בית יעקב על התורה, לך לך נ״אBeit Yaakov on Torah, Lech Lecha 51
א׳ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים. מגוריך מורה על הפעולות שאדם מתיירא מהם מלשון מגור ופחד (זוה"ק וישב קפ.) ומאיזה פעולה יפחד לב האדם, מארץ כנען, והוא במקום שאדם נכנע תחת הפעולה שלא היה לו ידיעה בה לא בתחלה ולא בסוף, כי במקום שהיה לאדם איזה ידיעה במה שפעל, אזי בטוח הוא שלא ירד מעשהו זה לשאול, כדכתיב (קהלת ט׳:י׳) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול, ואיתא ע"ז בזוה"ק (קרח קעח.) מאן דאשתדל בדעת ובחכמה למנדע למאריה וכו' הוא לא ישתאר תמן וכו'רנכמבואר ענינו במי השלוח ח"א פרשת שופטים ד"ה שופטים [א]: שפטים ושטרים תתן לך. היינו שיחשוב האדם את דרכיו בכל מעשיו שיעשה וכמו שמסיים בסוף למען תחיה, כי הדברים שיעש. במשפט לא ילכו לאבדון כמו דאיתא בזוה"ק (במדבר קעח.) כי אין מעשה ודעת וחשבון בשאול, מעשה הנעשה בחשבון לא תפול בשאול. וכן מבואר בתפארת יוסף פרשת נצבים ד"ה אתם נצבים [ה]: באמת בזה העולם בוחר השי"ת בגודל ישוב הדעת, שעיקר הוא כמו שכתיב (שמות ל״א:י״ג) לדעת כי אני ד' מקדישכם, וכמו שכתיב (קהלת ט׳:י׳) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול, ואיתא בזוה"ק (קרח קעח.) מאן דאשתדל בדעת והחכמה למינדע למאריה וכו' לא אשתאר תמן וכו' כי במקום שאדם הולך בדעת לא יכול להשאר באבדון ח"ו.. אכן במקום שאין בו ידיעה שם האדם מתיירא. והשי"ת הבטיח לאאע"ה שרצונו ישכון אף באלו הפעולות. ואף כי גם להאומות יש להם שלות השקט ומעשיהם הם בלי חשבון כלל, אכן שלותם הוא רק לפי שעה. ולאברהם אבינו הבטיח השי"ת שלות השקט לאחוזת עולם. וע"ז מרמז מצות מילה, שהיא בתמידות עם האדם אף בשעה שאין בו שום דעת וחשבון ואף כי ישן הוא, וכדאיתא בש"ס (מנחות מג:) בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, כיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו, לאחר שיצא אמר עליה שירה, שנאמר למנצח על השמינית מזמור לדוד, על מילה שניתנה בשמיני. וזו המצוה היא בתמידות עם האדם אף במקום שאין בו שום ידיעהרנאכמו שנתבאר לעיל פרשה זו אות מו.. והייתי להם לאלהים, היינו אף שיהיו לו כל הטובות מ"מ לא ישכח את השי"ת, והוא כענין דאיתא בש"ס (ב"ק צב.) חמרא למאריה וטיבותא לשקייה, והוא שאם מכיר האדם שנמצא מרא בעולם אזי טיבותא תהיה לשקייה, שיוכל להתפשט בהטובה שישפיע לו השי"תרנבכמו שיתבאר לקמן פרשת חיי שרה אות ל: הענין בזה כדאיתא בש"ס (ב"ק צב:) חמרא למאריה וטיבותא לשקייה, משמע מזה שעיקר צריך להחזיק טובה להשקייא. אכן זה הוא רק אם יש להשקייא הכרה שהוא איננו בעל הטובה רק הוא כפוף תחת בעל היין שהוא בעל הטובה, כי אם יאמר השקייא שהטובה היא שלו אזי תלקח מאתו הטובה, כי עיקר הטובה באה לו מכח האדון. לקמן פ' וישב אות יג ד"ה לזה.:
1