בית יעקב על התורה, תולדות ח׳Beit Yaakov on Torah, Toldot 8
א׳ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. כתיב זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד (הושע י׳:י״ב) ואיתא ע"ז בש"ס (סוכה מט:) אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה. הענין בזה, כי בעת שהאדם עומד בתפלה שנקרא זריעה, צריך להתפלל בכל לבו ובכל נפשו להשי"ת ולא יהא בו כוונה לטובת עצמו כלל, רק צריך לסלק כל נגיעותיו, ולא יתפלל אפילו תיבה אחת בנגיעה שיחשוב שמחמת התפלה יוושע. רק ידע שהשי"ת אינו צריך לתפלתו ופעולותיו, כי אתה הוא עד שלא נברא העולם וגו'. ואף שבאמת שומע תפלת כל פה ומושיע, אבל בעת התפלה לא יחשוב כלל הנאת עצמו בלתי לשם שמים. וזהו דאיתא בש"ס (ברכות לב:) המעיין בתפלתו סוף בא לידי כאב לב. והיינו, מי שמחשב בעת התפלה שבעבורה יוושע, רק האדם צריך לבטל נגיעותיו, כדאיתא (אבות פ"ב, מ"ד) בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, והיינו שאף שעל ידי בטול רצונו יבוטל רצון אחרים, אבל מ"מ האדם מצד עצמו איתא שם (פ"א, מ"ג) שתהיו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס. והיינו שהאדם ישים נפשו בכפו וימסור עצמו להשי"ת ויעשה תפלתו תחנונים. וזהו זרעו לכם לצדקה, היינו שתפלתכם תהיה כצדקה. קצרו לפי חסד, היינו בעת הישועה יראה לו השי"ת שהישועה באה מחמת צמצומו ותפלתו, כי יגיע כפים חביב מאד על האדם כדכתיב (קהלת ג׳:ט׳) באשר הוא עמל. היינו, שיבין האדם עד היכן הגיעה תפלתו שנצמחה מזה ישועה כזו, וכמו שנתבאר בפרשת בחקותינדבית יעקב ויקרא פרשת בחקתי אות מז: ונתנה הארץ יבולה. פרשיז"ל בשם הת"כ, מה שאתה מוביל לה. הנה ברכה זו מעולה שבברכות. כמו שאמר הבעש"ט הק' שאין שום תפילה בעולם שישראל מתפללים שלא תהא נענית. אכן מה שאין העניה ניכרת, הוא יען שהעניה היא פועלת בכלל ישראל, והמתפלל עצמו אינו מרגיש האם נענה בתפלתו אם לאו. וכאן מבטיח השי"ת, ונתנה הארץ יבולה, שהצעקה שבלב נקרא ארץ, וע"י זו הצעקה שאתה דייקא מוביל לה, תהא נענה להרגיש העניה שבאותו מבוקש עצמו, כפי שיפנה עצמו להשי"ת, כן יפנה השי"ת כביכול להאדם, כי בידו ית' כל הטובות, כענין שנאמר (חגי) לי הכסף ולי הזהב. וזה גודל היקרות, שהשי"ת נותן לאדם מפרי מעשיו. ועיין עוד שם אות מד: ומבטיח השי"ת, שלעתיד יתן מקום לישראל, שישיגו כל הטובות, כל אחד באשר הוא עמל, במקום שצמצם את עצמו כן ישיג טובה. כעניין שנאמר (תהילים) מי יתן מציון ישועת ישראל, שע"י יגיע כפיו של אדם באשר זרע, כן יושפע לו טובה בגודל התפשטות לעתיד.. וכמו כן בזריעת השדה שנמשל לתפלה, איתא בש"ס (שבת לא.) אמונת זה סדר זרעים, והיינו שהאדם מוסר מה שתחת ידו להשי"ת, ומאמין בהשי"ת וזורע, ובאם יחשוב האדם שמזריעתו בא לידי קצירתו, הלא באמת השי"ת משפיע אפילו בלי עבודת האדם, כדכתיב (תהילים ק״ד:י״ד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם. ובאמת רואה האדם שהגרעין שזורע בארץ נפסד ונרקב, כי פעולות אדם הם נפסדים לגמרי, אך מכל מקום צריך האדם לזרוע, האמנם שפעולתו נפסדת, אכן מועלת פעולתו לזה, שכאשר יגיע הזמן שהשי"ת מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם, מצמיח במקום הזה שהאדם זורע ולא במקום אחר, מפני שמ"מ נשאר רושם מעבודתו, וזהו זרעו לכם לצדקה, כי בעת הזריעה האדם מוסר עצמו לגמרי להשי"ת, היינו שיפסיד כל הזרע שזרע, ועל כל זה קצרו לפי חסדנהלעיל פרשה זו אות ג ד"ה וזה היה ובהערה כג שם., היינו שנותן השי"ת ישועה להאדם ומראה לו שהצמיחה היא באותו מקום שזרע ומאותו המין שזרע, היינו אם זרע חטים יצמח חטים, א"כ רואה שע"י פעולתו באה לו הצמיחה. וזהו לפי חסד, שהשי"ת עושה חסד חנם עם האדם שנותן לו במתנה שיקרא יגיע כפים, והוא בשביל שהאדם מוסר עצמו לגמרי בעת הזריעה ומבטל פעולותיו לגמרי. ולכן נקראה התפלה ומה שהאדם מוסר עצמו לגמרי להשי"ת בשם זריעה, כי זריעה היא אמונה כיון שהוא ביד השי"ת. וכמו כן אנו רואים שאם האדם זורע שלא בעת הזריעה אינו מצמיח כלל, רק שתלוי בעת רצון והזמן הוא ביד השי"ת, רק זה היתרון הוא בהזריעה שיקרא יגיע כפיך שזה חביב מאד לפני האדם. וזהו אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבהנומבואר בבית יעקב ויקרא פרשת בחקתי אות מו: ומזה שאנו רואים, שאם יזרע אדם שלא בזמן זריעה לא יצמח מזה, מוכח שהוא רק מצד השי"ת. אכן השי"ת ברוב טובו, מאיר בזה שמשפיע טובה לאדם באשר עמל. שאם אדם מצדו יזרע בזמן זריעה, אז יסייע השי"ת שהארץ תוציא צמחה וזרועיה תצמיח, שיהיו נוגעים יחד פעולות אדם וישועות השי"ת. ולעתיד, יתן השי"ת מקום לאדם, שיחשוב שהכל היה מצד פעולות אדם באשר עמל. עיין עוד שם אות סא, סב.:
1
ב׳והנה עיקר כח הזריעה הוא אצל יצחק, וכדאיתא בתנחומא (מקץ ה) יצחק זרע כדכתיב (בראשית ל) ויזרע יצחק. כי מדת יצחק אבינו היתה בשרשו שמברר הכל להשי"ת, אפילו טובת הנאה מעבודה ג"כ. כי כמו שיש חילוקים בקרבנות, יש שטובת הנאה לבעלים, כמו מעשר ושאר הקרבנות, ויש קרבנות שצריך להקדיש אף הטובת הנאה ג"כ, וכמו בכור שקדושתו מרחם ויכול להקדיש גם הטובת הנאה, כדאיתא בש"ס (ערכין כט.)נזכמבואר בתפארת יוסף אחרון של פסח ד"ה כל הבכור [ב], חג השבועות ד"ה כל הבכור.. כמו כן יש עבודות שהאדם יש לו טובת הנאה, שיודע שהוא עובד השי"ת. אבל יצחק אבינו היה מוסר הכל להשי"ת, יען כי הוא אמר כל הנקרא בשמי הוא רק ולכבודי בראתיו, היינו שהכל בידי שמים אפילו יראת שמים. וזהו ויזרע יצחק, היינו שהיה זורע בכל נפשו ומאדו ולבבו. כמו שראינו במעשה העקדה דאיתא בש"ס (שבת פט.) הא קריבית נפשי קדמך, ועי"ז קצר ברנה בישועת הש"י, שהאיר לו שיראה מפורש שהשי"ת פונה אליו, וזה שנאמר וימצא יצחק בשנה ההיא מאה שערים. כי במאה יש יחידות עשיריות ומאות, כי כל צורת האדם כשהוא נכלל באור השי"ת הוא נכלל בחשבון מאהנחלקמן פרשת וישלח אות מד, מה ד"ה וכן מקום, פ' וישב אות לו., כמו מאה פעיות שהאשה צועקת (תנחומא תזריע ד), וכן פדיון בכור בה' סלעים שהם מאה מעות. ועל ידי שיצחק מסר עצמו לגמרי להש"י, על ידי זה יציל את כל ישראל. והיינו שיצחק עובד שלא ע"מ לקבל פרס, ואיתא ע"ז באבות דר"נ (פ"ה) כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא. והיינו שידע יצחק שאצל הש"י הפקדון משומר היטב, ולזה אפילו נפשו מסר יצחק אבינו, ואח"כ כשנולד יעקב כתיב (ישעיהו מ״ה:י״ט) לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני, שאין השי"ת חפץ בעבודה כזו שאין זה בכח אנושי, כדכתיב (ירמיה יט) אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי, ואיתא ע"ז בש"ס (תענית ד.) זה יצחק בן אברהם, היינו שעד יעקב היה עבודה כזו מותרת. וכמו כן מצד יצחק לא היה שייך תפלה, שאין האדם רשאי לחוות דעתו ועצתו כלפי השי"ת, רק צריך למסור הכל להשי"ת, ורק מיעקב התחיל צלותא, היינו שזה נצמח משם שד"י, כדכתיב (איוב ל״ז:כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כחנטלקמן פרשה זו אות לט.. אבל מ"מ צריך למסור תפלתו ג"כ ביד הש"י, כי לשנות רצון השי"ת אין חכמה ואין עצה, רק שהאדם מצדו זורע, ואח"כ בעת שיעלה רצון השי"ת להשפיע אף בלי פעולות, אז מראה לו השי"ת שהקצירה היא לפי חסד שבה, כמו שנתבאר:
2
ג׳ולכן זה הוא מדתו של יצחק שמטמין הכל ביד השי"ת, וזהו אמונת זה סדר זרעים, והיינו שמאמין בהשי"ת שלא יאבד חס ושלום, ולכן מטמין על העתיד, ולזה כתיב ביצחק (בראשית כ״ד:ס״ג) ויצא יצחק לשוח בשדה ודרשינן בש"ס (ברכות כו:) אין שיחה אלא תפלה. ובאמת איתא בש"ס (ברכות לד:) חציף עלי מאן דמצלי בבקתא, אך דיצחק שאני, כדאיתא בזוה"ק (בא לט:, בשלח נט:, שם ס.) שאני יצחק דמלה אחרא הוה ביה מה דלא הוה בכל עלמא. כי ענין בית, היינו כדאיתא בזוה"ק (שם נט:) שצריך להתפלל בבית שיש בו חלונות דכתיב וכוין פתיחן ליה (דניאל ו) וכו' לאשתכחא בית לתתא כגוונא דלעילא וכו' ותו דההוא צלותא וכו' אצטריך לסלקא ולנפקא מגו עאקו כו' כגוונא דא קלא דשופר וכו' מגו אתר דחיק. והענין בזה, כי כמו שיש בכלל בריאת עולם מחריבי קרתא, כן יש בפרט האדם כחות שרוצים להחטיאו. והיינו כמו שבעת בריאת העולם אמרו המקטרגים מה אנוש כי תזכרנו, והיו חפצים בהשחתת העולם, כמו כן נמצא בפרט האדם כח היצר שרוצה להאבידו מן העולם, וכשהאדם מתגבר על היצר ומשבר כח ההשחתה זו, כמו כן מכניע הקטרוג שלמעלה, עד שהאדם עושה עצמו כמו בית המקדש, שהשי"ת שוכן בקרבו. וזהו דאיתא בזוה"ק (שם) ביהמ"ק דלתתא קאים כגוונא דביהמ"ק דלעילא, כי במה שהאדם עושה עצמו ביהמ"ק, היינו שמכניע כח הרע שבו, ועי"ז שוכן בו השי"ת, מזה נכנעו כל המקטרגים שלמעלה ויתבסם העולם. וזה דאיתא (אבות פ"ב, מ"ד) בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, היינו רצון המקטרגים מחריבי קרתא. ולכן צריך התפלה להיות בבית, היינו מאתר עקא, בלי להתפשט בטובת עוה"ז רק בצמצום לכבוד שמים, כגוונא דשופר מאתר עקא (זוהר בשלח ס), שהוא כלי לצמצם הקול בלי להתפשט לאין שיעור, כמו כן צריך להיות כל התפלות ורצונות האדם מאתר עקא בלי התפשטות. שאני יצחק אבינו, כיון שמדתו היא מדוגל בזריעה והיה מוסר עצמו להשי"ת לגמרי, וראה מפורש שהכל הוא מהשי"ת, וכל פעולותיו היו שיראה בהם הכבוד שמים מפורש, ולכן היה מתפלל בשדה, היינו שבכל התפשטות שלו ראה כבוד שמים. ולזה איתא בש"ס (תענית כב:) אין מתפללין על רוב טובה, והיינו שבארץ ישראל שהיה האדם רואה מפורש שכל הנעשה הוא מהשי"ת, לכן אין מתפללין, כיון שרואים שהשי"ת משפיע (ומה שמתפללין על עצירת גשמים אפילו בא"י יתבאר לקמן ענין מח) ולזה איתא בש"ס (שם) ובגולה מתריעין עליה, כיון שאין האדם רואה מפורש שהוא מהשי"ת, לכן צריך האדם לתפלה, כי יש לחוש אולי הוא מקטרג ולכן מתריעין עליהסמבואר בתפארת יוסף מסכת תענית (ב.) ד"ה שלשה מפתחות: וזה כוונת מאמרם ז"ל בש"ס (תענית כב:) שבארץ ישראל אין מתפללין על רוב טובה. ארץ ישראל הוא כמו שכתיב (דברים י״א:י״ב) ארץ אשר ד' אלהיך דורש אותה תמיד, היינו שמנהיר מפורש האור להאדם ואיך שייך להתפלל על רוב טובה, מאחר שרואין מפורש שיורד מהשי"ת וממנו ית' אינו יורד ח"ו שום סבלנות לאדם, שלא יהיה ביכולתו לקבל הטובה. אבל בחוץ לארץ ששם נסתר האור ואינו ניכר מפורש שהשפע יורדת מהשי"ת, שפיר רשאי האדם להתפלל על רוב טוב, שיתן לו השי"ת הטובה באופן שלא יהיה לו שום סבלנות ממנה. בית יעקב שמות פ' פקודי אות כד, לקמן פרשה זו אות מח.. וזה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל (פרי עץ חיים שער ראש חדש פרק ג) ובזוה"ק (תולדות קלו.) שלעתיד יהיה יצחק ראש ההנהגה, כי כל אחד מהאבות מדוגל במדתו, כי לכן נקרא אב, כדאיתא (ברכות טז:) אין קורין אבות אלא לשלשה, ולזה לעתיד שיהיה נגלה הכל אז יראו הכל שלא נאבד דבר, כדאיתא בזוה"ק (תרומה קנ:) ולית רעותא טבא דיתאביד מקמי מלכא קדישא ובגין כך זכאה איהו מאן דמהרהר הרהורין טבין לגבי מאריה וכו'. והיינו כיון שהיה טמון אצל השי"ת, לכן ישיגו כלם שכל הטובה יהיה להם מהזריעהסאכמבואר בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה ויזרע [ב] הובאו דבריו לעיל פרשה זו אות ג הערה כג שם.. ולזה כתיב והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע (ויקרא כ) שסיום הברכות בהכתוב הוא הזריעה ולא הקצירה, כי לעתיד עיקר הטובה הזריעה, מה שמטמין מיד השי"ת באמונה שיש לו בהשי"ת, וזו היא הטובה האמיתיתסבנתבאר בבית יעקב ויקרא פרשת בחקתי אות סב: ובציר ישיג את זרע. אף שאין כך הסדר, כי זריעה קודמת לכל. אכן, המכוון על הבטחה העתידה, שאז יהיה העיקר בחינת זריעה, שרומז לתפילה, שמוסר נפשו להשי"ת. כי בעוה"ז בשעת זריעה, אדם מיצר פן יתקלקל ויופסד זריעתו. אבל לעתיד, שיתגלה הנהגת השי"ת מפורש, אז יהיה התפלה עיקר הטובה. שע"ז רומז זריעה, שיכיר אדם בהטובה את הזריעה, שמכונה לתפלה, שע"ז התפלל ונענה, שהשיג עי"ז טובה וברכה. וזה מדת יצחק אבינו, כמ"ש בתנחומא, יצחק זרע שנאמר ויזרע יצחק. עיין עוד שם אות סא.:
3