בית יעקב על התורה, לך לך נ׳Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 50
א׳ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים. מגוריך הוא מלשון יראה ופחד מגור מסביב (זוה"ק וישב קפ.), והוא שקודם שיש לאדם קנין בהשפעת ה', אזי יעבוד את השי"ת ביראה ורעדה לכלכל במשפט דבריו. אבל אחר שיש לאדם קנין בה, אזי תהיה לו לאחוזת עולם ולא יצרך למדת היראה כל כך. והענין בזה הוא, דהנה מצינו אף בעכו"ם לשון נחלה (האזינו לב) בהנחל עליון גוים, אכן אין זה לאחוזת עולם, רק לפי שעה תתקיים בידם, ורק מצדם יקרא נחלה, שנראה להם שבעוצם כחם יוכלו לקחת זאת, והיא תהיה להם לנחלה, ובאמת עי"ז תאבד מידם הטובה, מאחר שהם מתפשטים בהטובה שניתן להם, לזה לא תתקיים בידם. כי עיקר הנחלה שמתקיים לעולם הוא בהכיר האדם שהשי"ת הוא הנותן כח באדם לעשות חיל, ושלא יתפשט בהטובה, אך להקנותה בחזרה להשי"ת להכיר בתמידות שמאתו באה לו הטובהרמדכמו שהתבאר בתפארת יוסף פרשת האזינו ד"ה בהנחל [ב]: אצל האומות נמי הנחיל להם השי"ת כחות יקרים, רק אצלם הוא בהפרידו בני אדם, שאצלם המדות האלה מלא פירוד, שבהכוחות האלה לא נמצא בהם שום חשיבות מחמת שהם משוקעים בהם, ואינם יכולים להשתמש בדעת עם אלו המדות, ואינם מקיימים עם אלו הכחות רצונו ית'. וזה יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, שבאמת אלו הכחות הציב השי"ת, כדי שישראל יקבלו מהם זאת, ויעבדו עם אלו הכחות את השי"ת., ואזי יַקְנֶה לו השי"ת הטובה בחזרה לאדם, ואז הוא הטובה נקיה ומבוררת דמשלחן גבוה קא זכי להרמהעיין במי השלוח ח"א פרשת בשלח ד"ה סוס: אומות העולם בעת שרואים חמדת עוה"ז, אין להם כח לצמצם את עצמם רק מתפשטים בכל תאות לבם, ע"כ נאמר קודם סוס ואח"כ רוכבו, שאחר שממלאים כל תאותם ואין להם כח ליותר, אז יחדלו עשות וכו'. כשהש"י יתן טובה לישראל, קודם שיבא ליד האדם, יצמצם אותה, שלא יקח עד שיראה את הנותן, ואח"כ יתן אותה בכדי שאח"כ יוכל לקחתה בכל רצון לבו.. ולזה אאע"ה שבחר לו זה הדרך, כדאיתא בתנחומא (בהר) אמר הקב"ה אף אני מכרתי העולם כלו לאברהם אבינו ולא הוניתי אותו, חזר והקנה אותו לי, לכן הבטיחהו השי"ת לתת לו ארץ מגוריך לאחוזת עולם ולזרעו אחריו, שלא תפסק מאתו הטובה שישפיע להםרמומבואר בתפארת יוסף שביעי של פסח ד"ה אשירה לד': מאחר שישראל אחר כל הגדרים וצמצומים שעובד את השי"ת, ואחר כל העבודות מכיר שאפילו זה הכח שעבד את השי"ת ג"כ הוא שהשי"ת נתן לו זה הכח לעבוד אותו, ואינו נוטל לעצמו שום כח, רק מכיר שהכל הוא מן השי"ת, ממילא מזה ראיה ששוכן השי"ת אצלו. וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קכח:) מנא ידעינן דקוב"ה אתרעי' ביה בבר נש ושויה מדוריה ביה כד חזינן דרדיף אבתריה בכל לבא ובכל נפשא. מזה ראיה שהשי"ת שוכן אצלו ויש לו קנין בכל העבודות. וכדאיתא במדרש (תנחומא בהר א) מכרתי את כל העולם לאברהם אבינו ולא הוניתי אותו וחזר והקנה אותו לי. וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה, מאין הוא הסימן שלא הוניתי אותו והקניתי לו את כל העולם כולו. מן חזר והקנה אותו לי, מאחר שנתתי לו כח לחזור הכל לי, מזה ראיה שיש לו קנין בעולם. ואז כשמברר את עצמו, כך רואה איך שכל הבריאה הוא הכל בשבילו, וכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. וביתר ביאור מבואר בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת נח ד"ה והנראה דעיקר: אכן שלימות השפעה זאת הוא, שהבריאה תשוב להביט פנים בפנים לבוראה, והיינו כי תחזור כל קבלתה בהודאה ובהכרה גמורה שכל כחה הוא מהש"י וזהו ע"י צורת אדם. וכדאיתא במדרש (תנחומא בהר א) מכרתי את כל העולם לאברהם ולא הוניתי אותו חזר והקנה אותה לי. והיינו, כי שלימות השפע הוא רק מה שהאדם מקבל ישיב אותו להש"י. ובאמת ההשפעה היא תמיד אדוקה ואחוזה בשורשה, ורק למי שמכיר הכרה שלימה שכל ההשפעה היא מהש"י, מנהג הש"י מדה במדה ואומר שמה שהאדם מכיר ומוסר הכל להש"י הוא יגיע כפיו, ומהונו כיבד את הש"י ובכחו עבדו. וכל מי שאינו עובד את הש"י בהכרה שכל ההשפעה ממנו, את זה הש"י מנהג למעלה מכח שכלו ותפיסתו וכו'. עיין עוד תפארת החנוכי על זוהר פרשת לך (פב.) ד"ה ת"ח, סוד ישרים ראש השנה אות סא ד"ה ותהר, תפארת יוסף חג השבועות ד"ה וביום הבכורים, פ' תבא ד"ה ובאת, מס' סנהדרין (קח:) ד"ה אמר שם [א]. לעיל פ' נח אות א ד"ה אמנם.. והייתי להם לאלהים, היינו שהשי"ת ישפיע להם ברכתו בהדרגה, כפי עבודתם אשר יעבדו עבודת השי"ת ויכינו לעצמם כלי קיבול, כן ימלא השי"ת כליהםרמזהתבאר בתפארת יוסף מסכת חגיגה (ב.) ד"ה הכל חייבין: צריך האדם מצידו להעמיד כלי קבול, וכדכתיב (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך, היינו כפי מה שמכין האדם מצידו כלי לקבל, כך משלים לו השי"ת וממלא לו הכלי.. וע"ז מרמזים כל עבודות ומצות (מילה), שכפי שהאדם יעמיד כלי לקבל הארת השי"ת כן ימלא ה' אותם, וכענין שמצינו הבטחת הש"י שהבטיח לישראל שבקיימם מצותיו יאריכו ימים, שזה מורה על שיהיה לאדם תפיסה בברכת השי"ת. והמשל בזה, אם יתנו לאדם הון עתק בבת אחת אז ישתנה מעמדו הראשונה, וזאת אין עוד טובה שלימה, אכן אם ינתן לו על יד על יד דרגא בתר דרגא, אזי אף בשעה שיעמוד במעלה העליונה יזכור ימי עלומיו וקטנות המעלות שקדמו לזו העת ממעמדו לא יהרס, וזהו טובה שלמה. וכן הוא ברזא דגלגולא, שהשי"ת הציב בעולם שנפש אדם תוכל להתגלגל כמה פעמים, אכן אז לא יכיר את עצמו כלל מה היה בראשונה. שאני לאאע"ה הבטיח השי"ת עליו ועל זרעו והייתי להם לאלהים, שהארת השי"ת יהיה לישראל לאט לאט שלא יתקלקל הכלי שלהםרמחכמו שביאר בזה בתפארת יוסף פרשת במדבר ד"ה אל תכריתו [ב]: והיינו שאם יקבלו את האור בלי שום נרתיק יכולים להתבטל בביטול גמור, ורק כל האור יהיה מוצנע בלבוש, והאור יאיר לו מתוך כל הלבושים כמה שיוצרך לו, כי אם לאו יכולים להתבטל בפועל ממש. וזה אינו הרצון של השי"ת.. וכדאיתא בש"ס (סנהדרין צא:) אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא, אמר הקב"ה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי אני ארפא, והוא שלא יהיה כבריה חדשה, אכן כל אחד יכיר את עצמו כדוגמת איש אשר יעור משנתורמטמבואר לקמן פרשת וירא אות כא ד"ה וזה הוא הענין: אבל באמת נשאר בתמידות באדם הבלא דגרמי בלי הפסק, שעי"ז יתעורר לתחיה לעתיד, וכדאיתא בזוה"ק (שלח קסט.). ואז כשיחיו המתים, יברר השי"ת לעין כל שבאמת לא התייאש האדם אף כרגע מלקוות להשי"ת שיחיה עוד, וכל הימים שהיה נראה שמת והלך לו היה כמו אם ישכב אדם לישון על איזה שעות, שאם יתעורר משנתו אזי זכור יזכור שהוא עצמו הוא אשר שכב ועתה הוסיף לקום, ויזכור מה היה לו מקודם השינה, ויכיר את עצמו. וכן לעתיד כשיחיו המתים יכיר כל אדם את עצמו, ויזכור כל הרפתקאות דעדו עליה בחייו והימים אשר שכב, ועתה יראה שהוא עצמו הוסיף עוד לקום ולחיות. וכדאיתא בש"ס (סנהדרין צא:) אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא, מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד. היינו, כמו שהאיש אשר יחלה ויבריא אזי יכיר את עצמו ויזכור כל אשר עבר עליו, כן המתים אשר יעמדו לעתיד יכירו את עצמם, וזה הוא סוד ועמקות גדול להבין זאת.:
1