בית יעקב על התורה, נח י״גBeit Yaakov on Torah, Noach 13
א׳נח איש צדיק. בזוה"ק (נח נט) ר"ח פתח ואמר ועמך כולם צדיקים (ישעיהו ס׳:כ״א) כל מאן דנטר האי ברית דעלמא אתקיים עליה אקרי צדיק מנלן מיוסף בגין דנטר ליה לברית וגו' זכה דאקרי צדיק ועל כן ועמך כולם צדיקים. כל מאן דנטר ברית היינו, מי שיש בו כח הצמצום שלא יתפשט בשום מדה ובשום טובה עד קצה גבולה, ואוחז כל דבר בשיעור שיוכל לצאת מאותה מדה למדה ההפכית לה, ומשייר מימי הטובה על ימי הרעה זה נקרא צדיק, מנלן מיוסף שנמצא בו כח הצמצום ביותר, שהוא היה הראשון שנתן העצה לצמצם עצמם בשני השובע בכדי שיהיה להם השארה בשני הרעב. וכמשה"כ (בראשית מ״א:ל״ו) ויקבצו את כל אכל השנים הטובות וגו' והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב, וע"ז אמר לו פרעה אין נבון וחכם כמוך, שכח זה לא נמצא בהאומות רק אצל ישראל בלבדעחמבואר לקמן פרשת מקץ אות כ, כב, כו, כח, לא, לב. בית יעקב הכולל פ' מקץ ד"ה יעשה.. וזש"ה ועמך כלם צדיקים, שבעם ישראל נמצא כח הצמצום שהוא יסוד המאחד והמחבר כל המדות שיהיו עומדים כלם בהתמזגות שוה ובמשקל, שלא תדחה מדה אחת לחברתה. אף שבשורש מצד השי"ת יש להם חיבור גם אם מתפשטים כל אחת לאין תכלית, לפי שבשרשם אין ביניהם שום התנגדות כללעטנתבאר בתפארת החנוכי על זהר פרשת נח דף נט: ד"ה ר' אלעזר כל הענין שם.. וכדאיתא (דברים רבה פ"ה) ד"א עושה שלום במרומיו (איוב כ״ה:ב׳) אמר ר"ל מיכאל כלו שלג וגבריאל כלו אש ועומדים זה אצל זה ואינם מזיקים זה לזה. כי שם במרום שרשם שהאור מגולה בבהירות גדול יש להם חבור גם בהתפשטות, לפי שכל כונתם הוא רק לעשות רצון קונם. אכן מצד האדם שהוא בהסתר הדעת, שהמדות נראים כמתגברים אחד על חבירו, צריך האדם לאחוז כל מדה בצימצום גדול ובחשבון שלא יתפשט יותר מדאי בשום מדה, כדי לעשות חבור ואחדות בין מדות ההפכיים כלםפנתבאר בהרחבה בספר דובר צדק למרן רבי צדוק הכהן זי"ע דף מז. וזה תמצית דבריו שם: ותאנא בריש ספרא דצניעותא ספרא דתקיל במתקלא. פי' שדבר זה הוא כלל כל הסודות, לדעת לשקול במדה ובמשקל וכו'. וכן בדרך משל, האהבה כשהיא בתוקף בלי שום יראה, בא לידי קלות ראש, ועי"ז תפסוק ממנו האהבה לגמרי כי מזה יוכל לבוא עד וכו', ועד סוגי האהבה המתפשטות לכל מיני אהבות וחמדות העולם הזה ולכל תאוות האסורות ר"ל. וכן בתוקף היראה בלי שום אהבה ושמחה, יוכל לבוא לידי עצבות ומרה שחורה, ומזה לידי כעס עד ועד וכו' לרציחה ועד שתתבטל ממנו אח"כ היראה לגמרי. רק צריך להיות שניהם ביחד ממוזג וכו'. וחבורם יחד, ר"ל ההשתמשות בכל אחד בצד הראוי לו במקום ובזמן, זהו קו אמצעי. עיי"ש עוד אריכות בזה.. וזהו הענין שמבואר בזוה"ק ואתחנן (רסא.) דדברות האחרונים כלא רשים בוא"ו לא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב וכן כולם. ובדברות הראשונים הם בלא וא"ו, לפי שהוא"ו הוא וא"ו החבור כמאמרם וא"ו מוסיף על ענין ראשון, ומרמז על כח העבודה והצמצום שמחבר ומאחד את הכל. ולפי שדברות האחרונים נאמרו אחר חטא העגל מפי מרע"ה, כפי כח שכל תפיסת האדם לקבל הארה מדברי תורה, ומצד שכל האדם נדמה היות כל דבור הפכיי לחבירו, לכן באו בוא"ו החבור, שרומז שצריך לאחוז בצמצום ועבודה, שלא יתפשט עצמו בשום אחד מהם עד קצהו פן ידחה את גבול חבירו. שע"ז מורה הוא"ו ולא תרצח, דהיינו שתצמצם גבולך לתכלית ישובו של עולם, ואעפ"כ ולא תנאף, אל תתפשט גבולך בזו שתרצה להרבות ישובו של עולם יותר מדאי באופן שתכנוס לגבול נאוף, כי צריך לתת חבור גם לדבור של ולא תנאףפאכדאיתא בבית יעקב הכולל פרשת ואתחנן ד"ה וגם בלוחות: ועל ידי זה נאמרו כאן כל הדברות בהוספת וי"ו, שמוסיף על עניין ראשון וכו'. כי דברות הראשונות היה כל דבור בהתפשטות, כמו שהם מצד השי"ת, כל דבור בגודל הסתעפות, ולכן באם היה דבר מה בהאדם נגד השי"ת, היה חס ושלום מתבטל, והאדם אינו יכול לקבלם. כי לא תרצח מצד השי"ת היינו שלא ימצא בהאדם שום כעס. ומצד האדם אין זה ביכולת, שבאם לא ימצא בו שום נטיה לכעס, אז לא יוכל להשמר מאהבה יתרה וכו'. ולפי שאלו נאמרו שאחד צריך לחברו, לכן הם כפי דעת האדם שיוכל לקבלם. והוא שנזהרו לא תרצח שלא יהיה בהם שום כעס, ומכל מקום, ולא תנאף, שבמקום שנצרך מעט ממדת הכעס נגד מדת לא תנאף, יוכל האדם להכניס את עצמו מעט בזה, וכן כולם, ועל ידי זה נתקיימו. עיין לקמן פ' זו אות לז, פ' ויחי אות ו ד"ה וזהו נמי.. אבל דברות הראשונים נאמרו קודם החטא מפי השי"ת בהארה גדולה כמו שהם בשרשם בבהירות. ומצד השי"ת יש חבור לכל ההפכיים כולם וע"כ הם בלא וא"ו. וכמ"ש בזוה"ק אמור (צג.) וא"ו לעילא לא אשתכח. ובאמת תכלית כל העבודות והצמצום שהאדם סובל בעוה"ז הוא כדי לקנות יגיע כפים בעבודה, לברר בכח בחירתו את החבור ומרכז האמצעי של הששה קצוות ממדות ההפכיים, ע"י שאוחז כל מדה בצמצום ובחשבון גדול. אכן לאחר כלות כוונת הבירורים כפי כח יגיעת האדם, אזי חוזר השי"ת ומראה את החבור והאחדות שיש להמדות בשרשם, שאין ביניהם התנגדות כלל, גם אם מתפשטים לבלי קץ הם שבים כלם למקום אחד, ואזי אין צריך לאחוז בצמצום ועבודה. ועד"ז הוא ג"כ בקדושת יו"ט, שנראה לעיני האדם דישראל מקדשי ליה, כדאיתא בש"ס ר"ה (כד.) אשר תקראו אותם קרי ביה אתם, ובאמת בשורש היא קדושה קביעא וקיימא כמו קדושת שבת, רק בשביל שרצה הקב"ה להטעים את עמו טעם יגיע כפים נקרא קדושה זו על שמםפבעיין בבית יעקב ויקרא פרשת אמור אות כה, ספר הזמנים – הגדה של פסח מאמרי חג הפסח אות ז.:
1