בית יעקב על התורה, לך לך י״אBeit Yaakov on Torah, Lech Lecha 11
א׳ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'. א"ר יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה בלא מנהיג. הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הוא בלא מנהיג ואמר לו הקב"ה אני הוא בעל העולם (לך רבה לט). והענין בזה, כאשר ראה אאע"ה את דור המבול שהתפשטו את עצמם ביותר, ולא היה ביניהם שום אחדות רק גזל וחמס, וכדכתיב (בראשית ו׳:י״ג) כי מלאה הארץ חמס, היפך מכפי שהציב השי"ת, שברא את העולם בחסד כדכתיב (תהילים פ״ט:ג׳) כי אמרתי עולם חסד יבנה, והבין העולם עצמו שלא תתקיים על זאת, ונמח כל היקום בשטף מי המבול, ולא נשאר מהם אך נח ובניו. ואחריהם עמד דור הפלגה בשפה אחת ודברים אחדים ואף הם נפוצו. לזה עמד תמה ואמר, תאמר שהעולם בלא מנהיג, במה חפץ השי"ת לא במחלוקת ולא באחדות. הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני הוא בעל הבירה, היינו באמת חפץ אני במדת השלום, ולזה לא נמחו מן העולם רק נפוצו על פני האדמה, כי עוד לא בזה השלום בחר ה', שכוונתם היה שעי"ז יוכלו אחר כך להתפשט בעולם הזה שהוא רק לפי שעהסגעיין לעיל פרשת נח אות נב, נג ובהערות שם.. אכן הש"י יחפוץ בדבר שיתקיים לעדי עד, שהאדם יצמצם את עצמו בכל עניני עוה"ז שהם רק לפי שעה, בכדי שיקנו עי"ז בנין עד עד, להכין בעוה"ז על עולם שכלו שבת ומנוחה לחי עולמים, מי שיטרח בערב שבת יאכל בשבת, וכדאיתא בש"ס עבודה זרה (ג.). וזה הוא שאמרו הציץ עליו ולא אליו, והוא שאמר לו השי"ת שכן הוא רצוני, כמו שאתה מתנהג, להביט על כל מה שנמצא בעולם ולידע מי ברא אלה, ולהעמיק בכל פעם עוד יותר בלי גבול. שכן אאע"ה אף שבא על המכוון בהשגת שכלו, עכ"ז ידע שכל תפיסתו והשגת שכלו הוא רק לפי שעה, נגד מה שביכולת ה' להודיעו עוד עמוק עמוק מי ימצאנו, ולא היה מסתפק עצמו במה שהיה לו בידו. ואף בקדושת ה' שהאיר השי"ת בהשגת שכלו, ידע שהוא רק כסלקא דעתך כנגד הקמ"ל שיכול השי"ת להאיר לו עוד יותר עד אין סוף, וצפה וקוה תמיד להשי"ת שישיג בשכלו כל פעם עוד יותר המכוון של השי"ת, וכן התנהג מראשית כניסתו לדרכי ה' ועד אחריתו השגיא מאדסדכמבואר לעיל פרשה זו אות ב ובהערה יח שם.. שמתחלה היה עובד לשמש שהיה סובר שהוא העיקר, ואח"ז הבין שנמצא גבוה וגבוהים עליהם, והעמיק לחפור בזה עד שבא למדרגה עלאה דיליה, ולא היה מסתפק עצמו במה שכבר השיג בשכלו:
1
ב׳וכמו שנמצא חילוקים בבני אדם, אחד יסתפק ויתענג אם יהיה בטוח על פרנסה משך שבעים שנה, ויש אשר לא יתענג עוד מזה, אך אם יהיה לו על משך יותר שישאר אחריו לזכרון. ויש אשר לא יתענג עד אם יהיה לו עושר רב אשר יספיק לו על משך ששת אלפים שנה כל הימים שיתקיים העוה"ז. ואבינו אברהם לא היה בנייחא אף מתענוג כזה ואף מעושר שיוכל להספיק על משך הרבה אלפים שנה, מפני שידע שכ"ז הוא רק חיי שעה בגבול ותחום, ולמה יתענג מזה, הלא בכחו הגדול יתברך להנחיל חיי עולם בלי שום גבול. ואף כשבא לו ישועת ה' בחיי עולם היה עובד את השי"ת אף בזה, מפני שהאמין בהשי"ת, שנמצא חיי עולם אצל השי"ת להנחיל לאוהביו מה שאין בכח האדם להשיג כלל בתפיסת שכלו כח השי"ת, וכל מה שנושע בה' היה נחשב אצלו כלפי שעה לעומת הישועה שנשארה עוד בכח השי"ת, והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, ושלח לו ישועותיו בכל פעם מחדש למלאות מבוקשו. ואאע"ה היה עובד את השי"ת באלה הישועות, עד שנושע תשועת עולמים, והדר הדרנא ליה לקוב"ה והיה עובדו אף גם בזאת, כי האמין בה', שאף בתשועת עולמים לא השיג בתפיסתו, והאמונה שהיה בכחו לקבל זה הבינו השי"תסהעיין הרחבת העניין בבית יעקב שמות פרשת יתרו אות פט.. אכן אף בחיי עולם נמצא חילוקים למרבה, מאי משמע, שאף את בנו אהובו יחידו שניתן לו למאה שנה, היה עובד השי"ת אף בישועת חיי עולם הזו, והקריבו עולה לה', וצפה וקוה לה' להגיע עד התכלית והשורש מכל דבר, וכמו שהעיד עליו השי"ת (תולדות כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי, בקולי דייקא עד אין סוף, שמעולם לא נתמלאה תאותו וצפויו, כי מה שיקוה אדם לחבירו שיעשה לו איזה טובה, אזי אם יעשה לו טובה זו יתמלא מבוקשו, שאני אאע"ה שכל הציפוי והקווי שלו היתה אל השי"ת שהוא בלי שום גבול, לכן לא היה גבול להציפוי והקיווי שלו ג"כ:
2
ג׳וזה הוא דאיתא בתנחומא (לך) נסיון הראשון כנסיון האחרון וכו' היינו שמתחלה ועד סוף היה נסיונו בגוונא חדא, שלא הסתפק עצמו בלפי שעה, וכל מה שהשיג בתפיסת שכלו היה נחשב אצלו כלפי שעה נגד מה שביכולת השי"ת להשפיע לו. אכן שמתחלה היה הנסיון בחיי שעה ואח"ז נתנסה זה הנסיון עצמו בחיי עולם. ראשית עבודותיו היו בדברים קטנים שהם לגמרי לפי שעה, ולא היה בנייחא מזה החיים שהוא חיי שעה, והשליך כ"ז מנגד, ואף חיי כמה וכמה אלפים שנה, ולא בחר כי אם בחיי עולם. זה היה הנסיון הראשון בלך לך, היינו שהיה בבחינת הליכה ולא עמידה, שהיה הולך בכל רגע ורגע למקום שלא היה בו עד כה, ובאחרונה נתנסה זה עצמו בחיי עולם, והקריב את בנו יחידו לעולה לה', כי האמין בה' שהישועה שבידו היא לא נחשבה לעומת חיי עולם שנשאר עוד אצל השי"ת שהוא בלי גבול, עד שהחיי עולם שבידו כנגד החיי עולם שביד השי"ת הוא כמו החילוק שבין חיי שעה לבין חיי עולם. וזה הוא דאיתא בש"ס (יומא כח.) ובתנחומא (לך) שאף עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו, והוא כי עירובי תבשילין הוא שבורר מנה יפה ליום טוב ומנה יפה לשבת, כדאיתא במס' ביצה (טו:), להורות לנו שאף שהשפיע השי"ת לאדם חיי עולם קדושת יום טוב, ידע האדם שעוד נמצא חיי עולם גבוהים מאלה והוא קדושת שבת שקביע וקיימא אף בלי קדושת האדם. וכמו שיש חילוק בין ימי חול ליו"ט, כן נמצא חילוק והבדל בין קדושת יום טוב לקדושת שבת, קדושת יו"ט הוא שישראל מקדשי ליה, וקדושת שבת הוא קביע וקיימא ועת רצון ורעוא דרעויןסוהתבאר בתפארת יוסף חג השבועות ד"ה ת"ר [א]: באמת מהיכן ניקח כח לישראל לקדש את המועדות וראשי חדשים, הוא הכל יען אשר יש בו קדושת שבת שהוא קבוע וקיימא, כדאיתא בזוה"ק (תרומה קלה.) אנן נטלין מתורה שבכתב תורה שבעל פה וכו' וכן מקדושת שבת קדושת יו"ט. ועיין עוד שם חג הפסח ד"ה וידבר ד'.:
3
ד׳וזה הוא מדת אאע"ה שלא רצה להתפשט בעניני עוה"ז כאנשי דורו, ואף בעניני קדושה שהשפיע לו השי"ת לא היה מתפשט בה, מפני שהיה סמוך לבו בטוח בה' שנמצא אצל השי"ת קדושה גדולה ורחבה מני ים, גדולה ממדת השגת תפיסת שכל האדם, חיי חיים עד אין סוף ואין תכלית, מה שאין בכחו אף לצפות ולקוות לזו הקדושה, ונגלה עליו הקב"ה ואמר אני בעל הבירהסזבית יעקב הכולל פרשת לך ד"ה ויאמר [א].. היינו לך ולדורות הבאים שילכו בעקבותיך אראה להם שאני מנהיג את כל הענינים שבעולם, ואף בעניני עוה"ז ימצאו דברי אלהים חיים, והוא מפני שמצדך אינך בוחר במה שיטרידך בחיי שעה, לזה אצלך הוא רצוני חי בכל הענינים שבעולם. שכן הכניס אברהם אבינו אף בעוה"ז שידעו כולם מקטן ועד גדול שנמצא בורא בעולם, אל חי וקיים ומשגיח על כל הפרטים, וכל ישעו וחפצו של אברהם אבינו היה רק לחיי עולם, וצמצם את עצמו בכל אשר דרך בכדי שיבא עי"ז לחיי עולם. נמצא שאף בעת שעסק בעניני עוה"ז גם בהם נמצא חיי עולם, והוא המבוא שדרך שם הלך מדרגא לדרגא וזכה לחיי עולם והוא הגורם לזה. שאני בהאומות אין רצון השי"ת חי, מאחר שהם מצדם בוחרים בדרכיהם ומחשבותיהם הם רק לחיי שעה, ומטרידים את דעתם רק בחיי שעה, ואוחזים רק בלבושים ואינם יודעים כלל מחיי עולם, לזה אין בחיי שעה שלהם שום חיים, מאחר שכל ציפוים וקווים הוא רק למה שהוא לפי שעה. ואף שגם להם יש יראה מצומצמת, שמזריח להם בסתר מעט יראה שנמצא בורא ומושל בעולם, וכדכתיב (מלאכי א׳:י״א) בכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים וגו', והוא שזורח להם יראה מועטת, ואף שכל הנעשה בעולם נראה לעיניהם שבדרך הטבע הוא, וכדאיתא בש"ס (מנחות קי.) שהם קוראין את שם השי"ת אלהא דאלהיא, שהשי"ת נתן כח להטבע שתנהג ותפעל בעצמה בעוה"ז. אכן מזה שרואים לפעמים שבמקום אחד צומח הזרע שזרעו בה ובמקום אחר לא יצמח, ואף ששני המקומות שוים, וכן עוד כיוצא בזה מזה, זורח אף להם מעט יראה, אכן הם מצדם רוצים לדחות היראה שלא תעלה על מחשבתם זאת שנמצא בורא המושל בעולם ומנהיגה. אך בזאת נאות להם, להתפשט ע"ז הסמך שזורח להם יראה שלא מדעת, וע"ז ישענו להתפשט בשטף זדון לבם, וכן הם כל העבודות זרות של האומות, שמעמידים איזה דחלא מה שמתייראים פן יעבור עלימו זאת, מעמידים זאת לנגד עיניהם תמיד, שמזה יתייראו ושתזריח בהם בסתר יראה שלא מדעת, בכדי שיוכלו להטריד הדעה שלהם שלא יעלה על מחשבתם זאת להלוך רק באור, לא כן, אך מצדם יבחרו שבמקום שיוכלו להתפשט בזדון לבם בהדעת שלהם כן ירבו להתפשט על הסמך שנמצא בהם יראה שלא מדעתסחמבואר במי השלוח ח"א פרשת בשלח ד"ה נכחו וזל"ק: אבל האומות יש להם לכל אומה ואומה איזה כח וגוון אחר, אשר מזה ימשך כח חיותם ובזה הם נאחזים. כגון בבל כחם הוא בהתנשאות, ופלשתים כחם במה שכל אחד מהם יבקש תחבולה עד אשר ימצא סיבה לפרנסה, או חכמה ידוע או מלאכה אשר יהיה בטוח לבו כי יהיה לו במה להתכלכל. וענין מואב וקליפתם הוא תקופות, שהוא חזק בדעתו מכח אכילות, ושאר דברים כאלה המחזיקים ומרחיבים הדעת, וזה ענין ע"ז שלהם ששמו כמוש, היינו תבנית אדם נכמש ממראה ילדותו, כי מזה הם יראים פן ינטל מהם את זאת ההרחבה כאדם לעת זקנתו שתאות אכילתו מתמעטת ואין הרחבה בדעתו. וכן שאר האומות כל אחד לפי דרכו. ועיין בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף עז: ועל זה נאמר (ישעיה מג) לפסלו יסגד לו, שזה היראה נקרא כמה פעמים בזה"ק (וארא כט.) דחלא דלהון, שמפני שהם חסרים, ישתחוו למקום שנדמה להם שכשיציב לנגדו יראה ממה שמכיר חסרונו, מזה ישופע לו למלאות די חסרונו. ואף שבהדחלא עצמה אין בה שום כח למלאות לו, ורק שנדמה לו שע"י היראה שמציב חסרונו לנגדו, בזה יהיה הוא בעצמו שלם, וא"כ עובד רק לחסרונו שירא ממנו, וזה יקרא לפסלו יסגוד, היינו למקום שהוא פסול ומחוסר. ועיין עוד לעיל פרשת בראשית אות כח ד"ה וכן גם, אות עג ד"ה אבל, לקמן פרשה זו אות כו ד"ה ובזה נבדלים. בית יעקב שמות פרשת בשלח אות סד.. וזה היה גם כוונת דור הפלגה בבנותם המגדל בארץ שנער ששם ננערו מתי מבול, והם פחדו מזה שלא יבא עליהם עוד כזאת, לזה בנו שם מגדל שתזריח בהם יראה שלא מדעת:
4
ה׳הנה אף שגם דוד המלך אמר (תהילים קל״ו:ב׳) הודו לאלהי האלהים, שזה משמע ח"ו כמו שהאומות קראן ליה אלהא דאלהיא, אכן דוד המלך אמרו בין הכ"ו כי לעולם חסדו, שאמר זה השבח על הכ"ו דורות שמבריאת עולם עד מתן תורה, שהקב"ה זן אותם בחסדו חסד חנם, וממתן תורה ואילך חפץ השי"ת שהאדם ימשיך אור ורצון השי"ת בתפיסתו, ובזה יעבוד עבודת השי"ת כל הימים אשר יחיהסטכמבואר בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה בסוכות [ב]: אצל האומות אף שנמצא לפעמים אצלם עבודה אבל הוא רק על הגוון, ורצונם תמיד להסתיר את אור השורש שבל יכירו בתפיסתם רצונו ית', וכמו שאיתא בש"ס (מנחות ק.) דקראן ליה אלהא דאלהא. אף שמצינו שדהע"ה ג"כ אמר (תהילים קל״ו:ב׳) הודו לאלהי האלהים. אכן החילוק הוא, שהאומות אין רצונם בתפיסתם להכיר את אור השורש. הן אמת שזה מודים שלמעלה מדעתם הציב השי"ת כל אלו הלבושים, אבל בתפיסתם אינם רוצים לידע מה. וזה מרמז דקראן ליה אלהא דאלהא. סוד ישרים סוכות אות ג.. ואף שהשי"ת נקרא עליון שהוא משולל מכל גוון ולמעלה מכל תפיסה, אך ע"י עבודה יכיר גם הוא איך שחסדו ית' והשגחתו על כל ומלכותו בכל משלה. והעכו"ם מצדם רוצים לדחות זאת מעיניהם שלא יאיר להם כלל שנמצא בורא בעולם (וכענין שנתבאר בפסוק ומקללך אאר לקמן פרשה זו אות כ) לזה אין להם שום הכרה מצדם איך שרצון השי"ת חי בכל הענינים. אבל אבינו אברהם, כל ימיו אשר חי היה מייגע את עצמו תמיד להכיר מפורש בתפיסת שכלו איך שרצון השי"ת חי בכל, לזה היה לו הכרה שהשי"ת הוא חי החיים, ואף גם בעניני עוה"ז נמצא חיים מרצון השי"תעלעיל פרשה זו אות ה ד"ה צדק ובהערה מ שם., ובאשר עמל מצא והמציא שגם בהאומות מנהג השי"ת. וזה הוא כוונת המדרש משל לבירה דולקת וכו' תמה ואמר תאמר שהבירה בלא מנהיג. והיינו אחר שראה מה נעשה בדינם של דור המבול ודור הפלגה, והאיר לו השי"ת שהוא בעל הבירה, והוא שהשי"ת הראה לו אף המכוון שהיה לו באלו הדורות. ולזה אמרו הציץ עליו ולא אליו, שרק בזה בוחר השי"ת, שאדם יחפש ויבקש תמיד לידע בכל אשר יאונה לפניו מי ברא אלה ומי מנהיג ומושל בעולם. ולזה האדם ממציא עצמו השי"ת להבינו כוונתו אף בהבירה דולקת:
5