בית יעקב על התורה, ויחי ל״וBeit Yaakov on Torah, Vayechi 36
א׳ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וגו'. איתא בהאר"י הקדוש זצ"ל (לקוטי תורה ויחי מט ד"ה ויתחזק ישראל) יש לדקדק למה קראו יעקב ואחר כך ישראל. דע, כי בקטנות נקרא ז"א יעקב, כמו שנאמר, מי יקום יעקב כי קטן הוא וכו', ויעקב חולה שאין בו המוחין, ומי הוא המעורר הנה בנך יוסף, כי כאשר הוא מתעורר עולה עד הדעת ומעורר הטפה והוא יורד מהמוחין ואז ויתחזק ישראל. והענין הוא, כי מדת יוסף הצדיק הוא יסוד, היינו התקשרות עולמות, ועל זה כתיב (ד"ה א כט) כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא, היינו שנתקשרו ונתחברו ביחד עולמות עליונים עם עולמות תחתונים, על ידי שיוסף הצדיק ממשיך בהם אור ממקום גבוה מאד. כי זה החיבור אי אפשר אלא כשמנהיר הש"י אור עליון ביותר, כי כל מה שהמה משוללי חיבור ונפרדים זה מזה הוא רק מסבת הפחד והבושה, כי בעולם התחתון יש בושה להנשא למעלה ולהסתכל באור, מחמת שהיה עד הנה בהסתר ובחושך, ובאיזה פנים יתיצב לפני המלך באותן הפעולות שהיה אצלו בחשך, וכענין דאיתא בזוהר הקדוש (ויחי רכב:) ויקרבו ימי ישראל וגו' דכד מתפקדן יומוי קריבין וסמיכן למלכא ולא מתרחקין בלא כסופא עאלין וקריבין למלכא, היינו שלא היה בוש עם כל פעולותיו להתנשא למעלה ולהתיצב עמהם קדם מלכא, ווי לרשיעיא דלא כתיב בהו קריבה והיך יקרבון יומוי קמי מלכא, דהא כל יומי בחובי עלמא אשתכחו ובגיני כך לא יקרבון קמי מלכא וכו' היינו ששאר בני עלמא בושים בעצמם להתנשא למעלה ולהסתכל באור. וכן עולם העליון יש לה פחד להשפיל עצמה, כי יראה שמא יעשו למטה עם השפעת כחה איזה חטא ח"ו ויהיה מסייע לידי עוברי עבירה, ומסבת זה הפחד אינה רוצה להשפיל עצמה למטה ולהשפיע שם. משא"כ כשמתעורר מדת יוסף הצדיק, אז עולה עד הדעת ומעורר הטפה, והוא יורד מהמוחין, היינו שמנהיר השי"ת תקיפות מאור העליון ביותר, ממקום הגבוה מאד שלא יהיה שום בושה לעולם התחתון להתנשא למעלה, כי מאיר בה הכרה מפורשת שהכל עשה השי"ת אפילו זה ההסתר והחשך נמי, כי אין שום דבר חוץ ממנו יתברך, וא"כ מפני מה יהיה אנו בושים, הלא הוא ית' כל יכול להראות גם בחשך אור יקר, ומזאת התקיפות נמשך חשק גדול להסתכל לאור ולהתנשא למעלה. וממילא כשנפתח זה התקיפות מאיר גם בעולם העליון, למה אתה מתירא להשפיל עצמך למקומות הנמוכים ולהשפיע גם שם, הלא השי"ת מושיע גם בתוך החשך וההסתר, והוא ית' יכול לשמור בכל המקומות שלא יהיה בהם שום הפסד, וע"י זאת ההארה מתחברין כל העולמות ומתקשרין כל המדרגות ביחד, העליון משפיל עצמו למטה והתחתון מתנשא מעט למעלה, עד שמתאחדים ביחד. וזהו כי כל בשמים ובארץ, דאחיד בשמיא ובארעא:
1
ב׳וכן הם נמי כל ההולדות רק ע"י התעוררות האור ממקום הגבוה למקום הנמוך. ולכך אי אפשר להיות שום הולדה כי אם דוקא ע"י הטפה שבמוח. וע"ז הענין אמרו נמי בגמרא (סנהדרין צ:) כל מי שנאמר הלכה בשמו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר, היינו שנתעורר המקור וההתחלה מזאת ההלכה, כי אפילו יודעין משמו כמה הלכות אין שפתותיו דובבות בקבר, רק כאשר אומרים בפיהם דבר הלכה משמו, היינו שרוצין לקבוע אותה אצל זולתו, וזהו ג"כ ענין הולדה, שקובע דבר הלכה במקום שלא היו יודעין אותה מלפנים, לכך צריכין לעורר מחדש המקור וההתחלה ממנה, וכמו כל ההולדות הבאים מהתעוררות הטפה שבמוח. וזהו שמבאר שם האר"י הק' זצ"ל, ומי הוא המעורר הנה בנך יוסף, כי כשהוא מתעורר עולה עד הדעת ומעורר הטיפה והוא יורד מהמוחין, ואז ויתחזק ישראל, היינו כשיוסף בא אצלו, ועי"ז נתעורר מדת יוסף, ממילא נתחדש מוחין ביעקב, כי לחיבור העולמות הבא ע"י מדת יוסף צריכין אור היותר עליון, ולכך נקרא אז ישראל, כי ישראל רומז שמשורש ההתחלה מאירים אצלו כל הדברים והכל נתברר אצלו לטוב מההתחלה עד הגמר והסוף:
2