בית יעקב על התורה, חיי שרה ז׳Beit Yaakov on Torah, Chayei Sara 7
א׳ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה בטח בה לב בעלה וגו' (משלי ל״א:י׳-י״א). אשה מורה על כח התשוקה והחשק, שנמצא בלב האדם להשתדל ולהשתוקק להוספת ד"ת, כי הכח שהשי"ת השפיע והטביע באדם מהתולדה נקרא דכר, וכח התשוקה שנמצא באדם שזה עולה למעלה מכפי כחו, נקרא בשם אשה. ע"ז אמר שלמה המלך ע"ה, אשת חיל מי ימצא, היינו מי ימצא כח תשוקה והשתדלות שיהיה בו חיל לפעול בזו התשוקה. ורחוק מפנינים מכרה. פנינים הוא מלשון פנימיות, מה שהד"ת מראין הארת פנים לישראל. מכרה, היינו בזה הוא ההבדל שבין ישראל לאומות, כדכתיב (קדושים כ) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שע"י הדברי תורה נפרשו ונבדלו ישראל מן האומות, שהם רחוקים מיראה עלאה, אף שעושים מעשים הנראים יפים על הגון, וכדאיתא בזוה"ק (תזריע מב:) מכרה מקחה מבעיא ליה אלא לכל אינון דלא אתדבקן בה בשלימו לא שלמין בהדה היא מכרה לון ואסגרא לון בידא דעממין אחרנין וכו' וכדין כולהו רחיקין מאלין פנינין עלאין קדישין וכו'. והענין בזה הוא, שמי שהד"ת מתנכרין לו ואינן רוצים להתגלות אליו, רחוק הוא מיראה עלאה, פנינין עלאין קדישין, כי פנינים הוא נוטריקון פ"ן פ"ן, וזה מרמז על יראה עלאה, וזה הוא מצד האומות מפני שאין פונים עצמן לד"ת, לזה הם מתנכרין להם, אבל הד"ת מצדם מוסרין עצמן להתגלות לכל מי שפונה את עצמו אליהםסבתפארת יוסף חג השבועות ד"ה דרש בר קפרא.. וזה הוא הענין שדרשו בתנחומא (חיי) כל הפרשה הזו על אברהם ושרה, שהיא היתה אשת חיל. והוא, כי אאע"ה היה הראשון שנבדל מן העמים, ורוח אחרת היתה עמו, ושרה ניתנה לו לעזר ולסייעתא עד שיבא אל השלימות, עד היכן, עד שהשי"ת אמר אליו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה:
1
ב׳בטח בה לב בעלה. היינו שבטח בה בשעה שאמר אמרי נא אחותי את, ואף שבכל התורה כולה מצינו אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אמנם עיקר הד"ת מדברים רק מפנימיות האדם ולא רק על הלבוש בלבד. והוא שאברהם אבינו בטח עצמו על כח עבודה שלו שביגיע כפיו בא לו, שזה מכונה בשם אשה (כמש"נ באורך בענין ג), ונתחזק בבטחונו שלא יפסיד מזו הקדושה, ואף אם ירד לספיקות ומקומות נעלמים היה סמוך לבו בטוח שבטח יצליח, כי אם לא היה יודע בטח שיצליח בזה, אזי לא היה רשאי לירד בספק, מאחר שהשי"ת חתם עליו, אכן מפני שהיה בטוח שיגמור לטוב, לזה ירד מצרימהסגעיין כל העניין לעיל פרשת לך אות כו ד"ה וזה הוא ג"כ, פרשת וירא אות לח.. מה כתיב אח"ז ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. והוא כענין דאיתא בש"ס (סוכה נב.) האי הספידא מאי עבידתיה וכו' חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד אמר על יצר הרע שנהרג וכו' והם ענין אחד, הא בהא תליא, ששניהם מרמזים על כח עבודה שיאפס אז, כדאיתא בש"ס (נדה סא:) מצות בטלות לעתיד לבא, ולזה יתבטל יצר הרע מן העולם, שלא יהיה לאדם חשק לדבר איסור, וממילא יתבטלו כל העבודות, שע"ז מורה מה שאמרו משיח בן יוסף יהרג, כי שרש שבט יוסף מורה על עבודה, ואז לא יוכל אדם לקנות ד"ת חדשים, רק הד"ת שכבר קנה יקבעו בלבו בל יסורו עוד ממנו, אבל חדשות לא יתוסף:
2
ג׳וזה הוא הענין בפרשתנו שמדברת ממיתת שרה, שאחר שנאמר בפרשה הקודמת עקידת יצאע"ה, נסיון האחרון, שבזה נשלם בכל השלימות, והשי"ת חתם עליו שירא אלהים הוא, מאז והלאה לא היה צריך לעבודה עוד, ונתבטל ממנו כל כח עבודה והסייעתות שלו שהיו לו עד אז, שבא אל השלימות על ידם. ואז מתה עליו שרה הנקראת אשת חיל, והוא כח התשוקה שנמצא באדם העולה למעלה מכפי כחו, בכדי שלא יכנס עוד בשום ספקסדכמו שנתבאר לעיל פרשה זו אות א., כי קודם שיסגל אדם הון ממצות ופעולות טובות, אזי יוכל לכנוס בספק פן ירויח, אכן אחר השלמתו אזי לא יתכן שיכנס בספק להכניס רכוש רב באחריות אולי ירויח ואולי יפסיד. כמו אם יהיה לאדם דבר יקר, אזי אינו רוצה לעשות בה שום מסחר, וע"ז בכה אאע"ה על שאפס מאתו כח עבודה ולא יוכל מעתה להרויח, הן אמת שלא יפסיד אבל לא ירויח, מאחר שנשלם כבר במעשה העקידהסהנתבאר עניינו בתפארת יוסף פרשת וילך ד"ה וילך [ב]: בכל אדם יש מעלה שיכול בכל פעם להוסיף ד"ת וכבוד שמים, וכמו שכתיב (תהילים ע״א:י״ד) ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך, אבל יש גריעות שביכולת ח"ו לפסוד ג"כ, אבל בעת שנשלם הגם שיש גריעות שאין ביכולת להוסיף עוד, אבל בזה יש יתרון ומעלה שאין ביכולת להפסיד., שעיקר השלמתו היה לו אז, שהעיר בזה החסד הראשון מבריאת העולם, שהיה בלי שום אתערותא דלתתא, רק השי"ת צוה ונבראו, כן סילק אברהם אבינו כל הנגיעות שהיו לו ליצחק מאהבת אב לבנו, ולא היה שום מניעה מצדו, עד שאף חשק להתפלל להשי"ת על זה לא בא בלבו, ומצדו כבר היה נשחט. רק השי"ת מצדו בחסדו אמר אליו, אל תשלח ידך אל הנער, בלי שום אתערותא דלתתא, ובזה הוא עיקר היקרות, כי דבר הבא לאדם מכח תפלתו, יוכל להיות שהישועה הוא מכח חוצפא כלפי שמיא דמהני, אבל הישועה הבאה לאדם בלי אתערותא דיליה, רק מחסדי השי"ת, זו היא ישועה ברורה ויקרהסומבואר העניין בבית יעקב ויקרא פרשת תזריע אות כז: כי כן העמיד השי"ת בעולם, אף שיוכל להיות שלא ברצונו, מ"מ כשהאדם יתעקש ורוצה דווקא שיתן לו השי"ת זה, אז נותן לו הש"י, כי חוצפא מהני עיי"ש. ובעניננו מבואר בבית יעקב שמות פרשת תרומה אות לה: שנולד אברהם וכו', וכל הליכותיו היו לנגב וכו', דהיינו סילוק נגיעה, והלך בצמצום מאד, עד שהעלה גם את בנו שהיה חביב לו מכל, והיה כלו מבורר, שהיה ירא שמא נטל אותו ע"י חוצפא, כמו שבעוה"ז יש גוון שיכולים ליטול בע"כ של השי"ת, ואינו מרצון השי"ת. ע"כ הסכים והעלה אותו להקריבו, שאם הוא אינו מרצון השי"ת גם הוא אינו חפץ בו, והחזיר אותו להשי"ת. והאיר לו השי"ת שהוא מרצונו, ואמר לו אל תשלח ידך אל הנער, והשפיל השי"ת עצמו מכתרא לכתרא ומנזרא לנזרא עד אצלו, והראה לו שהוא לגמרי מרצונו ית', שלא מסר אותו להשי"ת בדרך אגב, רק בקביעות לעולמי עד וכו'.. לכן לא רצה השי"ת שיכניס אף זה בספק, לזה מתה שרה. וזה הוא הענין שפתיחת המדרש הוא (רבה חיי נח) זשה"כ יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, כי עד שבא אברהם אבינו לעולם היו כל השפעות טובה כאדם שנוטל בחוצפא, אכן כאשר בא אברהם אבינו לעולם, הוא היה הראשון שהיה מפלס מעגלותיו וכלכל במשפט דבריו, ימיו היו תמימים, שהשי"ת השגיח על פעולותיו הטובים איך יתכללו בנחלה שלעולם תהיה:
3