בית יעקב על התורה, לך לך ב׳Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 2
א׳ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך. כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה כן אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך (ישעיהו מ״ד:ג׳). הכתוב הזה מדבר באבינו אברהם ע"ה, שצמאה נפשו תמיד וצפה וקוה ונפשו שוקקה לידע מי הוא אשר ברא כל זאת, והתפלא על הדורות הראשונים שנאבדו ונמחו מן העולם באפס תקוה, תמה על זה, הלא השי"ת ברא את העולם בחסדו וחפץ בהויית עולם, וא"כ מהיכן נקח זאת שימצאו בעולם דעות משובשות כאלה, עד שיגרם להם שיאבדו מן העולם, מי הוא בעל הבירה המנהיג כל זאת. ואז הציץ עליו בעל הבירה, וכדאיתא במדרש לך (רבה לט), התפלא ואמר מי הוא בעל הבירה הציץ עליו בעל הבירה וכו'. והענין שאמרו הציץ עליו ולא אליו. רמזו לנו בזה, שהשי"ת אמר לו שעיקר בריאת העולם היה בשבילו, ועליו יסמוכו שיולד נפש אברהם אבינו בעולם שעל ידו יתגלה כבוד מלכותו בעולם. וזה דייק המדרש עליו, היינו על תכונת יסודו של אברהם, שהוא יעורר הפליאה הזאת בעולם, ועל התעוררות הזה העולם קיים כדי שישאלו הברואים מי ברא אלהיחכמבואר עניינו במי השלוח ח"א פרשת לך ד"ה ויאמר ה': נאמר במדרש (בראשית רבה פרשה לט) מי הוא בעל הבירה, הציץ עליו בעל הבירה וכפי הנראה היה לו לכתבו הציץ אליו ולא עליו, אך בראות אברהם אבינו ע"ה את עסק דור הפלגה זאת יקרא בשם בירה דולקת כי היה בעיניו לפלא מאד והרעים בנפשו מי ברא אלה, הציץ עליו בעל הבירה היינו שהשיב לו הקב"ה הלא תראה בעצמך כי לכל העולם לא יקשה ואין אחד מהם שם על לב לאמר מי עשה זאת ואך בעיניך יפלא, ומהרעמות לבך תוכל לשער אשר בוודאי נמצא בורא הסובל כל עלמין וממלא כל עלמין והוא העיר לבך ונפשך לזה, וזה לשון עליו היינו על קושייתו שזה בעצמו הוא תירץ מספיק לפניו. וכן ביאר בצדקת הצדיק למרן רבי צדוק הכהן אות רמז: וכן שמעתי על הציץ עליו בעל הבירה וכו' לשון עליו, ר"ל שאמר לו שאתה בעצמך ג"כ מכלל בעל הבירה, כי הלא כל העולם רואים זה ואין לבבם רועש כלל להשיג שיש בעל הבירה ולבקשו, וזה שאתה מבקש, גם זה הוא מצידי, ובלבך מקום שכינתי.. וכדאיתא בזוה"ק הקדמה (א:) מי קיימא לשאלה מי ברא אלה (כמו שנתבאר בענינו). וקודם שבא אברהם אבינו ע"ה לעולם הוו עלמין דאתחרבו, וכדאיתא בזוה"ק (הקדמה ג:) תהו היה העולם קודם שנולדו האבות, וכדאיתא ג"כ בזוה"ק (תרומה קטו:) עד לא הוה מתקלא לא הוו משגיחין אפין באפין. והענין בזה כי מתקלא הוא ברזא דיוסף הצדיק מדת יסוד, כח השפע שנשפע מהמוח ברזא דברית, והוא היה מצמצם את עצמו לפלס מעלותיו ולכונן דרכו בדעת וחשבון להכין מימי השובע לימי הרעביטמבואר לקמן פרשת מקץ אות כ, כב, כו, כח, לא, לב. בית יעקב הכולל פ' מקץ ד"ה יעשה.:
1
ב׳והנה הדורות שקדמו לאברהם לא הוי במתקלא, מפני שהיה בהם אור בהתרבות עד שהתפשטו את עצמם בלי מעצור, ונתבטלו בהתרבות האור ולא היה בהם חיים. וכדאיתא בזוה"ק (נשא קמב.) ובספר הלקוטים להאר"י הקדוש (וישלח) על הכתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכו' הה"ד וימת וימת דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא וכו'. וזה היה להם מפני שהיו מקבלים חדרים הפנימיים בלי חדרים החיצונים, לזה לא היה להם דרך איך ליעול, וכדאיתא בש"ס (שבת לא:). ומעלמין דאתחרבו נבנה עולם התיקון. ובא אברהם אבינו בעולם ולא הלך בזה הדרך, וצמצם את עצמו לעבוד את ה' ביראה כל הימים ואזיל דרגא בתר דרגא, מתחלה היה עובד את השי"ת ברזא דחדרים החיצונים, וע"י השיג היקרות מחדרים הפנימיים ולא בטח את עצמו עליהם שהשי"ת יברר אותו, אך גם הוא מצדו בירר את קניניו עד מקום שידו הגיעכנתבאר בתפארת יוסף חג השבועות ד"ה דרש ההוא גלילאה: וזה כוונת המדרש (רבה בראשית ב) תהו היה העולם עד שלא בא אברהם, והיינו שהיה נחשב עדיין לתהו ולעלמין דאתחרבו, והוא מחמת שלא נמצא בהם התכללות המדות, ורק שבעת שהשי"ת הראה להם ממדותיו התפשטו עצמן במדה הזאת בלי גבול, אבל אח"כ כשבא אברהם אבינו ע"ה ואצלו היה התכללות המדות, והיינו שהוא הבין היטב שהשי"ת חפץ בזה העולם בעבודה, ואעפ"כ אינו מחויב המציאות. והלך בעבודה וצמצום מצידו עד מקום שידו מגעת. ולזה התחיל אצלו עולם התיקון, שעד שבא אאע"ה נקרא תהו וממנו ואילך הוא נחשב לעולם התיקון.. וזה הוא שאמר אליו הש"י (לך יז) אני הנה בריתי אתך וגו' ואתה את בריתי תשמור, והוא שהשי"ת אמר אליו אמת הוא שמצדי אתה מבורר, אכן עצתך הוא שתשמור גם אתה מצדך את בריתי ותצמצם את עצמך כפי יכלתך, שגם אתה תבין ההתקשרות שיש לך בהשי"ת ולא תבטח ע"ז שבריתי אתךכאלקמן פרשת וירא אות ח.. וזה הוא דאיתא בתנחומא (בהר) אל תונו, אמר הקב"ה אף אני מכרתי העולם כלו לאברהם אבינו ולא הוניתי אותו חזר והקנה אותו לי. והוא שהשי"ת מלמדנו בדרך טובים ומיעץ אותנו שלא להשען על התקיפות שמצד השי"ת בלבד, רק לצמצם את עצמו עד המקום שיגיע אדם בכחו לעשות יעשה וישמור מצדו את הברית וההתקשרות, שגם הוא ירגיש ההתקשרות, ובזה יקנה את כל העולם (וכמו שנתבאר בפ' בראשית נח ולקמן ענין ג). ועיין לקמן סוף הפרשה (ענין נז):
2