בית יעקב על התורה, מקץ ב׳Beit Yaakov on Torah, Miketz 2

א׳ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. שנתים ימים היינו כדאיתא במי השלוח (ח"א מקץ ד"ה ויהי [ב]) שזה מרמז על יום השלישי ויום הששי. ביום שלישי נבראו כל צרכי האדם ופרנסתו, שבזה צריך האדם לברר את עצמו שיוכל לקבל הטובה, להכיר בה שרק השי"ת הוא הנותן ומשפיע לו כל זאת. ובששי נברא שורש החיים, היינו צורת אדם בחיים וכבוד והתנשאות, שהוא מנושא על כל הברואים מפני שאינו כפוף תחת שום טובה, ומושל בשכלו וחכמתו על כל הטובות, ובכחו לסלק את עצמו מנגוע בקציהם, בכדי שיתגדל כבוד השי"ת, מה שאין זה בשאר הברואים, ולזה יש בו כח לנשאות כל עניני עוה"ז לדרגין עלאין, וזהו מדת יוסף הצדיק כי כל בשמים ובארץ, ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא, שיש בו כח לברר את הגוף ולזככו כמו הנשמה^הוכעין זה פירש בסוד ישרים ראש השנה אות כה: ביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה, על מה שבשלישי ובשישי נכפל כי טוב. כי שלישי מורה על התכללות שני מדות ההפכיים, יען שכבר יש שני ימים הרומזין על חסד וגבורה, שהמה מדות ההפכיים, ויום שלישי רומז על מדת תפארת, שהיא התכללות אלו ההפכיים בשורש אחדותו ית', ומחמת זו ההתכללות מוכח שמאיר בו בעומק גודל אור חסדו ית' כ"כ, אשר בזה הרב חסד נכללים כל ההפכים, שעליו נאמר כי לעולם חסדו, ולכך נכפל בו כי טוב. וביום ששי שרומז על מדת יסוד, שבו נגמר הבריאה, כמאמרם ז"ל, בששי גמר את מעשיו. ואז יכולה הבריאה לחשוב שיש בה כח לפעול, כי כבר יש לה כח הויה בפני עצמה בשלימות, לזה נכפל בו נמי כי טוב, להורות שבכל גמר הוויתה צריכה הבריאה להזכיר היטב את עצמה, ולעורר מתחילת קבלת קיום הוויתה, ולהכיר היטב שכל גמר קיום הוויתה הוא רק אור חסדו ית' השופע בה תמיד בכל רגע ורגע בלי הפסק ח"ו.. והנה מצד השי"ת הוא מעילא לתתא, מתחלה וירום אלהי ישעי שמברר כל, ואח"ז הוא מפורש שחי ה', מעיקרא תפלה והדר קריאת שמע. ומצד האדם הוא מתתא לעילא מעיקרא ק"ש והדר תפלה. ק"ש מרמז על צמצומי האדם, שיברר את עצמו ויסלק כל נגיעותיו מצדו ולא יבטח על שום כח פעולה מצדו, ויראה מפורש שחי ה', ואח"ז הוא תפלה ברוך צורי וירום אלהי ישעי^ווזהו שפתח הזוהר הקדוש פרשה זו (מקץ קצג:) בזה הפסוק (תהלים יח) חי ה' וברוך צורי. ועיין מי השלוח ח"א מקץ ד"ה ויהי מקץ [א], מסכת ברכות (ל:) ד"ה חסידים, ח"ב מקץ ד"ה ויהי מקץ בסופו.. וזהו דאיתא בהאר"י הק' (פרי עץ חיים בהקדמה לשער השבת פרק ג' ואילך) שבשבת יורדת הנשמה למטה והכלים עולים למעלה, ובגלות הוא להיפך, שהגוף נשאר למטה והנשמה עולה למעלה. וכשנתברר יוסף הצדיק באלו השני ימים נושע מיד. והבירור צריך להיות כסדר, מתחלה יצמצם אדם עצמו בשורש החיים, ואח"כ יצמצם את עצמו בצרכי עוה"ז. ולזה ידע יוסף הצדיק שחלום פרעה היה ג"כ כסדר הזה, מתחלה חלום שבע פרות שמרמז על חיים ואח"כ חלום השבלים שמרמז על צרכי האדם, וגזר שיהיו שני רעב שזה עצמו יהיה די, וכענין דאיתא בש"ס (תענית ח:) שהיה כפנא ומותנא והתפללו רק על כפנא דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי יהיב. וכשיתקנו צרכי האדם יהיה להם גם חיים^זלקמן פרשה זו אות ד.: