בית יעקב על התורה, מקץ י״זBeit Yaakov on Torah, Miketz 17
א׳ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאר וגו'. איתא ע"ז במדרש רבה (מקץ פט) כי בא החלום ברוב ענין, אמר פרעה מי מתקיים על מי אני על אלהי או אלהי עלי אמר ליה אתה על אלהיך וכו' א"ר יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם, ופרעה חולם והנה עומד על היאר. אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם, והנה ה' נצב עליו. הענין בזה הוא, שהמדרש מדייק מלשון הכתוב ופרעה חולם ולא נאמר ולפרעה חלם, משמע מזה שתמיד היה לו זה החלום. והוא שהיה נבוך תמיד בזה הרעיון, שרצה לדעת מהיכן נשפעה לו השפעת טובו, אחר שראה שכל אשר יחפוץ בידו יצלח, אם הוא מפני שאלהי עלי, שנמצא בו עבודה מצדו שמצמצם את עצמו שלא לקבל רק מה שיחפוץ השי"ת לתת לו, וזה מחייב שצריך לפעמים לעזוב טובה שלא לקבלה מחמת שאין רצון הש"י לתתה לו, וזהו אלהי עלי. או אני על אלהי, היינו שמותר לו להתפשט בלי שום מעצור ולקבל כל אשר יתאוה, כי אין צורך לעבודה, וכל השפעת טובה בא לו מהשר שיש לו בשמים. והראו לו שהוא עומד על היאור, שהוא הע"ז של מצרים, שהיו עובדים ליאור שהיה עולה ומשקה, והוא שאין הקב"ה חפץ בעבודתו, מפני שארץ מצרים נקרא ערות הארץ, שהיא מלאה שכחה, שאין צריכים לטפה של גשמים רק נילוס עולה ומשקה, זה מרמז על גודל השכחה שמצויה שם. כי במקום שצריכין למטר השמים, אזי כשהגשמים נעצרין יש להברואים הכרה שאין זה ברשותם, ומשעבדין את לבם לשמים להתפלל להקב"ה שימטיר על ארצם, שבידו להוריד הגשםקזעיין ברסיסי לילה למרן רבי צדוק הכהן זי"ע אות לה: וזה עניין מצרים שנקרא ערוות הארץ, כי עניין ארץ הוא כח השתדלות וכו'. שזה עיקר עבודת ויגיעת האדם בעוה"ז מצד העולם הזה וכו'. וערוות הארץ, היינו גנות עניין הארץ, שאין צריך עבודה, כי נילוס עולה ומשקה. משא"כ ארץ ישראל, ארץ אשר ה' אלקיך דורש וגו' למטר השמים וגו' וצריך עבודה ותפילה ויחול לה', ואי אפשר להשקיע עצמו בשלוה כ"כ. וזה עיקר קדושת הארץ, שלא להשקיע בדמיונות של שלוה, רק לידע שצריך השתדלות, ואדם לעמל יולד וכו'. וערוות הארץ נקרא השיקוע בעוה"ז בלא השתדלות רק הוזים שוכבים. וכן מבואר בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת ויחי ד"ה ויחי: כי ישיבת מצרים גורמת הסתרה, שמסתרת כבוד שמים, ששם נראה כי עזב ה' אותה תחת הטבע, כי הנילוס מעצמו עולה ומשקה ולא תרגיש חסרונה. כי כל השותה ממי גשמים, תראה שהיא חסרה וצריכה להשפעה מהש"י. אכן ארץ מצרים כל השפעותיה מלמטה ואין צריכים למעלה, כי בתוכה יש כח ההשפעה וכח קבלה, וזה הוא הפך מארץ ישראל, אשר שם הרגשת כבוד שמים, וכמו שכתיב (עקב יא) ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' עיי"ש. לעיל פ' לך אות א ד"ה וזה הוא ג"כ העניין, פ' וירא אות לה, לקמן פ' ויגש אות לד.. אבל במצרים, שאין צריכים לטפת גשמים כלל, וכדכתיב בהגוים אשר לא יעלו לרגל, (זכריה י״ד:י״ז) והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים להשתחות למלך ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם. ובמצרים נאמר שם ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה, ואין הכתוב מאיים עליהם שלא ירד להם גשם:
1
ב׳והענין הוא, מפני שהשר שלהם בשרשו מכיר גדולת השי"ת ומתבטל מאימת הכבוד, אכן אינו יכול להאיר להאומה שהיא תחתיו שיכירו גם הם גדולת השי"ת (וכמש"נ הענין במקומו בפ' צו), שכל מה שהשר מתבטל יותר מאימת השי"ת, נעלם ביותר זו ההכרה מהאומה הנתונה תחתיו, ולכן מסתעף שהם מקבלים ההיפך. שהשר הוא של אש והם מקבלים מים. וכמו שנמצא בכל אדם נשמת אלוה ממעל שהוא רק אור, לעומת זה נמצא בגוף התפשטות שמתאוה להתפשט, אכן כשהאדם מצמצם את עצמו ואינו מניח את הגוף להתפשט, אזי מושלת הנשמה על הגוף, וזהו נשאר לעולמי עד שהאדם קנה זאת ביגיעו. וכן הוא הענין, שמפני שנמצא בהשר שלהם אור רב ורואה שכל דבר נכלל בקדושה, כן לעומת זה נמצא בהאומה שנתונה תחתיו גודל התפשטות ואין בכח השר שלהם שיבינם מהד"ת שיש לו, מפני שהשרים עצמם אין להם כלום בפני עצמם אך ממה שהשי"ת נותן בהם, ויש להם ד"ת בגבול, לכן הם יראים להשפיע מאלו הד"ת להאומה הנתונה תחתיו, וכדכתיב (תהילים קל״ה:ט״ז) עצבי הגוים כסף וזהב וגו' פה להם ולא ידברו וגו' וזה אינו מדבר מכסף וזהב שמעמידים לעצמם דחלא בעוה"ז, כי מה משמיע לנו הכתוב שאין יכולים לדבר ולשמוע מי לא ידע כאלה. אמנם הכתוב מדבר מהשרים שיש לכל אומה בשמים, שאין להם כח להשפיע מהבהירות שלהם להאומות שתחתיהם, מפני שיש להם קדושה בגבול. וכדאיתא בהאר"י הק' (פרי עץ חיים שער הק"ש פרק א) שר"ת יוצר משרתים ואשר משרתיו הוא מו"ם, והיינו שהם בעלי חסרון בזה, שאינם בכחם להשפיע מד"ת שלהם להאומה שתחתיהם, ולזה אמרו בש"ס (מנחות קי) שהאומות קורין להשי"ת אלהא דאלהיא, היינו שיודעים שנמצא יראה בהסתר, אבל אין להם בתפיסתם, כי מצדם הם מתפשטים ככל אות נפשםקחוכן מבואר לעיל פרשת וישלח אות ה ד"ה והנה האופיא: וכן הוא הענין בשרי מעלה להיותם קרובים אל המאציל ב"ה, ורואים כי כחם הוא מהשי"ת, אז אין שום חסרון במדתם, אבל כאשר יסתעף מדה זו אל האומה מהעכו"ם והמה בבחירתם הרעה יפעלו בה כרצונם וזדון לבם, אזי נקראו עוברי רצונו יתברך, והמה רשעים גמורים. וזה הוא דאיתא בהאריז"ל (פרי עץ חיים שער הק"ש פרק א') יוצר מ'שרתים ו'אשר מ'שרתיו ראשי תיבות מו"ם לרמז שאף הם עומדים ברומו של עולם, מכל מקום יש בהם מום, מאחר שאין בהם כח להשפיע כחם להאומה מהעכו"ם שתחת ממשלתם באותה קדושה עצמה שהם בה, שתספיק להשכילם ולהדריכם בדרך הטובה.. ולזה כשנפרע השי"ת ממצרים כתיב (בשלח טו) סוס ורכבו רמה בים. סוס היינו האומה ורוכבו הוא השר שלהם שגם בו נמצא חסרוןקטעיין במי השלוח ח"א פרשת מקץ ד"ה והנה עמד הובאו דבריו לעיל במאמר הקודם בהערה קא שם. ונתבאר שם בגליון מי השלוח אות ה: הענין בזה שבקש פרעה לחקור אם צריך להגדר בעבודה או מותר לו להתפשט כל מה שלבו חפץ ואך שלא מדעתו יתנהל כרצון השי"ת מאחר שהוא נברא מה', אכן זה הראה לו השי"ת כי באמת לא יחפוץ בעבודתו כי אין שלימות בעבודת העכו"ם מאחר כי גם דחלא דלהון אין בו שלימות דכתיב (ישעיהו מ״ד:ט״ז) חציו שרף במו אש וגו' כי אף מחשבה היקרה אצלם שעובד לה יוכל אח"כ להכניסה לתאוות גופניות וכמבואר בענין המגדל כדאיתא בגמ' (מנחות קי.) דקרו ליה אלהא דאלהא, אבל בעבודת ישראל יחפוץ ה' מאחר שאינם עובדים בלתי לה' לבדו והוא נקרא שלם שלא יתפעל משום דבר, כדאיתא במדרש (תנחומא שמיני ח) וכי מה איכפת לו להקב"ה בין ששוחט את הבהמה ואוכל או אם נוחר ואוכל, כי בעבודת ישראל לפי שהם מניחים כל חמדות לכן ירצה להשפיע להם, וזה שהראה לו כי לע"ע לא יצרך לעבודה, ובעת שיתברר אז גם רכבו יפול כי גם שרי האומות למעלה אין להם שלימות ולכן סוס ורכבו רמה בים וישראל על ידי עבודתם יעתר להם השי"ת.:
2
ג׳שאני ישראל, שהם חלק ה' ונחלתו, כדכתיב (האזינו לב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, והשי"ת חפץ בעבודתם מפני שהם שומרי שבת, שכנסת ישראל בת זוגוקיכדאיתא במדרש רבה בראשית (פרשה יא): תני רבן שמעון בן יוחאי, אמרה שבת לפני הקב"ה, רבונו של עולם לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג, אמר לה הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך., ובשבת ישראל מוסרים כל הכחות שיש להם להשי"ת, ואין להם שום עסק בעולם רק ביה בקוב"ה, כדאיתא בזוה"ק (בשלח סג:) ומניה מתברכין יומין עלאין, ממילא יש להם חלק בגוף הטובה, שהם מצמצמין את עצמם שלא להתפשט ומקבלים מהשי"ת עצמו, לזה נאמר בהו (תהילים קל״ה:י״ח-י״ט) בית ישראל ברכו את ה', שיש להם המפתחות מכל הטובות. לכן נאמר (עובדיה א׳:כ״א) ועלו מושיעים בהר ציון, נושעים לא נאמר אלא מושיעים שהם יושיעו לעצמםקיאמבואר בהרבה מקומות בספרי רבוה"ק, עיין סוד ישרים ראש השנה אות נו: ונאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' אמר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה נושעים לא נאמר אלא מושיעים, לרמז בזה שיראה השי"ת לעתיד איך שישראל ע"י גודל סבלנות שסבלו בהסתר הגלות, כביכול הושיעו את עצמם. היינו כי מחמת זה שקבלו ישראל עליהם כ"כ סבלנות בעד כבוד שמים מאותם שנאמר עליהם ומושל בגוים, לפיכך קרבו להם את הישועה. וזה נחשב על ישראל שהם בעצמם פעלו את הישועה. עיין עוד במי השלוח ח"ב סוכה (ה:) ד"ה וממאי, לעיל פ' וישלח אות לח ד"ה עד, בית יעקב שמות פרשת תשא אות א, תפארת יוסף מס' ברכות (יב:) ד"ה מזכירין, מס' יומא (פו:) ד"ה גדולה., מאחר שכל קבלת שפעת טובתם הוא מהשי"ת שהוא בלי גבול, וכדכתיב (ישעיה סג) בכל צרתם לא צר. לא כתיב באל"ף והקרי הוא לו בוא"ו, היינו שח"ו אין שום חסרון בהשי"ת, ואף שלפעמים ישראל נתונים בצרה שלא תבא, ונראה שח"ו נמצא חסרון בהשי"ת, שאין להם אז שפעת טובה, לזה כתיב לא באלף שאין צר ח"ו בהשי"ת. והקרי הוא בוא"ו, שהקב"ה כביכול מצטער ע"ז שאינו משפיע להם אז טובה, והחסרון הוא מצד המקבל, אבל מצד השי"ת ח"ו אין שום חסרון רק הוא השלם בכל השלימותקיבונתבאר הדבר בצדקת הצדיק למרן רבי צדוק הכהן אות עט: עניין הפגם למעלה ע"י עוונות, הוא על דרך מה שאנו אומרים שהחמה לוקה, ובאמת החמה בעצמותה ומצידה אינה לוקה כלל, רק העדר אורה לארץ זה מקרי לקות לחמה. שהרי עניין תכליתה של חמה להאיר לארץ וזה לקות מצדה וכו'. ותכלית השתלשלות האצילות להשפיע לישראל, וכשישראל חוטאים, שאין מקבלים אור ידיעת הש"י על בוריה, אז נחשב כביכול תשישות לפמליא של מעלה. וזהו עניין החורבן דלמעלה, וגלות הדומה ללילה, ומדרגות בגלות עצמו והבן כל זה.:
3