בית יעקב על התורה, ויחי מ״דBeit Yaakov on Torah, Vayechi 44

א׳ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה וגו'. החילוק שבין יעקב אבינו לאברהם ויצחק הוא, כדאיתא במדרש תנחומא (פ' נח) האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו, שהיו מרווחין לשכינה והיו מקדימין והולכין לפניו לעשות רצונו. היינו שהם עשו הרווחה שיהיה מקום פנוי ומוכן להשראת השכינה, כלומר שהיו מתפשטים ומרחיבים מאמרו ומדתו של השי"ת. כאשר ראו שהשי"ת חפץ בזה הדברי תורה או בזה המדה התנהגו הם בזה הענין איזה זמן, אך התפשטו והרחיבו זה הענין ביתר שאת. לזה נאמר על אברהם ויצחק, האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו. אבל על יעקב אבינו נאמר, האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, וזה מורה שבכל רגע ורגע היה צופה ומביט לרצון השי"ת מה הקב"ה עוסק בזו הרגע ומה בזו הרגע, ולא הספיק לו הארה על איזה זמן, רק בכל רגע ורגע היה צריך להארה מחדש. וזה הוא שכתב האר"י הקדוש זצללה"ה אשר יעקב הוא תפילין דמארי עלמא, וכדאיתא בתקוני זוה"ק (בתיקונים אחרונים תיקון שתיתאה דף קלז) ברהטים דא יעקב בד' רהיטי מוחא דתפלין דרישא דאתמר ברהטים בשקתות המים. היינו, כי תפלין הוא דביקות ורומזין על בני בכורי ישראל (שמות ד), וגם התפלין דקב"ה רומזין על הדביקות שיש להשי"ת עם ישראל, כדאיתא בגמ' (ברכות ו.) תפלין דמארי עלמא מה כתיב בהו וכו' וכי מי גוי גדול וכו'^קסכמבואר במי השלוח ח"א פרשת כי תשא ד"ה והסירותי: תפלין מרמזין על דביקות וחיבור כמו (בראשית ל) נפתולי אלקים. היינו שאנו מקושרין בהקב"ה אף כי יעבור עלינו מה לא נתפרד ממנו. ועיין עוד בתפארת החנוכי על זהר פרשת וישלח (קסח:) ד"ה כתיב הכא: והענין, כי תפילין רומזים על שורש החיבור שיש להש"י עם ישראל דרך כל המסכים המסתירים, כי תפילין הוא לשון חיבור וכו'. עיי"ש כל הענין.. ויעקב אבינו היה דבוק מאד בכל רגע בהשי"ת, לכך הוא יעקב תפלין דמארי עלמא. ולזה הוא ההלכה שמזוזות צריכין שרטוט ותפילין אין צריכין שרטוט, וכדאיתא בגמ' (מגילה טז) שמגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה, ובאמת ספר תורה אינה צריכה שרטוט, ומפרש רבינו תם (בתוספות גיטין דף ו: ד"ה אמר) אמיתה של תורה לאו היינו ספר תורה דהא לא בעי שרטוט, אלא היינו מזוזה וקריא ליה אמיתה של תורה על שם שיש בו וכו'. היינו כי שרטוט הוא קו השיטה, אשר זה הקו הוא מדה ומשטר ליישר את הכתוב, שכאשר מכין ומסרגל הקו אינו צריך שוב לדקדק בכתיבתו כל כך, שעל זה הקו נכתבים האותיות ביושר. לזה היו האבות אברהם ויצחק, אשר מדתם היה להחזיק בדברי תורה או במדה איזה הארכת זמן אך בהתפשטות כאמור. אבל יעקב אבינו היה התפילין של השי"ת ואין צריכין שרטוט, רק כל אות בפני עצמו הוא השריטה כאמור, אשר בכל רגע היה צופה ומביט לחדשות. ובאלו שתי הבחינות יש בכל אחד מעלה זה על זה. היינו כי אברהם ויצחק הם מעצמם פנו מקום הרוחה שיוכל אור הקב"ה להתגלות בעולם, כי להם היה מאיר מפורש הכלל של דברי תורה, שממנו נמשכים כל הפרטים, לזה לא היו הם צריכין להסתכל כל כך פרט ובפרט בפני עצמו, מאחר שהיה להם הכלל שיתנהגו בו כל הפרטים, וזהו נקרא, אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק^קסאכמבואר לעיל פרשה זו אות ז ובהערה לה שם מה שכתבנו בשם המי השלוח והפרי צדיק, אות יח ובהערה פו שם.. וליעקב אבינו נתן השי"ת יותר עבודה, וזהו האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, היינו שהוא צריך להסתכל על כל פרט בפני עצמו ולהמליך השי"ת בכל פרט ובכל רגע. כמו שהשי"ת מנהיג ומשגיח בכל פרט ובכל רגע, כמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, היינו שמחדש תמיד, לא שמחדש בראש השנה ואח"כ מתנהג בעצמו כמו שנכתב בר"ה, אלא שמחדש ומשפיע בכל רגע ומשגיח על כל פרט, רק שר"ה הוא הכלל שבו נכללו כל פרטי השנה ובו משגיח השי"ת על כל הפרטים ביחד, ואחר כך משגיח ומחדש בכל רגע בפרט. וכמו כן צריך שיהיה עבודת האדם בכלל וגם להמליך השי"ת בכל פרט ובכל רגע^קסבנתבאר לעיל פרשה זו אות יד., וזה היה עבודת יעקב אבינו שאמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה: