בית אלהים, שער היסודות מ״חBeit Elohim, Shaar HaYesodot 48

א׳וראוי לבאר איכות וכמות זכיות האבות הקדושי' במה זכו להם ולזרעם אחריהם לכל הברכות והטובות אשר הובטחו כמו שסופר, כי בכל הדורות יש ויש צדיקים כיוצא בהם וכמו שנאמר לאברהם כה יהיה זרעך צדיקים כיוצא בך ואין דור שיחסרו בו מ"ה צדיקים, כמו שאמרו חז"ל ומהם דוגמת אברהם יצחק ויעקב כמו שאמרו על רבי חייא ובניו, ואם זכות האבות הגיעה לכל הדורות לכל הטובות והברכות הנזכר בהם מה צורך לכלל הצדיקים ההווים בכל הדורות דוגמת האבות, והרי לא הניחו להם האבות מקום להתגדר בו ובמה יועיל זכותם הרב והמגיע לזכות האבות כיון שיש כדאי וספוק לכל הדורות שיהיו מבורכים בכל מכל כל בזכות האבות המופלג כמו שנזכר:

ב׳ונאמר כי זכות האבות וצדקתם העומדת לעד יותר מן הצדיקים אשר יש מהם כיוצא בהם בכל הדורות, הוא אם מצד אריכות ימיהם, ואם מצד הזמן, ואם מצד הדור אשר היו בו שהיו כולם רעים וחטאים, ואם מצד ההתחלה. ונתחיל לבאר הצד הזה והוא צד ההתחלה, כי המתחיל לא יושג, וגם שהיו צדיקים כיוצא בהם אחריהם בדורם אחרי ראות צדקתם ותמימותם, כיון שהם המתחילים בצדקות תחשב להם צדקתם יותר ממה שתחשב לצדיקים כיוצא בהם בכל הדורות ההווים אחריהם אשר ראו ואשר שמעו את גבורות ה' אשר עשה בהוציאם ממצרים ונתגלה להם במתן תורה ושאר הנסים והנפלאות אשר נעשו בשאר הדורות כמ"ש בנביאים וכתובים ודברי רז"ל, אשר בסבת זה ראוי שיהיו צדיקים וישרים בלבותם האחרונים יותר מן הראשונים אשר לא שמעו ואשר לא ראו את מעשה ה' הגדול והנורא, כי אם אברהם אבינו ע"ה נולד בין עובדי ע"ז ומעצמו בן ג' שנים התחיל להכיר את בוראו במחשבתו כי זכה והוסיף לחשוב מחשבות מעצמו בלי מלמד עד שנרחבה דעתו והיה לבו כפתחו של אולם ויותר, עד שהשיג וצייר בדעתו מציאות האל יתב' וכי הוא ברא שמים וארץ וכל צבאם והוא מעמידם בכחו הגדול ולו נאה לשבח ולפאר ולקיים דבריו ולשמוע בקולו, ושם לפועל כל מחשבתו לקיים רצון בוראו ושם נפשו בכפו על עבודתו ית' וניצל, והיה זה לו לאות לקיים בדעתו כל מה שחשב והשיג, והוסיף אומץ כל ימיו בעבודתו ית' עד אשר השיג מה שהיה בו רצון הבורא יתב' שיעסוק בו האדם, והם מצות כל התורה כולה ואזהרותיה וקיומה, וכמו שאמה"כ עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו', והוא המציא שם האל יתב' בעולם, ומזה הצד יש לאברהם אבינו יתר שאת ומעלה בצדקתו וזכותו מכל הצדיקים הבאים אחריו אפי' שהיו מהם צדיקים כיוצא בו שעבדו את האל ית' בכל לבם ובכל נפשם וקיימו את התורה כולה כמוהו אבל היה עניינם אחרי ראות הצדיקים הקודמים להם, בפרט מעשה האבות וצדקתם ותפשו ואחזו אומנות אבותם, ויצחק ויעקב דומים לאברהם אביהם ג"כ בזה הצד כי הם השיגו וראו כל הדור הרע ההוא אשר היו עובדי ע"ז, כי תרח היה חי חמש ושלשים שנה אחר שנולד יצחק והיה יכול לימשך אחר עצת זקנו ולא נמשך כי אם אחר עצת אביו והכיר והשיג בדעתו כי אביו כיון אל האמת והלך בדרכיו במה שקבל ממנו כל מה שנצטוה, ומה שלא עשה כן ישמעאל אחיו שנמשך אחר עובדי ע"ז, ובכל מה שנמשך יצחק אחר אברהם נמשך ג"כ יעקב אחריהם מה שלא עשה עשו אחיו:

ג׳ואפשר כי לזאת הכוונה ג"כ אמר האל יתברך לאברהם אבינו לך לך מארצך וממולדתך כאן אי אתה זוכה לבנים כיוצא בך, כי אם היה מוליד שם אפשר שהיו נוטים יותר לדעת זקנם ממה שהיו נוטים אחרי דעתו, ומפני זה לא רצה ג"כ לשלחו לקחת לו משם אשה אלא ששלח עבדו זקן ביתו מפני שלא יראה עבודתם. ויצחק לא הקפיד על יעקב בנו שילך שם כי ידע תמימותו מתחלתו היותו איש תם יושב אהלים והיה כבר חוט המשולש לאבות ולא במהרה ינתק, וגם שהיה גדול בשנים כפלים ויותר ממה שהיה יצחק כששלח אברהם את עבדו לקחת לו משם אשה, והנה כי האבות הקדושים הם המתחילים ביראת ה' ועבודתו וזכותם גדול מזה הצד יותר מהבאים אחריהם אף כי יהיו צדיקים גמורים כיוצא בהם.

ד׳ואם מצד הדור אשר היו בו האבות זכותם גדול ג"כ מהבאים אחריהם, כי לא לבד בית אביהם ומולדתם היו עובדי ע"ז אלא כל גויי הארץ ג"כ בכל העולם, והם ובראשם אברהם אבינו שמו פניהם כחלמיש להיותם פרושים מדרכי עמי הארץ ומדותם ולא שתו לבם למה שישיג להם מזה שנאה ותחרות מכל עמי הארץ בהיותם בדלים מהם בדעתם ומעשיהם, ואין ספק כי מזה הצד ג"כ זכותם ושכרם גדול יותר מצדיקים אחרים כיוצא בהם אשר בדורות הבאים אחריהם.

ה׳ואם מצד הזמן, והוא שלא ניתנה התורה עדיין ועכ"ז היו הם שומרים אותה, כי ידע אברהם אבינו בנבוא' כל מה שיצטוו ישראל לעתיד בתורה ע"י מרע"ה וקיים כל המצות ונזהר מהעבירות, וכמ"ש הכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו', וכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו וגו', כי יצחק ויעקב שבאו אחריו נצטוו מפיו ועשו גם הם כיוצא בו, ומזה הצד ג"כ גדול זכות האבות הקדושים יותר מכל הצדיקים הבאים אחריהם בימי עולם אפי' שהם צדיקים גמורים כיוצא באבות הקדושים, וגם כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, האבות היו כמצווים כיון שהודיעם האל ית' מה שיצוה את בניהם אחריהם, והוא ענין מצות כל התורה כולה: ואם מצד אריכות זמנים בחיים היה להם זכות יותר ג"כ משאר הצדיקים הבאים אחריהם כיוצא בהם, והענין הוא כי אברהם אבינו בן שלש שנים התחיל להכיר את בוראו ובן ארבעים היה כבר שלם בידיעת דרכי ה', ונמשך כל שאר ימיו שהיו קל"ה שנה בכל מה שהשיג עד ארבעים והיה מוסיף אומץ בעבודת ה' בכל יום, וכן יצחק אבינו בכל ק"פ שנה שחיה, וכן יעקב בכל קמ"ז שנה שחיה, ומי לנו בכל הדורות הבאים אשר שנותיהם בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שיוכל להשיג למעלת זכות האבות, נס כי בשמונים שנה ישיג למעלת זכות אברהם כשהיה בן שמונים שיהיה צדיק כמוהו, הרי נכפל זכות אברהם במה שעבד האל ית' חמש ותשעים שנה אחרות תשלום שנותיו שהיו קע"ה, וכן יצחק מאה שנים ויותר ויעקב קרוב לשבעים יותר מן הצדיקים הגמורים הבאים אחריהם בימי עולם אשר ימי שנותיהם שבעים ואם בגבורות שמונים כמו שנזכר, ועל הצד הזה אמה"כ למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכ' לתת להם כימי השמים על הארץ, ודחז"ל ת"ק שנה שיש מן השמים על הארץ שהם דמיון שנות האבות שהיו כלל שנותיהם תק"כ שנה ובכולם עבדו את ה' וגדל זכותם באריכות ימיה' אלו עד שבזכות' ירבו ימי זרעם הבאים אחריהם כל ימי עולם:

ו׳וראוי לבאר כמה כח זכותם גדול וכמה יכלו לזכות את ישראל בכל הדורות, ונאמר כי שלימותם וזכותם היה גדול בתלמוד ובמעשה לעצמם ולזולתם, אם בתלמוד מה שהשיג אברהם מדעתו מקטנותו עד שהיה גדול בחכמת הטבע בדברים השפלים בעולם השפל ובדברים העליונים בעולם העליון, בעולם השפל בגלגלים ובמזלות ובכוכבים, ובעולם העליון עולם המלאכים עד שהשיג מציאות האל ית' ממטה למעלה, וידע איכות השתלשלות עולם התחתון מעולם הגלגלים ועולם הגלגלים מעולם המלאכים והם מהאל ית', ועל ידי כך השיג בנבואה כל התורה כולה מצות ואזהרות, וידע כי יצטוו ישראל בלמידת התורה ולמדה הוא מתחלתה עד סופה, וידע תוכן עשיית המצות ואזהרת העבירות כפי מה שהן נלמדות מן התורה כפי קבלת משה רבע"ה, וידע כל סתרי התורה הנרמזים באותיותיה ותיבותיה, כל זה השיג בנבואה שהיה במדרגת שאר הנביאים העתידים, ומשה רבינו שהסתכל באספקלריא שהיא מאירה כי לא קם נביא כמוהו השיג סבות כל סתרי התורה וסודותיה בדרך יותר עמוק כפי מעלת נבואתו על שאר הנביאים, וכן שלמה המלך ע"ה השיג בחכמתו אשר היה חכם מכל האדם סבות כל סודות סתרי הדברים הטבעיים והאלהיים בדרך יותר עמוק מאברהם אבינו כפי מעלת חכמתו על שאר החכמים הקודמים לו והמאוחרים אליו, וכל מה שהשיג אברהם אבינו השיג יצחק בשכלו ובקבלתו מאביו, וכן יעקב מיצחק אביו, ומפני ענין מכירת הבכורה הוצרך להיות נטמן בבית שם ועבר, מפני שעשו היה מצוי אצל אביו בכל יום לא ללמוד ממנו כי אם לשמשו שיברך אותו:

ז׳וכמו כן היה אברהם אבינו שלם וגדול במעשה המצות, וכמו שאמר הכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו', והם כל חלקי מצות התורה ואזהרותיה את הכל עשה יפה בעתו מצות התדירות בכל יום כתפילין וציצית, ומצות הזמניות כמו שופר סוכה ולולב וחמץ ומצה, ודברי סופרים כולם ואפילו עירובי תבשילין, כמו שאמרו חז"ל, כי אינו רחוק שיקיימו הם מה שאנחנו מקיימים, וכמו שנודע להם בנבואה מה שנודע להם מהעתידות כירושת הארץ וברכת זרעם, נודע להם כל מה שיצטוו ונזהרו בו והיה להם שכר צפון לזרעם כמצווים ועושים, כי לא לחנם נתגלה להם כל מה שיצטוו זרעם כי אם בשביל שיזהרו גם הם בכל מעשה המצות, ואפשר ג"כ שנאמר לו בפירוש לאברהם שיזהר בכל התורה כולה, וכמו שאה"כ עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו', ובכל מה שנזהר אברהם נזהרו יצחק ויעקב שנצטוו מפיו על כך, וכמו שנאמר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו' למען הביא וגו' על אברהם את אשר דבר עליו:

ח׳ואם בזכות את זולתם היו ג"כ שלמים, כי אברהם אבינו היה ג"כ ממציא שמו של האל ית' בעולם, כי היה נשכח מפי הבריות שהיו עובדי ע"א. ובאהבת האל יתברך את אברהם שהוציאו מאור כשדים נודע לחכמי העמים כי היתה סבה ראשונה בעולם אשר בכחו הגדול לשנות טבעי הדברים ותפקידם, ששינה טבע האש שלא ישרוף את אברהם אבינו בהיותו אהוב אליו, ואח"כ התאמץ הוא והיה מחזיק במעוזו והיה מגיד לכל הגוים כבוד ה', וכמו שאה"כ בבואו לארץ כנען ויקרא שם בשם ה' וגו': וכן ביצחק כתיב ויקרא בשם ה' אחר שבנה מזבח, ויעקב בהיותו נטמן ובורח מפני אחיו והיותו בבית לבן בח"ל לא נאמר בו ויקרא בשם ה' עד שבא לבית אל שבנה שם מזבח כמו שנצטוה, ואמר ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים וגו', כי הודיע לכל בני המקום מציאות האל ית' וכי שם ביתו, כי האבות מה שקראו בשם ה' להמציא מציאותו בעולם היה בא"י, כמו שנאמר באברהם מיד בבואו מארצו וממולדתו ועבר בארץ עד מקום שכם וגו' בנה מזבח ונעתק משם לעי מקדם וגו' ויקרא בשם ה', וכן כשעלה ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו וגו' הלך למסעיו וגו' אל מקום המזבח וגו' ויקרא שם אברם בשם ה', ויצחק לא יצא לח"ל, ויעקב כשחזר אמר ויקרא למקום וגו' כמ"ש, והענין הוא כי בא"י שאין שר ומזל מושל בה היתה ניכרת השגחתו ית' בה ביתרון טובה על שאר הארצות ובה היו קוראים בשם ה' והיו ממציאים שמו בכל העולם, כי בזה יכירו האומות כי היכל מלכו של עולם היא א"י בטובה ויפיה וששאר הארצות היו בהן שרים ממונים תחת רשותו ית' ושהוא מצוי בכל העולם: הן אלה קצות דרכי האבות הקדושים, ומה עצמו ראשיהם אשר צוו את בניהם אחריהם לעשות צדקה ומשפט, אברהם צוה את בנו יצחק ואת יעקב עם היותו רך בשנים ואת כל ילידי ביתו אשר נמולו אתו שיהיו ניכרים ומיוחדים הם וזרעם היוצא מהם אחר מילתם להיותם מסתופפים תחת כנפי השכינה, ויצחק צוה את יעקב ואת בניו כולם אשר השיג וראה אותם, ויעקב צוה את בניו ואת בני בניו שבעים נפש ברדתו מצרימה שהיו יוצאים מא"י לח"ל לגור שם, שלא יתפתו אחר הבלי העולם בסבת שר של מעלה המושל במצרים שהיה שר שלה טלה ראש המזלות למצרים ראש הממלכות. ולכן אמר הכתוב ויבאו מצרימה יעקב וכל זרעו אתו כי כולם באו אתו בלב אחד לעבודת ה', וזכה לראות מבניו קודם מותו ששים רבוא כמ"ש חז"ל, ואת כולם צוה והזהיר דרכי אל, והם לבניהם ובניהם לדור אחר ולדורי דורות, נמצא כל זכות הדורות תלוי בזכות האבות, ועל דרך זה אפילו למי שסובר שתמה זכות אבות לא תמה זכות הדורות הבא בזכותם.

ט׳והנה ספרנו דרך כלל תוכן צדקות האבות לעצמם ולזולתם ובזה נדע כי לא תמה זכותם, וכי לפניהם ולאחריהם לא קם כמותם, כי ידע האל ית' מראשית אחרית דברי הדורות הבאים אחריהם כי לא יספיק זכותם לדורם, והקדים להוציא לאויר העולם האבות הקדושים אשר נפשותם היה להם יתר שאת והכנה להשיג מה שהשיגו בזה העולם, הוד והדר פעלם וצדקתם עומדת לעד, ולא נזכר ולא נרמז על שום אחד מהם שום עון ואשמה אלא שלשתם בלו בטוב ימיהם ושנותם בנעימים:

י׳והחוט המשולש יעקב אבינו נתעלה על כולם כשהיתה מטתו שלימה ולא יצא פיסול ממנו שהוחזק הצדקות בו מצד אבותיו וגם מצד נשותיו, כי לא היו הבנים דומים לאבי האמהות ולא למשפחתן כמו שקרה לרבקה שהיה עשו דומה לאחי האם, מפני כי רחל ולאה היו כקנין כספו של יעקב שעבד בהן י"ד שנים ולא נשאר בהן שום פיסול מאביהן אחר שיצאו מתחת רשותו, וזהו שאמרו הן העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו, חלק בדמיון מדותיהם ונחלה בממונו הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו, והסחנו דעתנו ממנו ולא יהיו בנינו דומין לו, ומפני שהיו בטוחות בזה האמהות שיהיו בניהם צדיקים כיוצא באביהם קראו הן לשמות הבנים כפי המאורע להן, וידעו כי כמו ששמותיהם נאים כך יהיו מעשיהם נאים וכי הם יסוד ושרש האומה אשר בסבתם נברא העולם, ומספרם היה רמז לזה שהיו י"ב כנגד י"ב מזלות וי"ב חדשי השנה להורות כי בהם תלוים העולמות כי אין המזלות שולטים בהם כי אין מזל לישראל, ובהם ובמעשיהם תלוי מזלם במה שיקרה להם בזה העולם, ומהם תצא תורה לישראל אשר בה יתקיימו בעוה"ז ובה יזכו לחיי עוה"ב, והשמות אשר נקראו בהם לפי המאורע ע"י האמהות יהיו קיימים לעולמי עד, כי כמו שאי אפשר להתקיים עולם הגלגלים בלתי המזלות כן אי אפשר לעולם התחתון להתקיים בלתי הי"ב שבטי יה, וכמ"ש (תהלים קכ"ב) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה', כי שמות השבטים אשר נקראו מהאמהות היה עדות לישראל הבאים אחריו שיודו לה' ויזכו לחיי העוה"ז ולעוה"ב, כמו שרמוז בשבטי יה על האמהות והנשים הכשרות הבאות מזרען שלא שלטו המצריים בהן, ולכך הטיל הקב"ה שמו עליהן ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה החנוכי הפלואי וזהו שבטי יה, והרמז העקרי לאמהות הראשונות שהן קראו שמות השבטים ומכשרותן נתפשט לבנותיהן הבאות אחריהן. והיות הי"ב שבטים כנגד הי"ב מזלות נתפרש בחלום יוסף, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, ועמו היו י"ב כוכבים והם המזלות כי המזלות הם מחוברים מכוכבים, והרי שהשמש והירח שהם רמז ליעקב וד' אמהות והמזלות לבניו כמו שנזכר הוא להורות כי אינם צריכים לשמש ולירח ולמזלות ואינם תלוים בהם כי הם שקולים כמותם, וכמו שכתוב בירמיה (ל"א) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגו' אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע וגו', הרי השמש והירח שהם רמז לאבות ולאמהות והכוכבים שהם רמז לשבטים ושקולים כמותם, והרמז כי כמו שהשמש הוא נתון לאור יומם כך כל הזמן שהיה ממשלה ומלכות לישראל שהוא רמז לאור היה בזכות האבות, וכמו שהירח והכוכבים הם לאור לילה כן כל הזמן שישראל הם בגלות שהוא רמז ללילה יתקיימו בסיוע זכות האבות וזכות האמהות והשבטים הרמוזים בירח וכוכבים, כי השבטים כולם היו צדיקים שנקראו שבטי יה ולא נמצא בהם עון אשר חטא כי אם מכירת יוסף אשר היה בה קצת סבה מלמעלה כדי שירדו למצרים בכבוד, וכמו שאמר ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים וגו', והרי ראובן ששגג ונחשב לו הבלבול לשכיבה והוא הבכור ואם היה אי זה עון אשר חטא בשאר אחיו לא היה מעלימו הכתוב ושב ורפא לו, ונאמר עליו מיד ויהיו בני יעקב שנים עשר, ונודע טובתם וצדקתם כי היו י"ב אחים ולא יתפרדו אף אחר היות כולם גדולים ונשואים היו כולם תחת רשות ויד אביהם הזקן והיו סרים אל משמעתו לרעות את צאן אביהם וללכת ולבא להביא שבר ממצרים כמו שנתבאר בכתובים, וכן באו עמו לגור במצרים ולא נפל ביניהם שום מחלוקת אלא שכולם היו לאגודה אחת לעבודת ה', ובחן אותם אביהם בשעת שכיבתו עם אבותיו כשאמר להם הקבצו ושמעו בני יעקב ומצאם כולם שלמים באחדות האל ית' ועבודתו ואז ברך אותם איש אשר כברכתו, וכמו שכתוב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, כי אחר שדיבר להם יחוד ה' ועבודתו כפי התורה שנאמר עליה וזאת התורה ברך אותם, ודבר גדול היה כי אברהם לא היה בכל זרעו טוב וישר כי אם יצחק, וליצחק יעקב, ויעקב היו לו י"ב שבטים וכולם צדיקים ושלמים ממלא כל אחד מקום אביו, אין זאת כ"א שהעולם מיוסד עליהם בהיותם נגד י"ב מזלות כמו שנזכר, ולכן נקראו שבטים מלשון שבט מושלים, כי כמו שהמזלות מושלים בעולם כן השבטים, כי הראשון שנקרא שבט הוא יהודה כמו שכתוב לא יסור שבט מיהודה והוא שבט מושלים, ואח"כ נאמר דן ידין עמו כאחד מיוחד בשבטי ישראל כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, הרי שהם וזרעם הם מושלים בעולם צדיק מושל ביראת אלהים ולכן נתברך בגוים זרעם עם היותם בגלות פרו ורבו מאד:

י״אואינו תימה כי מה שאחז"ל וחמושים עלו אחד מחמשה אחד מחמשים אחד מת"ק, כי לפי מה שנתברך יעקב אבינו שירד למצרים בשבעים נפש בכ"ב שנים שנפרד יוסף מאביו הולידו הי"ב שבטים נ"ה בנים המפורשים במנין הע' ועם דינה וסרח ויוכבד וי"ב שבטים היו ע' בכ"ב שנה, כי אחר שהורד יוסף מצרימה ירד יהודה מאת אחיו ונשא אשה ואחריו נראה שנשאו ג"כ אחיו נשים אע"פ שלא הוזכר בכתוב, א"כ י"ב הולידו נ"ה זכרים בכ"ב שנים כפי ערך ד' וחצי לכל אחד, וכפי סדר זה יולידו הנ"ה בכ"ב שנים משירדו למצרים רנ"ח והרנ"ח יולידו בכ"ב שנים שניים ד' פעמים וחצי רנ"ח שהם כמו אלף ק"ס, והאלף ק"ס יולידו בכ"ב שנים שלישיים ד' פעמים וחצי אלף ק"ס הם כחמשת אלפים ומאתים, והם יולידו בכ"ב שנים רביעיים שלש ועשרים אלף וארבע מאות, והם בכ"ב שנים חמישיים יותר ממאה וחמשת אלפים, והם בכ"ב שנים ששיים יותר מארבע מאות ושבעים ושנים אלפים שהם יותר מארבעים ושבעה רבוא, והם בכ"ב שנים שביעיים יותר ממאתים ואחד עשר רבוא, והם בכ"ב שנים שמיניים כמו תשע מאות וחמשים רבוא, והם בכ"ב שנים תשיעיים ארבעת אלפים ומאתים וחמשה ושבעים רבוא הכל בכפל ארבעה וחצי, וכ"ב פעמים תשעה הם קצ"ח נשארו י"ב שנים למנין רד"ו שהיו ישראל במצרים וכפול המנין האחרון בשנים ורביע יהיו כמו תשעת אלפים ושש מאות ועשרים רבוא, ואם נמנה ג"כ רבויים שהיו יולדות ששה בכרס אחד יהיו חמשה פעמים יותר מהמנין הנזכר אלא שלא ילדו כך אלא אחר אשר היו מענים אותם והם כמו חמשה ושמונים שנה שהם בערך שני חומשים מחמשה שבמנין רד"ו, וא"כ נוסיף שני פעמים המנין האחרון הנזכר ויהיו כ"ח אלף רבוא ותת"ס רבוא, ועם היתרונות שהנחנו למעלה יהיו יותר משלשים אלף רבוא כל אלף רבוא הם שני רבוא אחד מת"ק והם ששים רבוא משלשים אלף רבוא, הרי שנשארו ישראל אחד מחמש מאות, ואם נמנה כפי הדורש שמונה בכרס אחד נוסיף עוד עשרת אלפים ויהיו שמונים רבוא אחד מת"ק, נסיר העשרים רבוא על אותם שלא הגיעו לעשרים שנה נשארו אנשים בני עשרים ששים רבוא וכמ"ש כשש מאות אלף רגלי וגו':

י״בוכדי לתת מקום למי שאמר א' מחמשים נאמר כי אפי' שהיו יולדות קצתם ששה או שמונה הכל היה בא לידי חשבון הראשון, כי די להם שיתברכו ד' פעמים וחצי יותר בכל כ"ב כמו הכ"ב שנים הראשונים קודם שירדו למצרים, וא"כ יהיו בכ"ב תשיעיים דרע"ה רבוא ניתן ארע"ה לאותם שלא הגיעו נשארו ג' אלפים א' מחמשים הם עשרים לאלף הם ס' רבוא.

י״גונשאר התימה על מי שאמר א' מחמשה, וכי איך אפשר שלא יהיו בני ישראל פרים ורבים כשנאמר עליהם פרו וישרצו וירבו כפי ערך מה שהיו פרים ורבים קודם בכ"ב שנה כמ"ש למעלה ונתרבה מניינם קרוב לעשרת אלפים רבוא, ואם יצאו א' מה' א"כ לא היו כולם בכל אלו השנים אלא שלש מאות רבוא, ואפשר לומר כי במקום כ"ב שנה נמנה מ"ג או מ"ד שנה שהיו מנין שנות כל א' מהשבטים בירידתם למצרים, כי יוסף היה בן ט"ל שנה ואחיו היו רובם גדולים ממנו בכמו ד' או ה' שנים ולא הוליד כל אחד מהם באלו המ"ג שנים אלא הבנים שהוזכרו הנה אשר הם מכלל ע' נפש, וכמו שראינו במנין פרשת פנחס שלא הוזכרו משפחות השבטים כ"א אותם שהוזכרו בירידתם למצרים חנוכי פלואי וגו', וא"כ ברד"ו שנים שהיו ישראל במצרים יש כמו חמשה פעמים מ"ג ויהיו במ"ג שנה החמישיים יותר ממאה וחמשת אלפים ואינם אלא עשרה רבוא וחצי, ולכן נחזור להוסיף ששה בכרס אחד בפ"ו שנים האחרונים שהיו משועבדים ישראל ונאמר עליהם וכאשר יענו אותו וגו', וא"כ בסוף מ"ג שנים השלישיים היו חמשת אלפים ומאתים כמ"ש למעלה בכ"ב שנים שלישיים והיו מולידים במ"ד שנה הרביעיים כ"ג אלף ת' כפי ערך ד' וחצי, נכפול אותם ששה פעמים הם ק"מ אלף ות' נכפלם בד' וחצי הם תרל"א ת"ת שהם ס"ג רבוא ואלף ות"ת, נכפול אותם ששה פעמים כנגד ששה בכרס אחד הם שע"ט רבוא, ניתן ע"ט רבוא לשאינם גברים נמצאו שלש מאות רבוא החומש הם ששים רבוא הגברים לבד מטף, ויתפרש ג"כ וחמושים עלו בני ישראל שהיו כולם שש מאות אלף רגלי יגיע נ' אלף לכל שבט חמשה רבוא לכל א', הרי שכולם היו מחומשים כי לא נמנה כל שבט לבדו. והתימה מיתת ד' חומשין בשלשת ימי אפילה איך יקבור כל אחד מהנשארים ארבעה, ויותר תימה שיקבור כל א' מ"ט, ויותר תימה שיקבור כל א' תצ"ט אפי' ישתתפו הנשים בעסק הקבורה ברחיצה ועשיית תכריכין וקבורה.

י״דואין ספק כי הריבוי הרב הזה אשר יגיע לכל אחד מהנ"ה שירדו למצרים יותר מחמש מאות רבוא לכל א' לפי מנין א' מת"ק ויותר מחמשים רבוא לכל א' לפי מנין א' מחמשים ויותר מחמשה רבוא לכל א' לפי מנין א' מחמשה ויותר מעשר אלפים איש לכל א' מהנ"ה לפי הששים רבוא שיצאו ממצרים הכל היה בברכת ה' אשר ברכם בזכות אבותם אברהם יצחק ויעקב וזכות השבטים אשר לא סר ולא יסור שבט מהם, והיה בית יעקב אש אבות ושבטים כי זכות כולם יצטרף להיותם אש לדלוק את בית עשו, וכן זכות כולם נצטרף לנתינת התורה שכתוב בה א"ש דת למו כשנתברכו השבטים מפי משה רבינו ע"ה שהזכיר זכותם וברכם.

ט״וומה שיורה יותר על זכות השבטים הוא מה שכוונו כולם לדעת אחד המיוחד שבהם הוא יוסף הצדיק שאמר להם פקד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם, שנתיחדו ונדמו כל אלה שבטי יעקב שנים עשר לאביהם הזקן שצוה כן לבנו יוסף בחליו שיקברהו בארץ כנען להורות לפניהם דרך מעלה לנפשותם בקדושת הארץ כל הקבור בה קדוש יאמר לו, בפרט המצוה מחיים לבניו שיעלוהו ליקבר בא"י הוא מורה על קדושת נפשו בעת פרידתה וקדושת גופו בעסק התורה ומצותיה בהכנתו הטובה שנוצר אדם הראשון עפר מן האדמה אדמת קדש היא אל מקום המזבח מזבח אדמה כמו שאמרו חז"ל, והיה להם כן שהעלום בני בניהם לארץ כנען הנתונה להם בנחלה חלף עבודתם אשר עבדו את אביהם, כמ"ש ויעשו בניו לו כן כאשר צום, נמדד להם מדה טובה כנגד מדה טובה אחר מאת שנים ויותר שמתו כפי מה שכתוב בסדר עולם, לא נשכח מקום קבורתם למרע"ה כמו שכתוב ויקח משה את עצמות יוסף ונודע מקומם אים והוליכום עם יוסף עמו במחיצתו, והיתה בזה הוראה נפלאה על שכר הצדיקים בהשגחת ה' עליהם אחר מיתתם, שתתקיים צוואתם בתת בלב בני בניהם התעוררות רב לקיים מה שנצטוו מפי אבותם ואבות אבותם שנצטוו מפי השבטים עצמם, אין ספק כי ענין זה וכיוצא בו היא הוראה רבה לשכר הצדיקים בעוה"ב, כי נפשותם הנוחות בצרור החיים בג"ע תעורר את נפש בניהם להכין מקום מיוחד לגופותם אשר נשתתפו עם הנפשות לעבודת האל ית', ובהיותם עוסקים במצות כל ימי לכתם במדבר זכותם היא שעמדה להם ובזכותם עשה האל ית' נקמה במצרים והביא עליהם עשר מכות ומכת הים, כנגד זכות אחד עשר שבטים שעמדה לבניהם להנקם מאויביהם על מה שנשתעבדו בהם, כי שבט לוי לא נשתעבדו ובהיותם עוסקים במצות הולכתם כל ימי לכתם במדבר זכותם היא שעמדה עליהם שנתקיימו בה ארבעים שנה, וכן בזכותם נתקיימו כל הזמנים שנחלו את הארץ איש בנחלתו בזכות שבטו הצדיק הקבור בנחלתו:

ט״זוהביטה וראה השגחת ה' והשקפתו הנפלאה על האומה הישראלית, כי מתחלת יצירתם והוא האיש השלם יעקב אבינו אשר היתה מטתו שלימה הראה לו אהבה וחבה יתירה נודעת לו ולבניו השלמים שמתו כולם במצרים ארץ טמאה והועלו לארץ החיים על ידי בני בניהם, מה שלא קדם להם איש מימי בריאת העולם שיסופר עליו שמת במקום אחד והעלוהו ליקבר במקום קדוש, אין ספק אלא שזה הענין היתה הוראה לעתיד שישראל נקראו בנים למקום, והראיה כי בתחלת בואם לעולם והוא יעקב המכונה בשם ישראל ובניו מהשלמים אשר כל ישראל מתיחסים להם איש איש לשבטו, נתייחדו מכל הקודמים להם מימי עולם לענין זה שיהיה רמז בהעלות אותם אחר מיתתם ולא מתו בה כשאר האומות הקודמים אליהם שמתו שם ומפני זה נקברו שם, ואלו שמתו רחוק משם והועלו שם היא ראיה כי להם נתנה הארץ למורשה עד סוף העולם ובזכותם ירשוה בניהם אחריהם, וכי התורה שנבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם נתנה להם מורשה שיקיימו את כל מצותיה בארץ אשר היא להם מורשה ויזכו בה לחיי העולם הזה והבא, כי אי אפשר לקיים כל מצות התורה כ"א בארץ ישראל.

י״זוכן נביט ונראם כי זכות השבטים עמדה להם לישראל ג"כ שנצטוו על מלאכת המשכן ושהשרה האל ית' שכינתו בתוכם, כי לא הוזכרו השבטים להיותם ראש לזרעם עד ציווי מלאכת המשכן, כי בצאתם ממצרים נאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס וגו' כשש מאות אלף, לא הוזכרו השבטים ולא מנין כל שבט אלא בני ישראל דרך כלל, וכשנצטוו על מלאכת המשכן הוזכר אהרן משבט לוי ובצלאל משבט יהודה ואהליאב בן אחיסמך למטה דן, ונצטוו על מעשה החשן שנא' בו והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל וגו' לשנים עשר שבט, ונאמר ג"כ זה יתנו על י"ב שבטים, וביום שהוקם המשכן הקריב את קרבנו נחשון בן עמינדב לחנוכת המזבח בזכות יהודה, וכן כל נשיא ביומו בזכות שבטו, ואחר חדש ימים מהקמת המשכן נמנו כל ישראל למשפחותם לבית אבותם כל שבט ושבט בפני עצמו לא כמנין שנמנו ביציאתם ממצרים, כי השראת השכינה היתה ג"כ בזכותם, וכמו שאמרו על ארון יוסף שהיה הולך עם ארון השכינה והיו אומרים המונח בארון זה קיים מה שכתוב בארון זה, וכן ארונות אחיו השבטים היו מוליכים אותם בניהם וגם הם היו צדיקים כמוהו וקיימו מה שכתוב בארון וזכותם היתה עומדת ג"כ לישראל שישרה האל ית' שכינתו בין בדי הארון ושידבר להם מעל הכפורת מבין שני הכרובים, ומאז והלאה נמנה כל שבט בפני עצמו ונעשו ד' דגלים סביבות המשכן והכהנים והלוים.

י״חולרמוז ענין צדקת השבטים והיותם משענת קנה מנורה ואורה לבית ישראל נקראו שבטים ונקראו מטות כי הם מטה מוסדה ומטה עוז ותפארה לבית ישראל להיותם נשענים על זכות המטות איש על מטהו, וכולם על זכות כולם לבל יגיעם רעה ויהיו ניצולים מכל מיני רעות המתרגשות לבוא בעולם בזכות המטות, ונקראו שבטים לנקום נקמת השם במרעים המכבידים עול סבלם על שכמי ישראל, כי זכותם הוא שבט לגו כסילים ופוקדם בשבט פשעם ובשבט עברתם, כי מקול ה' יחת אשור ובזכות כל שבט יכם:

י״טותמצא כי נקראו בני יעקב בשם מטות בתורה יותר ממאה פעמים, ובנביאים וכתובים יותר משמונים פעם, ושבטים נקראו בתורה יותר מל' פעם, ובנביאים וכתובים כמו ק"י פעם, לסבה שתתבאר בע"ה, ויעקב אבינו ע"ה לא קראם אלא שבטים כדי שינקמו ישראל משונאיהם בזכותם, דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, והראשון שנקרא שבט הוא יהודה לא יסור שבט מיהודה, וכן הוא הראשון שנקרא מטה בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, כי המלכות יוצא ממנו, ועל ידי אימת שבט מלכותם ינקמו ישראל משונאיהם ומהמריעים אותם, וכן הם מטה עוז ותפארת וזכות לבית ישראל, ולוי גבר באחיו בקדושה ובחכמה וחסידות ובזכותו יצאו ממנו משה אהרן ומרים שהיו רועי ישראל ועל ידם יצאו ישראל ממצרים ונהיה לשני בתים כהנים לויים, כדכתיב ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים, כי בזכות יוכבד ומרים שהיו שפרה ופועה נעשו ב' בתי ישראל כהנים ולוים אשר הם קודמים לישראלים, וכל ישראל הם כמו שלש משפחות כהן לוי וישראל, מפני כי לוי הוא עשירי קדש אחר הסתלק הד' בכורות ויש לו דין בכור שהוא קדש ויורש כפלים מן הבן הפשוט, וכן לוי בענין השם והקדושה היה כפלים במעלה בכל ישראל שהם כהן ולוי וישראל, וכמו שהיה שבט יוסף בן רחל שהיה בכור לשני שבטים כמו כן שבט לוי בן לאה שהיה קדש היה לשנים כהן ולוי, והיה זה לרחל מפני שלא תגרע חלקה בי"ב שבטים מד' אמהות שמגיע ג' לכל אחת, וכן לאה שהתפללה בלידתה אחר כך שלא יהיה זכר כדי שישארו שנים לרחל אחותה וילדה בת כדכתיב ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה וכמו שדרשו חז"ל (ברכות ס') לא קפח ה' שכרה ונתחלק שבט לוי בנה לשנים כדי שיהיו שבטים שבעה כמו אם היתה יולדת בן אחר במקום דינה, ומפני שדינה היתה ראויה להיות זכר ונהפכה לנקבה נשאר בה טבע הזכר להיותה יצאנית ואירע לה מה שסופר בכתוב, ועכ"ז כמו שהיתה מטתו של יעקב שלימה בבנים שהיו כולם כשרים היה ג"כ מטתו שלימה בבתו דינה שגם שנאנסה היתה כשרה ונשאה שמעון אחיה, וכמו שכתוב בבני שמעון ושאול בן הכנענית שרומז אליה מה שאירע לה, ורבנן אמרו במדרש שנטלה שמעון וקברה בארץ כנען ועוד היום ציונה מסויים אצל שמעון ולוי אחיה בכפר ארבאל שהוא כמו מהלך שעה מטבריה, והדס חופה עליה משנים קדמוניות עד עתה, להורות כי גם שבאה לידי מעשה זו היא צדקנית ועומדת בין ההדסים בג"ע, וכן האמהות והצדקניות, וכן דינה עולה כמו הדס סימן טוב לה, והוא דבר פלא והשגחה כי לא נמצא הדס בכל אותו התחום כמו מהלך כמה שעות כ"א עליה ולא על אחיה הקבורים בצדה.

כ׳ונחזור לענין שכר הצדיקים על טוב מעשיהם להם ולזרעם אחריהם, בפרט האנשים הנקובים בשמות בתורה על הסתם נחזיקם כצדיקים כל זמן שלא יפרש או ירמוז הכתוב שאינם צדיקים, והנה משפחות בני יעקב תשלום שבעים נפש עם אבותם שהוזכר בתורה היו צדיקים וזכו להיותם ראשונים לקדושת שבעים מבני ישראל אשר הם כנגד כל האומות, ונקראו בית יעקב וירך יעקב להיותם קרובים אליו בניו ובני בניו אתו, ולא ירדו למצרים עד היותם ברדתם למצרים עם יוכבד שנולדה בין החומות להשלים מנין ע', להורות שלא יהיו בטלים בעם רב אשר במצרים אלא יהיו יותר מע' אומות, וכמו שאמר הכתוב (דברים י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב, כי בסבת היותם שבעים ברדתם למצרים לא נתבטלו ברוב והיו עתה ככוכבי השמים לרוב, וכן נקראו אלו המשפחות כל בני אם אחת נפש א' כי מצד האם היו ג"כ נפש אחת, וכלל השבעים נקראו ג"כ נפש כמ"ש שבעים נפש להורות כי כולם היו לב א' ונפש א' לעבודת ה' כולם אנשים צדיקים, ולכן היו נקראים ירך יעקב כי בסבת היותם קרובים לו כאילו הם ירך שלו היו נפש אחת, ובכל המניינים אשר נמנו ישראל אח"כ לא הוזכר בהם נפש, מפני שאחר שנתרחקו מיעקב אביהם בהולדת בנים ובני בנים היו בקצתם אנשים שאינם כשרים, כי גם שהיו מזרע יעקב לא היו ירך יעקב ולכן לא היו כולם נפש א' ולב אחד לעבודת ה', כי היה ביניהם פיסול אותם שלא היו כשרים, ויעקב היתה מטתו שלימה בבניו שנולדו ממש ממטתו ובני בניו והם שבעים נפש ולא היו מטתו אלא ירכו, וכמו שהיתה מטתו שלימה בבניו שהיו כולם צדיקים כמו כן היתה ירכו שלימה בשבעים נפש שהיו כולם צדיקים כמו שנזכר, ובזכות אלו המשפחות ג"כ יורדי מצרים שהיו צדיקים נתקיימו בני ישראל כל אותם השנים שהיו שם שלא שינו את שמותם ושאר הזכיות שהיו ביניהם, ולכן ניתן שם י"ה בשמותם פנים ואחור החנוכ"י הפלוא"י, כי זכות שלפניהם עמד לזרעם אחריהם, וכפל בכולם ואמר חנוך משפחת החנוכי, כלומר בסבת צדקות חנוך היה בזרעו שם יה החנוכי.

כ״אוכן יודע שכר הצדיקים דרך כלל בייעודים הטובים אשר הם כתובים בתורה, ויאמר אם שמוע תשמע וגו' והאזנת למצותיו וגו' כל המחלה וגו', אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם, כולם טובות גשמיות המכינות לטובות הרוחניות, וכן והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך לשמור ולעשות את כל חקתיו וגו':

כ״בונראה כי האל ית' התנהג עם בריותיו אשר ברא כמלך עם עבדיו, כי העבד שקנאו המלך ועדיין לא עשה נחת רוח לפניו כי לא צוהו עדיין בשום דבר אינו משגיח עליו להיטיב לו ולמנות אותו בשום דבר של מעלה, ועכ"ז משגיח עליו להצילו מהרעה הבאה עליו שלא יוזק, וכן האל ית' בדורות הראשונים שעדיין לא נצטוו כ"א בז' מצות ב"נ לא השגיח על הצדיקים שבהם לעשות להם טובות הרבה כ"א להצילה מרעתם, כמו שהציל את נח בדור המבול והציל את אברהם אבינו מאור כשדים ומכל הדברים שאירעו לו כמו העשרה נסיונות שנתנסה ועמד בכולן, וכל האבות עיקר הבטחתם נתקיימו בזרעם לא בהם מפני שהיתה ענין קיומם התורה והמצות באינו מצווה ועושה ואינו גדול כשכר המצווה ועושה, ואפילו ישראל בצאתם ממצרים לקבל התורה כמו שכתוב בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה נאמר בהם ויאמר אם שמוע תשמע וגו' והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, לא הובטחו עדיין בהבטחות טובות בפועל אלא בהעדר הרע ההווה כמו שאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו', וכשנצטוו וקבלו עליהם אמר אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם וגו', והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך לשמור לעשות וגו', כי כולם הבטחות טובות בפועל על כי הם מצווים ועושים נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו, ונשלים פרק זה בשכר וטובות הצדיקים: