בית יעקב על התורה, מקץ י״חBeit Yaakov on Torah, Miketz 18
א׳ופרעה חולם והנה עומד על היאר. בזוה"ק (מקץ קצג:) דא חלמא דיוסף הוה בגין דכל נהר דיוסף הצדיק איהו. ולזה ידע יוסף הצדיק סדר החלום על מכונו, כדאיתא בזוה"ק (שם קצו.) ר"ח אמר פרעה בעא לנסאה ליה ליוסף ואחלף ליה חלמא, ויוסף בגין דהוה ידע דרגין אסתכל בכל מלה ומלה ואמר כך חמיתא כל מלה ומלה כדקא חזי וכו' בגין דדרגין כסדרן אתיין וכו'. הענין בזה הוא, דהנה פרעה ראה חלום בתרין דרגין, בגוף החיים ופרנסה, פרות ושבליםקיגכמבואר לעיל פרשה זו אות ד, אות ח ד"ה וזהו, לקמן אות כב.. והבין יוסף הצדיק שמתחלה ראה טובה ואח"ז רעה, כי ידע את פרעה שהוא ממחריבי קרתא, שסדרן הוא תחלתן שלוה וסופן יסורין, וכדאיתא במדרש רבה (תולדות סו) רבי יצחק בר חייא אמר הרשעים ע"י שתחלתן שלוה וסופן יסורין פותחין בברכה וחותמין בקללה, אבל הצדיקים שתחלתן יסורין וסופן שלוה הם פותחין בקללה וחותמין בברכה. והוא, כי הרשעים מתפשטין בעוה"ז כעין עלמין דאתחרבו, וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קעו:, נשא קלה:) שתמניא מלכין דאדום מרמזין על עלמין דאתחרבו, ולזה כתיב בהו וימלך וימת שנתבטלו לגמרי. כי בעלמין קדמאין השפיע השי"ת רב חסד בגודל נדיבות עד שנדמה להם שיש להם כח בפני עצמם. וכל אחד אמר אני אמלוך, ולא היו מקבלין על עצמן מלכות השי"ת. לכן נאמר בשבעה מלכים הראשונים וימת וימת ולא נשאר מהם שום שארית בארץ, רק מלך השמיני שנזכר עם אשתו, שזה מרמז שהיה בו מעט יראה וצמצום לא נאמר בו וימת כהני אחרנין וכדאיתא בזוה"ק (נשא קלה:)קידעיין הרחבת העניין לעיל פרשת נח אות ב ד"ה וגמר, אות ה ד"ה ויש מי, פרשה זו אות ח ד"ה והוא.. וכ"ז הוא ברשעים שתחלתן שלוה וסופן יסורים, אבל בהשפעת טובה בישראל מה כתיב בהו (שיר השירים ו׳:י׳) מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות וכדאיתא בזוה"ק (וישלח קע.) אלין אינון ישראל, בזמנא דקוב"ה יוקים לון ויפיק לון מן גלותא כדין יפתח לון פתחא דנהורא דקיק זעיר ולבתר פתחא אחרינא דאיהו רב מניה עד דקוב"ה יפתח לון תרעין עלאין וכו'. וכן כל מה דעביד קוב"ה לישראל ולצדיקיא די בהו הכי כלהו ולאו בזמנא חדא וכו', אבל לעשו לאו הכי, אלא בזמנא חדא נהיר ליה ואתאביד מניה זעיר זעיר וכו'קטונתבאר בתפארת החנוכי על זהר פרשת וישלח (קע.) ד"ה אבל: העניין ביאר אאמו"ר הרב הגאון הקדוש זללה"ה שבישראל נותן הקב"ה הטובה והחיים בהדרגה כדי שיהיה יגיע כפיו. ואף אם ח"ו מפסיד, מפסיד בבת אחת, כדי שיהיה לו טענה להש"י כי נשאתני ותשליכני, ועיי"ז מחזיר לו הקב"ה. אבל באומות העולם הוא בהיפוך, שמקבל חיים בבת אחת שלא ע"י יגיעו, וכשמפסיד, מפסיד בהדרגה, כדי שיורגל בירידה ולא יהיה לו טענה.. שהנהגת השי"ת עם ישראל הוא כברייתו של עולם, ויהי ערב ויהי בקר, ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת עז:), שעי"ז יש להם כח לאסוף כל הכחות האלו שרומזין לכחות השובבים והפראים באדם להכניסם לקדושהקטזבית יעקב הכולל פרשת מקץ ד"ה שבע.. והכחות האלה הם ביסודי הבריאה. ומה שהאדם מכניע כחות האלה נקרא בזוה"ק (אדרא זוטא האזינו רצב:) שמלקט ניצוצות מעלמין דאתחרבו שנחרבו, שהם בכח פעולותיהם מגביהים ומנשאים ומחזירין אותם למקום קדושתן, כי לא לריק ברא השי"ת עלמין קדמאין, אכן בכדי שיתבררו בעולם התיקון, לזה ברא הש"י מתחלה עלמין קדמאין בכחות גדולים ונחרבו, ואח"כ ברא הש"י עולם זה ואמר דין הניין ליקיזלעיל פרשת בראשית אות טו, תפארת יוסף פרשת נח ד"ה ויולד.:
1
ב׳ועל זה מרמז חלום פרעה, שמתחלה חלם לו חלום הפרות, שזה רומז על עלמין דאתחרבו שלא נשאר מהם כלום, ולזה כתיב בהפרות ולא נודע כי באו אל קרבנה. ואח"ז חלם לו חלום השבלים, וזה מרמז לעוה"ז, שלזה לא נאמר בבליעת השבלים ולא נודע כי באו אל קרבנה, מפני שאחר העלמין דאתחרבו לא נהיה עוד חירוב וביטול כמו אז שלא נשאר אף שארית בארץקיחכמו שהתבאר לעיל פרשה זו אות יד ד"ה אמנם.. אכן כל הצמצום יהיה רק בענין הפרנסה שהוא התפשטות החיים ולא בגוף החיים. וכמו שמצינו גם בחלומו של נבוכדנצר הרשע, שנאמר (דניאל ד׳:י״ב) ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו, שזה מרמז על ישראל שהם שרש וגוף החיים יעמדו לעולם. ופתר לו יוסף הצדיק ואמר חלום פרעה אחד הוא, היינו אצל השי"ת הוא ענין אחד, כשישפיע לאדם שפעת חיים אזי ממילא יהיה לו שפעת טובה וברכה, שהוא רק התפשטות החיים. וכשיצמצם השי"ת כח החיים ממילא יצטמצם שפעת טובה שהוא ההתפשטות מחיים. וכענין דאיתא בש"ס (תענית ח:) בימי ר' שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותא אמרו היכי נעביד, נבעי רחמי אתרווייהו לא אפשר, אלא נבעי רחמי אמותנא וכפנא נסבול. אמר להו ר' שמואל ב"נ אדרבה נבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב דכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. שעיקר אוצר השי"ת הוא חיים, וכשירצה השי"ת ליתן שפע פרנסה מסתכל למחיי מתים שעתיד הקב"ה להחיותם, ולזה בברכת מחיה מתים נאמרו כל טובות עוה"ז, מכלכל חיים מחיה מתים סומך נופלים רופא חולים וכו'. וכן נמצא התפשטות בכלל הבריאה עצמה, שכל העולם כלו נברא רק לצוות לזה ובשבילו יש להם חיים. וכשיחפוץ השי"ת לצמצם שפע פרנסה מסתכל לדור המבול בשגם הוא בשר, ואף שאמרתי על עוה"ז דין הניין לי ולא יחרב עוד לגמרי כעלמין קדמאין, אבל אצמצם רצוני, די לי להזכיר שמי על נח ובניו, והצוותא שהוא ההתפשטות מזו הנקודה תתבטל:
2
ג׳כי כונת הש"י בבריאת עוה"ז הוא, שהאדם ע"י עבודתו ילקט הניצוצות מעלמין דאתחרבו ויכניסם בקדושה, והעיקר ע"י מדת יוסף הצדיק רזא דברית, כי באמת כחות הגוף ותשוקותיו בעניני עוה"ז חזקים ביותר מכח הנשמה הטהורה שבאדם, וכדאיתא בש"ס (קידושין פא.) חזי דאת נורא ואנא בשרא ואנא עדיפא מינך. והוא, כי כחות הגוף נמשכים מהאופנים וחיות הקדש שבמרכבה כדאיתא בהאר"י הק' ז"ל. ונשמת האדם הוא דק מאד, שהש"י נפח בו מתוכיותו אור דק בצמצום גדול, ולזה לא נמצא בתפיסת אדם מהיכן ימצא כח באדם להתגבר על תשוקות וכחות הגוף, וכמו שמצינו בש"ס (סוכה נב:) אמר רשב"ל יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' ואלמלא הקב"ה עוזר לו אין יכול לו וכו'. ואם לא עזר הש"י לא היה כח באדם למול את בנו, מפני שהיצר היה מכניס בו רחמנות יתירה שירחם עליו. אכן בעזר הש"י יבין האדם האמת ועוזר לו שיוכל לקיים מצות השי"ת, ומלאך רע בע"כ יענה אמן. ויסוד כל המצות הוא מצות מילה, שעל ידה נמצא כח בכל נפש פרטי מישראל לקשר עלמא תתאה בעלמא עלאה, ולנשאות הכחות מעלמין דאתחרבו ולהאירם בקדושה. ויוסף הצדיק הוא הכלל מזו המדה, שהוא ברזא דברית, לקשר כל העולמות וכל הנפשות והברואים שבעולם, שמדתו מדת יסוד נקרא כל (דברי הימים א כ״ט:י״א) כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא, שע"י צמצומיו מחבר ומקשר עלמא תתאה בעלמא עלאה ועלמא עלאה בעלמא תתאה (זוהר תצוה קפא.)קיטמבואר לקמן פרשת ויחי אות לו.. וזהו המצוה הוא רק בישראל, אבל בעכו"ם, אף כי ימצא בהם לפעמים איזה צמצום אבל הוא רק לפי שעה, משא"כ ישראל שקובעין בעצמם צמצום שכל הימים לא יפסק מהם אף רגע אחד והוא בתמידות עם האדםקכעיין בצדקת הצדיק למרן רבי צדוק הכהן אות צו בסופו: קיי"ל בנדרים (לא:) הנודר מן הערלים אסור במולי אומות העכו"ם ומותר בערלי ישראל. שאין הערלה נקרא אלא על שמם אפילו הם מולים ושומרי הברית. ועמך כולם צדיקים ושומרי הברית אפילו קלקלו. ועיין עוד לעיל פרשת נח אות יב ד"ה אבל., וכדאיתא בש"ס (מנחות מג:) בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה וכיון שנזכר במילה בבשרו נתיישבה דעתוקכאכדאיתא במי השלוח ח"ב פרשת חיי שרה ד"ה ויסף: כי מצות מילה רומז על זה, שהאדם מוסיף ועושה חותם בבשר הגוף שעל ידו יקבע בגופו קדושה בקביעות שיהיה גם בהגוף רשימה שהוא לחלקו של השי"ת. עיין בסוד ישרים פורים אות כא ד"ה ששון: כי מילה מורה, על הרשימה שנקבע בהגוף, כלומר שהגוף מוקף בהקדושה ואי אפשר לו לצאת ממנה. כעין מאמרם ז"ל במדרש שוחר טוב (ו) כשנכנס בבית המרחץ היה מביט בעצמו ואמר הריני ערום מן המצוות, וכשהיה מסתכל במילה שהיא שקולה נגד כל המצוות, דעתו מתקררת. כיון שראה דוד כך אמר מזמור עליו וכו'. לעיל פ' לך אות מו, פ' וירא אות ד.. ולזה לא היה מחכמי פרעה שיבין לפתור חלומו של פרעה להכין משני שבע על שני רעב ולחבר אלו השנים, כי עיקר ירידת שפעת טובה הוא ע"י מדת יוסף הצדיק רזא דברית, ויוסף הצדיק הוא המברר ומחבר ומקשר כל המדות והכחות שנמצא בישראל שהם מבוררים לכבוד שמים. והוא, כי ראובן מורה על כח הראיה, ושמעון מורה על כח השמעקכבמבואר במי השלוח ח"א פרשת וזאת הברכה ד"ה שמע וזל"ק: כי הי"ב שבטים הם אברי דשכינתא כדאיתא בזוה"ק (בראשית רמ"א.) וראובן הוא עיני דשכינתא שיש לו ראייה ברורה להש"י, ושמעון הוא אודני דשכינתא. ועיין לעיל פרשת וישב אות ט ד"ה וזהו הענין.. יהודה מורה על כח השמחה והתקיפות שנמצא בעולם, שכן יצא ממנו דוד המלך ע"ה שריווה להקב"ה בשירות ותשבחות וכדאיתא בש"ס (ברכות ז:). ויוסף הצדיק מברר כל אלו הכחות שאין בהם דבר רשות, רק ראיית ראובן ושמע שמעון ושמחת יהודה הם לכבוד שמים בלבד, ולולא יוסף היה אפשר להשתמש באלו הכחות בעניני עוה"ז, אכן יוסף הצדיק מחבר כל אלה בהשי"ת, שמבלעדו יתברך אין באדם כח וחוש לא לראות ולא לשמוע ולא לשמוח, מאי משמע שהכל הוא רק כבוד שמים, ועי"ז מוריד ומשכין שכינה בארץ ומכניס אור בכל עניני עוה"ז, שאף אם ח"ו יארע מכשול לפעמים לאדם, יחתום השי"ת גם על זה שמאתו יצאו הדברים כבושים:
3
ד׳וזהו שאמר דהמע"ה (תהילים י״ז:ד׳) לפעולות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ. היינו עי"ז שאני מצדי שומר את עצמי כפי כחי בטוח אני באלה, שאף אם ח"ו אירע מכשול תחת ידי, יצאו הדברים כבושים מהשי"ת, וזהו נקרא שמי השמיםקכגוכן מבואר לקמן פרשת ויגש אות יג ד"ה ולעומת: כמו שמצינו בדוד המלך ע"ה שאמר על עצמו (תהילים י״ז:ד׳) לפעולות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ, וא"כ מהיכן ירחש בלבו חשק לעבור על רצונו ית' ח"ו, מאי משמע שכל פעולותיו הם ברצון השי"ת, ואף הפעולה הנראה לעין שלא ברצון השי"ת הוא רק למראה עיני אדם, אבל בעומק הוא ברצון השי"ת.. וכ"ז הוא מבחינת יוסף הצדיק, וכמו שאמרו בזוה"ק (וישלח קסח:) שהשבעים שנה שחי דהמע"ה רובם הם ממה שנתן לו יוסף הצדיק יותר מכל האבותקכדוזה לשון הזוהר הקדוש שם (וישלח קסח:): תו אבהן שבקו ליה {לדוד} מחייהון כל חד וחד, אברהם שבק ליה וכן יעקב ויוסף וכו', ודאי אברהם שבק ליה חמש שנין וכו', יעקב הוה ליה לאתקיימא בעלמא כיומי דאברהם, ולא אתקיים אלא מאה וארבעין ושבע שנין, חסרים תמניא ועשרין, אשתכחו דאברהם ויעקב שבקו ליה מחייהון תלתין ותלת שנין. יוסף דאתקיים מאה ועשר שנין הוה ליה לאתקיימא מאה וארבעין ושבע שנין כיומי דיעקב, וחסר מנהון תלתין ושבע שנין, הא שבעין שנין דשבקו ליה לדוד מלכא לאתקיימא בהון וכו'. ואי תימא יוסף אמאי יתיר מכלהו, אלא ודאי יוסף בלחודוי ככלהו בגין דאקרי צדיק, ודא הוא דאנהיר לסיהרא יתיר מכלהו וכו'.. ולזה כל הימים שיוסף היה בבור, ולא היה שום התקשרות והתחברות בעולם, לא היה בחכמי מצרים הבנה לחבר חלום פרעה ולפתרו ולייעץ שיהיה חיים ושובע בעולם. כי מצד פרעה וחכמיו ויועציו, שאין נותנים מקום בעוה"ז לכבוד שמים, היה חוזר העולם לתהו ובהו כעלמין קדמאין דאתחרבו, ולא הבינו שחלום אחד הוא, ונראה להם שחלום הפרות הוא ענין אחד וחלום השבלים הוא ענין אחר. ובאמת מצד הש"י הוא ענין אחד, שעיקר השפעת השי"ת הוא חיים, אכן כשמתפשט את החיים, אזי ממילא נהיה בעוה"ז לאדם שפע פרנסה, וכאשר יצמצם השי"ת את החיים אזי נהיה רעב בעולם. אכן כאשר העלו את יוסף מהבור הבין את החלום על בוריו, ואמר לפרעה שחלום אחד הוא, ופתרו ונתן להם עצה לקיים הפתרון, והוא, שאם ירצו לחבר עלמא תתאה בעלמא עלאה, ושהשמים ישפיעו שפעת טובה וברכה לארץ, הוא העצה שיצמצמו את עצמם בהקבלה. כי השי"ת מצדו משפיע בגודל נדיבות עד בלי די, אכן האדם מצדו יתיישב שלא טוב לו לקבל שפעת טובה בהתפשטות כ"כ, פן ישבע ויכחש ויאמר מי ה', ולא יזכור שהשי"ת השפיע לו כל זאת, וכשיגיע העת שהשי"ת יצמצם השפעתו ולהשיבה בחזרה, אזי לא יהיה לו שום הויה מהיכן להתקיים בעולם. אבל אם יהיה בו ישוב הדעת בעת שיושפע גודל שפע טובה מהש"י, לעצור אז בעצמו ולמשול על תאותו שלא להתפשט כ"כ בהטובה, ויצמצם את עצמו ליתן מקום להשי"ת בעוה"ז, לכן כשתבא עת רעה ורעב כי יהיה בעולם, יתן לו הש"י מקום גם אז שיהיה לו הויה ולא יתבטל. ולזה נתן להם יוסף עצה שלא יתפשטו כ"כ בזרם בשבע שני השבע ויזכרו בהשי"ת, ובזה יהיה להם האוכל לפקדון אצל השי"ת על שני הרעב שלא ימותו ברעבקכהכמבואר לעיל פרשה זו אות ד ד"ה ואחר זה, ועיין לקמן אות כ, כב.. וצוה להם גם שימולו, שיצמצמו את עצמם בעיקר החיים ג"כ. ולזה כשבאו אצל פרעה ואמרו לו שיוסף צוה להם להמול אמר להם, לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. וכדאיתא במד"ר ותנחומא (מקץ) והובא ברש"י ז"ל (פ' מקץ). והוא מפני שחלום הפרות והשבלים חלום אחד הוא, וכמו שצריך לכם לצמצם בענין פרנסה שע"ז מרמז חלום השבלים, כן צריך לכם לצמצם בגוף החיים שע"ז מרמז חלום הפרות, והם ענין אחד מצד השי"ת. וזהו שאמר להם יוסף וחמש את ארץ מצרים, חומש הוא שני מעשרות מעשר בתרא כי קמא (כתובות נ.). האחד הוא לפרוש ממותרות והשני הוא לקדש עצמו במותר לו, שע"י כל אלו הצמצומים יהיה להם אוכל לפקדון אצל השי"ת. ופרעה הסכים על זה ואמר כל אשר יאמר לכם תעשו, ואף למול, כי מאחר שאין באופן להשיג פרנסה בלעדי צמצום, א"כ אם לא יהיה לכם מעט צמצום בחיים מה יועיל לכם מה שהאוכל יהיה לפקדון, מאחר שהשי"ת משפיע רק חיים, שאם ישפיע בגודל שפע החיים בהתפשטות, נצמח מזה שבעוה"ז נהיה לאדם שפעת טובה ג"כ, נמצא שהעיקר הוא שיהיה לאדם צמצום בגוף החיים. וכ"ז הוא רק מבחינת יוסף הצדיק שמצמצם את עצמו מצדו כ"כ עד שיתן מקום להשי"ת בכל עניניו ויראה בהם אורקכולקמן פרשה זו אות ל.. ולכן כל התקשרות הברואים והעולמות רק על ידו הוא, מפני שהוא מאיר אור בכל הפעולות, ומנשא אותם לבררם לכבוד שמים, ומאיר את כל האכילות שישראל אוכלים שהם רק אכילת מצוה ולא רשות, שאם לא היו אכילת מצוה לא היה נברא אוכל בעולם, כי כל הברואים לכבודו בראם שיהיה מהם כבוד שמים בעולם:
4