בית יעקב על התורה, בראשית נ״בBeit Yaakov on Torah, Bereshit 52
א׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ובמדרש רבה (בראשית יב) איתא משל למלך שהיו לו כוסות ריקנים אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמים הם מתבקעין צונן הם מקריסין מה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין, במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד, אלא אני בורא אותם במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמוד. והענין בזה הוא, כי שם אלהים הוא המגביל גבולים שלא תוכל שום בריה ומדה להתפשט עצמה יותר מכפי מדתה, וגם בבריאת האור נאמר השם אלהים. יען כי השפעת האור גם היא תבא במדה מוגבלת כפי שתוכל הכלי לקבל לא יותר. וכדאיתא במי השלוח (חלק א' פ' וישב ד"ה וישב [ב]) בענין מדת יעקב שיעקב אבינו ע"ה בירר מדה זאת. והנה שם הוי"ה ב"ה מלא אור השי"ת בלא גבול, ואין העולם יכול להתקיים באור גדול כזה. וע"ז איתא במדרש, אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעים, כי הברואים אינם יכולים לקבל אור בלי גבול, וכמו העולמות שנחרבו היה בסבת זה, כמבואר בדברי האר"י ז"ל בסוד שבירת הכליםקמטעניין שבירת הכלים בסוד בורא עולמות ומחריבן נתבאר באריכות בכתבי רבנו האריז"ל והוא סוד שבעת מלכי אדום שמתו המבוארים בסוף פרשת וישלח ונתבאר לקמן בהרחבה עיין פרשת נח אות ב ד"ה והעניין בזה ובעוד מקומות רבים בספר זה. וכתב בעץ החיים לרבנו האריז"ל שער ח – שער דרושי הנקודות פרק ה: והנה נודע כי ז' מלכים אלו, הם בחי' ו' קצוות דזעיר אנפין וכו', ולכן לא היה כח בשום כלי מהתחתונים לסבול בתוכו יותר מחלק אור המגיע לחלקו בלבד. וכאשר יצאו כולם כלולים בדעת, לא היה יכול הכלי לסבול את כולם ונשבר וירד למטה וכו'.. והנה מאות ה' האחרונה משם הוי"ה ב"ה התחילו הגבולים כי היא רומזת לשם (אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד), אכן כשהיא מחוברת להשלש אותיות הראשונות ניכר בה רק מעט מהכח הזה, ומהשם אלהים ממנו יוצאים הגבולים והמה בכח גדול מאד. וזהו הכוונה במה דאיתא במדרש, צונן הם מקריסין, שמזה השם יהיה ההגבלה במדה גדולה מאד עד שלא תוכל הבריאה להתפשט מאומה, שזהו בחינת ולא קרב זה אל זה, וכדאיתא בזה"ק (וירא דף קיב:) ויחלק עליהם לילה דא קוב"ה דפליג רחמי מן דינא בגין למעבד נוקמין לאברהם, ובזה"ק (בהעלתך קנ:) ולא קרב זה אל זה אינון דאתי מסטרא דאברהם לא קריבו דא בדא. ולכן בהבריאה עירב השי"ת שני השמות, ואז הוא כל הזווגים, השמים משפיעים להארץ והארץ משפיע לזה העולם, וזהו דכתיב, כי לא המטיר ה' אלהים וגו' ואדם אין לעבוד וגו'. והכוונה בזה, כי בהאדם כתיב (בראשית ב׳:ז׳) ויהי אדם לנפש חיה ומתרגמינן והות באדם לרוח ממללא, היינו שיש בו כח הדיבור, ועיקר כח הדיבור הוא ההתחברות בין בני האדם יחדקנעניין הדיבור יבואר לקמן פרשה זו אות נד ובהערה קנח שם.. וכדאיתא במדרש רבה (תולדות סה) ובירושלמי ברכות (פ"א ה"א) שמלאך אין לו קפיצין ואדם יש לו קפיצין, וזהו רומז למה שהמלאך אין לו התחברות כי לא יוכל לעלות למדרגה גבוהה ממנו, אבל האדם יש לו קפיצין ויוכל להתחבר עם המדרגה היותר גבוהה. וזה דכתיב (ואתחנן ד) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו, היינו שלישראל יש מעלה ששני השמות מעורבין יחד, ומזה יש הויה לעולם, שמזה העולם הולכת ההשפעה לעולם שלמעלה וכן מעולם לעולם, ואחר כך הולכת ההשפעה מעולם העליון עד למטה עד שמגיע לארץ, כדכתיב (ישעיה ו) וקרא זה אל זה, ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין:
1