בית יעקב על התורה, חיי שרה י״גBeit Yaakov on Torah, Chayei Sara 13
א׳ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון. בזוה"ק (חיי קכה.) בקרית ארבע היא חברון דאתחבר דוד מלכא באבהן וע"ד לא הוה מיתתה בידא אחרא אלא בקרית ארבע. הענין בזה, כדאיתא עוד בזוה"ק (קדושים פו.) לפני לא נוצר אל דא יעקב ואחרי לא יהיה דא דוד. לפני לא נוצר אל דא יעקב, היינו שלא חתם השי"ת על שום בריה קודם שנולדו הג' אבות הקדושים, שהם נקראים נקודה קדמאה, שהתחילו לעבוד את השי"ת בכל כחם, והיו מבררין ומצרפין את עצמן מצדם לעמוד הכן לישועת השי"ת, כענין שאנו מתפללין וטהר לבנו לעבדך באמת, עד שכל השתלשלות שלהם היתה ברורה ונקיה. ולזה הם נקראים בשם אבות, לפי שאין בכח שום אדם לברר ולקדש את עצמו עד שיגיע לעצם מדרגת יראתם, מפני שהם היו מבררים את עצמם במאד מאד, ואבות זכו לבניהם שלא יצרכו לבירורים גדולים ועצומים כאלהפאכמו שנתבאר בתפארת יוסף מסכת תענית (טו.) ד"ה סדר: אמר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, שעל ידי העבודה שישראל עובדים מגיעין לקדושת אבות. היינו שאברהם היה עובד את השי"ת במסירות הנפש, עד היכן שעקד את יצחק בנו והעלה אותו לשחוט, ואיתא במדרש (רבה וירא נו) שאחר הנסיון הזה ביקש אברהם אבינו ע"ה מהשי"ת שלא ינסה אותו עוד בנסיון כזה, היינו שביקש מהשי"ת שיקבע קדושת עבודה הזאת לדורות בלב כל ישראל, שלא יצטרכו לילך עוד בעבודה כזאת, רק שהשי"ת יחתום שקדושה זאת קבועה בלבם בלי שום עבודה, וכל אימת שילכו בעבודה, יעוררו קדושה זאת הקבועה בלבם מקדושת אבות.. ואחרי לא יהיה דא דוד, היינו שיהיה בו קביעות קדושה, עד שלא היה צריך בירורים כ"כ, ואף השלא מדעת שלו היה מלא קדושה, כענין דאיתא במדרש רבה (בחקתי לה) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מוליכות אותי לבית המדרש, היינו שאף הליכתו שלא מדעת היה מבורר ומכוון אל האמת. ולזה נקרא דהמע"ה בזוה"ק (ויחי רלג:) סיהרא דלית לה מגרמה כלום, שהשי"ת הסכים על כל פעולותיו שמאתו יצאו הדברים כבושים, והוא היה גמר השלימות מכל הענינים, ולא היה בו דבר שאין בו כבוד שמים, רק כל עניניו היו ברורים ונקיים. כמו מה שאדם אוכל ושותה לאחר ברכה, שמכיר שהשי"ת הוא בעל הטובה, וכענין דאיתא בש"ס (ברכות לה.) רבי לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכהפבכמבואר בתפארת יוסף פרשת כי תבא ד"ה כי תכלה: דהנה מי נקרא בעליה של הטובה, מי שמכיר שהטובה אינו שלו רק לד' הארץ ומלואה, וכדאיתא בש"ס (ברכות לד:) רבי לוי רמי כתיב לד' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, קודם ברכה היינו קודם שמוסר הטובה להשי"ת וזה נקרא קודם ברכה, אז הטובה אינו שלו רק לד' הארץ ומלואה, ואז הוא כמאמר הכתוב (חגי ב׳:ח׳) לי הכסף ולי הזהב נאום ד' צבאות, ולאחר ברכה היינו שמכיר שהטובה אינה שלו ומוסר הטובה להשי"ת, שזה נקרא אחר הברכה, אז אומר השי"ת והארץ נתן לבני אדם, היינו שיש להאדם חלק בהטובה ונקרא על שם האדם. ועיין עוד שם פ' אמור ד"ה שור, לקמן פ' ויגש אות ל.. ולזה היה חלקו של דהמע"ה מה שמצא מקום המקדש, וכדאיתא בש"ס (זבחים נד:) וילך דוד ושמואל וישבו בניות ברמה וכו' שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, אמרי כתיב וקמת ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וכו' לא הוו ידעי דוכתיה היכא, אייתי ספר יהושע בכולהו כתיב וירד ועלה הגבול ותאר הגבול, בשבט בנימין ועלה כתיב וירד לא כתיב, אמרי ש"מ הכא הוא מקומו וכו', ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד, כדכתיב כי קנאת ביתך אכלתני, וכתיב זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע וגו' אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' וגו'. ולזה אמרו בזוה"ק (וישלח קסח.) דוד מלכא לא הוה ליה חיים כלל, כי כל חיי עוה"ז הוא שאדם יאיר לעצמו בכח הבחירה שבו למאוס ברע ולבחור בטוב, ויזכה להוספת טובה ע"י עבודתו, ויישר עקימא בימי חייו בעוה"ז וימלא החסרון:
1
ב׳ומקום המקדש מורה, שנמצא קדושה בקביעות גופן של ישראל, והמה מלאים ד"ת עד שאף הנאת הגוף שלהם מלא ד"תפגמבואר העניין בסוד ישרים הושענא רבה אות ו עיי"ש כל העניין. וכן מבואר בתפארת יוסף מסכת חגיגה (ג:) ד"ה איזהו: ביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, כי בית המקדש היה גבוה מכל העולם, כדאיתא בש"ס (זבחים נד:) וקמת ועלית וגו' (דברים יז) מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוה מכל ארצות. וזה שהמקדש היה גבוה מכל העולם, מורה על הקדושה בקביעות שהוא כמו קדושת שבת שהוא קבוע וקיימא מצידו ית' וכו'. וקדושה דקבוע וקיימא רומז על הקדושה שקבע השי"ת בישראל ובחר בהם אף טרם עבודתם. ומקום המקדש שהיה גבוה מכל העולם רומז על זאת הקדושה שהוא בקביעות גבי ישראל גם טרם עבודתם.. וזה האור גדול מהאור שאדם מאיר לעצמו, כי זה האור קבוע וקיימא כגוונא דקדושת שבת, ואור הבא מצד האדם הוא כגוונא דקדושת יום טוב, לזה מתבטל האור הבא מצד האדם נגד האור הגדול הזה כהתבטלות כל דבר קטן לפני דבר גדול, לזה לא הוה ליה לדוד חיים כלל בעוה"ז, מאחר שהיה בו קדושה בקביעות מהתולדה, ונולד שלם בכל השלימות, ולא היה לפניו שום עקימין שיצרך לישר אותן בעוה"ז, ואז אין להנשמה שום שייכות להבראות בעוה"ז. וכדאיתא במדרש (ילקוט שמעוני פ' בראשית רמז מא) שהראה הקב"ה לאדם הראשון את דוד המלך חקוקים לו שלש שעות חיים ונתן לו שבעים שנה משנותיו שיחיה ויהיה מזמר לפני הקב"ה. כי שורש החיים של דוד המלך ע"ה היה רק ההכרה שהכל מהשי"ת, ולזה נברא לגלות הכתוב האחרון שבתהלים, כל הנשמה תהלל יה, וכמו שנתבאר במדרש (בראשית רבה פרשה יד) על כל נשימה ונשימה צריך להלל, ולזה היו חקוקים לו שלש שעות. והכוונה בזה הוא, כדאיתא, דלתפלה צריך שלש שעות אחת קודם התפלה ואחת לתפלה ואחת אחר התפלה. וחלקו היה מציאת מקום המקדש, ובהיות מקום המקדש תחת יד ארונה היבוסי לא היה לו שום קנין בקדושת המקום, מאחר שלא היה לו שום הכרה להפריש בין זה המקום המלא קדושה בקביעות לבין מקום אחר, לפי שלא היה לו שום תפיסה בפנימיות זה המקום, והקנין שיש לאדם בדבר הוא רק כפי הידיעה והתפיסה שיש לו בהפדלעיל פרשה זו אות ו ד"ה ובתנחומא.. לא כן שידע מהות הענין דוקא, רק שידע שנמצא בגניזו בטמירו גודל יקרות, ויתן דעתו לשמרה, כמו שאדם נותן דעת לשמור אבנים יקרות וסגולת מלכים, אז יגדל קניניו בה. וכמו שישראל אומרים (בסדר התפילה) אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו וכו' באהבה בכל יום שמע ישראל וגו' ה' אחד, אף שאין להם ידיעה במהות הענין בתפיסת שכלם, כי עד כמה יעלה תפיסת אדם להשיג. אמנם מאחר שיודעים שיש בזה בגניזו גודל יקרות, עד ששמח בזה יותר מעל כל הון ורכוש שבעולם, ונותן דעתו עליה לשמרה יותר משמירת כסף וזהב וסגולת מלכים, לזה יש לישראל חלק וקנין בגוף הדברפהכמו שכתב בבית יעקב ויקרא פרשת צו אות טז: ולזה הוא העצה, שיכוון אדם בעת עשית המצוה, שבאמת יקרה היא מפנינים וכל חפציו לא ישוו בה, ואף שאחר כל זה אין לו בה השגה ותפיסה להבינה, אכן עכ"ז יש לו בה קנין, מפני גודל אמונתו, שמאמין שיש בזה יקר מפנינים. כמו, אם ידע אדם על חתיכה שבידו שהוא של זהב, ואף אם לא ידע ערכה ומחירה, עכ"ז יהיה לו בה קנין זהב. כמו בענין שמע ישראל שקורא האדם, אף כי לפי עומק כוונת המסירות נפש בזה וסודו אינו יכול להגיע בתפיסתו, אכן יען ששומר זאת כבבת עינו בבוקר ובערב, ויודע שיש בזה האמונה שמתקשר בזה בהשי"ת, לכן יש לו קנין גמור בזה.. וכן דהמע"ה שהיה לו ידיעה ביקרות הפנימיות שנמצא במקום המקדש, לזה היה לו קנין בגוף המקום. אבל ארונה, שלא היה לו שום תפיסה בפנימיות שנמצא במקום המקדש, לזה לא היה לו קנין רק בהלבוש ממקום המקדש:
2
ג׳וכן עפרון החתי שלא היה לו שום ידיעה בפנימיות האור הגנוז בשדה המכפלה, ממילא לא היה לו קנין רק בהלבוש. אבל עיקר הבעלים בגוף המקום הם אברהם אבינו ע"ה בשדה המכפלה, ודהמע"ה בגורן ארונה שהוא מקום המקדש, וכדאיתא בזוה"ק (חיי קכז:) לית מלה אתגליא אלא למאריה. והחיים שחי דהמע"ה בעוה"ז היה מה שנתן לו אדם הראשון שבעים שנה מחייו, וכדאיתא בזוה"ק (וישלח קסח.) ובמדרש רבה (נשא יד). ואותן השבעים שנה היו ממבחר שנותיו מנפיחת הרוח חיים שהשי"ת נפח בו כדכתיב (בראשית ב׳:ז׳) ויפח באפיו נשמת חיים, ואז לא עקם שום אדם עוד שהוא יצטרך לישרא עקימא, מאחר שהוא היה הראשון מהבריאה, וחייו היו מבוררים בתכלית השלימות עוד קודם שבא לעוה"זפומבואר בתפארת החנוכי על זהר פרשת וישלח (קסח.): ר' שמעון אמר הא אתמר דדוד מלכא עד לא הוה לא הוו ליה חיים כלל, בר דאדם קדמאה יהיב ליה שבעין שנין מדיליה וכו'. וכמו שביאר כאאמו"ר הרב הגאון הקדוש זללה"ה שאדם נתן לדוד המלך ע"ה המובחר משנותיו. כי אדה"ר אמר טוב להודות לה', אבל לא היה יכול להודות. היינו להתבטל במציאות ממש מלפני כבוד שמים, אף שהיה יודע בעומק, אבל הגוף לא היה מסכים לזה. וכדאיתא במדרש שוחר טוב (מזמור צב) אמרו לו לאדה"ר מי גרם לך המיתה אמר להם אני הוא שגרמתי לעצמי וכו'. ולא אמר אתמול הייתי מוטל גולם לפניך, מאין היה בי כח לעבור רצונך (הרי שבדעתו הכיר בטוב שטוב להודות) אכן כל זה הבין רק בדעתו, אבל השורש מזה היה רק בדוד המלך ע"ה שאמר ולבי חלל בקרבי. וכדאיתא בזוה"ק פנחס (רכז:) דוד אעבר ליה מלביה וקטיל ליה {העביר היצר הרע מלבו והרגו} הה"ד ולבי חלל בקרבי וכו'. לעיל פ' בראשית אות סה ד"ה ולפני., וכענין דאיתא בש"ס (ר"ה יא.) שהברואים הראשונים לדעתן נבראו לצביונם נבראו, שהשי"ת נמלך בהם מתחלה אם רוצים להבראות בעוה"ז ואמרו הן, מפני שהיו בטוחים שלא יפסד מקדושתו כלל, מאחר שזה הוא רצון השי"ת שיבראו בעוה"ז והוא חפץ רק להיטיבפזמבואר העניין לקמן פרשת ויגש אות יב ד"ה ויאמר אבינו, אות טו ד"ה וזו הטענה. עיי"ש היטב אריכות הדברים.. וזה החיים הוא מרזא דדכורא מעתיקא קדישא ששם אין שום נפקא מינה במעשה בני אדם. ומזה החיים שהוא קדושת קביע וקיימא, ניתן לדהמע"ה, שזה החיים יוכל אדם לחיות בעוה"ז אף אחר תכלית שלימותו, ויש בזה עומק עמוק שלא יוכל אדם לבוא על זה העומק, אכן אם יהיה מתחלה בעוה"ז. ובאותן השבעים שנה שאדה"ר נתן לדהמע"ה תיקן את החטא של אדה"ר. והענין שאמרו בזוה"ק (שם) שהשבעים שנה הם ממה שנתנו לו האבות מחייהם, היינו שהוכרח להתקשר בהאבות הקדושים שיושפע לו מכח עבודתם. ולזה בראשית מלכות דהמע"ה מלך בחברון, ששם הוא מקום האבות הקדושים. וזה רומז דוד מלכא דאתחבר באבהן, שהאבות הם מרכבה לשלש אותיות השרשיות של שם הוי"ה, ודוד הוא מרכבה לה' תתאה שהיא כפולהפחכדאיתא בזוהר הקדוש ויחי (רמח:): דתנינן, אבהן אינון רתיכא {מרכבה} קדישא ורתיכא לאו פחות מארבע. ותנינן, קודשא בריך הוא אחבר למלכא דוד בהדייהו, ואתעבידו רתיכא שלימתא וכו'., וכמו שמתבאר לקמן (ענין טו, טז, יז):
3
ד׳וענין מערת המכפלה הוא כדאיתא בזוה"ק (חיי קכח:) חייך לאו שדה היא מכפלה ולא מערתא היא מכפלה וכו' מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה וכו'. והוא, כי מערת המכפלה מורה על האור הבא מצד השי"ת, שהשי"ת יאיר ויחיה אף פעולת הגוף, וזה האור יקר במעלה מהאור שאדם מאיר לעצמו, וכענין דאיתא במדרש רבה (חיי נח) כל מי שהוא קבור בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל. וע"ז מרמזין ההי"ן דבשמא קדישא, ה' אחרונה מרמז על עבודה וכחות הגוף, וה' הראשונה מרמז על האור הבא מצד השי"ת. ומקומה הוא על פני ממרא, שהוא אחד מהשלשה יועצים שהיה לאאע"ה, והוא נתן לו עצה על המילה. ולא רק לאברהם אבינו אך לכל פרט אדם נמצא בחינת אלו השלשה יועצים, כי אין תורתנו הקדושה מדברת לפי שעה. אכן, כמו שעיקר הד"ת המה נצחיים, כן כל הספורי מעשיות הבאים בתורתנו הקדושה הם למוד נצחיי לכל פרט אדם לעיקר החיים. והוא, כי נמצא בכל אדם שלש דעות. אשכול, מורה על הדעה שבאדם המלמדתו לקבל כל הדברים בתוך הגוף ומבטת אף במה שהוא רק לפי שעה. ענר, מורה על הדעה שנמצא באדם לבחור במה שהוא טוב לכל הגוף, ואלו השנים לא הניחו את אברהם אבינו שימול את עצמו. ממרא, מורה על הדעה שנמצא באדם המיעצתו היפך מאלו השנים, שכל מבטה ורצונה הוא לבחור במה שהשי"ת חפץ ולא במה שיהיה טוב לגופו של אדם. וזה נקרא ממרא, שממרא ומסרב בעניני עוה"ז, במקום שיראה להיכן רצון השי"ת נוטה, אז מסרב במה שיוטב להגוף, ואינו חפץ בזה רק במה שהשי"ת חפץ, ואף שיש לו סבלנות לפי שעה. וזו הנקודה היא אשר נתנה עצה לאברהם אבינו על המילהפטלעיל פרשת וירא אות טו עיי"ש.. ומערת המכפלה הוא מנגד לממרא, שמתנגדת לזו הנקודה המכונה בשם ממרא. כי מערת המכפלה היינו שנתכפלה כל ארץ ישראל תחת זה המקום, שהוא השורש וכלל הנקודה העולה מזה. וכן בכל מקום שאמרו חכז"ל שנתכפלה ארץ ישראל תחת מקום פרטי מורה ע"ז, שזה המקום הוא הכלל והשורש העולה מכל הארץ. וארץ ישראל מרמז על עבודה, שזה הוא עיקר החיים בעוה"ז, מה שאדם מאיר לעצמו להבין ולהשכיל ולהרגיש טעמי המצותצעיין העניין בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה וידעת היום ושם נתבאר כולו., וכענין דאיתא בש"ס (פסחים סח:) שרב יוסף אמר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא. ומערת המכפלה שכל א"י נתכפלה תחתיה, מרמז שהכל נכפל תחת השי"ת ועתיד להתברר, שכל הפעולות שנעשו בעולם לא היו מכח אדם, אך השי"ת הוא אשר נתן כח באדם לעשות מעשהו, ואף פעולות הגוף יאירו באור, ואז יוכל להתחבר אף הפשוט שבישראל שעשה רק מצוה גולמית כוון בזה המעשה לרצון השי"ת כגדול שבישראלצאכמו שביאר במי השלוח ח"ב פרשת משפטים ד"ה ויקח ספר הברית: באמת כל עניני תורה ומצות אין דעת האדם משגת לעומק הכונה, כי באם היה יכול האדם להשיג עומק השורש אזי היה די בכונה לבד בלי פעולה, אכן לפי שאין דעת האדם משגת, לכן צריך האדם לפעולות שעל ידם יגמור עומק האור בלב האדם שאף שלא מדעתו נקבע אח"כ בו קדושה. עיין עוד שם מסכת סוכה (ו:) ד"ה תנו רבנן.. וזהו מתנגד לממרא, שרומז לעובדי הש"י המאירים לעצמם בכח עבודתן. וע"ז אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ב׳:ט״ו) כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר. וכן כוון ע"ז באמרו (שם ז) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, שדרשו בש"ס (נדה ט.) שזה מדבר בטעמי המצות. ובטח ידע שלמה המלך ע"ה כל טעמי המצות, אכן כוונתו היה על אחר הבירור שיהיה לעתיד. ועל זה איתא (אבות פ"ד מי"ז) יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. וזה הוא הענין כאן אחר עקידת יצחק, שחתם השי"ת על אאע"ה שכל פעולותיו אף מה שעשה שלא מדעת כוון לרצון השי"ת, אז נטלה ממנו הסייעתא והעזר שניתן לו בעוה"ז. כי אשה רומז לסייעתא ועזר שניתן לו לאדם בעוה"ז, שתעזרהו לצאת ולבא לדרגין עלאין. אבל אחר שנשלם אברהם אבינו ולא היה יכול עוד לצאת ולבא, אז מתה שרה, והחיים שחי אברהם ע"ה אחר זה היה מסטרא דדכורא כחייו של דהמע"ה, ובהשבעים שנה שנתן אדה"ר לדהמע"ה תיקן דה"מ את חטא אדה"רצבומבואר זאת בשער מאמרי רז"ל להאריז"ל (בסופו קודם הפירוש לפרקי אבות) וזל"ק: למה נתן לו חיים, ולא הניח אותו שיהיה נפל, הטעם הוא, בעבור שעיקר תקנתו היה בדוד וכו'. הנה לתקן לגמרי מהקללה שנתקלל מפי הקב"ה, שאמר לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. כי בגלגול דוד המלך נאמר בו, דוד מלך ישראל חי וקים, כנגד ב' מיתות, נאמר לו ב' ברכות, חי וקים., ובראשית ממלכת דוד מלך בחברון ששם התקשר בהאבות הקדושים, שנשפע לו מכח עבודתם, ועל יד זה זכה למלוכה:
4