בית יעקב על התורה, בראשית ע״הBeit Yaakov on Torah, Bereshit 75
א׳ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה. איתא במסכת חולין (דף קלט:) משה מן התורה מנין שנאמר בשגם הוא בשר, וצריך להבין מה היתה שאלת הגמרא, האם מעט הוא מה שנזכר משה כמה פעמים בתורה. אבל הענין בזה הוא, כי הנה אנו רואים שאחר לידת משה היה הוא הגדול מכל העולם, וזהו יען היה לו כח עבודה לעבוד השי"ת יותר מכל העולם, לכן הסכים עמו השי"ת ונשאו על כל העולם. וזהו מצד עבודתו, שזה הוא מהקדושה שישראל מקדשי ליה אבל קודם שנולד והשתדל בעבודה, והיינו בהקדושה שהוא קבוע וקיימא שהוא מצד השי"ת לבד, לא נודע עוד אם הוא היה הגדול מכל העולם. וזהו שאלת הגמרא משה מן התורה מניין, ע"ז אמר בשגם הוא בשר, היינו שגם שם קודם בואו לזה העולם היה משה גם כן הגדול מכל העולם, וכדאיתא בזוה"ק (בראשית לז:) משה דאיהו נהיר לסיהרא וכו' אחיד לתתא ואחיד לעילא. ודיוק הגמרא הוא ממלת בשגם, לא מהגימטריא בלבד, אבל מהמשמעות ג"כ. כי מזה שנכתב בתורה בשגם הוא בשר, היינו שהשי"ת הסתכל אז אל כל הנפשות שהיו כלולים בנח אם יש בהם מי שיגין עליהם ולא מצא, ואמר על הגדול שבנפשות שגם הוא בשר ואינו כדאי להציל בשבילו, ממילא מוכח שהוא היה הגדול גם שםרכבתפארת יוסף פרשת וילך ד"ה וילך [א].. אלא שאמר השי"ת שגם הוא אינו כדאי להציל. וזהו מפני שהיה בכח ולא בפועל. אבל אח"כ כשיצא לפועל נקרא שמו משה כמו שנאמר, כי מן המים משיתהו, והיינו שיצא מכח אל הפועל, ואז הוביש להם מי הים. ומ"מ לא היתה ההגנה רק לפי שעה, אבל לעתיד יהיה שמו שילה, כדאיתא בתיקוני זוה"ק (תקון כא מג) היינו שהשי"ת יתן ההנהגה לידו. וכן הוא הסדר שבתחלה כשהיה בכח ולא בפועל נקרא שמו בשגם, ואז לא היה יכול להציל את דורו שלא יבא המבול עליהם. ואח"כ כשיצא לפועל נקרא שמו משה, והוביש מי הים אבל היתה הישועה רק לפי שעה. אבל לעתיד יהיה נקרא שילה ותהיה הישועה לעולמי עדרכגמבואר בלקוטי תורה לרבנו האריז"ל פרשת ויחי ד"ה עד כי: הנה שילה ומשה שניהן שוין בגימטריא. כי משיח בן דוד הוא נקרא שילה, וגם מצינו שמשיח הוא סוד משה וכו'. וא"כ המשיח הוא משה עצמו, בסוד כימי צאתך ממצרים, רק שהוא נשמה לנשמה שלו. לכן נאמר אז, ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, יותר מאברהם ויצחק ויעקב ומשה, ואז יתקן מה שלא נשלם בגלגול משה, לכן שילה ומשה שניהם שוין. והתבאר באור החיים הקדוש פ' ויחי עה"פ אסרי לגפן: כי הלא ידעת דברי הזהר הקדוש (שמות קכ.) כי משה הוא הגואל אשר גאל את אבותינו, הוא יגאל אותנו וישיב בנים לגבולם, דכתיב מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה, ר"ת משה וכו'. ולעתיד לבוא תתגלה בעולם שרש המלכות שבמשה, שהוא עצמו מלך המשיח והוא דוד והוא ינון ושילה.. וזהו שתיקן האר"י ז"ל וסידר (בהזמר בני היכלא) והא אזמין עתיק יומין למצחא עדי יהון חלפין, והוא רמוז למשה רבינו ע"ה, כדאיתא (בזוה"ק נשא קכט.) ובשבתא אתגלייא מצחא דאתקרי רצון, וזה הוא היכל של משה, כדאיתא בזוה"ק (בראשית מד:) היכלא אקרי היכלא רצון הכא רוחא דאיהו רעוא דכל הני רוחין תתאין וכו' האי הוא היכלא דמשה רוחא דא וכו' רוחא דיחודא דאמשיך רחימו לכל סטרין. ואז כאשר נתגלה המצחא שזהו משה כשיצא לפועל, עדי יהון חלפין, היינו שהיתה הגנה לפי שעה, אבל רעו דיליה דגליא ליה לבטלא בכל קליפין, היינו לעתיד ב"ב שיגלה השי"ת כל רצונו שישראל עלו במחשבה תחלה, אז יהיה נקרא שמו שילה, ויהיה לבטלא בכל קליפין, היינו שיבטל את כל הדינים ויעבירם מן העולם כדכתיב (האזינו לב) ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדירכדכן התבאר גם במי השלוח ח"ב פרשת וזאת הברכה ד"ה בהתאסף: בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. כאן מתפאר עצמו משה רבינו שלעתיד כשיחיו המתים ויתאספו כל הראשים של כל הדורות גם כן יהיה משה רבם.:
1