בית יעקב על התורה, חיי שרה י״בBeit Yaakov on Torah, Chayei Sara 12
א׳ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. בזוה"ק (חיי קכג.) ת"ח רזא דמלה מאי שנא בכלהו דאמר שנה שנה ובאינון שבע דאמר שנים וכו' מאה שנה כללא דכלא קב"ה דאתכליל מאתר עלאה וכו' ובגין כך כתיב שנה רזא דיחודא דלא אתפרש מחשבה ויובלא לעלמין. שבע שנים אלין אתפרשן ונפקאן מכללא סתימאה וכו'. הענין בזה הוא, כי מאה ועשרים הם קודם הפירוד, ממקום שזווגייהו תדיר, לכן כתיב שנה. ושבע הוא מנינא דעוה"ז, שמשם מתחיל הפירוד כענין דכתיב (בראשית ב) ומשם יפרד שהיקף שבעה הוא בעוה"זעחוכמבואר בשער מאמרי רשב"י לרבנו האריז"ל (פ' חיי שרה) בביאור מאמר זה בזוה"ק וזל"ק: הכתר כולל כל הי"ס, אשר כל אחד כלולה מעשר, סך הכל מאה, והוא נגד הכתר. ואבא ואימא הם נקראים עשרים שנה, כי כל אחד מהם כלול מי"ס שבו, הרי עשרים בין שניהם. וז"א ונוקבא שהם בחינת שבעה קצוות, הם נקראים שבע שנים. וכבר ביארתי במקום אחר, כי אריך אפין ואבא ואימא הם רחמים גמורים וכו'. ולכן אינו מזכיר בהם שנים בלשון רבים, אלא שנה בלשון יחיד וכו' אבל בז"א ונוקביה הזכיר שנים, בלשון רבים, לפי שמתפרשאן בדינא ורחמי עכל"ק. ועיין עץ החיים שער יד – שער אבא ואימא – פרק ז בסופו.. והוא כענין דאיתא במדרש רבה (נח לב) מצינו שאומרים מקצת שבחו של הקב"ה בפניו וכולו שלא בפניו. שלא בפניו אומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, ובפניו אומרים מה נורא מעשיך. והענין בזה, שקודם כל פעולה שצריך אדם לקבל עליו עול מלכותא דלעילא, ויכיר אחדות השי"ת שאין שום כח בעולם ואין שום דבר מתנהג בעולם מבלעדי רצון השי"ת. ולזה בהשכמת הבוקר קודם כל פעולה, צריך לקבל כל אדם על עצמו עול מלכות שמים, ויאמר, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, שהוא יחודא עלאה בזווגייהו תדיר בלי הפסק, שיכיר האדם שאף בעוה"ז אין שום דבר מתנהג מבלעדי רצון השי"תעטכן ביאר בתפארת יוסף פרשת תבא ד"ה והיה [ב]: בזה שישראל מקבל עליו עול מלכות שמים בבוקר, ואומר שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד, בזה מברר עצמו שבכל עבודתו מכיר שמצד השי"ת אינו צריך להבריאה, והכל היה מצד טובו וחסדו אשר חפץ להיטיב לבריותיו.. אמנם בהיקף שבעה, היינו בהפעולה עצמה, שם נמצא פירוד, שנראה שבכח האדם לעשות ההיפך מרצון השי"ת, אזי אומרים, מה נורא מעשיך, שצריך אדם להתנהג ביראה ולא יעשה מה שאין בו רצון השי"ת. כי אם יאמר האדם כיון שאין שום דבר מתנהג מבלעדי רצון השי"ת, א"כ למה לו לאדם שיצמצם את עצמו בפעולותיו, יעשה מה שלבו חפץ. ע"ז אמרו בתנחומא (בראשית) קוצותיו תלתלים וכו' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אם אתה עושה מד' ר' אתה מחריב את העולם. שבזה ההתפשטות עושה אדם מדלי"ת רי"ש ועובד לאל אחר, ולא ברצון השי"ת נעשה זאת, רק מכח עצמו, וזה נקרא בש"ס (סנהדרין ו:) בוצע ברך, שעושה ברכה על מה שגזל ואומר ברוך אתה ה' שנתת לי את זה, זה הוא מעלמא דפרודא. אמנם כ"ז הוא בזעירו דאפין, שהשי"ת הרכין עצמו בתפיסת הברואים, ובתפיסת אדם בהיקף שבעה שם נראה שיוכל אדם לעשות מדלי"ת רי"ש, אם לא יצמצם את עצמו לילך בהכרה של ה' אחד, לזה צריך לילך ביראה מה נורא מעשיך. אבל למעלה מזעיר אפין שם זוווגייהו תדיר (זוהר ויקרא ד.), ויש שם הכרה מפורשת שאין שום כח אחר ח"ו מבלעדי רצון השי"ת, רק ה' אחד העושה כל (וכמש"נ לעיל בפרשת בראשית אות ב' ד"ה וכן)פעיין לעיל פרשה זו אות ג ד"ה ולזה השלימות בסופו ובהערה כב שם.:
1