בית יעקב על התורה, תולדות ז׳Beit Yaakov on Torah, Toldot 7
א׳ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. בזוה"ק (תולדות קלד) פתח ר"ח ואמר מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, ת"ח וכו' ולית לך כל שייפא ושייפא דלא הוי לקבליה בריה בעלמא וכו' וכל הענין עיין לעיל (ענין ה). הענין בזה שהשי"ת ברא את העולם בדברי תורה, שאין שום דבר שלא יהיה לבוש לד"ת, רק השי"ת הלביש הד"ת בכמה לבושים זה למעלה מזה. היינו שיש גוף ד"ת ויש לבוש לדברי תורה כדאיתא בזוה"ק (בהקדמת תקוני זוהר הקדמה שניה בפתח אליהו) וזה הלבוש הראשון הוא מזוכך מאד, כי זה הלבוש נלבש בלבוש נמוך ממנו, שנגד זה הלבוש השני נקרא הראשון ד"ת והוא החיים של הלבוש הנמוך ממנו, ויש עוד לבוש נמוך ממנו עד הלבוש האחרון הוא גשמי ודומם, עד שנסתר לפני האדם איך זה הוא לבוש לד"ת, כיון שהאדם אינו רואה הכבוד שמים שיש בזה הלבוש האחרוןמבכמבואר בעץ החיים שער א ענף ב וזל"ק: כל עיגול ועיגול מכל העולמות כולם, אשר בתוך החלל, כל הקרוב אל אור א"ס יותר מחבירו הוא עליון מאד ומשובח מחבירו. עד שנמצא כי העוה"ז, הארצי החומרי, הוא נקודה אמצעי תיכונה תוך כל העיגולים כולם בתוך כל החלל ואויר הפנוי הנ"ל, וגם הוא מרוחק מן הא"ס הרחקה גמורה, יותר מכל העולמות כולם, וע"כ הוא כ"כ גשמי וחומרי בתכלית הגשמיות. עיי"ש בהמשך דבריו לקמן דמפרש זה הלשון של הזוה"ק כאן., וזה דאיתא בזוה"ק (בראשית כד:) שכל העולמות הם כגלדי בצלים, והיינו שכל אחד הוא לבוש לד"ת, רק שהלבוש הראשון הוא לבוש לעיקר שורש החיים, והאחרונים הם לבושים למה שלמעלה מהם, והגבוה מחבירו הוא החיים שלו. כמו משלים, שגוף ההבנה עמוק, רק מי שרוצה להבין צריך להתחיל במשל הנמוך והולך ממשל למשל עד שמגיע לעיקר המכוון. כדאיתא בזוה"ק (תולדות קלה.) ומה חכמתו של שלמה צריך לכמה משלים כ"ש חכמתו של הקב"ה, לכן גם הברואים אשר נדמה להאדם שאין מהם שום כבוד שמים, אפילו שנדמה להאדם שהוא היפך מכבוד שמים גם שם יש ד"ת. רק מפני שהוא לבוש מרוחק מאד מן השורש, לכן נדמה כן לעיני האדם. וזה דאיתא שם בזוה"ק ולית לך כל שייפא ושייפא בבר נש דלא הוי לקבליה בריה בעלמא. היינו שהאדם הוא לבוש להד"ת עצמה, וכל אבר שבו הלביש השי"ת בריה כנגדו בעולם. והאבר הוא החיים של הבריה, והאדם הכולל מכל הנבראים שבו שורה השי"תמגלקמן פרשת וישב אות כא.. ולכן כל בריאה נדמה שאין בה שום ד"ת, ועל ידי האדם נכנסים ד"ת לכל הברואים. והיינו כשהאדם מכניס ד"ת לאברים שלו, בכל אבר שמכניס בו ד"ת מאיר הבריה שיש בעולם כנגד אותו אברמדבית יעקב ויקרא פרשת בחקתי אות ו.. וזה דאיתא שם בזוה"ק וכד חמא דוד מלכא דא אמר (תהלים קו) מה רבו מעשיך ה', היינו כיון שראה שיש בכל בריה ד"ת אף בבריאה שנדמה שהיא מרוחק יש בה הארה קטנה מד"ת, ואשר יותר מקורב למקור יש בו יותר הארות ד"ת, עד האדם שהוא לבוש היותר קרוב מכל הנבראים, לכן האדם הוא מנושא עליהן ומושל עליהן, א"כ אין שום מקום פנוי וריק מד"ת, אמר, מה רבו מעשיך ה', וזהו מי ימלל גבורות ה' היינו שמכניס ד"ת לכל ההסתרות. ישמיע כל תהלתו, שמכניס בעצמו ד"ת לכל אבריו, כמו כן מכניס ד"ת לכל הברואים:
1
ב׳ולזה מתחיל הזוה"ק בזו הסדרה בזו הפתיחה, כי בכאן נאמר ואלה תולדות, וא"ו מוסיף על ענין ראשון, ומקודם כתיב בני ישמעאל, ומה שייכות לישמעאל עם יעקב. אך הענין בזה, כי כל הברואים המה מעלמא דפרודא, יען כי המה נפרדים זה מזה ואין האדם רואה איך המה לבושים לרצון השי"ת, אבל ממה שאנו רואין שהם נכללים בצורת אדם וכל המדות מתאחדים בו, ואפילו במדות שהם שני הפכיים כגון חסד וגבורה מתאחדים בצורת אדם, מזה אנו רואים שהשי"ת שוכן בכל הברואים. כי האדם על ידי עבודתו מראה שיש בכל דבר כבוד שמים וד"ת, כי כל הברואים המה משל ודמיון לצורת אדם שהוא העיקר המכווןמהכמבואר במי השלוח ח"א פרשת בראשית ד"ה ויאמר אלהים: כי ע"י האדם יחוברו כל דברי עולם הזה להש"י כי הוא מעלה את הכל כידוע, שהדומם מכניס כחו בצומח וצומח בחי וחי במדבר והאדם ע"י שיעבוד בכחו את הש"י אז יעלה כל הכחות שקבל מעוה"ז אף כח הדומם. ועיין עוד לעיל פרשת בראשית אות לט: עיקר בריאת העולם היה למען בריאת האדם אשר בו נראה כח השי"ת וגדולתו, כי בהאדם נתחברו גוף ונפש יחד, שבאמת הם שני הפכים, ואיך יוכלו להתחבר אם לא כי יד ה' עשתה זאת, אשר הוא אחד ומיוחד ומאחד את כל ההפכים. עיי"ש אריכות העניין.. ולזה מביא בכאן הזוה"ק המשלים של שלמה המלך ע"ה, שהמה רק משלים לעיקר הכוונה שלו, ועל ידם יובן עיקר המכוון, וכמו כן בבריאת האדם, שהשי"ת רצה שיבינו הכל הצורת אדם, ולזה הוצרך מקודם לברוא הלבושים הנמוכים, היינו שאר הברואים, היינו להסתיר כוונתו העיקרית, ולברוא שאר ברואים שהמה רק דמיון ומשל לצורת אדם, והאדם יכניס ד"ת לכל הברואים ובזה יתעלו כל הברואים. ולזה כתיב כאן ואלה, היינו שעל ידי יעקב אבינו יכול להכניס ד"ת ג"כ אצל בני ישמעאל, וכשיבא אצל יעקב יהיה לו חיים אמיתיים, רק שצריך לילך דרך יעקב ובמדותיו של יעקב. כי השי"ת הציב זאת, כדכתיב (ישעיהו ס״ה:ט״ז) אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן:
2
ג׳ולכן נאמר לאברהם אבינו ע"ה אחר העקידה (וירא כב) הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך, היינו שהראה לו שאין שום מקום שלא יהא שם כבוד שמים, שגם בההיפך יש י"ב בנים לנחור כמו שיש בקדושהמוכמו דאיתא במדרש רבה וירא פרשה נז, ג: הנה ילדה מלכה גם היא, היא גם היא מה זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה אף זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה. ונתבאר העניין בלקוטי תורה ובשער הפסוקים לרבנו האריז"ל סוף פרשת וירא עיי"ש., כדאיתא בתנחומא (ויחי טו) על פסוק כל אלה שבטי ישראל שנים עשר (בראשית מ״ט:כ״ח) שכנגדן יש י"ב מזלות י"ב חדשים י"ב שעות ביום וכן בלילה. היינו שגם במדרגות התחתונות נמצא הארה מכבוד שמים וד"ת, רק שאצלם הוא מאד בהסתר, ועל ידי יעקב יכולים כולם להתעלות. ולכן מתחלה כתיב בני נחור י"ב, ואח"כ בני ישמעאל י"ב, עד שבא יעקב שעליו נאמר ישמיע כל תהלתו, שהוא העמיד י"ב שבטים בקדושה, שהם העיקר המכוון של השי"ת. לכן כתיב אחר בני ישמעאל ואלה, כי בישמעאל נאמר על פני כל אחיו ישכון (בראשית ט״ז:י״ב), והיינו שהוא לבוש קרוב יותר לישראל משאר אומות, כדאיתא בזוה"ק (יתרו פז.), לכן כשהכח שלו יכנס אצל יעקב יהיה בו חיים אמתיים. כי משל שהוא קרוב יותר להשרש קרוב יותר להכניס בו ד"ת וכבוד שמים. כי באמת כבוד שמים יוצא מכל דבר אפילו מן הדומם, שאם שאין נראה לעין האדם הכבוד שמים מן הדומם, מ"מ יש בכל דבר כבוד שמיםמזכמבואר בתפארת יוסף פרשת האזינו ד"ה האזינו [א]: וארץ מורה על הסתרה וכו'. והיינו מחמת שיש בהארץ הסתר גדול השליך שם השי"ת נקודה גבוה, כדי שיוכל האדם לעלות מן ההסתר הזה, ואז אם תוציא יקר מזולל תראה שאפילו הדומם עומד ומשבח להשי"ת. וכן ביאר שם פ' בהעלותך ד"ה וידבר: כמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה, דהנה באמת מצד השי"ת הדומם הוא מלא אור, ורק האדם אינו מכיר איך שיש בדומם אורו ית', אבל אם האדם עובד ומאיר לעצמו עד שמכיר שאפילו גם בדומם הוא מלא אור השי"ת, אז מכיר שעד עתה היה ג"כ מלא אורו ית'.. כי הכבוד שמים מן הד"ת בעצמו הוא ממה שהאדם מכיר שהם ניתנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, זה עצמו הוא הכבוד שמים שמקיים מצות הש"י, אף מעשה המצות שאין האדם מבין הפנימיות שיש בהם, מ"מ יש בזה כבוד שמים שמקיים גזירת המלך, ואפילו על ידי אכילת הרשות שהוא לבוש מרוחק יותר מהשרש, מכל מקום כיון שהאדם מרגיש בו טעם ויהפוך האוכל לצורת אדם ומברך ומשבח על זה להשי"ת, עי"ז מכיר שיש בזה כבוד שמיםמחכמו שביאר בתפארת יוסף מסכת יומא (עג:) ד"ה יום הכיפורים: בדבר מצוה, שם רואה האדם מפורש רצון השי"ת, אבל בדבר הרשות היינו אכילה ושתיה שם נסתר מהאדם ואינו רואה מפורש רצון השי"ת. ובאמת מצד השי"ת גם שם הוא מלא אור ולית אתר פנוי מניה, אלא שמצד האדם נסתר שם רצונו ית'. וכשהאדם מגביר עצמו בכח עבודתו ונוטל מכל הנאת עוה"ז סיוע לעבודת השי"ת, רואה מפורש שכל הבריאה הוא חיבור להשי"ת והכל מלא אור.. אבל מן דומם שמרוחק מאד מן האדם לגמרי ואין להאדם שום הכרה לכבוד שמים שבו, ולכן כשעומד האדם ומתמיה על זה שיש בריאה מהשי"ת שאינו יכול ליהנות ממנה, וזהו בחינת גבורות ה', כי גבורה מורה על הסתרה, היינו בריאה שהשי"ת הסתיר כבודו בתוכה, ואין נראה מפורש שהשי"ת שוכן בתוכה, כי אין האדם מבין למה בראה, כי הוא אין יכול לאכלה ולברך עליה, ובאמת השי"ת ברא הכל לכבודו כדכתיב (ישעיהו מ״ג:ז׳) ולכבודי בראתיו יצרתיו וגו', היינו שמכל דבר יוכל האדם להללו ולשבחו:
3
ד׳וזהו דאיתא בזוה"ק (ויחי רמט.) מי ימלל גבורות ה' כד"א וקטפת מלילות בידך (דברים כ״ג:כ״ו) גבורות ה' בגין דסגיאין אינון וכו' מאן יכיל לסלק ויעבר וכו'. היינו מי יכול לבקוע כל ההסתרות ולהראות הכבוד שמים שיש בכל דבר. ישמיע כל תהלתו, היינו על ידי שהאדם מתמה ורואה שהשי"ת ברא דבר שאינו יוצא ממנו כבוד שמים, מזה מוכח שהשי"ת גבוה למעלה מתפיסתו, ומתפלל על זה להשי"ת להודיעו דרכיו, בתפלתו להשי"ת גורם שתסתלק הסתרה זאת. והיינו שהשי"ת בוקע ופותח כח הדומם ומתחיל להתנענע ונעשה ממנו צומח, והדומם נותן מכחו להצומח עד שנעשה ממנו פרי, והאדם יש לו תפיסה מעט בזה הפרימטוזה לשון קדשו של רבנו האריז"ל בעץ החיים שער ל"ט דרוש ג: כי בוודאי שאפילו בדומם שהוא עפר והאבנים וכיוצא בהם, הוא מוכרח שיהיה בהם חיות רוחנית, ומזל ושוטר עליו מלמעלה, דאל"כ לא היתה עפר מוציאה דשאים וזרעים אם לא היה בהם חיות. אמנם מדרגות חיות דצומח, הוא למעלה מהם, כי אנו רואים שהוא צומח וגדל כבני אדם. ובוודאי כי חיות אשר בתוכו גורם לו גידול הזה. וחיות הבעל חי למעלה מהם וכו'. עיי"ש כל העניין., כיון שגם בהפרי יש פסולת, שהאדם צריך להשליך הפסולת עד שיעשה פרי טובה לאכילה. כגון חטים, שכמו שהם אינם ראוין לאכילה, רק צריך להשליך הלבושים שעליהם עד שתהיה החטה ברורה ונקיה, ואז יש להאדם תפיסה בהפרי, ויכולה להתכלל בצורת אדם, והאדם משבח ומברך להשי"ת על הפרינמבואר העניין בבית יעקב ויקרא פרשת אמור אות נג: כי השי"ת ברא את האדם בעולם לעבודתו, ולהפריד הפסולת והקליפה מן הפרי, לזה נתן השי"ת כל הגדרים בתורה ואסורי מאכלות, כדי שהאדם יזהר בהם ויפריד הקליפה מהפרי. וכמו שברא את הבריאה שלא נברא מאכל שיהיה רק הקרט לבד בלי קליפה, כן הוא יסוד הבריאה בכל ענינים וכו'. ובזה יש כוונה עמוקה, מה שהשי"ת ברא את הבריאה בפסולת, כי אם היתה כל הבריאה בלא פסולת, היתה הבריאה נגמרת, וכבר היה נגמר נתינת השי"ת שהשלים נתינת הטובה לעולם הזה וכו' עיי"ש אריכות הדברים.. וזהו מי ימלל, היינו להראות שיש בכל דבר כבוד שמים, שיהיו גבורות ה' מתגלין לעין כל הכבוד שמים הנמצא בהם, כדכתיב (תהלים קמה) וגבורתיך יגידו. היינו לבקוע ההסתרות כמו שממללין המלילות להוציא הגרעין, ומה שהסתיר השי"ת מי יכול להראות בהם מפורש הכבוד שמים. ישמיע כל תהלתו, היינו יעקב אבינו, כי ליעקב אבינו שובר הש"י כל ההסתרות ומראה לו הפנימיות והכבוד שמים שבהם, כדאיתא במד"ר (בחקתי לו) כה אמר ה' בוראך יעקב (ישעיה מג) אומר לעולם מי בראך יעקב בראך, כי יעקב אבינו יש לו תקוה לחיי עולם, לכן פותח לו השי"ת כל ההסתרות. וזה דאיתא בזוה"ק (תולדות קלה.) ס"ד דישמעאל תריסר נשיאין ויצחק אוליד תרין בנין דדא אסתלק ודא לא אסתלק וכו' אבל יצחק לעילא בקדושה עלאה וישמעאל ועשו לתתא. היינו שבזה מתרץ הזוה"ק הוא"ו של ואלה. היינו שכל הדורות שמראשית הבריאה ועד יעקב, כשיעקב מכניס בהם חיים, רואים שיש גם אצלם כבוד שמים. כי יעקב יש לו כח לפתוח כל המשלים ולהכליל אותם לפנימיות, כי באמת זה המשל דומה לנמשל, רק הוא בעומק מאד ולמעלה סביב נסתר לגמרי. ולכן כתיב זה הוא"ו אצל ישמעאל, כי ישמעאל הוא הקרוב לפנימיות יותר מכל האומות, כדאיתא בזוה"ק (יתרו פז.) שגרים מישמעאל חביבים יותר מגרי שאר האומות כי המה חכמים גדולים בישוב העולם, רק שנחסר להם תקנה לחיי עולם. כדאיתא במדרש (לך פ' לט) שהיה אברהם הולך בארם נהרים ובארם נחור ראה שהם אוכלים ושותים ופוחזים אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת, וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש ובעידור בשעת העידור אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. כמו כן היו הי"ב נשיאים של ישמעאל, שהיו רוצים בקיום העולם, והיה להם כח לצמצם עצמם מן הנאה שלפי שעה, כשרואים שיזיק להם הנאה זו להנאה קיימת לזמן מרובה יותר בזה העולם. ואף שכוונתם רק לקיום עוה"ז שהוא עולם לפי שעה שקיומו הוא רק שבעים שנה, מ"מ הם ראוים יותר לקבל מהם גרים, כי מאחר שהם עסוקים בישוב העולם קצת, לכן אם יתפלל הגר מהם להשי"ת וישמע תפלתו, ויפתח לו השי"ת שכל קיום העוה"ז אינו רק לפי שעה ויש חיי עולם יותר מזה, שהוא עיקר קיום העולם, היינו תורה ומצות שהם קיום לעולמי עד. ואם הגר יראה זאת בודאי יעזוב ויניח כל תאות עוה"ז ויקבל עליו עול השי"ת באהבה. כי מתחלה היה ג"כ בכחו לעזוב תאות עוה"ז בשביל דברים שלפי דעתו הקודמת הם קיום העולם. אבל אלו שהם אוכלים ושותים ופוחזים ואינם עוזבים שום תאות עוה"ז, אפילו אם היו יודעין מחיי עולם האמתי לא היו עוזבים תאות לבם הרענאנתבאר בבית יעקב ויקרא פרשת שמיני אות לו: דאיתא במדרש (לך פ' לט) א"ר לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים וכו' אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת, וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש ובעידור בשעת העידור אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת וכו'. ולהבין העניין, אף שיושבי סולמה של צור ג"כ לא היו עוסקים רק בחיי שעה ובטובות עוה"ז, אכן אחר אשר היו עוסקים בדבר תכליתי, כי יושבי עולם לא היו עוסקים בישוב העולם, רק היו אוכלים ופוחזים, לכן אמר לא יהא לי חלק בארץ הזאת. אבל יושבי סולמא של צור, אחר שעסקיהם היה להשגיח על דבר תכליתי, אף שהוא מטובות עולם הזה, עכ"ז מוכח מזה שיש בהם דעת וכלים, רק שאצלם ישן ונרדם זה הכח. ואם יקיצו אותם, להאיר להם שיש עולם אחר גבוה מעוה"ז ששם הוא חיי עולם, אזי היו עוזבים החיי שעה והיו עוסקים בחיי עולם. ועיין כעין עניין זה ברסיסי לילה למרן רבי צדוק הכהן זי"ע אות לה בתחילתו בחילוק שבין אובד ונדח.:
4
ה׳וזה החילוק בין בהמה טהורה לטמאה, בהמה טהורה נמשכת אחר צד הטוב, וטמאה אף כשתראה טוב, היינו אף כשנכנסת לצורת אדם, לא תרצה לכפוף עצמה ולהטות לצד הטוב, שהיא מעוקשת במדתה, ואף שיש בהם מדות טובות, מ"מ כל דבר שהוא במדה אפילו הטובה ג"כ יש בה רע, כגון מדת הרחמנות שהיא טובה, אבל רחמנות על אכזרי הרי מקיים מזיק בעולם כשמרחם על אכזרינבעיין לקמן פרשה זו אות לב ובהערה קכז שם.. ובהמה הטהורה יש בה לבוש לכח בחירה, וכדאיתא בש"ס (שבת קכח:) בהמה טמאה לא מרחקא ולדא ואי מרחקא ולדא לא מקרבא. ובהמה טהורה אף שהרחיקה ולדה יכולין להטותה שתשוב לקרב. וזה הסדר של פתיחת הזוה"ק כאן, באורייתא ברא קוב"ה עלמא וכו' ולית לך כל שייפא וכו', היינו שבכל בריה אפילו בהדומם שאין נראה לעין האדם הכבוד שמים הנמצא בו, מ"מ נסתר בו ג"כ נקודה אחת של ד"ת, רק שצריך מקודם לנקות ולברר המוץ ואח"כ יוצא גרעין נקי וניכר עליו הכבוד שמים על ידי אכילת אדם. ומי הוא שיכול להראות שיש בכל בריאה כבוד שמים אפילו בהדומם. וזה הוא יעקב אבינו שהוא יכול להשמיע כל תהלתו, שהי"ב שבטים של יעקב היו יוצאין מתחלה מנחור ואח"כ מישמעאל, ולא היה רק לתתא, היינו בישוב הדעת של עוה"ז, כדאיתא במי השלוח (ח"א סוף פ' חיי ד"ה ואלה) שזה מורים השמות של בני ישמעאל. ועכשיו יוצאין אלו הנפשות בעצמן על ידי יעקב אבינו בי"ב שבטים, ואלו הם לעילא, שהם מלאים ד"ת שהם קיימים לעולמי עולמים, מוסיף שבח על הראשונים שהם לא היו רק משל ודמיון, שהיו צריכים לילך דרך יעקב, כי אפילו מישמעאל שהוא חביב מכל האומות, אם ירצה להדבק בהשי"ת מוכרח לילך דרך יעקב שיעורר בו חיים, כי השי"ת הבטיח לאברהם אבינו ע"ה (בראשית כא) וירש זרעך את שער אויביו, והשער הוא יעקב, שעל ידו יכולים ליכנס לקדושה, ובלא דרך יעקב אין להם שער כלל, וכמו שהם עומדים בפני עצמן, אף שירצו לעבוד את ה' לא יאיר להם השי"ת, רק כשיכנסו דרך יעקב, לכן כתיב ואלהנגכמבואר כל זה לעיל פרשת וירא אות מט, נז, נט.:
5