בית יעקב על התורה, ויחי מ״הBeit Yaakov on Torah, Vayechi 45

א׳האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. איתא בגמ' (פסחים קיח.) אמר ר' יוחנן קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, דאלו בגאולה כתיב המלאך הגואל אותי מכל רע, מלאך בעלמא, ואלו במזונות כתיב האלהים הרועה אותי. והענין הוא, כי מלאך מורה על עבודה בגודל הבהירות, ועל זה כתיב המלאך הגואל אותי מכל רע, היינו כאשר עובד האדם את השי"ת בדעת ובבהירות אזי נפדה מכל רע. אכן על מזונות אמרו ז"ל בגמ' (מועד קטן כח) לאו בזכותא תליא מלתא, היינו שאינו תולה באותן עבודות שהם אצל האדם בדעת ובבהירות בעת שעומד בדעה צלולה ומיושבת^קסגוזהו לשון זכותא כמבואר במי השלוח ח"א פרשת ואתחנן ד"ה וצדקה: זכותא היינו שהש"י מעיד על מעשינו כי הם זכים מעומק הלב. ובח"ב פ' יתרו ד"ה וישמע [א]: וזכותא תהא לנא, שישראל הם זכים בשורשם ובעומק לבם., אלא במזלא תליא מלתא, היינו שצריך דוקא שיהיה נחקק בלבו הקדושה בקביעות לבל ימוט ממנו אפילו בעת שנקטן אצלו הדעת והבהירות, וזה נקרא מזלא, כדאיתא בזוה"ק (תולדות קלז.) דצלי צלותא וחתר חתירה לעילא לגבי מזלא. ובזוה"ק (נשא קלד.) אמאי אקרי מזל משום דמניה תליין מזלי ומזלי מניה עלאין ותתאין ואיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דדיקנא תליין ביה. ולזה נקרא מזלא, כלומר שנוזל מאליו אצלו עבודה גם שלא מדעתו. וזהו, ואלו במזונות כתיב האלהים הרועה אותי, היינו כי מזונות צריכין להמשיך ממקום עליון שהוא למעלה ממלאך, היינו למעלה מזכותא, רק מזה הרצון העליון הנקרא מזלא אשר כל השפעה הנוזלת משם מוכרח להסכים כל מערכת הבריאה. ועל זה רמזו ז"ל בגמ' (ביצה טז.) מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני וכו'. היינו כי לעורר זה הרצון הנעלה הנקרא מזלא, הוא דוקא על ידי שנחקק בהלב קדושה בקביעות כיתד שלא תמוט אף בשעת שינה. וזהו דהאי חק לשנא דמזוני הוא, כי חק לישראל הוא מורה שנחקק בלב ישראל בקביעות: