ"ש באותה מראה בעצם היום הזה נימול אברהם וגו' אחר שכתב וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים, כלומר ביום עצמו שדיבר אתו, וכתוב ג"כ ואת בריתי אקים את יצחק וגו' למועד הזה בשנה האחרת, וחז"ל דרשו אותה שנה מעוברת היתה מפני שכתוב בשנה האחרת ואינו מועד זה שנה אחרת אלא כשהיא מעוברת, ובפ"ק דר"ה הוא נדרש לענין אחר, ולפי הפשט למועד הזה בשנה האחרת הוא שלשה ימים קודם שבאו המלאכים אליו ביום שלישי למילתו, ואמר המבשר שוב אשוב אליך כעת חיה, דקדק יותר בזמן שיהיה באותו יום שהיה בימי הפסח ובפסח נולד יצחק, למועד הזה בשנה האחרת היה בתחלת ימי הפסח ולשנה האחרת לפסח האחר ג' ימים אחר זה היום, ולכך אמר בשנה האחרת והוא היום שאמר המלאך כעת חיה שהיה ביום ידוע מן ימי הפסח ובאותו יום בפסח האחר נולד יצחק והוא כעת חיה, ולא למועד הראשון קאמר כמו שכתבו התוס' פ"ק דר"ה, ולא נתחדש בבשורת המלאך כ"א עצמות היום שתלד בו כמ"ש כעת חיה, וגם בשורה זו לשרה כי אברהם כבר נתבשר בזה ביום המילה שנאמר לו אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת, וגם כי אפשר שהודיע אברהם לשרה מה שנתבשר ביום המילה בא המלאך עתה כמבשר להרבות שכרם במה שנתארחו המלאכים אצלם וכמו שאמרו חז"ל בזכות לושי ועשי עוגות זכו למן במדבר וכו', ולכן כתיב ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו למועד אשר דבר אותו אלהים, תלה לידתה בזכות אברהם למועד אשר יעד לו אלהים, והיא הבשורה הראשונה ביום המילה לא בזכותה במה שנתבשרה היא ע"י המלאך, וכן להורות כי ממה שדיבר לו אלהים בבשורה הראשונה האמינה, ולא שנאמר שהיתה מחוסרת אמנה עד הבשורה השנית, ולזה אמר הכתוב שילדה למועד אשר דבר אותו אלהים, ואמר הכתוב ויקרא אברהם את שם בנו וגו' ואח"כ וימל אברהם את יצחק בנו וגו', להורות כי קראו יצחק מיד כשנולד לקיים מצות האל ית' שאמר לו וקראת שמו יצחק ולא המתין לקראו בשעת המילה, כדי שלא יראה כי קריאת השם היה טפל למילה, אלא בקריאת השם היה מקיים מצות האל ית' כמו במילה.

כ״ווכן נביא ראיה לשכר הצדיקים אף בעולם הזה מיצחק אבינו ע"ה, כי קודם שיצא לאויר העולם נאמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע, שיהיה נקרא צדיק כמוך לא כישמעאל שנא' להגר אמו וקראת שמו ישמעאל, ומפני שהיה אברהם עקר ולא היה ראוי בטבעו שיתקיים לו זרע נקראו שמות בניו ע"פ הגבורה להורות כי מאתו יתב' היו לו בשכרו אשר הכיר את בוראו בן שלש שנים והורידו נמרד לכבשן האש וכמעט שנשרף אלא שהוציאו האל ית' משם כמו שכתוב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.

כ״זונראה שמולד מזל אברהם היה מורה שישרף ולא יתקיים בזה העולם ולכן נמסר ביד נמרוד ואלמלא לא הוציאו האל ית' היה נשרף, ולכן לא היה בתולדתו כפי מזלו ראוי להוליד כי לא נולד לחיות וכ"ש להוליד, וכיון שהצילו האל ית' נשאר כעץ יבש כמו שאמר על עצמו ואנכי הולך ערירי בטבעי בלתי ראוי להוליד, ולכן אמר לו האל ית' במעמד בין הבתרים כשמבשרו על הזרע אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי לא לחנם הוצאתיך מאור כשדים לשתלך ערירי אלא לתת לך זרע שיירש הארץ הזאת, ולכן קראו הוא יתברך בשם יצחק כי מאתו היה לו ולא כשאר האבות המולידים בטבעם, והיה עולה תמימה להשי"ת כי שלו היה ולא היה עול בחקו ית' לצוות לו לאברהם שיעלהו לעולה, ואמר לו קח נא את בנך את יחידך שאתה היית יחיד בעולם בלא זרע אלא שאני נתתי לך כשהיית יחיד כאמרו (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם ויירש את הארץ, כי לא היה אברהם ראוי להיות אלא אחד כי לא היה ראוי להוליד ועכ"ז ירש את הארץ בזרע שנתן לו, וכן נאמר אחד היה אברהם כשנעקד יצחק וכמעט שנשחט ואז נאמר לו שיירש זרעו את הארץ כמו שכתוב ויירש זרעך את שער אויביו והתברכו בזרעך וגו'.

כ״חובהיות אברהם אבינו חי וקיים בעוה"ז על פי הגבורה לא על פי מערכת מזל, היה סבה שהוצרך להיות מובטח בכמה הבטחות לו ולזרעו בעוה"ז, ולהודיע ג"כ צדקתו שהיה ראוי לכל אותם ההבטחות מה שלא הובטחו יצחק ויעקב, כשאמר לו שיצא מבית אביו אמר לו ואעשך לגוי גדול וגו' ואברכה מברכיך וגו', כשהגיע לארץ נאמר לו ולזרעך אתן את הארץ הזאת וגו', ואחרי שנפרד לוט מעמו נאמר לו שא נא עיניך וגו' ושמתי את זרעך כעפר וגו', ובמעמד בין הבתרים הובטח גם כן בכמה הבטחות ונכרת ברית עמו כדכתיב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגו', ובפרשת המילה גם כן הובטח בכמה הבטחות, ואחר בשורת המלאך לשרה נאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה וגו' כי ידעתיו, ובפקידת שרה נאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע, ובעקידה נאמר לו כי ברך אברכך וגו' והתברכו בזרעך וגו', וביצחק לא מצאנו שהובטח כי אם שתי פעמים ואף גם זאת מפני אביו, כמ"ש גור בארץ הזאת ואהיה עמך וגו' והרביתי את זרעך וגו' עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' ופעם שנית וירא אליו ה' בלילה ההוא וגו' ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי, ולא מצאנו שנתפרש צדקתו כמו שנתפרש באברהם אביו שהוזכר בו ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה', ובאברהם נאמר ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה' וגו', וכתיב ויאהל אברהם וגו' ויבן שם מזבח לה' וכן נתן למלכי צדק מעשר מכל, וכתיב והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, למי שמפרש שחשבה האל יתברך צדקה לאברהם, וקיים מצות מילה בזקנתו ומל את כל ילידי ביתו ומקנת כספו, ורץ לקראת המלאכים להסעידם, ונגש לדבר על סדום ועמורה שלא יספה צדיק עם רשע, והשכים בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' שתיקן תפלת שחרית, והתפלל על אבימלך ונרפא, ונטע אשל בבאר שבע וקרא שם בשם ה' אל עולם, ועקד את יצחק ונאמר לו עקב אשר שמע אברהם בקולי, וספד את שרה אשתו וקברה, והשיא אשה ליצחק בנו מבית אביו, ואחר מיתתו נאמר ליצחק עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי וגו'. וביעקב נאמר הבטחות יותר מאביו, כשיצא מבאר שבע נאמר לו הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' והיה זרעך וגו' והנה אנכי עמך וגו', וכשעבר את מעבר יבק נאמר לו כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, וכשבא מפדן ארם ברך אותו ואמר לו לא יקרא שמך וגו' אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים וגו' ואת הארץ וגו' לך אתננה ולזרעך וגו', וברדתו מצרימה נאמר לו אל תירא וגו' כי לגוי גדול אשימך שם, אנכי ארד עמך ואנכי אעלך וגו', ולענין צדקת יצחק לא מצאנו בפירוש כי אם מה שנשמע לאביו בענין העקידה, ומה שנשמע לו במה שצוה לאליעזר עבדו שיביא לו אשה מבית אביו ונשאה בת ג' שנים, ובמה שתיקן תפלת מנחה כמו שכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה, ובמה שהעתיר נכח אשתו ומה שבנה מזבח וקרא בשם ה' ויט שם אהלה, ומה שאמר על יעקב גם ברוך יהיה עם היותו במרמה וחזר וברכו להיותו תם יושב אוהלים ושלחו פדנה ארם, ובענין צדקת ותמימות יעקב מה שנאמר בו ויעקב איש תם יושב אהלים, וכשיצא מבאר שבע פגע במקום והתפלל שם תפלת ערבית אמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וגו' ולקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה וגו', ונדר נדר אם יהיה אלהים עמדי וגו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ונתיירא מעשו שמא יהרוג או יהרג ואמר קטונתי מכל החסדים, הורה צדקתו ותמימותו, וכשבא שלם עיר שכם קנה חלקת השדה ויצב שם מזבח וגו' ונאמר לו קום עלה בית אל וגו', וצוה להסיר את אלהי הנכר ולהטהר ולקום ולעלות בית אל לעשות שם מזבח וכו', וכתיב ויבן שם מזבח וגו', ונראה האלהים עוד לו וברכו וכו', ויצב יעקב מצבה וגו', וכששלח לבניו שנית למצרים אמר להם ואל שדי יתן לכם רחמים וגו', ואמר לבניו הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם וברך את בניו איש אשר כברכתו.

כ״טוהנך רואה כי צדקת אברהם והבטחותיו כוללות ותמידות וגדולות באיכות ובכמות יותר מיצחק ויעקב, ברכה כפולה ומכופלת וגדולה נתינת הארץ לזרעו והראותה לו ושיתננה לזרעו עד עולם ושימת זרעו כעפר הארץ, ובמעמד בין הבתרים הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו', וכריתת ברית עמו לתת לזרעו את הארץ וריבויו אותו במאד מאד, והיותו לאב המון גוים והפרו אותו במאד מאד ותת אותו לגוים ומלכים ממנו יצאו, ושיקים בריתו בינו ובין זרעו ודורותיו לברית עולם כפול ומכופל בפרשה זאת, ושיקים בריתו את יצחק, וגדולה ועוצם וברכה, ובעקידה ברכה כפולה ומכופלת וריבוי זרעו ככוכבי השמים וכחול ושיירשו שער אויביו, וביצחק נאמר בו ברכה ונתינה לו ולזרעו הארצות האל והקימו השבועה אשר נשבע לאברהם, וריבוי זרעו ככוכבי השמים ונתינה לזרעו את כל הארצות אחר שירבם ככוכבי השמים ושיתברכו בהם, והכל עקב אשר שמע אברהם וגו', ובפעם שנית ברכה לו וריבוי זרע בעבור אברהם, וביעקב נתינת הארץ לזרעו ושיהיו כעפר הארץ וגו' ונברכו בו וגו' וגוי וקהל גוים ומלכים יצאו מחלציו ואת הארץ אשר נתן לאברהם יתננה לו ולזרעו אחריו, וכשירד מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם:

ל׳הרי לך הבטחות אברהם אבינו בברכה כפולה ומכופלת ב' פעמים וגדולה שלא נזכרה ביצחק ויעקב, והראות לו הארץ אשר יתן לזרעו ושיתננה לעולם מה שלא הוזכר ביצחק ויעקב, וריבוי זרעו ככוכבים ב' פעמים וכעפר וכחול, וכריתת ברית לנתינת הארץ לזרעו וריבויו במאד מאד והמון גוים וקיום בריתו לדורות ולעולם, וגדולה פעם אחרת ועוצם וברכה פעם אחרת וירושת שער אויביו כל זה נאמר באברהם ולא ביצחק ויעקב.

ל״אונראה כי הברכות שהוכפלו היה מפני כי אדם הראשון נתברך כמו שכתוב ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו וגו', ועמדה להם ברכה זו עד עשרה דורות שבא המבול ושטף העולם ונשאר אך נח ואשר אתו בתיבה, והוצרך עוד האל ית' לברך לנח ואת בניו ואמר להם פרו ורבו וגו', ולא עמדה להם ברכה זו אלא עד עשרה דורות המפורשים בכתו' כמו ברכה הראשונה, ולכן אברהם היה עקר שלא הועילה לו ברכת פרו ורבו הנאמר לנח וחזר האל ית' לברכו בכל מה שבירך לאדם ולנח וברכה בפני עצמה לו כדי שיפרה וירבה, וברכותיו הכפולות עשו פירות י"ב נשיאים שהוליד ישמעאל וי"ו בני קטורה ואלופי עשו מיצחק וי"ב שבטי יה עדות ליעקב, וגדולה שנזכרה באברהם נתקיימ' בו שנתגדל בעיני כל העול' בנצחון ד' המלכים הגדולים כמו שאמר בעמק שוה וגו' מה שלא הוזכר ביצחק ויעקב, והראות לו הארץ כמו שאמר שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וגו', כי מצד המקום שהיה שם והוא מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה כמו שכתוב למעלה בזכות זה יתן לו הארץ אשר הוא רואה ולזרעו יתן אותה ויותר עד סוף העולם, כי ישים זרעו כעפר הארץ ויהיו צריכים לישיבת כל העולם.

ל״בובענין הריבוי הוזכרו באברהם ככוכבים שתי פעמים וחול ועפר, וספור את הכוכבים וגו', וארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וגו', ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות וגו', וביצחק והרביתי את זרעך ככוכבי השמים לרוב, וביעקב ושמתי את זרעך כחול הים והיה זרעך כעפר הארץ, הרי כוכב וחול ועפר באברהם, וכוכב ביצחק, וחול ועפר ביעקב, ובהיות ברכת כוכבי השמים לזרע אברהם תחלה קודם חול ועפר, נתקיימה בתחלה שלא הוזכרו בתורה קיום ברכת חול ועפר אלא קיום ברכת כוכבים כמו שכתוב (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל וגו' ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכתיב (דברים א') והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, וכתיב (שם י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב, וכתיב בתוכחות (שם כ"ח) תחת אשר היית ככוכבי השמים לרוב וכתיב בנחמיה (ט') ובניהם הרבית ככוכבי השמים ותביאם אל הארץ אשר אמרת וגו', וכתיב (בד"ה א' כ"ז) ולא נשא דוד מספרם כי אמר ה' להרבות את ישראל ככוכבי השמים, לא נזכר עוד בכל התורה נביאים וכתובים קיום ברכת כוכבים כי אם בשתי פעמים אלו בימי משה רבינו ובימי דוד המלך, כי בזמנים אלו היו ישראל רמים ונשאים ככוכבי השמים, והם היו שני מלכים ראשונים, משה רבינו היה מלך ראשון בקבלת התורה כמ"ש (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה מורשה ויהי בישורון מלך וגו', ודוד המלך ראשון למלכי יהודה שכתוב בו (בראשית מ"ט) לא יסור שבט מיהודה וגו', וברכת אברהם הראשונה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך נתקיימה בזמן משה רבינו, כי במעמד בין הבתרים שנאמר לו זה נאמר לו גם כן ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו', ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, הודיעו כי הזרע הזה שיהיה ככוכבים יהיה קודם גר בארץ לא לו ובברכת אברהם השני ככוכבים נאמר והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים ונתקיימה בימי דוד ושלמה והמלכים הישרים, ולכן אמר והרבה ארבה ריבוי אחר ריבוי, וברכת יצחק ככוכבי השמים נתקיימה גם כן בזמן משה רבינו כמו שכתוב בו והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצות האל, והוא בזמן משה רבינו שכתוב בו שתי פעמים ברכת כוכבים והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב, הפעם הראשונה היה בזמן יציאת מצרים כי זה שכתוב והנכם היום ככוכבי השמים, הוא סיפור מה שאמר להם בשנה הראשונה שיצאו ממצרים, כמו שכתוב (דברים א') ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם וגו' ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום וגו' הבו לכם אנשים חכמים וגו' ואקח את ראשי שבטיכם וגו', כל זה היה בזמן שיצאו ממצרים בזכות אברהם אבינו ביעודו אשר נתייעד במעמד בין הבתרים הבט נא השמימה וגו' ויאמר לו כה יהיה זרעך, ואמר אחר כך גר יהיה זרעך, זה הזרע שאמרתי לך עליו כה יהיה זרעך יהיה גר וגו' ואחרי כן יצאו וגו', ואם כן ביציאת מצרים נתקיים יעוד זה שנא' לאברהם במעמד בין הבתרים שנא' בו ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וכאן נאמר על היום ההוא והנכם היום, ופעם השנית שנאמר ברכת הכוכבים היה בזמן כניסתם לארץ, כמו שכתוב בשבעים נפש וגו' ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב, שהיה בעת כניסתם לארץ בזכות א"י שיכנסו בה והמצות שיקיימו בה, כי כתוב זה הוא בפ' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' לשמור מצותיו וגו' את ה' אלהיך תירא וגו', כל זה היה ציווי ואזהרה לכניסתם בארץ שיקיימו כל המצות מה שלא קיימו בהיותם במדבר, ובזכות קיומם הקדים האל יתב' לשלם להרבות אותם מעתה ככוכבי השמים וגו', וקיום ברכת הכוכבים ביציאת מצרים היה בזכות מה שיקבלו התורה ובזכות אברהם אבינו שקיים כל התורה כולה.

ל״גוצריך לבאר ענין ברכה זו של כוכבים שאמר ככוכבי השמים לרוב שנראה שיהיה בריבוי שלא יספרו מרוב וכמו שנאמר באברהם אם תוכל לספור אותם וגו', והנה ביציאתם היו ישראל כשש מאות אלף רגלי הגברים, ובמדבר בשנה השנית נמנו שש מאות אלף ושלשת אלפים וגו', ובכניסתם לארץ שש מאות אלף ואלף וגו', ואם כן איך אמר משה על זמן יציאתם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, ועל זמן כניסתם לארץ שנתמעטו ממנין ראשון אמר ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב, ובשני הכתובים אמר לרוב, כי גם שהתוכנים מנו הכוכבים ומצאום תתרכ"ב יש כוכבים אחרים שאינם נראים ואין מספר להם ועל זה נאמר (איוב כ"ה) היש מספר לגדודיו, וכן פסוקים אלו שנא' בהם ככוכבי השמים לרוב לא אמר כוכבים סתם אלא ליוה אותם לשמים והם הכוכבים שאין עיני האדם משיג לראותם, וכמו שהביא הנשיא בסוף ספר צורת הארץ, ושש מאות אלף אינו ריבוי ככוכבי השמים לרוב:

ל״דולזה נאמר כי ביציאת מצרים שמתו בשלשת ימי האפילה הרשעים שבישראל ולא נשארו כ"א החומש או א' מחמשים כמאז"ל, לא מתו כי אם הרשעי' הגדולים מבני כ' שנה ומעלה בעונש ב"ד של מעלה, והפחותים מבן כ' גם שהיו רשעים לא נענשו, ולפי ערך ס' רבוא שיצאו ממצרים מבן כ' שנה ומעלה עד בן ששים יהיו מבן יום אחד עד בן עשרים שנה חציים שהם שלשים רבוא, אבל לפי ערך מה שהיו קודם שמתו הגדולים בימי האפילה היו חמשה פעמים ששים רבוא והם שלש מאות רבוא יהיו מבן א' יום ועד בן כ' חציים שהם מאה וחמשים רבוא, וכל אלו לא מתו עם היות ד' חומשים מהם רשעים ויצאו ממצרים, ולא נכנסו בכלל המנין שלא הגיעו עדיין לבני עשרים, ומהם היו הרשעים שאמרו מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים הלא זה הדבר וגו', ושאמרו מי יתן מותנו וגו' בשבתנו על סיר הבשר וגו', והמריבים עם משה ומלינים עליו כמו שכתוב וירב העם עם משה וגו' וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו וגו', ומהם זינב עמלק כמו שכתוב ויזנב בך כל הנחשלים וגו' עיף ויגע מן המצות ולא ירא אלהים. והם שנקהלו על אהרן בחברת ערב רב ואמרו קום עשה לנו אלהים וגו' וקמו לצחק, ומהם נפלו על ידי בני לוי כשלשת אלפי איש, ומתו מהם בהשקאה והמגפה שנאמר ויגוף ה' את העם וגו' סך גדול שלא הוזכר מניינם, וגם שלא הגיעו לעשרים בעונש ב"ד של מעלה נענשו לחומר ענין עשיית העגל שהיה ע"ז, ולא נשאר מהם איש שיגיע לבן עשרים בשנה השנית שנמנו במנין הפקודים, ואף אם היה נשאר לא היה נמנה כי רשעים אינם מן המנין כי לא נמנו אלא החסידים והזקנים והחכמים כמו שדרשו בתנחומא, ואם כן כשאמר משה והנכם היום ככוכבי השמים לרוב על זמן יציאתם ממצרים היו אז ישראל מקטנם ועד גדולם עד עשרים שנה ק"נ רבוא שאמרנו, והס' רבוא שנמנו והם מאתים ועשר רבוא אשר אפשר לומר עליהם שהם ככוכבי השמים, כל שכן אם היו מה שיצאו ממצרים מבן עשרים אחד מחמשים מאותם שמתו, ועכ"ז נשארו ששים רבוא גברים ביציאתם יהיו מבן יום א' ועד בן עשרים חציים כ"ה פעמים יותר משלשים רבוא לפי הערך, ואלו לא מתו ויצאו ממצרים ויהיו כ"ה פעמים שלשים רבוא והם שבע מאות וחמשים רבוא. לבד הששים רבוא הגברים שיצאו ממצרים, ונכון להאמר על כולם שהיו ככוכבי השמים לרוב, וכ"ש אם היו אותם שיצאו הגברים א' מת"ק לפי המדרש האחר, שיהיו כל הנותרים היוצאים מקטנם ועד גדולם עשרה פעמים יותר מסכום הנזכר והם ככוכבי השמים לרוב, ואם כלו ומתו רובם כמו שאמרנו לא נשארו מאותם שהגיעו לכלל עשרים בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים שיכנס במנין שום אחד מהם, ואם נשארו רשעים אינם מן המנין כמו שאמרנו, וכיון שבהיותם במצרים בעבודת פרך נמצאו בישראל צדיקים וישרים החומש, נוכל לומר כי גם באותם שהיו פחותים מבן עשרים ורשעים כשיצאו ממצרים וקבלו התורה וראו הנסים והנפלאות שנעשו במדבר שהיו צדיקים מאותם שהיו ראוים להיות רשעים הרובע שהוא יותר מן החומש כשהיו במצרים, ויהיה רובע זה שלשים רבוא מק"כ שהיו ראוים להיות רשעים באלו הק"נ שיצאו ממצרים מבן יום א' עד כ', ושלשים רבוא מהראויים להיות טובים והם החומש הם ששים רבוא והם שנמנו בשנת הארבעים על ידי משה ואלעזר בכניסתם לארץ, כי אותם שיצאו ממצרים אפי' בני יום א' היו כבר בני ארבעים בשנת הארבעים לצאתם, ואותם שלא הגיעו לכלל עשרים שנה היו עתה פחותים מבני ששים והיו נכנסים במנין, ומקרא אני דורש (במדבר כ"ו) מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים, כי אלו שנמנו מבן עשרים שנה ומעלה היו כולה מיוצאי מצרים, כי להם ראוי שתחלק הארץ בנחלה כי הם יצאו ממצרים והם ראויים שיכנסו לארץ ושתתחלק להם ושאר בניהם הנולדים במדבר יקחו אחריהם חלק אבותם דרך ירושה, והראב"ע ז"ל כתב על פסוק זה כי היו בספורם רבים מיוצאי ממצרים והקרוב להיות חציים ע"כ, והנה הם השלשים רבוא כמ"ש למעלה, ואני מצאתי השלשים האחרים שלא מצא הוא לקיים כל הכתוב כפשוטו שאמר ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים.

ל״הולפי כל זה היו ישראל בכניסתם לארץ ששים רבוא כולם יוצאי מצרים, וכל אותם שנולדו במדבר בסך ארבעים שנה שפרו ורבו בזכות המשכן והארון השוכן בתוכם, היו סך גדול עד שיוכל משה רבינו לומר עליהם ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב, ומלבד כל זה יש לנו הכרח לומר כי היו רבים אותם שלא נכנסו במנין שש מאות אלף הגברים פחותים מבן עשרים יותר מכפי ערך ששים רבוא מבן עשרים עד בן ששים שנה, כדי להצדיק את היוצאים ממצרים שנכנסו במנין שש מאות הגברים והיו צדיקים יתר הפליטה אחד מחמשה או אחד מחמשים או אחד מת"ק, ולא יתכן כי הרשיעו מיד שאמרו המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר ושאמרו מי יתן מותנו ובשבתנו על סיר הבשר ושיריבו וילונו על משה ושיהיו עייפים ויגעים מן המצות שיוכל עמלק לזנב בהם, ואם מתו מהם ביד עמלק ושלשת אלפי איש ביד בני לוי והשקאה בעגל אשר דק לעפר ובמגפה דכתיב ויגוף ה' את העם וגו' איך היו באותה שנה עצמה במנין הראשון בנדבת המשכן ת"ר אלף ושלשת אלפים ותק"נ, וכן היו במנין שני כשהוקם המשכן, כי לשנות האדם מונין מתשרי ומנין ראשון היה בתשרי כשנצטוו על מלאכת המשכן, ומנין השני באייר של אחריו והיא שנה אחת כמו שפי' רש"י ז"ל, וגם ביציאת מצרים כתיב כשש מאות אלף קרוב לת"ר ואותם שנכנסו בשנה א' בתשרי במנין ראשון הם שהשלימו לת"ר והיו עודפים על ת"ר ג' אלפים ותק"ן, ואם יהיה מניינם מיציאת מצרים בניסן היה הכל שנה א' מיציאתם שהיו ת"ר עד מנין ראשון, ומה שאה"כ כשש מאות אלף יותר היו ג' אלפים תק"נ, ולכן אמר כשש מאות אלף ולא הגיד פרטן, ובשנה השנית לצאתם מארץ מצרים שנמנו ולא העדיפו על מנין הראשון, נראה לי כי בהיות ב' המניינים בכמו ששה חדשים ושניהם על המשכן א' בעשייתו וא' בהקמתו חדש ימים אחריו לא היה צורך לחזור ולמנותם ב"פ בששה חדשים, גם כי יעדיפו בהיות שנה שנית וסמכו על המנין הראשון שהיו ת"ר וג' אלפים תק"ן, אלא שבמנין ראשון נמנו כל ישראל בערבוביא ולא כל שבט ושבט בפני עצמו, ועתה שרצה האל יתברך לסדרם בדגלים שיסבבו את המשכן והארון לד' רוחותיו רצה שיהיה נודע כל שבט ושבט וכל דגל ודגל כמה היו עולים, ולכן נשנה מנין זה בשנה השנית, כי גם שהיה ידוע מזמן קרוב והוא ששה חדשים סכום מניינם נקבום עתה בשמות איש אחד לשבט לפקוד כל שבט ושבט כמה סך היה לו במנין הנחשב זה ששה חדשים, כמ"ש ויתילדו על משפחותם לבית אבותם כל שבט ושבט, כי במנין הראשון לא נתפרשו איש אחד לשבט עם משה ואהרן, מפני שלא נמנו כל שבט בפני עצמו אלא כולם דרך כלל כמו שנזכר.

ל״ווא"כ חזרנו לומר כי היוצאים ממצרים כשש מאות אלף והם הם הנמנים אח"כ בדקדוק ונמצאו שש מאות וג' אלפים ותק"נ לא נפקד מהם איש מאז ועד עתה במנין שני בשנה השנית מפני שהיו צדיקים מובחרים חלק אחד מחמשה או מחמשים או מת"ק, והמדברים תועה ומלינים ומריבים על משה, ואשר זינב עמלק ואשר עשו העגל ומתו בחרב בני לוי ובהשקאה ובמגפה לא היו מהם כי לא נפקד מהם איש אח"כ בשני המניינים אלא היו מהפחותים מבן עשרים שהיו רשעים ד' חומשים מהם כפי ערך הגדולים מבן עשרים ומעלה כמ"ש למעלה, ובכל זה הצדקתי את הצדיקים והרשעתי את הרשעים בדבר הסמוי מעין הראשונים, שלא ביארו ענין זה ולא חששו אליו, ונחש ינחש איש אשר כמוני בדבר שאינו מבואר בכתובים ולא בדברי רז"ל כדי לכוין העניינים ולישבם על אופנם.

ל״זוהנה ג' ברכות אלו כוכבים וחול ועפר הוזכר כל אחד מהם לשני אבות, כוכבים לאברהם ויצחק, חול ועפר לאברהם ויעקב, וכוכבים הוכפלו באברהם ונשתלשו ביצחק, וכן מצאנו שהוזכרו קיום ברכה זו בג' זמנים, ביציאתם ממצרי' ובכניסתם לארץ, כמו שהוזכר והנכם היום ככוכבי על יציאת מצרים, ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב בכניסתם לארץ, ובזמן דוד כמ"ש בדברי הימים כי אמר ה' להרבות את ישראל ככוכבי השמים, וברכת חול הוזכרה ב' העמים קיומה בזמן דוד בענין אבשלום מדן ועד באר שבע כחול אשר על שפת הים לרוב, ובזמן שלמה יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים, כי מה שהוזכר בישעיה והושע הם ברכות, וברכת עפר הוזכר ג"כ ב' פעמים קיומה, במדבר מי מנה עפר יעקב, ובשלמה בדברי הימים כי אתה המלכתני על עם רב כעפר הארץ:

ל״חוענין הוראת הכוכבים והחול והעפר גם כי דרך כלל מורות על הריבוי יש לתת טעם למה זה הוצרכו שלשתן היה מספיק באחד מהם היותר מופלגת בריבוי, וראינו סדר אלו הברכות באברהם עפר קודם וכוכבים ב"פ ואח"כ חול, וביצחק כוכבים לבדם, וביעקב עפר קודם ואח"כ חול, התחיל בעפר מי מנם עפר יעקב וסיים בחול, מ"ש בשלמה יהודה וישראל רבים כחול וגו', כי מה שכתוב בדברי הימים כי אתה המלכתני על עם רב כעפר היה תחלה בלילה שנראה אליו ה' וניתנה לו החכמה והמדע, ואם תרצה ללכת אחר סדר הכתובים נאמר כי התחיל בעפר מי מנה עפר וסיים בעפר בדברי הימים כי אתה המלכתני וגו', וכן נאמר שהוא סדרן כשנאמרו לאבות התחיל בעפר באברהם וסיים בעפר יעקב והיה זרעך כעפר, כי מ"ש אח"כ ושמתי את זרעך כחול הים הוא ספור יעקב ממה שאמר לו האל ית' קודם ואנו מכוונים בזה קיום יעוד האל ית' לאבות כסדרן כי לא יפול מדבריו ארצה.

ל״טואחר זה נאמר כי הוראת אלו השלשה הם על ריבוי ישראל ועוצם הפלגתם בכללם, ופרטם, השבטים המיוחדים משאר השבטים במעלה וכבוד והם שבט לוי לכהונה ולויה ושבט יהודה למלכות, והנה כלל כל ישראל הם מבורכים ונמשלים ברבויים לעפר והם כלל כל ישראל, ושבט לוי הם מבורכים ונמשלים ברבויים גם כן לחול אשר על שפת הים, ושבט יהודה הם מבורכים ונמשלים ברבויים ומעלתם לכוכבי השמים. והנה התיחסות העפר לכלל כל ישראל הוא רמז לתורה הכוללת לכל ישראל שאינה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר וכעפר, וכמו שהתורה אחת כן כל ישראל בי"ב שבטיהם גוי אחד בארץ לקיימה, ויש רמז בג"ן הפרשיות פ' ויצא יעקב שהוזכר שם לידת כל השבטים ואין בה פירוד אלא כולה פר' אחת, לרמוז כי כל השבטים הם גוי אחד בארץ ואין שום פירוד וחילוק ביניהם, וג"כ לא יפרד ולא יאבד שום אחד מהם כי כולם יהיו קיימים לעולם כמו שהבטיחנו בתורה, ואין בפרשה זו אלא פרשה אחת סתומה וילך ראובן בימי קציר חטים וגו', להורות כי הפירוד שחשב יהושע ובני ישראל על בני ראובן בבנותם המזבח בהיותם רחוקים מהם בעבר הירדן לא להעלות עולה היתה אלא למראה, ונסתמה הפרשה ההיא, ולענין הוראת קיום כל השבטים ביחד לעולם, הדבר ידוע כי היה כן ויהיה לעולם כי לא יעדר מהם כמו הי"ב מזלות וי"ב חדשי השנה, ומפני כי בנימין לא נכלל בכלל אחיו להיות נזכרת לידתו עמהם בפר' זו כמעט קט שהיה כלה ונעדר מהיות שבט, וכמו שנזכר בסוף ספר שופטים כי עשה ה' פרץ בישראל כי נשמדה מבנימין אשה עד שלקחו נשים מן המחוללות כמו שהוזכר שם, וכן פרשה מקץ אין בה שום פרשה לא פתוחה ולא סתומה על שכולם היו בדעת אחת ולב אחד בלי שום פירוד בחקירתם על יוסף אחיהם, ויש רמז בזה שכן יהיו לעתיד בלב אחד, ואין בכל הפרשיות פרשה שלא תתפרד לפרשיות פתוחות וסתומות כי אם אלו השתים, ולא לחנם היה כי אם לרמז מה, וענין התיחסות שבט לוי לחול הוא דבר ידוע כי כמו שהחול מבדיל בין הים ליבשה וכמו שכתוב אשר שמתי חול גבול לים, כן שבט לוי הוא מובדל בקדושה ומעלה משאר השבטים, וכמו שכתוב והבדלת את הלוים מתוך בני ישראל וגו' וכתיב ויבדל אהרן להקדישו וגו', וענין התיחסות שבט יהודה לכוכבים הוא דבר נגלה ג"כ למעלת המלכים אשר מגזע ישי הדומים במעלתם לכוכבי השמים וכסיליהם, כמו שהכוכבים הן מושלות בעולם השפל ועל ידם הוא קיום העולם בפרנסתם ובכל מה שיקרה לכל בני עולם כן המלכים הם מושלים ומשגיחים על פרנסת האנשים וקיומם וכל שיקרה להם בידי אדם הוא נמשך מהמלכים, וכן מצינו בירמיה שכתוב אשר לא יספר צבא השמים ולא ימד חול הים כן ארבה את זרע דוד עבדי ואת הלוים, ייחס ודימה את זרע דוד לצבא השמים והם הכוכבים ואת הלוים אשר בכללם הכהנים לחול הים כמו שאמרנו, כי כיון שנתיחסו להם כפי מה שנזכר יהיו ג"כ בריבוי מופלג כמוהם:

מ׳ונוכל לומר כי אלו הם השלשה כתרים אשר נכתרו בהם ישראל והם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כנגד ברכות שנתברכו כעפר וכחול וככוכבים כמו שנזכר ושלשתן הן כנגד שלשה האבות, כתר תורה כנגד אברהם אבינו שהוזכר בו היותו מקיים כל התורה כולה, וכמו שכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו', כתר כהונה כנגד יצחק שהיה עולה תמימה והוא היה המקריב את עצמו ברצונו, וכתר מלכות על יעקב שיצאו ממנו י"ב שבטים מינייהו מלכי מינייהו אפרכי, ואם תרצה תייחס המלכות ליצחק כפי ההתיחסות שאמרנו למעלה כי לא הוזכר ביצחק כי אם ברכת הכוכבים וכמו שכתוב בו והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, וכתר כהונה ליעקב שהוזכר בו ברכת החול המורה על הבדלת שבט לוי משאר השבטים בקדושה ומעלה כמו שנזכר.

מ״אויצא לנו מכלל כל זה כי בצדקת אברהם וטובותיו הובטח בהבטחות כוללות ותמידיות, כי לא נתחדש ביצחק ויעקב שום הבטחה כוללת כי אם מה שהובטח אברהם כבר בהם ולקיום הענין חזרו ונשנו בהם ואף גם זאת בזכות אברהם, כמו שהוזכר ביצחק והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמע אברהם בקולי בפעם הראשונה שנתראה לו ה', ובפעם השנית כתיב וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי, וביעקב ג"כ כתיב בבואו מפדן ארם ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך וגו'. ולא באתי לגרוע מעלת וזכות האבות ח"ו יצחק שהיה עולה תמימה ויעקב שהיתה מטתו שלימה, כי זכות כל אחד מהם היה ג"כ כדאי שיובטח זרעם בכל מה שהובטח אברהם, אבל בהיות אברהם האב הראשון הקודם בידיעתו ית' ובהמציא מציאותו ושמו בכל העולם רצה האל ית' להודיע כי זכותו היה גדול ומספיק לכל הטובות אשר יעד והבטיח לכל באי עולם מזרעו כמו שנאמר לו כה יהיה זרעך צדיקים כיוצא בך ולא הוצרך לחזור ולשנות ביצחק ויעקב כי אם לקיום הברכות שהובטחו באברהם אף בזמן שזרעם לבם לא נכון עמו וכמ"ש (דה"א ט"ז) אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב וגו', אשר כרת את אברהם, מה שנאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגו', ושבועתו ליצחק מה שנאמר לו והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך, וזהו שאמר ושבועתו של אברהם ליצחק ויעמידה ליעקב לחק, כי באברהם נאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה וביעקב נאמר ובזרעך, הרי קיום ברכה זו לדורות אף בזמן שאינם כשרים כמו שכתוב ויתהלכו מגוי אל גוי וגו' לא הניח לאיש לעשקם וגו', וכשנקרא שמו ישראל נאמר לו ג"כ גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים וגו', וזהו לישראל ברית עולם, כי קהל גוים הוא דבר מתמיד וכל מה שזכו יצחק ויעקב הוא תלוי באברהם כי הוא זכה מעצמו מבלי היות לו מלמד ומורה לו, כי אביו היה עובד ע"ז והוא זיכה ג"כ את הרבים ואת בנו יצחק וגם את יעקב במה שהשיג יעקב ממנו בט"ו שנה שהיה כשמת אברהם וכמ"ש בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' לשמור דרך ה' וגו':

מ״בוכן מועיל זכות שלשתם ביחד להעמיד צדיקים בישראל המגינים עליהם בכל דור ודור, להצילם מן המקרים ההווים בעולם בסבת החוטאים, כמו שאמר בחולין (דף צב) על שלשה שריגים אלו ג' שרי גאים היוצאין מישראל בכל דור ודור פעמים ב' בכאן וא' בא"י, פעמים ב' בארץ ישראל וא' כאן, יהבו רבנן עינייהו ברבנא עוקבא וכו', והם ג' כנגד ג' אבות כמו שאמר אח"כ שלשה שריגים אלו אברהם יצחק ויעקב והקשו וכי מראין לו לאדם מה שהיה אלא שעתיד להיות, ור"ל שעתיד להיות כנגד מה שהיה והם ג' האבות, ולכן אמרו פעמים ששנים כאן וכו' כי אברהם ויעקב עמדו בעבר הנהר ובזכותם יעמדו שם שני שרי גאים, ואחד בא"י כנגד יצחק שלא יצא מארץ ישראל, ופעמים ששנים בא"י כי עיקר ישיבת יצחק ויעקב היה בארץ ישראל ואברהם היה בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ולכן יועיל זכותו לכל בני בבל שיהיה שם אחד מן השלשה שרי גאים, וכן מה שאמרו שם חומר שעורים ולתך שעורים אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם ואיני יודע אם שלשים כאן וט"ו בא"י ואם ל' בא"י וט"ו כאן, הם בזכות האבות, ט"ו צדיקים כנגד כל אחד מהם והם כנגד ט"ו שנה שהיו אברהם יצחק ויעקב יחד בעולם, כי כשמת אברהם היה יעקב בן ט"ו שנה ואותם הט"ו שנה שהיו ביחד שלשתם נתרבה זכותם לשיהיו בכל דור ט"ו צדיקים כנגד כל אחד מהם, ואמרו איני יודע אם שלשים כאן וכו', כי אלה הט"ו שנה היו בסוף שנות אברהם ואמצע שנות יצחק ותחלת שנות יעקב ויצטרפו הט"ו שנה של יצחק שהיו מששים שנה שנולד יעקב עד שהיה יצחק בן ע"ה שנה לשנות אברהם שהיה בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ולכן יהיו ל' כאן וט"ו בא"י, או יצטרפו לט"ו של יעקב הראשונים שהיו בא"י ולא לראשונים של אברהם שהיו בעבר הנהר:

מ״גועדיין לא תמה סיפור זכות האבות במה שנתברך זרעם בזכותם בכל הטובות אשר לא יספרו מרוב ועוד יד זכותם נטויה עד סוף העולם וזמן התחייה, כי לכן הוזכר קבורתם על ידי בניהם מה שלא הוזכר קבורה בכל העשרים דורות הקודמים להם, להורות כי הם הזוכים ומזכים את זרעם אחריהם לתחייה אחרי שובם לעפרם בקבורתם, ומהם התחיל ענין כבוד הבנים לאבות והמשכם אחר מעשה אבותיהם זה אחר זה, כי בראשונים לא הוזכר ענין היות הבן מכבד האב אלא כל אחד יפנה לדרכו משא"כ באבות, כי גם ישמעאל נמשך אחר דרכי אביו ושב בתשובה וכיבד אביו במותו בהקדים יצחק אחיו בן הגבירה לפניו, וגם עשו כיבד אביו בחייו כמו שספרו רז"ל ונצטרף עם יעקב אחיו בקבורת אביו ובני יעקב נקבצו כולם בקבורת אביהם ולא עבר זר בתוכם לנגוע במטתו, אשר כל זה יורה כי זכות האבות עומדת לבנים בהיות הבנים אוחזים מעשה אבותם ונמשכים אחריהם בכל הדברים ומכבדים אותם נחשבים כאבר חי מאביו הצדיק המת, וניצולים בזכותם על דרך זה עד סוף כל הדורות אף לזמן התחייה בזכותם כמו שהורה ענין קבורתם כמו שזכרנו, ואף גם זאת שרה אמנו היתה הראשונה שהוזכר בתורה קבורתה, ואחריה קבורת רבקה הרמוזה בקבורת דבורה וקבורת רחל ולאה הנזכר בתורה ג"כ, ותקבר בדרך אפרתה, ושמה קברתי את לאה, וקבורתם ביחד במקום המקודש ההוא מערת המכפלה מורה על כי זכות כולם איש ואשתו מצטרפת ועומדת לעד לבני בניהם אף לתחיית המתים, כי כשיחיו הם במקומם לעיני כל הדור אשר ימצא בזמן ההוא יהיה נודע כי הם האבות אברהם יצחק ויעקב והאמהות אשר קמו ממקום קבורתם הנודע לכל הדורות העוברים וההווים, ונתקיי' בהם הייעוד אשר נתייעדו וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען וגו' להם ממש, ובסבתם וזכותם יחיו ג"כ זרעם הנכון עמם כי ביצחק לבדו יקרא לאברהם זרע ולא כל יצחק.