בית יעקב על התורה, בראשית ע״דBeit Yaakov on Torah, Bereshit 74

א׳אז הוחל לקרוא בשם ה'. איתא בגמרא (חולין דף קלט:) המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ. אסתר מה"ת מנין שנאמר (וילך לא) ואנכי הסתר אסתיר. והענין בזה הוא, כי אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה, והיה לו מבטח עוז לתלות כל מעשיו ומחשבותיו בהקב"ה ולא בעצמו, הנה לפלא הוא מדוע נפל בדעתו ופחד אחזהו בעת אכלו מן העץ, כמה שנאמר, ויתחבא האדם וגו'. אבל הענין בזה, כדאיתא במסכת חגיגה (דף יב.) שאחד מן הדברים שברא בהם הקב"ה את עולמו הוא גערה. וכן היה כאן, שמאלה הדברים שאמר השי"ת המן העץ נעשה הגערה הזו, שמהשאלה הזו נראה חלילה היה כספק, היינו שיוכל להיות שאעפ"י שהשי"ת צוה שלא יאכל, ואדם יש לו כח לעבור רצונו לאכול. ובזה הרגע שאמר השי"ת נברא הדעת הזאת בהאדם, שנפל בספק פן עבר רצונו ית' ויש לו כח בפני עצמו. וזהו הפחד והמורא שנפל עליו. ולכן אמר שם המן מן התורה מנין, היינו איך מרומז זה בתורה שיהיה לישראל הסתרה כזו, שפחדו שאלהי ישראל סר מאתם חלילה לגמרי ויאבדו כולם ח"ו, ע"ז משיב שנאמר, המן העץ. ואנכי הסתר אסתיר, היינו שבשעה שגער השי"ת לאדם המן העץ, היה לו פחד יותר גדול ממה שהיה בימי המן. שהשי"ת בעצמו גער בו, שלא היתה ממנו ית' מה שאכל מעץ הדעת^רכלעיל פרשה זו אות ס ובהערות קעב, קעג. אות כט ד"ה ולהבין ובהערה צז שם.. ולעתיד יברר השי"ת שלא אכל אדם הראשון מן החלק הרע שבהאילן הזה רק מהחלק הטוב, וכדאיתא במי השלוח (חלק א' פ' בראשית ד"ה ויצו) שלעתיד יהיה הצירוף מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב, היינו שמן הטוב שבו תאכל ורע לא תאכל. אבל לעת עתה אין זה מבורר, כי בגערת השי"ת נמצא ספק שהכניסו ליראה וספק שמא אכל מצד הרע שבו, ולכן צריך לברר עצמו מאיזה צד שאכל. והנה אף שגער השי"ת באדם הראשון מ"מ היה במבטח עוז בכל מה שעשה, כי עכ"פ היה יודע בבירור שהוא יציר כפיו של הקב"ה. וכן עד דור שלישי היה נמצא תקיפות ובטוחות גדול, כי עד דור שלישי הולך עמו כח האב. אכן אחר כן נפסק כח האב ונפסק המבטח עוז, והתחיל לבקש עצות שיהיה להם חיים וכל הטובות, ולכן כתיב אז הוחל לקרוא בשם ה', וכדאיתא בתיקונים (סוף תקון סט דף קיט) אז הוחל לישנא דצלותא, היינו שהעמידו להם דחלא לעבוד ולהתפלל לפניו למען ימשכו מהם השפעתם, שנדמה להם שבכח עבודתם יושפע להם ולא רצו באהבת הנותן, וכדאיתא בזוה"ק (חקת קפד.) אלא אלין דלא ידעי עיקרא דעובדא כולי האי וכו' משכין עלייהו משיכו דבתר כתפוי דקוב"ה^רכאכמו שהתבאר במאמר הקודם ובהערה רטו שם.: