בית יעקב על התורה, ויחי ס״אBeit Yaakov on Torah, Vayechi 61
א׳ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז. הנה בשעה שאמר לו בכורי אתה כחי וראשית אוני בזה נתן לו כל השלשה, בכורה כהונה ומלכות, אך כשאמר לו אחר כך פחז כמים נוטל ממנו. אבל הנטילה אינה רק לפי שעה, והקנין נשאר לעד, אלא שאחר כך יחזיר לו השי"ת ביתר שאת ויתר עז. כי כשנותן השי"ת טובה לאדם ואחר כך כשנלקחה ממנו בחזרה אז יש טענה להאדם, כדכתיב (תהילים ק״ב:י״א) כי נשאתני ותשליכני, ומתעורר על ידי זה תפלה להאדם, ואחר כך נותן הש"י שנית שיהיה דבר של קיימא שלא יתבטל מהאדם לעולם, כי בפעם הזאת השיג אותם האדם על ידי יגיע כפיו. כענין גרעין הנזרע, שיש לו טענה מאחר שהייתי כבר בעולם מדוע נשאתני ותשליכני, ועל ידי זאת הטענה נצמח ממנו ביתר שאתקצגמקור הדברים במי השלוח ח"ב פרשת כי תשא ד"ה וידבר: כי כן מנהג השי"ת שאדם מקבל טובה ואח"כ נעלה ממנו ועל ידי זה מרעים וצועק בכל לבו ומתפלל להשי"ת כמו שכתיב (תהילים ק״ב:י״א) כי נשאתני ותשליכני, ועל ידי זה הצעקה מחזיר לו השי"ת כל מה שאבד בהוספת טובה ובזה נקראו הטובות על שמו כי קנה אותם ע"י שסבל מהם. ומבואר בתפארת החנוכי על זהר פ' לך (פג.) ד"ה אבל: וביאר כאאמו"ר הרב הגאון הקדוש זללה"ה, כי עיקר הבריאה היה מה שהקב"ה בורא עולמות ומחריבן וכו'. שהצעקה מעלמין דאתחרבו התעורר לעורר רצון השי"ת. כי הרצון מהש"י הוא שרוצה להקנות להבריאה שיקרא הגמול ע"ש יגיע כפיך כי תאכל. ויגיע כפיו הוא כח תפלה, שהאדם יתפלל אל הש"י והוא יענה אותו. ומהיכן נצמח כח תפלה, כי כל מה שלא היה בגבול השגת הבריאה אין בה כח תפלה. אכן ממה שנתן הש"י אורו וחזר והוציאו, ונתבטל כח הבריאה, מזה התעוררה הבריאה בטענה כדכתיב, כי נשאתני ותשליכני. וזה הוא כוונת עלמין דאתחרבו, כדי שיעוררו אתערותא דלתתא, ועיי"ז יקנו כחות הבריאה בכח תפלה. שמתחילה היתה ראויה שיתגלה על ידה כבוד שמים, וניטל ממנה מחמת שהיה האור בשפע רב וחזר למקורו. וע"י החרבן נקבע יראה עצומה בהבריאה, שאח"כ תקבל האור ע"י צמצום ויראה, ועיי"ז יהיה דבר קיים. עיי"ש כל העניין, ועיין עוד בסוד ישרים ליל פסח אות לט. לעיל פ' נח אות ד ד"ה ומה שנשאר.. וזהו נמי בבכורתו של ראובן, מאחר שהיה בכור ואחר כך ניטל ממנו, על כן יחזיר לו השי"ת שכינתו אצלו ביתר שאת. כי במקום ששוכן השי"ת פעם אחד מאיר שם לעולם אף שנעלם, אכן זה העלם הוא רק לפי שעה וחוזר ושוכן שם בפעם שנית ביתר שאת. כענין דאיתא בזוה"ק (תולדות קלד:) אמרה תורה קמיה אי בר נש יתברי ולבתר יחטא ואנת תידון ליה אמאי יהון עובדי ידך למגנא דהא לא יכיל למסבל דינך, אמר לה קב"ה הא אתקינת תשובה עד לא בראתי עלמא. היינו, כי הש"י במקום ששוכן אינו שוכן למגן, רק שאף שמסתלק נשאר רשימו, כדאיתא בזוה"ק (משפטים קיד. ויחי רמד:) ארחא דחותם כיון דאתדבק בההוא אתר דאתדבק שביק ביה כל דיוקניה אף על גב דההוא חותם אזיל הכא והכא ולא קיימא תמן והוא אתעבר מניה כל דיוקנא שביק תמן וכו'. היינו, אף כשנסתלק האור זה ההסתלקות הוא רק לפי שעה, כי נשאר תמיד מזה רשימה, שניכר החסרון באותו מקום, והוא צועק להש"י בגודל התשובה על ידי זאת הרשימו שימלא לו חסרונו עד שחוזר אליו אורו ית' ביתר שאת וביתר עז. וזה הענין הוא גם בשבט גד כדאיתא בזוה"ק (ויחי רמד:) שרומז ג' יהיב וד' לקיט וכו' הה"ד בא גד קרי וכתיב בגד חסר א' דהא שעתא קיימא בשלימו ואסתלק מניה הה"ד אחי בגדו כמו נחל (איוב ו׳:ט״ו) בגין דדהוא נהר דנגיד אסתלק בההיא שעתא וכתיב בגד חסר א' ועל דא לא זכה בארעא קדישא ואסתלק מניה. ר' יהודה אמר מנין לראובן דהוה כהאי גוונא כדכתיב פחז כמים אל תותר דאסתלקו מיין ולא נגידו והא אתמר במה אפגים ותרווייהו לא זכו בארעא קדישא וכו'. היינו שהיה לשניהם ענין אחד, שנטל מהם השם יתברך בחזרה, אכן כל זה היה כדי שיהיה להם טענה וכח תפלה נגד הש"י, ועל ידי זה יחזיר להם הש"י לעתיד הכל ביתר שאת בקנין גמור עד עד:
1
