בית יעקב על התורה, בראשית נ״וBeit Yaakov on Torah, Bereshit 56
א׳וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה. ואיתא בגמרא (חולין דף ס:) מלמד שעמדו דשאים על פתח קרקע עד שבא אדם והתפלל עליהם וירדו גשמים. והענין בזה הוא, שתחלה לא היה רק שם אלהים שמזה השם מסתעפים כל הגבולים, ובהיות ההגבלה חזקה מאד, לכן היה הצמצום בההשפעה שאחד לא רצה להשפיע לחבירו, עד שבא אדם והשרה עליו השי"ת השם הוי"ה ב"ה, שהאיר השי"ת להעולם שיש מנהיג מחיה ומהוה הכל, אז באה ההרחבה לרגלו שנתרחב העולם והתחילו להשפיע זה לזהקסאעיין לעיל פרשה זו אות נד.. והוא כדכתיב (משלי יט) מלוה ה' חונן דל, וביאור זה, יען כי יש להאדם יראה ליתן להדל פן יבולע לו בזה, שהדל הזה יעשה בכח הזה עבירה ויהיה החוננו מסייע לידי עוברי עבירה, לכן אמר מלוה ה' חונן דל, היינו כי חונן הדל הוא מלוה לה', היינו שהפעולה הזו יעשה האדם בעוז בטחונו בה' שהוא ינחנו בדרך אמת לבלי יקלקל בהנתינה הזו. וקודם שנברא האדם, היינו בטרם שנתגלה השם הוי"ה ב"ה בעוה"ז, לא היתה הדעה הזו בעולם, עד אשר לא הרגישו גם בחסרונם שנחסר להם האדם, כמו האדם שהיה בחשך מעולם שלא ירגיש חסרון האור כלל. עד שהאיר השי"ת והתחילה ההתגלות מזה השם הוי"ה ב"ה, אז תיכף הרגישו בחסרונם שהמה נצרכים להאדם להיות מתפלל עליהם ויקרבם להשי"ת, ואז עלתה צעקתם של כל הברואים לפני ה' אודות האדם, ואז נענו בתפלתם שהיתה בריאת האדם ונתגלה לגמרי השם הוי"ה ב"ה, והתחילו להשפיע אחד לחבירוקסבלעיל פרשה זו אות מ ובהערה קכד שם, לקמן פרשת וירא אות ד, פרשת וישלח אות יב ובהערה פא שם, סוד ישרים עה"ת מכתי"ק פ' כי תצא בתחילתו ד"ה כי תצא [א] כל הענין באריכות שם.. ולכן כתיב גם אצל כי לא המטיר ה', השם הוי"ה ב"ה, כי זה בעצמו שידעו והכירו שלא המטיר, היינו שהכירו בחסרונם, גם זאת היתה מסבת שכבר התחיל להאיר האור מהשם הוי"ה ב"ה, ולכן התחילו להרגיש שהם בעלי חסרון. וזהו כי לא המטיר ה' אלהים, היינו כי האלהים הוא טעם על כי לא המטיר, אשר ביאורו לפי הענין הוא, מהיכן ידעו כי לא המטיר, היינו הרגשת החסרון, זה היה ה' אלהים, היינו יען התחילה התגלות משם הוי"ה ב"ה, והרגשת החסרון עוררה אותם להתפלל שיברא האדם, שבבריאתו נושעו כל הברואים במה שחיבר אותם יחד, והתחילו להשפיע זה לזה בראותם יחד שיש מנהיג שהוא מנהיג הכל. וזהו באור הכתוב (ישעיהו מ״ד:ו׳) כה אמר ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים. היינו, כיון שראשית הבריאה היתה מרצונו הפשוט יתברך, לכן בטח יברר השי"ת הכל לתכלית הטוב, וזהו ואני אחרוןקסגוכמו כן ביאר בנאות דשא ראש השנה ד"ה כתיב: אאמו"ר ז"ל אמר בזה הלשון על זה, אני הוא המתחיל ובטח אסיים המכוון אשר התחלתי עיי"ש.. וממילא מוכח שמבלעדי אין אלהים, היינו שאפילו גם בתוך ההסתר שבהווה נמצא רצונו יתברך:
1