בית יעקב על התורה, ויחי ל״הBeit Yaakov on Torah, Vayechi 35
א׳ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך וגו'. איתא בזוה"ק (ויחי רלד:) ר' יוסי שאל לר"ש אמר ליה ואגידה או ויגד או ויגידו וכן כלהו דתנינן דרזא דחכמתא איהו אמאי במלה דא איהו רזא דחכמתא, א"ל בגין דאיהו מלה דאתיא בשלימו ברזא דאתוון הכי הוא כד אינון בחכמתא אבל דל"ת דא בדא אתקשרו בלא פרודא וכו' ושם (בדף רמד:) בכל אתר ג' ד' חילין ומשריין נפקי מנייהו דהא ג' יהיב וד' לקיט. וזהו כמו דאיתא בגמרא (תענית כה:) שבחו של ציבור היכי דמי, אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מטרא, ועל זה היקרות מורה ג' ד' שגומל דלים (שבת קד.). כי ג' מורה על רצון המשפיע וד' מורה על כלי קיבול שמעמיד המקבלקכוכדאיתא בגמרא שבת (קד.): גימ"ל דל"ת גמול דלים, מאי טעמא פשוטה כרעיה דגימ"ל לגביה דל"ת, שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים. ומאי טעמא פשוטה כרעיה דדל"ת לגביה גימ"ל, דלימציה ליה נפשיה., וכשהם שניהם ביחד בלא פרודא דא איהו רזא דחכמתא. כי זה מורה שההשפעה הולכת עם רצון המשפיע על ידי תפלת המקבלקכזכמבואר בתפארת יוסף פרשת תבא ד"ה ובאת [א]: ולזה ויגד הוא רזא דחכמתא, כי בתיבה הזאת יש גימ"ל דל"ת, כמו שמסיים שם הזוה"ק. ואיתא בזוה"ק (ויחי רמד:) גימ"ל יהיב ודל"ת לקיט. גימ"ל יהיב רומז על השפעת השי"ת, ודל"ת רומז על הכלי תשוקה שיש באדם. וזה ויגד רזא דחכמתא, היינו, שמכיר כי יש בעולם רק גימל ודלת, היינו השפעת השי"ת והכלי תשוקה של אדם. וזה פירוש הגדתי ורומז על רזא דחכמתא, שמכיר שכל השפעתו הוא מאתו ית'.. וזהו שבחו של ציבור וכו' כי תפלתם נוגע ברצון המשפיע. אבל ד' בלא ג' מורה שהמקבל חפץ לחטוף ההשפעה בזדון בלתי רצון המשפיע רק כחוצפא כלפי שמיא, וג' בלא ד' מורה שהשי"ת מקדים להשפיע טרם שמתפללין, וזה גם כן אינו שבחו של ציבור, כמבואר שם בגמרא, אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לעבד שמבקש פרס מרבו אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו. וכדאיתא בזוה"ק (תזריע דף מה.) וכד קב"ה אתער חביבותא וכו'. הרי שבהשפעה בלא תפלה אין גם כן שום שלמות, ואין זאת ברזא דחכמתא, אלא עיקר השלמות הוא כד איהו ברזא דחכמתא, ואז הם ג' וד' ביחד בלא פרודא, וכדאיתא שם, אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מטרא וזהו שבחו של ציבור. כי כאשר הולכת ההשפעה מרצון המשפיע על ידי תפלת המקבל, על ידי זה יש לו להמקבל חלק בה ונקרא על שמו, כדכתיב (תהילים קכ״ח:ב׳) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לךקכחואיתא במי השלוח ח"ב תהילים (לב) ד"ה על זאת: על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא. פירוש שהתפלה תהא לעת מצא היינו מכוונת מאד שתהא הענייה מוסכמת ומכוונת לתפלה, היינו שלא תהא הענייה קודם התפלה שאז תהיה נהמא דכסופא היינו בלא יגיע כפים, וכן אם תצרך להרבות תפילות ותחנונים תהיה תוחלת ממושכה, אכן תהיה בעתה וכמאמר חז"ל (תענית כ"ד.) אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מטרא. ואיתא על זה בתפארת יוסף מסכת תענית (כה:) ד"ה שמואל בסוף המאמר שם: וזה דאיתא כאן ולשמואל הקטן ה"ד שבחו של צבור אמר משיב הרוח ונשב זיקא, היינו אף בעת שהשי"ת נותן לו הטובה, הוא מכיר שתמיד בידו של השי"ת, ובכל רגע צריך להתפלל להשי"ת שיתן לו הטובה, וזה שבחו של צבור.:
1
ב׳ולזה נקרא זה החיבור מג' וד' רזא דחכמתא, כי אין זאת השלמות אלא בישראל לבד. כי כל האומות עובדי כו"ם מקבלים על ידי שרים של מעלה, ואין זאת בכח שום שר להשפיע למטה הימנו על זה האופן שיהיה נקרא השפעתו על שם יגיע כפו של המקבל. ואף שנתן בהם השי"ת כחות גדולים, כמו שנאמר (שחרית של שבת) כח וגבורה נתן בהם וגו', מכל מקום כל השפעתם למטה מהם הוא רק בבחינת חנם ולא שיהיה להמקבל חלק במה שמקבל, כדאיתא בזוה"ק (תרומה דף קכח.) בגין דרוח מסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא ובריקניא וכו', והיינו שלא יהיה להמקבל חלק בהשפעתם ע"י יגיע כפו, כי רק להשי"ת יש זאת הנדיבות להשפיע להמקבל על זה האופן שיהיה נקרא על שם יגיע כפו של המקבל. ולכן נקרא ג' וד' כשהם ביחד רזא דחכמתא, כי זה השלמות הוא דוקא בישראל, משום שהם אינם תחת שום שר, רק כל קבלתם הוא מהרצון ית' בלא שום אמצעי רק מידו ית' ממש, והוא ית' הוא כל רצונו שיהיה להמקבל חלק בהשפעה שיהיה נקרא על שם המקבל, שהוא פעל אותה בעבודת תפלתוקכטכמבואר לעיל פרשת חיי אות כט: שטבע הסט"א הוא להשפיע וליתן טובה בחנם, בכדי שלא יקרא על שם האדם שביגיע כפיו זכה לזו הטובה, וכענין דאיתא בזוה"ק (תרומה קכח.) בגין דרוח מסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא ובריקניא ואזדבן בלא אגרא וכו'. והוא מפני שאינם רוצים בשורש טובת האדם אשר ייטב לו בזה ובבא. אבל מסטרא דקדושה לא נשפע טוב רק ע"י תפלה, שיבקש מתחלה מהשי"ת על זו הטובה, ואז ינתן לו. וזה הוא מנדיבות חסדי הש"י, שחפץ ומצפה לטובת הבריאה, שייטב לו שיקרא הטובה על שם האדם, שביגיע כפיו זכה להטובה ע"י התפלה שהתפלל להשי"ת עליה.. ואף שמה שישראל מקבלים הוא ג"כ על ידי לבושים, אבל ישראל רואים בכל מה שמקבלים את אור השי"ת שמשפיע להם דרך הלבושים:
2