בית יעקב על התורה, נח ל״דBeit Yaakov on Torah, Noach 34

א׳ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף. להבין לשון אל לבו כדאיתא בזוה"ק (לך פג.) שבלב שורה הקוסטא דחיותא, לפי שהלב הוא נקודת החיים מכל הגוף כולו, ועד"ז הצדיקים הגדולים שבדור הם הלב של הדור בכללה, שהם הקוסטא דחיותא מכל הדור, כדאיתא בש"ס (ברכות ו':) כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ואמרו ז"ל (שם) אפילו בשביל צדיק אחד עולם נברא והיה המאמר הזה אל לבו, היינו ליחידים מהצדיקים שעתידים לעמוד בכל דור ודור כמו אאע"ה בדורו ומשרע"ה בדורו. והענין בזה שלא נאמר מאמר זה לנח הוא, כדאיתא בזוה"ק (נח סז:) ת"ח מה בין משה לשאר בני עלמא, בשעתא דא"ל קוב"ה למשה (שמות לב) ועתה הניחה לי וגו' ואעשה אותך לגוי גדול, מיד אמר משה השתא יימרון דאנא קטלית להון לישראל כמה דעבד נח, דכיון דאמר קוב"ה דישתזיב הוא ובנוי לא בעא רחמין על עלמא ואתאבידו, ובגין כך איקרון מי המבול על שמיה כד"א (ישעיה נד) כי מי נח זאת לי מיד ויחל משה וגו' ולא שביק ליה לקוב"ה עד דמסר גרמיה למיתה, ונח לא עביד כן אלא בעא לאשתזבא ושביק כל עלמא, ובכל זמנא דדינא שריא בעלמא רוח קודשא אמר ווי דלא אשתכח כמשה כו'. כי משרע"ה היה לו כבר על מי להשען ולצעוק זכור לעבדיך וגו', אבל נח שראה מה שהיה מלפניו כמה וכמה עולמות שנחרבו, ולא נשאר מהם זולת הצעקה כי נשאתני ותשליכני (תהילים קכ), שהוא מה שנאמר (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ, ובזוה"ק (בראשית כו.) ותיקונים (ריש תיקון כא מד:) א"ד מן אדנ"י. ולזאת כאשר הובטח שמחורבן המבול ישאר הוא ובניו שארית מפורש, לא עלה על דעתו שיש מקום להתפלל עוד יותר מזה. אמנם אחר חורבן המבול אמר ה' אל לבו, היינו לצדיקים המיוחדים שיהיו בכל דור ודור, לא אוסיף עוד וגו', היינו שלא יוסיפו עוד לעשות כן להתפרש מבני דורם, רק ימסרו נפשם בשביל קיום הכלל כולו, וממילא כיון שהנקודה הזאת לא תרצה להתפרש שוב לא יוכל לפגוע שום נזק בהכלל כולו. ומזה נצמח כשלון דור הפלגה, שדימו מעתה שע"י שיעשו אחדות בין כל באי עולם להיות שלום וריעות בין כולם, שיתחברו עם הקוסטא דחיותא, יתקיים העולם כולו וימלטו עי"ז בהכרח, היפוך מדור המבול שנחתם דינם על הגזל שנכנסו אחד לגבול חבירו, שעי"ז גרמו שהנקודה הברורה שביניהם התפרדה מהם ונמחו מן העולם, ורצו הדור הבא לתקן ע"י אחדות, שיחיו יחד בשלום וריעות, שע"י אותה הנקודה יהיה להם קיום בהכרח, ויוכלו להתפשט בשרירות לבם ככל אות נפשם ולא יתענשו בחורבן כמקדם^קלהכן מבואר במי השלוח ח"ב פרשת נח ד"ה ויאמר ה': כשאמר לו הקב"ה לנח קץ כל בשר בא לפני וגו' לא ביקש רחמים על דורו, אכן אחרי כן נתן הקב"ה בלב כל הברואים שירצו באחדות, כמו אברהם שביקש על סדום, ומשה אף שאמר לו הקב"ה ואעשך לגוי גדול אמר מחני נא, כי הבריאה רצתה באחדות, וענין שלא ביקש נח על דורו, כי הוא סבר כי העולם הוא עוד שייך לעלמין דאיתחרבו שעודנה צריך להתחרב לחיזוק הבריאה, אכן אח"כ הראה לו הש"י שהוא חפץ בקיום העולם, ולכן נקרא המבול מי נח (ישעיה נד) לפי שלא התפלל ולא רצה באחדות, והנה אחרי שבאו הדור על זה שהש"י חפץ באחדות רצו לבנות המגדל ולהתאחד יחד.. וכמו שיתבאר הענין לקמן (ענין נב, נג):