בית יעקב על התורה, תולדות כ״בBeit Yaakov on Torah, Toldot 22

א׳ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי. מלת זה היינו מפורש לעין האדם, ומלת הוא מורה על נסתר מתפיסת האדם. היינו, קודם בריאת עולם לא היה מפורש עבודת השי"ת לפועל, ואחר בריאת עולם יצא מפורש שחפץ השי"ת בעבודה בפועל, והיינו זה שהוא מפורש לעין האדם. וזה שאמרה רבקה למה זה, היינו שמתחלה היה לה רצון להוליד בנים שיתגלה ויתפרש שרשה כמו שאמר אאמו"ר זללה"ה (מי השלוח ח"א עדיות (ד.) ד"ה במשנה, ח"ב ויחי ד"ה ויחי) שבנים הם תעלומות לב אבותם^קהכמבואר במי השלוח ח"ב פרשת ויחי ד"ה ויחי: כי תעלומות לב האדם נתראה ביוצאי חלציו שעל ידם נתגלה מחשבותיו. וכן מבואר בח"א עדויות (ד.) ד"ה במשנה, והובא גם בדובר צדק למרן רבי צדוק הכהן זי"ע דף צד: וז"ל: וכן שמעתי דהבנים נקראים תעלומות לב, כי גלוי שורש הנפש דאב הוא דרך הלב. וכן הוא בפרי צדיק פרשת בא אות ב ד"ה והנה, תקנת השבים דף כח., וע"י בנים יתגדל ויתקדש שמיה רבה, אבל מעתה שהרגישה שתוליד רע גם כן, אם כן מה נפקא מינה, והלא כמה שיהיה יעקב עומד ומראה שיש השי"ת בעולם, היה עשו עומד נגדו ויכחיש. כי בעוה"ז העמיד השי"ת בד בבד חלבנה ולבונה, כמה שיש חלבנה כמו כן יש לבונה. ולכן טענה למה זה אנכי, כי כן העמיד השי"ת שמתחלה נותן להאדם חשק ואח"כ מסתיר מהאדם את המכוון, כמו שהיה בבריאת עולם, דאיתא בש"ס (ר"ה יא.) לדעתן נבראו לצביונן נבראו כל הברואים. ובאמת הלא איתא בש"ס (עירובין יג:) נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, אלא שבעת בריאת העולם האיר השי"ת בוקר דאברהם, כדאיתא בזוה"ק (יתרו עט.) בהבראם באברהם, וניתן תקיפות להברואים שירצו ליבראות, ואח"כ כשחטא האדם, על זה איתא נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא^קועיין לעיל פרשה זו אות ד ובהערות שם אות לד.. וכן בכאן שמתחלה נתן לו השי"ת חשק להתפלל על בנים, ואחר כן שהרגישה שתוליד את עשו שהוא יכחיש את יעקב אמרה למה זה אנכי:

ב׳ולכן אמרה אנכי ולא אני. והענין בזה, כי בעוה"ז הוא אילנא דספיקא מעורב טוב ברע, ובאמת אין דבר רע יורד מן השמים, רק כל דבר הרשות היינו כל פעולות האדם של עוה"ז כגון אכילה וכל הנאת הגוף הם אילנא דספיקא שנצרך לבירורים, היינו אם האדם הולך אח"כ בכח הזה לעבודת השי"ת, נמצא שהכח הזה מסייע לעבודת השי"ת, אבל אם חלילה עושה בכח הזה היפוך מרצונו יתברך, נמצא שהאכילה הזו היא רע גמור^קזכמבואר לעיל פרשת וירא אות לז ד"ה ולכן אמרה: ועיקר ביאת הנשמה לעוה"ז הוא לברר זאת הקליפה ולהעלותה עד רום המעלות. והביאור בזה הוא, כי קליפת נוגה מרמזת לכל דברי הרשות, והאמנם כי המה היתר גמור, בכל זאת צריך בירור, וכמו שאמרו ז"ל קדש עצמך במותר לך. ודרך משל האכילה שהאדם אוכל, אם כי היא היתר, בכל זאת הדבר שקול, כי אם יאכל האדם בקדושה ועל טוב הכונה, וילך בכח האכילה ההיא לעבוד את ה' ולעסוק בתורה, אז תתברר אכילתו שהיא כלו טוב ולמצוה ממש תחשב. אבל אם לא יעשה כמו שאמרנו, אז תתברר אכילתו להיות כלו מההיפך. וכן בכל דבר שבעולם יוכל לברר ולהעלות הכל ולקרב כל הדברים להשי"ת, והבירור הוא בזה שהוא יעשה הטוב אחר קבלתו הכח מדברי הרשות להעלותם לקדושה. ועיין עוד בתפארת יוסף מסכת יומא (עג:) ד"ה יום הכפורים: אמר אאמו"ר הרהגה"ק זללה"ה, כי כן הציב השי"ת שיראה האדם לחבר כל הבריאה להשי"ת. היינו שיקבל כל הנאת עוה"ז ויברר את עצמו בכח עבודתו, שבזה הכח יוכל לעבוד את השי"ת, ובזה יברר את כל הבריאה, כי כן הציב השי"ת דבר מצוה ודבר הרשות. בדבר מצוה, שם רואה האדם מפורש רצון השי"ת, אבל בדבר הרשות היינו אכילה ושתיה שם נסתר מהאדם ואינו רואה מפורש רצון השי"ת. ובאמת מצד השי"ת גם שם הוא מלא אור ולית אתר פנוי מניה, אלא שמצד האדם נסתר שם רצונו ית'. וכשהאדם מגביר עצמו בכח עבודתו ונוטל מכל הנאת עוה"ז סיוע לעבודת השי"ת, רואה מפורש שכל הבריאה הוא חיבור להשי"ת והכל מלא אור. ועיין עוד שם פ' כי תצא ד"ה כי תצא בסופו, מס' תענית (יא.) ד"ה אמר, לקמן פ' מקץ אות יד.. וזהו שטענה רבקה למה זה אנכי, כי אני מרמז על דבר שלמעלה מתפיסת האדם, היינו קודם בריאת עולם, עלמין דאיתחרבו, כי אני הוא אותיות אין, היינו הנהגה מוסתרת ששם אין עבודה בפועל. ואנכי איתא בכתבי האריז"ל שרומז על עולם התיקון, שיש מקום לעבודת האדם, שהצפוי והקווי של האדם פועל אצל השי"ת^קחכי החילוק בין אני לאנכי, אני, הוא בעת שהשי"ת מבטל את האדם ומסתיר אותו, היינו שמראה כחו ית', שאדם אין לו זה הכח, כש"כ (דברים ל״ב:ל״ט) ראו עתה כי אני אני הוא. כי אני הוא הצמצום והיחוד של השי"ת בעצמו. ומורה שאין לאדם שום תפיסה בו ית'. ועם כ' הדמיון מורה על המדה אני והו, וזה מה שאיתא בגמרא (שבת פט.) היה לך לעזרינו. וזה ה' אלהיך כדאיתא במדרש (רבה יתרו כט) ובמכילתא (משפטים פ' כ) אלוה לכל באי עולם ואלהיך ביותר. היינו מה שהשי"ת משפיל עצמו לתוך הבריאה ומראה השייכות שיש לכל דבר אצלו ית'. והכ' מורה, שעד היכן שאתה פונה עצמך לי, כמו כן אני שורה בך, שיש לך תפיסה בי וכו'. בית יעקב שמות פרשת יתרו אות צ עיי"ש.. וזהו הולדת בנים, כי באדם נמצא מחשבות בדעתו, וכל זמן שהדבר במחשבתו אז אינו מבורר עדיין כי אז יכול להשתנות, ובעת שיצא לפועל מעשה אז אינו משתנה, ומכל שכן כשיולד ממנו נפש אשר נפרד ממנו אז נתברר האדם ביותר, ומתחלה קודם שנתעברה רבקה אז היה אני, היינו שלא נתבררה ונתפרש תעלומות לבה, ואחר כן כשנתעברה היה אנכי, היינו כי ע"י הברואים נתגדל כבוד שמים, כדאיתא במדרש תהלים (מזמור קד) ובתנחומא (פ' חיי ג) גדול היית עד שלא בראת עולמך ומשבראת עולמך נתגדלת ביותר, והיינו שמהתפשטות הבריאה יש כבוד שמים ביותר לעין האדם, כי באמת השי"ת ברא הכל לכבודו כדכתיב (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו' ואנו רואין שיש דברים בעולם אשר נסתר לעין האדם הכבוד שמים היוצא מזה, כגון הדומם, שנדמה לעין האדם שעולם כמנהגו נוהג, ובעת אשר אין נגלה לעין האדם מפורש הכבוד שמים אז הוא בחינת אני, ואח"כ שהדומם מצמיח, והאדם רואה הכבוד שמים שגם שם שורה השי"ת, אז הוא בחינת אנכי, וכמו כן בעת בריאת עולם היה חושך עלמין דאתחרבו שלא היה בהם הכבוד שמים מפורש, וכאשר האיר השי"ת האור נתבטלו והתחיל עולם התיקון, שהאדם יראה מפורש מכל דבר כבוד שמים. וזה שאמרה רבקה למה זה אנכי, מה הועילו לי כל התפלות והבירורים שהתפללתי על תולדות, הרי גם אני אוליד אחד צדיק ואחד רשע ולא אתברר מאומה, הלא אני התפללתי שיסתעף כחי ויתרבה כדי שאגיע לידי בירור שרשי שהוא טוב, וע"י תולדותי יתגלה עומק לבי, כי זה מורה הולדת בנים שמגלים תעלומות לב אבותם, כי בנים הם בירורים על אבותיהם, וכיון שאוליד יעקב ועשו לא יהיה שום בירור, ואילנא דטוב ורע יצא לפועל^קטלקמן פרשת ויצא אות מ.. וכן יעקב יוליד גם כן אחד צדיק ואחד רשע, ואם עדיין אין אני מבוררת למה רציתי באנכי, היינו בצמיחה והתרבות, הלא היה יותר טוב לי שיהיה בחינת אני, היינו הנהגת השי"ת בהעלם, ואז היה הרע רק באילנא דספיקא, ולא בפועל שנפרד לגמרי מהטוב:

ג׳והשיב לה השי"ת שני גוים בבטנך היינו כדכתיב (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה. היינו שבעולם התיקון מדד הש"י האור והחשך במדה אחת, וזה דאיתא בזוה"ק (בראשית טז.) בוצינא דקרדינותא, וע"י החשך יהיה האור יותר גדול. וזהו שני גוים בבטנך, היינו שמהרע יהיה גם כן כבוד שמים, שע"י שהרע מכחיש הכבוד שמים יהיה לישראל יותר חשק לעבוד השי"ת. ושני לאומים ממעיך יפרדו, היינו שעד עתה היו משתמשין בבת אחת וכמו החשך והאור קודם ההבדלה, ומהיום יפרדו הרע לבד והטוב בפני עצמו^קיכעין זה מפרש בקומץ המנחה למרן רבי צדוק הכהן זי"ע ח"ב אות סא ונביא כאן מקצת מדבריו: יעקב הוא הריגת היצר, והוא כולו טוב ולב חכם לימינו. ועשו כולו רע, לב וגו' לשמאלו היינו שאין לו יצר טוב כלל וכו'. וכן יעקב סוף הטוב ועומק הטוב, ועשו סוף ותכלית הרע, ושניהם במקום אחד בלב מדרגת יצחק (כמו שכתב יומא עב: דיראה בלב). עשו בכור ללידה, שהיא היציאה לפועל, כברייתו של עולם ברישא חשוכא וכו'. ועוה"ז של עשו שהחושך גובר בו והוא קודם וכו'. ולכך כל עניני יעקב ועשו מתחלת היצירה, שאינם באים מצד הבחירה בעוה"ז והיגיעה, רק עצם היצירה זה טוב וזה רע. ולכך ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי, בבטן עקב את אחיו, ולכך ויתרוצצו הבנים בקרבה, שעודם בקרבה היו מתרוצצים והפכים. וזה שאמר לה שני גויים בבטנך וגו', וממעיך וגו' וכדרז"ל. עכ"ל ועיין שם כל הדברים.. וזהו ממעיך יפרדו, שיעקב יהיה לגמרי לחיי עולם, ועשו לא יהיה רק לפי שעה, שכל הששת אלפים שנה הוא גם כן לפי שעה, ולעולם יתחזק הטוב, והרע יאבד לגמרי, ואז יהיה הכבוד שמים מהם, כדכתיב (משלי כ״ח:כ״ח) ובאבדם ירבו צדיקים. ולפי שעה נצרך גם הרע, כדכתיב ורב יעבוד צעיר, ואיתא במדרש (תולדות סג) אמר ר' הונא אם זכה יעבוד אם לא זכה יעבד, היינו כדכתיב יעבדוך עמים, שכל האומות מוסיפים כח עבודה בישראל, היינו שע"י הכשלון יצאו אח"כ דברי תורה יותר גבוהים, וע"י הרע יתברר הטוב יותר כדכתיב (שופטים ג׳:א׳) ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, כי באם לא היה שום קטרוג ושום כח הרע, היה בישראל תקיפות גדול עד שלא היה נצרך לעבודה. ולזה הניח השי"ת קוצים לגדור את הכרם כדאיתא במדרש, ועי"ז נעשו ישראל מבוררים מאד, כמו שבורר אוכל מתוך פסולת, ומתוך החשך יוכר ויתברר האור מאד, ובין כך לא יופסד האור כלום. כמו שאנו רואין שהאדם נולד בקטנות הגוף ובקטנות השכל, וע"י האכילה נתגדל הגוף, ואם פונה לדברי תורה נתגדל השכל והנשמה גם כן ע"י האכילות, אף שהאכילה היא מקליפת נוגה מעורב טוב ברע וחשך באור, מכל מקום מהאכילה יתגדל הגוף והשכל, ובאם לא היה אוכל היה נשאר הגוף קטן. וכמו כן האור יוגדל מהחשך, כי העוה"ז הוא אילנא דספיקא וצריך לבירורים, וכל קבלת עולם הזה והשפעת עוה"ז צריך בירורים, וזה הוא המשכת הגלות שיתברר האור מתוך החשך^קיאבית יעקב הכולל פרשת תולדות ד"ה ותאמר אם כן., כדאיתא בזוה"ק (פקודי רנח.) לבתר גרמו חובין ושלטא ההיא ערלה וכו' היינו שיתערב טוב ברע. ושם מסיק, ומאן דידע ומדיד בשיעורא דקו המדה ארכא דמשיכו דירכין עד רגלין יכיל למנדע משיכא דגלותא דאתמשך (ועיי"ש כל הענין). אבל אחר הכשלון, היינו אחר כל הבירורים, אז יתברר מאד הטוב ויתגבר על הרע, ואז יהיה שמחה לצדיקים בעת שיאבדו הרשעים. וזה הכבוד שמים שיהיה מהרע בעת שיאבד לגמרי, כי בעת הויית הרע בעולם נסתר הכבוד שמים, אבל באבדם ירבו צדיקים, שאז יתגלה מפורש לעין כל הכבוד שמים מכל דבר. וזהו דאיתא בש"ס (ר"ה יז.) על הרשעים שאח"כ רוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. היינו שעי"ז יהיה שמחה לצדיקים, שיראו את שהיו בעולם אחד עמם והם נטרדו מן העולם לגמרי, ומזה יצמח תקיפות ושמחה, כי אפר הוא פחות שבברואים, כי עפר ראוי להצמיח ממנו דבר צומח ואפר אינו עומד לכלום, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קע.) וכמו שנתבאר שם^קיבמבואר לקמן פרשת וישלח אות ד ד"ה ובאמת: ואף מהעכו"ם שישרפו למאכלת אש, כדאיתא (ר"ה יז.) ויתפזרו תחת כפות רגלי הצדיקים לעתיד לבא, שלפי ראות העין אין נראה הכבוד שמים שיהיה על ידם, כי אפר הוא אבק דאשתאר מנורא דלא עביד אבין לעלמא, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קע.) מ"מ יהיה אף מהם עזר לישראל. וביום ההוא תגדל הרנה והשמחה במחנה ישראל בזכרם עת היותם גם הם על אדמה טמאה בגודל ההסתר וחשכת עוה"ז, והם צמצמו את עצמם ולא עשו כמעשיהם, ישמחו וירונו עד עולם. בית יעקב הכולל פרשת תולדות ד"ה וענין ששלח., לכן יהיה שמחה לצדיקים שהם קיימים לעולמי עד, וזה הוא עיקר עבודה שיהיה לעתיד בנייחא ושמחה. וזה הוא ורב יעבוד צעיר, שמחמת עשו יקבל יעקב קדושה ושמחה לעתיד, וזה יהיה בחינת אנכי לעולם התיקון, שהוא יהיה קיים לעד בלי שום פסולת, והרע יאבד לגמרי, ויהיה הכבוד שמים מפורסם לעין כל בעת שיעביר ממשלת זדון מן הארץ. וזהו ורב יעבוד צעיר, היינו אף בעת שעשו גובר ח"ו, יברר השי"ת שכל זה הוא לטובת ישראל^קיגוזה לשון קדשו של רבנו האר"י ז"ל בספר הלקוטים (פרשת תולדות עה"פ ויתרוצצו): ותלך לדרוש את ה', ואז נאמר לה כי לא תירא, כי ממעיה יפרדו איש מעל אחיו זה לקדושה וזה לקליפה, ואח"כ לאום מלאום יאמץ, וכל צד התערובת שעירב אדם הראשון בנשמות וכולם ישובו לקדושה, ויתפרדו כל פועלי און, ואז ישאר יבש כעץ בלא קדושה כלל. ואח"כ רב יעבוד צעיר, ויתבטל כחו מן העולם.: