בית יעקב על התורה, תולדות י״בBeit Yaakov on Torah, Toldot 12
א׳אברהם הוליד את יצחק. בתנחומא (תולדות א) מפני שהיו אומות העולם אומרים מאבימלך נתעברה שרה והיה חשד בלבו של אברהם לכן צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם. ומאד יפלא הלא היה לאברהם מאמר מפורש מאת ה' על לידת יצחק, ואיך יבוא ספק בלבו של אברהם אבינו. אך כונת המדרש, שהאומות היו טוענין שאין האדם צריך לשום צמצום והאדם אין צריך לסייע את השי"ת בפעולותיועאנתבאר בתפארת יוסף שמחת תורה ד"ה ויאמר ד': כמו שאמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, כי כל הדעות של האומות הם להיפך מדעת תורתינו הקדושה. והיינו כי עיקר דעתיהם הוא, מחמת שהשי"ת כרת ברית עם האבות הקדושים לזה אין צריכין עוד לשום עבודה, ורק סומכין עצמן על זה התקיפות, והולכים ומתפשטים עצמם על זה הסמך., וזהו והיה חשד בלבו של אברהם, היינו כי אברהם הרעים בעבודתו שיוכר ויוטעם לאיש העובד ה' מפרי מעלליו ויקרא שמו עליהם, כדכתיב (שמואל א כ״ה:כ״ו) והושע ידך לך, ולכן היה חשד בלב אברהם פן אינה הישועה מחמת צמצומו ותפלתו ורק הוא מהשי"ת מרוב טובו. ולכן צר קלסתר פניו דומה לאברהם, היינו שבאה הישועה מחמת צמצומו ותפלתו, שבעבור הצמצום שהאדם סובל בא אח"כ ההתפשטות, כדכתיב (קהלת ג׳:ט׳) באשר הוא עמל, וזהו שאחר זה איתא שם במדרש, מפני שהיו אומרים אסופי מן השוק הוא וכו' לכן נאמר היניקה בנים שרה (בראשית כ״א:ז׳), ולכן נאמר אברהם הוליד את יצחק (תנחומא תולדות ג), היינו שהיו אומרים שלא נולד על ידי תפלת אברהם אבינו ולא על ידי הציפוי והקווי שלו להשי"ת רק בדרך נס מצד השי"ת לבדועבעיין בבית יעקב הכולל ראש השנה ד"ה וה' פקד: לזקוניו, היינו דבר שנתיאש ממנו. כי זאת ידע אברהם בטח כי השי"ת לא יעזוב את תפלתו ופעולותיו ומעשיו הטובים וכו'. אך זאת לא עלה בדעתו שיושיעו הקב"ה והישועה תקרא על שמו. כי היה רחוק מעיניו להתפלל על זה אף כי האמין בה'. אבל היה אצלו כמו שהקב"ה יכול לברוא בריאה חדשה. והקב"ה הושיעו מפורש, שיראה לעין כי תפילתו פעלה גם בקרבו וזה היה לידת יצחק. וזאת נקרא לזקוניו וכו'. ועיין בסוד ישרים ראש השנה אות סא ד"ה וה' פקד [ב]: ותלד שרה לאברהם בן לזקניו וגו' ומילת לזקוניו ביאר אאזמו"ר הגה"ק זצללה"ה שמורה על עצם הסתכלותו, כלומר שלא נפסק מאתו הקווי והתשוקה אף רגע אחת, שהכיר שפיר בלידת יצחק אשר כל ימיו היה מצפה ומבקש זאת הישועה, ולא נפסק מעולם הימנו זאת התקוה מתפיסתו. לעיל פרשת וירא אות כא מבואר העניין בהרחבה גדולה עיי"ש.. וזה ג"כ ענין הצדוקין שאמרו בפרה אדומה במעורבי שמש היתה נעשית, כמו שנתבאר בפרשת חקת, היינו שיאמרו שתחיית המתים לא יהיה מתפיסת אדם רק יהיה כבריה חדשה ולא יזכור הוייתו הקודמת, ובאופן זה לא נקרא תחיית המתים, כי זה נקרא שאחרים המית ואחרים החיה. וזה ענין אחד עם לידת יצחק, כי ברכת יצחק הוא מחיה המתים, ולכן גם עליו אמרו אסופי מן השוק הוא, אבל באמת התפלל אברהם אבינו ע"ה שמאותה התפיסה והעבודה שהאדם עובד בעולם הזה יהיה לו השארה לעתיד, ולכך התעורר היניקה בנים שרה. כי יניקה היינו שאינו נותן חיים חדשים רק שמקייים החיים שיש בהבן, והוא אף שלעתיד יראה השי"ת את אורו ואלהותו שהוא למעלה מהשגת האדם, מ"מ ישאר דרך ארץ וכבוד, שאינו דומה כבוד אחד לחבירו, שכל אחד יהיה נכוה מחופתו של חבירו, וזו היא השארה מעבודת עוה"ז שלא יתבטל לגמרי, רק כפי צמצומו ועבודתו כן יהיה הכבוד לעתיד. וכמו כן היניקה בנים שרה, היינו שבירר לעיני הכל שכלם הודו שנולד בתפיסתם ותפלתם. וכן יהיה לעתיד בתחית המתים שישארו רבים לזמן מה שיכירו שאותן עצמן החיה, ויודו הכל שאלו עצמם שמתו אלו עצמן החיה, כדכתיב (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות וגו' ואותן שהיו אומרים לישראל (דברים ל״ב:ל״ז) אי אלהימו צור חסיו בו וגו', ואז יראה השי"ת לעיני הכל, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא, וכדאיתא בש"ס (פסחים סח.) מיתה וחיים באחדעגעיין לקמן פרשה זו אות יג ד"ה ולכן בהערה פה שם.:
1
ב׳ומסיים שם בתנחומא (תולדות ו) שהיו ליצני הדור אומרים שאביגיל מעוברת מנבל, לכן צייר אותו בדמות דוד אביו וגו', מה תלמוד לומר כלאב שהיה כולו אב שכל רואהו אומר דוד אביו של זה. והיינו שאצל דוד אם היה רק קלסתר פניו "דומה" לא היה ראיה שהוא מן דוד לבד, כיון שלנבל היתה ג"כ בהיתר ודוד לא נשאה רק לאחר שהיתה מעוברת א"כ נוכל לומר ששניהם סייעו להולדה. בשלמא אצל אברהם, באם היה ח"ו שום חלק לאבימלך בההריון לא היה צריך להיות אפילו רק "דומה" הקלסתר פנים לאברהם כדי להראות שיש לאבימלך חלק בהעובר, כי לאבימלך היתה באיסור, אלא ודאי אם היה "דומה" בבירור היו יודעין כי אין לאבימלך ח"ו שום חלק בהעובר, אבל בדוד כיון שלנבל היתה בהיתר ואח"כ נשאת לדוד, א"כ אם היה רק דומה לדוד נוכל חס ושלום לומר ששניהם סייעו להולדה, לכן נאמר כלאב שהיה כולו אב שכל הרואה אותו אומר זה דוד. והענין בזה שתהיה עבודת האדם נקרא על שמו, וזה היה לידת יצחק שיהיה ניכר אלהותו מפורש בעולם הזה, כי באמת בעולם הזה אינו ניכר אלהותו, כדאיתא בש"ס (ברכות לג:) משל למלך שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף, והיינו כי כסף, היינו תשוקה וחשק, ובעולם הזה אין שום קנין לאדם בדברי תורה רק החשק כדכתיב (משלי ג׳:י״ד) כי טוב סחרה מסחר כסף, היינו שהאדם יקרב עצמו ויסחור עם הד"ת, אבל לא שיוכר קנין ברור. אבל ביצחק התחיל ההכרה והקנין. ויעקב אבינו הכיר בכל פעולותיו שיש אלוה בעולם, כדכתיב (ישעיהו מ״ג:י׳) לפני לא נוצר אל, ואיתא בזוה"ק (קדושים פו.) דא יעקב, היינו שלא עשה שום מעשה שיצטרך אח"כ לבירורים, רק בכל דבר היה מתפלל להשי"ת שיאיר עיניו, כדכתיב (בראשית מ״ח:ט״ו) האלהים הרועה אותי מעודי וגו'עדכמו שהביא במי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויאמר: האלקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, היינו בכל פרט מעשה שאני עושה, אני צריך שהש"י יאיר עיני איך הוא רצונו ית'. ועיין בתפארת החנוכי על זהר ויחי (דף רכב.) ד"ה תניא: ויעקב אבינו, לפי שהיו כל מעשיו מבוררים בשעת הפעולה, וכדאיתא בזוה"ק קדושים (פו.) קוב"ה קרא ליעקב אל הה"ד לפני לא נוצר אל. וכמו שביאר כאאמו"ר הרב הגאון הקדוש זללה"ה שיעקב אבינו לא עשה שום דבר שיוצרך לבירורים אח"כ, ורק שבירר פעולותיו שיהיו מבוררים ומזוככים בשעת הפעולה. וזה פירוש, לפני לא נוצר אל, שאינו מקבל השפעת חסדים בלא אור השי"ת. וזה לפני, שלא נוצר לפני האור שום חסד מצד יעקב אבינו. לקמן פ' ויחי אות ז, עט.. וזהו אברהם הוליד את יצחק, כי מדת אברהם אבינו ע"ה הוא התשוקה, ומדת יצחק הוא הישועה והתקיפות, וזהו הישועה הוא מחמת הצמצום והתשוקה, לכן זה מוליד הישועה, וכשהשי"ת יושיע ישלח תפלה מקודם בלב האדם כדכתיב (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך, וזה התפלה הוא תולדות יצחק ולא יבוא בלתי על ידי התשוקה, וזהו אברהם הוליד את יצחקעהכמבואר לעיל פרשה זו אות א, ולקמן באות יג, יד., כמו שנתבאר בפ' בחקותי על פסוק ונתנה הארץ יבולהעובית יעקב ויקרא פרשת בחקתי אות מא – מט מבאר העניין בכמה אופנים עיי"ש., ובפרשת חקת בענין פרה אדומה:
2