בית יעקב על התורה, חיי שרה ב׳Beit Yaakov on Torah, Chayei Sara 2
א׳ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו (תהילים ל״ב:ו׳). איתא ע"ז בש"ס (ברכות ח.) לעת מצוא חד אמר זו אשה וכו' וחד אמר זו תורה וחד אמר זו מיתה וחד אמר זו קבורהדעיין מי השלוח ח"א פרשת חיי ד"ה ויהיו [א].. הענין בזה הוא, לעת מצוא, מרמז על העתים שהאדם נכנס להסתרה ואין בכחו לברר את עצמו שם בכח עבודתו, מפני ששם אפסו רעיונותיו ושכלו מלברר את עצמו. כי זאת אי אפשר שהאדם יגיע לכל מקום בבירוריו, כי במה המה חשובים נגד הפעולות העוברים על האדם, שהשכחה מצויה בו עד שאין לו ידיעה בהפעולה לא בתחלה ולא בסוף, ועל זה (ברכות כח:) אמר רבי יוחנן בן זכאי בשעה שנטה למות, ולא עוד אלא שאיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, וזה הוא ברור שרבי יוחנן בן זכאי בירר את עצמו בכל כחו עד היכן שידו היתה מגעת, דאם לא כן אזי לא היה מסופק אם יענש, שעל זה ניתן בינה ודעת באדם שיברר כפי כחו את קניניו. משמע מזה, שבמקום שהיה בכח שכלו לברר את עצמו, לא חיסר מהמטרה אף כחוט השערה, אכן שהיה מסופק על הפעולות שאנה אלהים לידו בלי דעת, שלא נראה בהם מפורש הכבוד שמים, שאף בנפשות היקרים ביותר מוכרח להמצא פעולות שהם בלא דעת ולא נראה בהם מפורש הכבוד שמים, כגון אכילה ושתיה ושינה, שעל הגוון אין שום חילוק בין האדם אשר לא ירים את ידו לפעול רק מה שהשי"ת חפץ ובין האדם שעושה ההיפך מרצון השי"ת, ואין בכח עבודת אדם להאיר מצדו פעולות הגוף כאלה, שהאוכל שמכניס בגופו הוא רק ד"ת, כי רק השי"ת יוכל להאיר זאת. ולזה יש לו לאדם מיחושים בזה, מי יודע האם ירצה השי"ת להאיר אותן הפעולות, שבאמת זה תלוי בשרשו של אדם, אם הוא טוב בשורש יאיר השי"ת פעולותיו שעשה הטוב בעיני השי"תהמבואר בתפארת יוסף מסכת יומא (עג:) ד"ה יום הכיפורים: אמר אאמו"ר הרהגה"ק זללה"ה, כי כן הציב השי"ת שיראה האדם לחבר כל הבריאה להשי"ת. היינו שיקבל כל הנאת עוה"ז ויברר את עצמו בכח עבודתו, שבזה הכח יוכל לעבוד את השי"ת, ובזה יברר את כל הבריאה וכו'. בדבר הרשות היינו אכילה ושתיה שם נסתר מהאדם ואינו רואה מפורש רצון השי"ת. ובאמת מצד השי"ת גם שם הוא מלא אור ולית אתר פנוי מניה, אלא שמצד האדם נסתר שם רצונו ית'. וכשהאדם מגביר עצמו בכח עבודתו ונוטל מכל הנאת עוה"ז סיוע לעבודת השי"ת, רואה מפורש שכל הבריאה הוא חיבור להשי"ת והכל מלא אור.. וע"ז אמר רבי יוחנן בן זכאי, ולא עוד אלא שאיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, היינו אם ירצה השי"ת לבררם לטוב אם לאומקורו במי השלוח ח"א פרשת תשא ד"ה ורחצו: וכן כאשר נצטוינו לטול ידינו שחרית וקודם סעודה, הוא ג"כ קודם שיתחיל האדם לעסוק בצרכי הגוף צריך תפלה להש"י, באם שיבא לידו דבר מעניני עוה"ז שהוא ח"ו נגד רצון הש"י, אז הוא מבקש מהש"י שיטול ויסיר את תאותו מזה, ואף גם בדבר היתר נמצא ג"כ טוב והיפכו, כי באם יאכל האדם דבר היתר וילך אח"כ בכח הזה ויעשה עבירה, אז נגלה הדבר כי לא קבל כח הטוב שבזה הדבר, וע"ז הוא הרחיצה שהוא תפלה להש"י שבכל דבר לא יקבל רק כח הטוב שנמצא, כי נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא ירשנה. ועיין עוד בבית יעקב שמות פרשת וארא אות לז, תפארת יוסף פ' תשא ד"ה וידבר וכו' ועשית, מסכת תענית (ג.) ד"ה וטל, לקמן פ' וישלח אות ג.. ובמקום שאדם נכנס לספיקות כאלה שאין לו דעת ובחירה בהן, שהם רק בהכרח וזה נקרא לעת מצוא, כענין דאיתא בש"ס (סנהדרין לז) מציאה באה בהיסח הדעת, צריך האדם לתפלה, על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, שהספיקות לא ישטפו את הבהירות שלו. ובאמת הם רוב עתותיו של אדם, ועיקר הכח תלוי בצרכי הגוף שהם פעולות נסתרים, וזה הוא שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ב׳:כ״ה) כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני, מי יאכל חוץ ממני, היינו שהיה לו תקיפות שביד השי"ת להחיות כל פעולות הגוף, אבל מי יחוש חוץ ממני, היינו שהמיחושים שלי גדולים בערך ממיחושים של אדם אחר, כי גודל התקיפות שנמצא באדם נותן כח וחשק לפעולות הגוף שהם נסתרים, ומי יודע אם השי"ת יחיה אותם. ואף שבכל הדברים שבעולם נמצא ד"ת בשרשם, כדאיתא בזוה"ק (שמיני לה:) באורייתא ברא קב"ה עלמא, אך מצד האדם נסתרים הד"ת שנמצאים בשורש האוכל, ויוכל להחזיק בזה הכח כמו החיה והבהמה, שכל אכילתם הוא למלא תאותן ורעבונם להנאתן קא מכווני. ולזה השי"ת החפץ למען צדקן של ישראל, הורה להם שלא יכניסו בעצמם שום דבר מצדם רק בד"ת, ולזה תקנו חכז"ל נטילת ידים קודם אכילה, שזה מרמז שהאדם מסלק הנגיעה מצדו, והוא שאף שאינו יודע פנימיות הד"ת מזה, אבל הוא מכין את עצמו מצדו וחפץ לידע הד"ת שנמצאים בזה בהסתרו. ואחר האכילה אומרים ברית ותורה בברכת המזון, זה מרמז על גודל תקיפות שיש לו, שכל מה שמכניס בגופו הוא מלא ד"ת, ומי יאכל חוץ ממני. אכן זה הוא אחר הבירור, אבל קודם הבירור אז הוא מי יחוש, שמי יודע אם השי"ת ירצה להאיר אותן הפעולותזמבואר בתפארת יוסף הושענא רבה ד"ה אמר אייבו: ברכת הנהנין הוא, מחמת שאדם יש לו נגיעה מצידו מחמת הנאתו, ובזאת הברכה שמכיר שהשי"ת הוא הנותן מכל הטובות, ורואה שביכולתו לקבל לעצמו כל מיני סיעתות לעבודת השי"ת, ממילא מברר עצמו שנגיעתו לדבר הזה אינו מחמת הנאה של עוה"ז, אלא מחמת שרצונו לקחת לו סיעתא לעבודת השי"ת מדבר הזה וכו'. וזה הוא הכלל מכלל הברכות שיכיר שהכל הוא מהשי"ת.:
1
ב׳לעת מצוא זו קבורה. היינו שזה נסתר לגמרי מדעת אדם, כי מה נכנס לתוך הקבר הגרוע שנמצא בגוף האדם, מה שלא השיגה ידו לברר ולהאיר באור, כי הנפש ניתנה באדם להאיר את הגוף, ומה שמאירה זה נקרא נשמה, וע"ז אמרו בש"ס (ע"ז ה.) עד שיכלו כל הנשמות שבגוף [וזה דאיתא בזוה"ק (חיי דף קכד:) במתניתין ואברהם זקן דאתעביד נשמתא וכו' וכמ"ש בענינו]. ומה שנשאר עוד גוף שלא היה בכח האדם לעשות ממנה נשמה, זה נכנס לקבר להטמן בעפר, כענין כל דבר הנזרע בארץ, שיקרבו הימים שהשי"ת יברר גם זאת ויצמחו מהארץ. וזה הבירור הוא רק ביד השי"ת ולא ביד שום אדם אף בחסיד שבחסידים. שמי שהשי"ת יחתום עליו שראוי להצמיח ולהחיותו בפעולת הגוף שלו, זה יקום ויחיה. לכן צריך להתפלל כל חסיד על זה, מפני שאין לו בטוחות מצדו אם יהיה לו מקום קבורה ואיזה מקום שוה לו לקבורה, ושהעפר לא יבטלנו, כי כל עניני הגוף מבטלים הבהירות, ואין לזה שום עצה מצדו רק תפלה להתפלל להשי"ת על זהחכמו שכתב במי השלוח ח"א מסכת ברכות (כט:) ד"ה אמר ליה: כשאתה יוצא לדרך, היינו כשאדם הולך לדרכו, היינו שצריך לעסוק בעניני עוה"ז ואז אין העצה לא תרתח ולא תרוי, כי בעניני עוה"ז לא יוכל האדם לשמור את עצמו כ"כ, כי דרך רומז על טרדה, היינו שהאדם הולך למקום טרדה, לכן העצה המלך בקונך וצא שקודם שתגיע להטרדה תמליך עליך את הש"י ותבקש בתפלה שלא יאונה לפניך דבר שהוא נגד רצון הש"י.. וממילא הוא משפט השי"ת, שמאחר שהסתיר זאת משכל האדם וסבל מזה מאד, לכן יחיה לו אף אלו הפעולות, כענין פסק תורתנו הקדושה, שאם יגזול אדם דבר מחבירו צריך להחזיר לו רק קרן כפי שגזל, ואם יגנוב דבר מחבירו שזה העלים מבעליו אף הדעת, צריך לשלם לבעליו כפל (וכמש"נ בענין שדה המכפלה באריכות לקמן אות טו):
2
ג׳לעת מצוא זו אשה. היינו, גם בזה לא יספיקו בירורי האדם, כי מי יודע אם הכלי שמשפיע בה טובה לפניו ולא תכבה הבהירות שלו. כי כח האיש נמסר לאשתו, כדאיתא במדרש רבה נשא (פרשה ט) שהפקיד גופו אצלה לשמרו, וכאשר תיטיב מעשיה ישמר גופו, וכאשר לא תיטיב תוכל בכחה לכבות הבהירות שלו. וע"ז יתפלל כל חסיד רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, שלא תשטף הבהירות שלו, כי הגוף והכלים חזקים יותר מדעת אדם ושכלו, כמו שהדין הוא בש"ס (יבמות כג.) נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, וישראל הבא על הנכרית הולד כמותה, מפני שהכל תלוי לפי הכלי. וכן כל דבר שאדם מקבל להנאת הגוף או משפיע לאחר יוכל להתגבר עליו ההסתר, שמכונה למים רבים ותשטפהו, לזאת צריך האדם לתפלה לקבורה, שהשי"ת יאיר לו פעולות הגוף, ולאשה שהשי"ת יזמין לו כלי טובה להשפעתו, שיצמח מזריעתו פירות טובים. ולזה הוכרח אאע"ה לכל אלו ההשתחויות עד שקנה השדה לקבורה מבני נח. וכן אליעזר בשעה שהלך להביא אשה ליצחק אבינו ע"ה:
3