בית יעקב על התורה, לך לך י׳Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 10
א׳ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'. א"ר יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום ראה בירה אחת דולקת. אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה. א"ל אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר, תאמר שהעולם הזה הוא בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם (לך רבה לט). הענין בזה דהנה האומות אומרים שאין צורך שהאדם יצמצם את עצמו בהנאת עולם הזה שעי"ז יהיה לו הכרה בהנהגת השי"ת שהציב בעוה"ז, כי זה נראה כאלו הוא מסייע להנהגת השי"ת, וכי צריך הוא לסיועת שום בריאה, הלא הוא לבדו עושה כל שבכחו הגדול והיכולת בידו להנהיג את כל העולם בלא שום סיוע, ואף העולה במחשבות האדם וכל רצונותיו הלא המה מהשי"ת, וא"כ למה יצמצם האדם את עצמו באלו הרצונות, ולזה כל אשר יעלה על רוח האדם וכל חפציו יעשה. אכן אברהם אבינו לא בחר בדרכיהם להלוך אחר מחשבות לבו, רק היה ביראת ה' תמיד לעשות מעשהו בחשבון ודעת, כי אמר אולי אין השי"ת מנהיג אותי בזה הרצון העולה על רוחי, מאחר שנתן באדם חכמה ודעת מה שאין כן בשום בריאה, משמע מזה שאין טוב לאדם לעשות מעשהו בלי דעת כבהמה, דא"כ למה לו בינה ודעת שנתנו לו מן השמים, וכל מה שפעל ועשה אף כי בדעת עשהו, עכ"ז היה מעמיק בה לבררה עוד יותר, כי פן מפני שהוא נוגע לעצמו לעשות זאת לזה אף השכל מטעהו ולהנאתו קא מכוון ואסור. וכן היה עסקו תמיד לברר ולנקות פעולותיו ומעשה ידיו בבירור אחר בירור. ולזה הרעיש והתפלא תאמר שהעולם בלא מנהיג, ואמר לו השי"ת אני הוא בעל העולם, והוא שבאמת מנהיג השי"ת את כל העולם, ולא יעשה שום דבר מבלעדו ית', ומה שיעשה האדם הוא רצון השי"ת, אכן ע"י מי יעשה השי"ת שליחותו לקיים רצונו, מאן דרדיף אבתריה למנדע ליה לקב"ה לעבדו ביראה ופחד לעשות מעשיו בדעת וחשבון. לזה מראה השי"ת שהוא בעל העולם ומנהיגה, ומבלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו. אבל בעכו"ם, מצדם אין השי"ת מנהיג אותם כלל, וכדאיתא בזוה"ק (ויקרא קג:) נודע בשערים בעלה כל חד וחד לפום מה דמשער בלביה ובנפשו הכי אתיידע בלביהנטכמבואר בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף קכט: כמו שהאדם קובע בנפשו אמונת הש"י, כן מנהג עמו הש"י, וכדאי' בזוה"ק (וירא קג:) נודע בשערים בעלה דא קוב"ה דאיהו אתיידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכיל לאתדבקא ברוח דחכמתא. וכמו שכתבנו בהקדמה בענין השגחת הש"י שהוא כפי אמונת האדם. וכדאי' בתו"כ (בחוקותי) ואם תלכו עמי קרי אף אני אלך וגו' אם תעשו אותי עראי בעולם אף אני אעשה אתכם עראי בעולם. והיינו שמי שמאמין וסובר שהעולם מקרה הוא, כפי אמונתו כן מנהג עמו הש"י, והוא נתון תחת המקרה, וכשיאמין שהש"י משגיח בכל פרט, אז מצדו משגיח הש"י בכל פרט הבריאה לטובתו. וכן נתבאר בתפארת יוסף שמיני עצרת ד"ה עשר: שכמה שאדם קובע בלבו השגחת השי"ת, כן משגיח עליו השי"ת. וכמו שאיתא בזוה"ק (וירא קג:) נודע בשערים בעלה דא קוב"ה דאתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה והיינו שכפי שאדם מכין עצמו על השראת אורו ית', כן שורה עליו השי"ת ושומרו. עיי"ש כל העניין.:
1
ב׳ומה שהשי"ת מנהיג ע"י עוברי רצונו, שבאמת אין בכח שום בריה לעשות היפך מכפי רצון השי"ת, אבל אין להם שום חלק בפעולותיהם, ואין לחשוב אותם לשלוחים העושים רצון משלחם, כי עשייתם הוא כמעשה קוף בעלמא מעשה אצטבע בעלמא, מאחר שאין להם שום הכרה ותפיסה בהנהגת השי"ת, ומצדם מנהג הש"י למעלה משכלם, ולכן אין להם חלק ונחלה בהנהגת הש"י שמנהג בהם, וכמו שיצא כבוד שמים מפרעה שאמר מי כמכה באלים ה' כדאיתא במדרש (בשלח פרשה ח), אבל הוא בעצמו לא היה לו חלק בהכבוד שמים והשארתו הוא רק בתוך ישראל, שמצדם יצא אף מפרעה כבוד שמים, אבל פרעה עצמו אין לו שום חלק בזהסעניין זה נתבאר בהרחבה גדולה בספרי רבוה"ק עיין בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף קכז: היינו אף שהש"י עושה שליחותו ע"י הכל ואפילו ע"י עוברי רצונו כעשו הרשע, בכל זאת הוא עצמו אינו רואה איך נעשה על ידו שליחות הש"י, וזהו שאינו רואה גאות ה', אף מה שנעשה על ידו, וכמו שמצינו שנתגדל שם שמים ע"י פרעה כדאי' במכילתא (פ' ח) מי כמכה באלים ה' אמר פרעה. וכן ע"י המן בשעתו כדאי' במס' מגלה (י:) והיה לה' לשם אלו ימי פורים, לאות עולם לא יכרת זה מקרא מגלה, והם בעצמם אין להם שום חלק בהכבוד שמים שנתגדל ונתרבה על ידם. ובתפארת יוסף סוכות ד"ה בסוכות [ג'] וזה לשונו: כי באמת כשאדם מגיע לשורש הבהירות, מכיר שהשי"ת מקיף כל הבריאה לבל יטו מרצונו ית', שאפילו מאותם שהם מלא זדון נגד רצונו ית'. גם המה מקיף אותם השי"ת ורק החילוק הוא שאצל האומות הוא כמו שכתוב (תהילים ק״מ:ט׳) זממו אל תפק ירומו סלה. שהשי"ת מקיף אותם למעלה מדעתם ולהם אין שום חלק בהכבוד שמים העולה מהם. וכמו שמצינו שכבוד שמים עולה מכל האומות כגון מן פרעה בשעתו ומן המן בשעתו, נתעלה כבודו ית' מהם ג"כ. אבל אין להם שום חלק בזה. מאחר שהוא למעלה מתפיסתם, כי בתפיסתם רצו לעשת ההיפך מזה. ועיין עוד בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת נח ד"ה והנראה, פ' ויצא ד"ה ושבית, תפארת יוסף חג הסוכות ד"ה למען [ב], שמיני עצרת ד"ה ביום [ב], פורים ד"ה ר' יוחנן, פ' במדבר ד"ה וידבר [ד], חג השבועות ד"ה בשעה [ד], לקמן פ' תולדות אות ב ד"ה והנה.. וזה הוא שנאמר (יחזקאל צט) ושלחתי אש במגוג וביושבי האיים לבטח. היינו מפני שהם יושבים לבטח בלי שום דאגה ופחד ליראה את ה', רק כל אשר יעלה על מחשבותם יעשוהו בלי שום מעצור, והש"י מנהג על ידיהם למעלה מדעתם, כדאיתא במגילה (ו.) זממו אל תפק ירומו סלה, אחר שאמר בארץ נכוחות יעול. והענין בפירוש ירומו סלה היינו, שנוהג עמם באור מקיף שעומד מרחוק כדאיתא (בעץ חיים), והוא כדאיתא בפסחים (פז:) בהא נחתינן ובהא סלקינן. ובישראל כתיב (שם) ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל, והוא שבזה יהיה ניכר ההבדל שבין ישראל לאומות, והוא כשיודיע השי"ת את שם קדשו אורו הרב אזי העכו"ם יתבטלו, מאחר שהם ההיפך מזה ואינם נותנים מקום בזה העולם שיודע שם קדשו, לזה הוא המדה שכאשר יודיע השי"ת את שם קדשו הגדול והנורא אזי לא יהיה להם מקום והויה בעולם:
2
ג׳אבל ישראל יוסיפו אומץ אז מזוהרא עלאה שיתפשט בעולם, מאחר שכל ישעם וחפצם ותשוקתם הוא למאיך גרמייהו למשרי עלייהו גאותא דקב"ה, ליתן מקום שיראה וימלא כבודו את כל הארץ, לכן הוא המדה שאף כאשר יבא היום הגדול והנורא יהיה להם מקום והויה אף אז. ואומר עוד (שם) ולא אחל את שם קדשי. הענין בזה, דהנה מצות מעשיות שישראל מקיימים בעוה"ז אינם מרגישים בהם שום טעם, ובעוה"ז הם המצות נראים ככלים חלולים ונבובים, שעוד לא נתמלאו התרי"ג מצות באור ה' שיהיה לאדם הרגשה בטעמם ושיהנה מהם, כי זה הוא רצון השי"ת שיעשם האדם, ולעתיד יתגלה מפורש האור הטמון בהם, ולעת עתה צוה השי"ת לעשותם אף אם לא ירגיש בהם שום טעם ימשך אחר רצון השי"תסאעיין במי השלוח ח"ב פרשת בא ד"ה והיה [א], ובתפארת יוסף ראש השנה ד"ה וידעת היום: הנה בהתחלה, שאדם הולך לקיים את המצות מעשיות, הם כמשא כבד על האדם, כדאיתא בש"ס (ברכות יז.) אלופינו מסובלים, מסובלים במצות וכו'. והיינו שמוטל עלינו להעמיק בהלבושים האלה ולראות האורה נמצא בהם. כי באם לא יכיר את הד"ת הנלבש בזאת הפעולה, אז הוא כמשא כבד על האדם, כמו שכתיב (במדבר ז) עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו וכו'. ואח"כ כשבא אדם על הכרה הזאת לראות ולהכיר הד"ת הנמצאים בלבושי ומעשה המצות, סיים, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלהים. והיינו שמכיר שד' הוא האלהים, ששם הוי' נמצא בכל אלו הלבושים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. כי באמת, אין בכח אדם להרגיש טעם והנאה בעשותו מצות ה', שכן אומר הכתוב (תהילים לו) מה יקר חסדך אלהים. חסד מרמז על תשוקה וחשק לד"ת ומצות ה', ומעיד הכתוב שהוא דבר יקר עד מאד, ואף צדיק גמור אין בכחו לעשות לעצמו חשק לד"ת ומצות, שאם לא כן לא היה נקרא יקרסבמקורו במי השלוח ח"א מסכת ברכות (יד:) ד"ה ואמר: כתיב (תהלים לו) מה יקר חסדך אלקים, חסד היינו תשוקה לד"ת וזאת נקרא יקר, לפי שאין זאת ביד האדם לקחת לו. ונתבאר בתפארת יוסף פרשת נצבים ד"ה אתם נצבים [ד]: ומצד הבריאה הוא מה יקר חסדך שצריך כמה יגיעות קודם שמגיע להכיר החסד הזה וכו'. שמקודם אין כל אחד מכיר זאת ונדמה לו שהחסד הזה הוא יקר מאד.. ולזה אומר הכתוב שאז לא יהיו המצות שנקראים שם קדשי חלולים מטעמם, כי אז ימלא אותם השי"ת בטעם וחשק. וכ"ז יעשה השי"ת לישראל, מאחר שגם ישראל היו יכולים לישב בטח בעוה"ז לעשות כל חפץ לבם, והם לא כן עשו, אך צמצמו את עצמם בכל כחם להבין ולדעת לעשות רק הטוב בעיני ה', ונתנו מקום שיתגדל ויתקדש שמיה רבה, לכן הנה ימים באים שיפתח להם השי"ת כל המקורות של טובה וישראל יושעו בה' תשועת עולמים:
3