בית יעקב על התורה, תולדות ט׳Beit Yaakov on Torah, Toldot 9
א׳ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. בתנחומא (תולדות ה) זשה"כ (ישעיה נד) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי וגו'. אתה מוצא ישראל אומרים לפני הקב"ה ראה האיך ע"ג משתעבדין בנו אין להם מלאכה אחרת אלא יושבין ומתיעצין עלינו, שנאמר (איכה ג) שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם. אמר להן הקב"ה וכו' אני שוברן ומבטלן וכו'. ויצו פרעה וגו' כל הבן הילוד היאורה תשליכהו (שמות א) ורוח הקדש צווחת מי זה אמר ותהי ה' לא צוה (איכה ג). להבין שייכות זה המדרש לפתיחת הפרשה דאיתא במדרש רבה (לך מד) אברהם בירר לו מלכיות כדכתיב אם לא כי צורם מכרם (דברים לב) זה אברהם, ועכ"ז מצדו לא היה יכול להיות קושי השעבוד שיהיה חלילה נוגע להלב של ישראל, מפני שאברהם זכר הדעה שהיה לו קודם שבירר לו השעבוד מלכיות, שאז היה מלא רחמים, כי מדתו הוא מדת חסד, רק מפני שראה שאברהם אבינו בלי סבלנות, היה מוכרח לברור לו מלכיותסגוכמבואר כמו כן במדרש שמות רבה פרשת פקודי (נא): אמר הקב"ה, כל ימים שיהיו בניך עסוקים בתורה ובקרבנות הם ניצולים מהן, אלא עתידין בניך לבטל הקרבנות, במה אתה מבקש שישתעבדו בניך בגיהנם או בגליות. א"ר חנינא בר פפא, אברהם בירר לו הגליות, ומנין שנא' (דברים לב) אם לא כי צורם מכרם זה אברהם, שנאמר (ישעיה נא) הביטו אל צור חוצבתם, וה' הסגירם שהסכים הקב"ה אחריו, אמר ר' הונא בשם ר' אחא וזקן אחר בשם ר', עמד לו אברהם תמה ולא היה יודע מה שיברור לו עד שאמר לו הקב"ה שיברור את הגליות, שנאמר (תהלים סו) הרכבת אנוש לראשנו שעבדתנו בגליות. לעיל פ' לך אות לח, לט.. ויען כי בעת שבירר זכר האהבה ולא היה הבירור בדעה שלמה רק בהכרח, לכן לא היה יכול להיות מצדו קושי השעבוד, ולכן נאמר לאברהם (בראשית טו) כי גר יהיה זרעך וגו', כי מצדו התחיל הגלות, ולכן המנין מגלות מצרים התחיל מלידת יצחק. וזהו כונת המדרש ואלה תולדות יצחק בן אברהם, היינו כשהתחיל להתפשט הגלות והשעבוד מצד יצחק, כשישבו האומות והתיעצו איך להצר לישראל, וכאשר התגבר השעבוד, אז האיר השי"ת אברהם הוליד את יצחק. היינו שהשי"ת הראה שכל הסבלנות שבא מצד יצחק אברהם הולידו, כי הוא בירר שעבוד מלכיות, והוא לא בירר שיהיה כל כך בקושי רק לפי שעה, וכאשר השי"ת מאיר זאת יתבטל הגלות מכל וכל. וע"ז מסיים שם המדרש, מי זה אמר ותהי, פרעה צוה, המן צוה, ה' לא צוה. היינו שכשמגיעין סמוך לגמר עצתם מאיר השי"ת שהוא לא צוה ומפיר עצתם ונהפוך הוא (אסתר ט). וזה דאיתא בזוה"ק (אמור קד.) שמי שמקיים מצות סוכה ויתיב בצלא דמהימנותא ומזמין אושפיזין ויהיב למסכנא, אז יצחק קרי עליה מקרא זה כל כלי יוצר עליך לא יצלח. ורבי שמעון מסיים שם שיצחק אומר עליו גבור בארץ יהיה זרעו, ודוד מלכא אמר עליה מקרא זה, שבסוכות שהאדם מוקף במצוה וממשיך אור מקיף להאיר לו בכל פרטיו, אז כל כלי יוצר עליך לא יצלח:
1