בית יעקב על התורה, לך לך כ׳Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 20
א׳ואברכה מברכיך ומקללך אאר. הענין בזה, דהנה אז בימי אאע"ה שהתחיל לחדש בעולם דרך ה' נתחלקו ההמון לשתי כתות אוהבים ואויבים. מהם אהבו אותו בכל לבם ומצא חן בעיניהם בהמציאו דרך חדש לטוב להם כל הימים, מה שלא ידעו מזה מעולם שהלכו עד עתה בדרכי חושך וחלקלקות, וכשבא אאע"ה לעולם המציא להם דרך הטוב ואשרו אותו ברכה בקרב הארץ, והכירו לו טובה על שהמציא וחידש להם דרכי ה' הנכוחים, וקיימו וקבלו עליהם שלא להשתטות עוד מהיום והלאה בשטותיהם שדרכו והתנהגו בהם עד היום הזה, וגיירו את עצמם, והם ברכו את אאע"ה. ומהם היו ששנאוהו על זאת, ולא הוטב בעיניהם דרך הישר ולא פנו אליו, כי פן יראה בעיניו ולבבו יבין ושב ורפא לו, והמה היו בעוכריו וקללוהו קללה נמרצת, ואף כי מה עשה להם רעה הלא הרשות נתונה בידם לעשות או לא, אכן הנייחא ושלות השקט שהיה להם מקודם זה אפסה מהם. שכן מקודם שבא אאע"ה לעולם והמציא דרך חדש שיכלכל אדם דברו במשפט לפלס מעגל רגליו בחכמה ודעת וחשבון, עשו מזמת לבם כאות נפשם והיה להם שלות השקט, ולא אמרו אף בלבם נירא נא את ה' הבורא ומנהיג כל, מאחר שלא ידעו כלל אם נמצא דרך טוב מאלה, לכן היה לבם הנייחא בפעלם מעשה ידיהם בלי שום מיחושיםקלאלעיל פרשה זו אות יא ד"ה והנה.. אכן מאז שבא אאע"ה והמציא להם דרך חדש ומאס בדרכיהם, אז שנאוהו וקללוהו, אף שאחכ"ז הם לא אבו בדרכיו הלוך, אבל עלה בלבם מיחושים פן הוא אומר אמת שנמצא בורא שברא כל ומושל בכל ומנהיג את כל העולם כרצונו, ועי"ז כלה מהם הנייחא ושלות השקט שהיה להם מקודם. וכענין דכתיב (בשלח טו) שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת וגו'. והאנשים האלה קללו אותו למה הרע לנו האיש הזה להגיד לנו העוד נמצא דרך אחר טוב מזה, שידע האדם שיש בורא שברא את כל ומשגיח עליהם, ושיצמצם את עצמו האדם בכל עניניו להכיר זאת, ואליו יתפללו אך בו ואין מבלעדו מושיע, הלא מה טובו הימים הראשונים קודם בואו שלא ידענו משום חדשות אך עולם כמנהגו נהג, אם זורעין צומח, וכל אשר שאלו עינינו והתאוות נפשנו עשינו בגודל התפשטות, בלי שום מיחושים לדאוג על זה שאנו עוסקים בדברים קטנים. ע"ז אמר אליו השי"ת ואברכה מברכיך ומקללך אאר:
1