בית יעקב על התורה, חיי שרה ח׳Beit Yaakov on Torah, Chayei Sara 8
א׳ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. בזוה"ק (חיי קכג.) רבי יוסי פתח מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו. האי קרא אוקמוהו חבריא דפרות אמרוהו, כמה דכתיב, וישרנה הפרות בדרך, מאי וישרנה דהוו אמרי שירתא חדתא, ומאי שירה אמרו מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וכו' ואי תימא דאינהו מגרמייהו אמרי שירתא דא, הכי הוא ודאי דרזא עילאה איהו, אבל הני ארונא הוה על גבייהו וכיון דארונא אשתקיל עלייהו ושויוה לעילא אינון שרירו שירתא, דהא כיון דאתנטיל מנייהו ארונא הוו געאן כארח שאר פרות דעלמא ולא אמרו שירתא וכו' מזמור הא אוקימנא ואתמר ובכלא כתיב מזמור לדוד או לדוד מזמור והכא לא אמרו דוד כלל, אלא מזמור דרוח קודשא זמין לזמרא ליה לזמנא דיוקים קוב"ה לישראל מעפרא, וכדין שירו לה' שיר חדש כדין איהו חדש וכו'. א"ר חייא כתיב אין כל חדש תחת השמש, והכא שירתא דא איהי חדש ואיהי תחת השמש דהא תחות שמשא להוי. ומאי איהו דא סיהרא וכדין הוה חדש תחת השמש. מאי טעמא בגין כי נפלאות עשה ומאן אינון נפלאות האי דכתיב הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו. הושיעה לו למאן להאי דרגא דאמר שירתא דא בגין דבהו אסתמיך בימינא ובשמאלא. הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו. הושיעה לו ימינו ודאי לההוא דרגא דהיא מזמור אימתי בזמנא דיקומון מתי עלמא ויתערון מעפרא כדין יהא חדש מה דלא אתעביד בהאי עלמא. הענין בזה, כי חדשות אינו מכח המקבל רק מכח המשפיע, כמו הלבנה בעת שהיא בחסרונה ומקבלת אור מהשמש המשפיע בה אזי נקראת חדשה, ומתחדשת עוד יותר עד שעומדת על מלאותה, ואזי אין בהם עוד חדשות, מאחר שאינה מקבלת שפע משמשא המשפעת בה, ומאז תחסר משלימותה מעט מעט עד שלא נראית כללסזמבואר העניין בבית יעקב שמות פרשת בא אות לג.. וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קלח.) מזמור שירו לה' שיר חדש וכו' אלא ודאי חדש איהו וחדש לא אקרי אלא באתחדתותא דסיהרא, כד אתנהירת מן שמשא כדין איהו חדש ודא איהו שירו לה' שיר חדש. וכן הוא בכל פרט נפש ישראל, שאם יתחזק בעבודת השי"ת להתקרב אליו, אזי נשפע בו בכל פעם חשק והתחדשות מפני שקרוב הוא להמאציל שמצדו הוא רק חדשות, וכדכתיב (תהילים ל״ו:י׳) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, אכן אחר השלמת האדם ורגילתו בד"ת אזי אין בו חדשות ומתיישן:
1
ב׳וזה הוא ענין תחיית המתים, שנשאר באדם הבלא דגרמי, כדאיתא בזוה"ק (שלח קסט), והוא מזה שנקבע בגוף האדם ד"ת אמיתיים כל חד כפום יסודא דיליה שקנה לעצמו ביגיע כפיו בעבודות וסבלנות, ובזה הכח יעורר אותו השי"ת לתחיה. כי כל פעולה ורצון ומחשבה טובה צפון וגנוז אצל השי"ת ולא יאבד שמץ מהם, וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קנ.) ולית רעותא טבא דיתאביד מקמי מלכא קדישא. ובזוה"ק (משפטים ק:) אפילו הבל דפומא אתר ודוכתא אית ליה וכו'. כי אם לא היה נשאר באדם כלל רשימה מיגיע כפיו, אזי לא היה נחשב לאדם שום חלק כלל בהתחיה רק כבריה חדשה, ועיקר היקרות מתחיית המתים הוא רק מה שהאדם יכיר את עצמו לעתיד שכבר היה בעולם קודם ששכב, ועתה הוסיף לקום ואינו בריה חדשהסחמבואר בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה ויזרע יצחק [ב]: וזה דאיתא בש"ס (סנהדרין צ"א.) לעתיד שיעמדו המתים יעמדו במומן ויתרפאו, שלא יאמרו אחרים המית ואחרים החיה. כי זה יש להם אמונה שהשי"ת יכול לברוא תמיד יש מאין, וכמו שאנו אומרים המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ורק זאת שיאמינו שעיקר התחיה של עתיד יהיה מעבודה של עוה"ז, שמזה שהאדם הולך בעבודה בזה העולם מזה יהיה כח התחיה, זאת לא יאמינו. ולזה יראה להם השי"ת שיעמדו במומן ויתרפאו, כדי שיכירו שאינם בריאות חדשות, רק הכל מזה העולם. וכל כח התחיה הוא מעבודה של זה העולם. ועיין עוד שם שמיני עצרת ד"ה ביום השמיני [ג]. והרחבת העניין בסוד ישרים פרשת פרה אות ט, תפארת החנוכי על זוהר פרשת וישב (קפב.) ד"ה לעת. לעיל פרשת וירא אות כא ד"ה וזה הוא העניין.. אכן כ"ז הוא רק מצד המקבל, אבל מצד השי"ת המשפיע אין שום התיישנות כלל, וכדאיתא בש"ס (יבמות טז:) מי איכא זקנה קמיה רק מצד המקבל נמצא התיישנות. וזה נקרא תחת השמש, והוא הסיהרא שהוא רק מקבל משמשאסטנתבאר בתפארת יוסף מסכת תענית (כח:) ד"ה רב: כל הטבע הוא רק מפאת התיישנות הנמצא בהבריאה, כדאיתא בש"ס (יבמות טז:) נער הייתי גם זקנתי שר העולם אמרו, היינו שכל התיישנות הוא רק מצד הבריאה, אבל כשמזדכך תפיסתו של אדם, מכיר שהכל הוא רק כחו ית'.. וזה הוא קושיית הזוה"ק, הא אין כל חדש תחת השמש והכא שירתא דא איהי חדש ואיהי תחת השמש, דהא תחות שמשא להוי ומאי איהו דא סיהרא וכדין הוה תחת השמש מאי טעמא. ומתרץ, בגין כי נפלאות עשה, שאז יעשה השי"ת נפלאות מה שלא נעשה בעוה"ז, ומאן אינון נפלאות האי דכתיב הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו וכו' דבהו אסתמיך ימינא ושמאלא. הושיעה לו ימינו, היינו שהשי"ת ישבר ויכלה אז כל המקטרגים, וזרוע קדשו היינו שמאלא, הרומז לפעולות אדם, ושניהם יצטרפו ויתחברו יחד, פעולות אדם עם פעולות השי"ת, מה שאין להבין זאת בהבנת עוה"ז. כי בעוה"ז הציב השי"ת שכל ימי חייו יסייע ויעזור למלאכת השי"ת ע"י עבודתו, וכענין דאיתא בש"ס (שבת פט) היה לך לעזרנו, ואחר שימות אזי אפס מאתו זה הכח מלסייע ולעזור למלאכת השי"ת כמו בחיים, ואף שבאמת אף זה הכח הוא רק מהשי"ת, אמנם השי"ת הציב לבוש כזה מנדיבת טובו וחסדו להניח מקום לאדם להתגדר בו. נמצא שכל כח התחדשות הוא מכח המשפיע ולא מכח המקבל, ולעתיד יתחברו ויצטרפו יחד פעולות אדם עם פעולות השי"ת, שאף בההרגל שישראל יהיו רגילין בד"ת, מכל מקום יהיו גם חדשות מה שאין להבין בעוה"ז. כי בעוה"ז הוא שדבר חדש אינו בהרגל, ומה שהוא בהרגל אינו חדש, יש מעלה בזה מה שאין בזה ובזה מה שאין בזה, חדש הוא חביב על האדם ואינו רגיל בה, והרגל הוא במעלה שאין אדם נכשל בו:
2
ג׳וכן הוא גם בד"ת בעוה"ז, שבעת שאדם משתדל לקנות ד"ת אזי יוכל להפסיד ולהרויח, ואחר שבא על שלימות ד"ת, אזי לא יוכל להפסיד ולא להרויח, ולעתיד יהיו אלו השנים יחד, וכדאיתא במדרש רבה (צו ט) לעתיד יביא הקב"ה רוח ארגוסטון שינשב רוח דרומית עם רוח צפונית יחד, משא"כ בזה העולם, שבזה העולם הוא בשעה שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת. והוא, כי דרום מורה לימינא שהוא מצד השי"ת, וצפון מורה על שמאלא פעולת אדם, ובעוה"ז נראים כהפכיים ומתנגדים זה לזה, בעת שפועל זה הכח לא יפעול זה הכח, ולעתיד יהיו שניהם יחד, וכדאיתא במדרש הנעלם (תולדות קלד:) הה"ד הדודאים נתנו ריח א"ר יצחק אל תקרי הדודאים אלא הדודים, זהו הגוף והנשמה בהם דודים ורעים זה עם זהעעיין בתפארת החנוכי על זוהר פרשת תולדות במדרש הנעלם דף קלד: ד"ה הדודאים כל העניין שם.. ושם (בדף קלט.) ועתיד הקב"ה להתעורר רוח אחד לקיים הגוף שיהיה כלול מד' רוחות (ועיין זוהר ויחי דף רלה. וזהר נשא קל:) ואף שכל ההתחדשות הוא רק מהשי"ת, אכן מפני שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, לכן קורא השירה על שם האדם, שהם משוררים השיר חדש. כמו בהפרות פלשתים שטענו את הארון כתיב בהו וישרנה הפרות בדרך, ובאמת לא הם היו המשוררים רק מכח הארון הקודש אשר על העגלה, שמכיון שניטל הארון מעל העגלה אזי היו געאן כשאר פרות, מ"מ נקרא על שמם שהפרות אמרוהו, ונלמד מזה בקל וחומר שאין הקב"ה מקפח שכר נפש מישראל, לזה יקרא התחיה על שם האדם. וכמו שלעתיד ישבר השי"ת ויכלה כל המקטרגים ורק ימינו תושיע לו, כן היה כאן, כשנשבה הארון לארץ פלשתים ונתגברה הסט"א, אם היה חזרתו ע"י נצוח מלחמה היה נחשבת הישועה שמפעולת אדם נעשית, אכן עתה שנמסר בידם ונתנוהו תחת דגון אלהיהם, ושם הראה השי"ת נפלאותיו והושיעה לו ימינו ושבר כל המקטרגים ועבודה זרה שלהם, והארון חזר למקומו בין ישראל, והראה בזה שאמתת דברי תורה הם רק בישראל, בזה נראה שזה הכח הוא רק מהשי"ת המשפיע, וזה הוא המזמור שיר חדש. ועל זה אומר שם בזוה"ק שלא נאמר מזמור לדוד ולא לדוד מזמור, כי המזמר יהיה השי"ת, אכן מפני שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, לכן קורא השירה על שם האדם שהם ישוררו, כמו בפרות הפלשתים שטענו את הארון כתיב בהו וישרנה הפרות בדרך, ואף שהם לא היו המשוררים, כי כשלקחו מהם ארון הקודש היו צועקים כשאר פרות, ורק מכח קדושת הארון אשר על העגלה היו משוררים, מ"מ נקרא על שמם שהפרות אמרוהו, ונלמד מזה בקל וחומר שאין הקב"ה מקפח שכר נפש מישראל ויהיה נקרא התחיה על שמם. וזו הפתיחה הוא על ויהיו חיי שרה, שאז נשלמה בכל השלימות, ונקבעו בה הד"ת בקביעות. וזה הוא ויהיו שהיה לה הויה וקיום, ומזה הכח יהיה התחיה. וזה הוא כונת הזוה"ק (חיי קכג.) ויהיו חיי שרה דהוו ממש דאתבריאו ואתקיימו לעילא. ומיתת שרה היה אחר עקידת יצחק, שאז בא אברהם אבינו על שלימותו ולא נוסף לו עוד שום חדשות, לכן מתה שרה, כי עיקר התחדשות הוא בנוקבא, ועתה שנשלם נקח מאתו הנוקבא, והחיים שחי אאע"ה אחר זה היה מרזא דעתיקא קדישא מעין העתיד אחר שיברר השי"ת את כל ישראלעאכמבואר לעיל פרשה זו אות א, בית יעקב הכולל פרשה זו ד"ה ויהיו [א].:
3