בית יעקב על התורה, ויחי מ״זBeit Yaakov on Torah, Vayechi 47

א׳וידגו לרוב בקרב הארץ. וידגו הוא לשון ד' ג', ואותיות ד' ג' מורה על השפעה קטנה רק שבולט ממנה אהבת הנותן, כענין דכתיב והמן כזרע גד ואמרו ז"ל (יומא עה:) דבר שנימוח בפיסת היד. אלא שהיה ניכר בזה הנתינה של המן אהבת הנותן, איך שמשפיע אותו השי"ת מעומק רצונו הטוב, ומזאת ההכרה הוא עיקר תענוג המקבל, וכדאיתא בזוה"ק (ויחי רמד:) בכל אתר גימ"ל דל"ת חילין ומשריין נפקי מנייהו דהא גימ"ל יהיב ודל"ת לקיט. למשל כשמלך בשר ודם נותן לאדם מתנה, אף שהמתנה בעצמה היא דבר קטן אבל זאת האהבה שהמלך באהבתו אותו נותן לו נחשב אצל המקבל יותר מכל הון, כך הוא עיקר התענוג לישראל, רק כשמכירין אהבת השי"ת בההשפעה שמשפיע להם מעומק הרצון. אכן בזה העולם עיקר ההכרה באהבת הנותן הוא רק בהשפעה המצומצמת במעט לבושים, מה שאין כן בגודל השפעה בהתפשטות עם הרבה לבושים, אזי מסתיר זה ההתפשטות מלהכיר בהטובה אהבת הנותן, כי בשביל רוב ההתפשטות של הטובה יוכל להסתלק אהבת הנותן. לזה בירך אותם יעקב אבינו וידגו לרוב בקרב הארץ, היינו שיהיה להם אפילו בזה העולם שניהם ביחד אהבת הנותן עם הרבה לבושים גם כן, שאפילו בגודל התפשטות יהיה ניכר אהבת הנותן כמו שיהיה לעתיד, כדכתיב (תהילים כ״א:ו׳) הוד והדר תשוה עליו^קסדכעין זה מבואר לקמן פרשה זו אות עה. ועיין היטב בבית יעקב ויקרא פרשת שמיני אות לט מבאר כל החילוק בין מקום שצריך צמצום בקבלה למנוע הפסק הנתינה, לבין מקום שאין צריך. ומסיים שם: שאני דגים, שרומזין על אהבה פנימית שבלב, השפעת חיים בלי לבוש, ואז הוא גימ"ל יהיב דל"ת לקיט, שהם אותיות ד' ג', ואין צורך לשום הכנה וצמצום, כי עיקר החיים שהציב השי"ת להברואים הוא אהבתו ורצונו. עיין שם, ועיין עוד בבית יעקב הכולל פרשת שמיני ד"ה והנה.: