בית יעקב על התורה, לך לך ו׳Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 6
א׳ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'. בתנחומא איתא (לך) א"ר חנינא בא וראה חיבתו של אברהם אבינו לפני בוראו, שבן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי ע' שבעים ק' מאה ב' שנים הרי מאה ושבעים ושנים, וכל ימיו של אברהם קע"ה, הא למדת שבן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו. הענין בזה שאאע"ה בירר את עצמו שמעולם לא היה עובד לשמש וירח בתורת אלוהות, ואף שאמרו עליו במדרש ובזוה"ק (לך פו.) שמתחילה היה עובד לשמש וירח אבל לא בתורת אלוהות. והוא דהנה כח ממשלת השמש והירח הוא ע"י קילוסם ושבחם את השי"ת, בזה מזריחים תוקף אורם בעולם ומושלים בקרב הארץ, והולכים סביבות ההיקף. שכן מצינו, שבעת שדוממין מלומר שירה אזי אינם מהלכים בקרב הארץ, כדכתיב (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום, ודרשו בתנחומא (אחרי) דום מלומר שירה. והוא כאשר רצה יהושע להעמיד החמה במקומה ולא תסבב היקף העולם אז הדמימה מלומר שירה ושבח לה', וממילא לא היה בה כח להלך ולסבבמאנתבאר בתפארת החנוכי על זוהר פרשת בלק דף קפו. ד"ה עניין: כדאיתא במדרש תנחומא (אחרי) יהושע אמר לשמש דום מלומר שירה, ולא היה מהלך ולא היה מנהיג ההויה אז במה שניתן לה כח וגבורה לאותות ולמועדים ולימים ושנים. כי כל כוחות הבריאה הם רק שאומרים שירה, היינו מביטים באורח ישר לשורשם וכו'. והכח הזה אחר שנתבטל נמסר לדומה, היינו דומיה ושתיקה.. וכן כל צבאי מעלה ממשלתם הוא רק בזה שמשבחים ומפארים ליוצרם על שם כבוד מלכותו. וזה הוא הענין דאיתא במדרש (בראשית פרשה י) ובזוה"ק (תרומה קעא:) אין לך כל עשב בארץ שאין לו מזל ברקיע שמכה בו ואומר לו גדל, והוא שע"י כח קדושת השיר שהמזל מפאר להשי"ת, נשפע בהעשב השפעת השי"ת, וצומח ומתגדל ומתרומם למעלה מהארץ ברצותו להתכלל בהשיר ושבחה שמזלו משבח להשי"ת, שגם העשב חפץ להלל להשי"ת ועי"ז הולך וגדל. ומי שמשיג עצם השיר שהשמש משבחת להשי"ת, האדם הזה לא יחשוב כלל אור השמש לעיקר, כי יודע הוא ששורש כל הוא השירה והשבח שהוא כח משפעת השי"ת. וכן מה שאאע"ה היה עובד להשמש בימי הקטנות, לא היה עובד לאור השמש, אכן להשירה שהשיג איך שהשמש משבחת להשי"ת שהוא כח מהשי"ת, לזה היה עובד. וזה הוא דאיתא בזוה"ק (בלק רא) מזמור שירו לה' שיר חדש וגו' הושיעה לו ימינו הושיעה לו למאן להאי מזמור וכו' ובזוה"ק (חיי קכג.) הכא אית לאסתכלא דכל מה דברא קב"ה בעלמא כלהו אמרי תשבחן וכו' וכי תימא דאינהו מגרמייהו אמרו שירתא דא הכא הוא ודאי דרזא עילאה הוא אבל הני ארונא הוה על גבייהו וכו' כיון דאתנטל ארונא הוו געאן כאורח שאר פרות דעלמאמביתבאר העניין לקמן פרשת חיי אות ח.. וזהו הוא ג"כ הענין שתיקנו בנוסח כל הברכות לומר ברוך אתה, כי מצד האדם איך יתכן לומר למלך מלכי המלכים לשון נוכח, הלא השי"ת נסתר ונעלם מעין כל חי ולא נראה בו כל תמונה, אכן החלק אלוה ממעל שנמצא באדם זה הכח אומר ברוך אתה לנכח השי"ת. וחייו אשר חי היו קע"ה שנים. לע"ה שנים הראשונים היה לו מאמר הראשון מהשי"ת. ואחר שהגיע למאה שנים הוליד בן שזה הוא עיקר השלימות, כענין דאיתא בזוה"ק (בראשית לב:) מיא אעדיאו ואולידו חשוכא. ובע"ה שנים האחרונים בירר את עצמו על ע"ה שניו הראשונים שהם כולם לה'. ומה שאמרו שבן שלש שנים היה בשעה שהתחיל להכיר את בוראו כי בשתי שנים הראשונים שהם ימי יניקה אז האדם דבוק עוד בעולם שבא ממנו:
1