בית יעקב על התורה, ויחי ז׳Beit Yaakov on Torah, Vayechi 7
א׳ויחי יעקב. איתא בגמ' פסחים (דף פח.) ואמר ר"א מאי דכתיב (ישעיה ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו' אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק. אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר (בראשית כב) אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר (שם כד) ויצא יצחק לשוח בשדה, אלא כיעקב שקראו בית שנאמר (שם כח) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל וגו'. ביאור הענין, כי בהר ה' יראה מורה שאורו ית' אינו שוכן אלא במי שהוא מבורר ומנוקה מכל תאוה ומנושא למעלה על כל חמדת עולם הזהלגכמבואר במי השלוח ח"א פרשת כי תשא ד"ה ויפן: וע"י ד"ת יוכל להשתנות ולהיות מורם ומובדל מכל חמדה, כי בהר מורה ע"ז, כי בהר לא נמצא לחלוחית כמו בעמק, וכן אברהם אבינו ע"ה יען כי היה מובדל מכל חמדה לכך אמר (בראשית כב) היום בהר ה' יראה. ועיין עוד שם ח"ב פ' תשא ד"ה ויפן.. ולא כיצחק שכתוב בו שדה וכו' וענין שדה הנאמר בו ביצחק, ויצא יצחק לשוח בשדה, מורה על התבטלות הגמור שהיה אצלו, עד שלא הרגיש בעצמו שום מהות כלל רק כאין ממש, כדוגמת הגרעין הנזרע בשדה המוכרח להתבטל טרם הצמיחה ולהיות בבחינת אין, כך היה השראת אורו ית' אצלו אחר גודל ההתבטלות שלו. והנה אלו המדרגות הגם שהם יקרים מאד, מכל מקום מחמת שהיו נגבלים בלבושי המדות, ובלבושים יש אחיזה להאומות גם כן. אלא כיעקב שקראו בית, היינו שלא היה קשור בשום מדה, אלא שהביט בכל רגע איך הוא רצון השי"ת בזה הרגע כך היה נמשך תמידלדלעיל פרשת חיי אות כה, תפארת יוסף מסכת פסחים (פח.) ד"ה א"ר אלעזר.. כי מדה, אפילו היקרה ביותר, אם האדם מקושר בה יכול להסתעף ממנה גודל חסרון, כי מה לנו גדול ממדת רחמנות ששרשה הוא בחסד העליון שנברא בו העולם, כדכתיב (תהילים פט) כי אמרתי עולם חסד יבנה, מכל מקום אם יאחז האדם תמיד בזאת המדה יצמח ממנה חסרון, כמו שאמרו חז"ל מדרש רבה (קהלת ז) כל המרחם על האכזרי סופו להתאכזר על הרחמני, הרי שאין שלמות לשום מדה. ולכך לא חפץ יעקב אבינו ע"ה לסמוך על שום מדה, רק היה מביט תמיד לרצונו ית' המחדש בכל שעה ובכל רגע, וכפי מה שהאיר בו רצונו ית' כך היה מתהפך ממדה למדה בכל פעםלהכמו שהביא במי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויאמר: האלקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, היינו בכל פרט מעשה שאני עושה, אני צריך שהש"י יאיר עיני איך הוא רצונו ית'. וכן הביא בפרי צדיק ראש השנה אות ח: והנורא כנגד יעקב אע"ה, שאמר מה נורא המקום הזה. פי' כמו שאמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו, שהם עבדו בהשתדלותם כל אחד במדרגתו, אברהם במדת אהבה ויצחק במדת יראה, ועל עצמו אמר האלקים הרועה אותי וגו' שאין לו ע"י השתדלותו כלום, רק מה שהשי"ת מאיר לו ורועה אותו וכו'. לכן מדתו כנגד תואר הנורא, פי' שנופל עליו היראה והפחד מהשי"ת בלא השתדלותו וכו'. וזה שאמר שקראו בית כשאמר מה נורא המקום הזה, סיים אין זה כי אם בית אלקים, בקביעות.. ועל זה כתיב (בלק כג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, היינו שהאיר לו השי"ת בכל עת ובכל פעם הארה חדשה בהרצון ית'לוכמבואר במי השלוח ח"א פרשת בלק ד"ה כעת: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. היינו בכל רגע ורגע יודע כל נפש מישראל מקטון ועד גדול מה שהש"י חפץ עתה, ויבינו עפ"י בינת לבבם שעתה רצון הש"י הוא כך, ולא על פי כללים.. ובעבודה כזאת שהוא בלי שום לבוש אין להאומות שום אחיזה, ומאחר שהתדבק עצמו כל כך בהשי"ת תמיד, לא היה באפשר לנגוע בו שום רע, ולזה נקרא עבודתו בית, כיעקב שקראו בית וכו', כלומר שאור השי"ת מקיף אותו תמיד ומגין עליו בהגנה כמו ביתלזכמו שנתבאר במי השלוח ח"א מס' פסחים (פח.) ד"ה ואמר: יעקב אבינו שהיה מוקף מכל צדדיו ולא היה לו שום עסק עם אומות עכו"ם, שהיה אומר כיון שאני מייגע עצמי להכיר השי"ת לא אנחיל זאת לזרים וזה נקרא בית שלא יעבור בו זר.:
1
ב׳ולכן כשהאיר השי"ת ליעקב אבינו זאת השלמות, אז נתיירא ואמר, מה נורא המקום הזה, כדכתיב (ויצא כח) וכמבואר בזוה"ק (יתרו עט.) מאי קא חמא דקאמר דאיהו נורא. אמר ליה חמא שלימו דמהימנותא קדישא דהוה שכיח בההוא אתר כגוונא דלעילא. ובכל אתר דהוה שלמותא שכיח אקרי נורא. אמינא ליה אי הכי אמאי תרגומו דחילו ולא שלים. אמר ליה לית דחילו אלא באתר דהוי שלימותא שכיח ובכל אתר דהוי שלימותא שכיח אתקרי נורא וכו'. היינו כי כל מה שנגמר אצל האדם השלמות ביותר נצמח לו מזה יראה ביותר, כי מכיר ביותר שאין לו מבטח עוז על שום דבר בזה העולם. כי כמו שאינו בנמצא שום דבר שיהיה רע בהחלט בלי שום לחלוחית מטובה, כי באם לא היה בו שום לחלוחית טובה מהיכן יש לו הויה להתקיים בעולם, מוכח מזה שגנוז בו עוד נקודה טובה ומזה יש לו הויה והתקיימות. כגון במדת אכזריות, שזאת היא מדה היותר גרועה שבעולם, מכל מקום בזה המקום שאסור לרחם, שם הוא זאת המדה טובה מאד, הרי שאין שום דבר רע בהחלט. וכך אין שום דבר בזה העולם שיהיה טוב בהחלט, כי מה לנו טוב יותר ממדת רחמנות, ומכל מקום אם ירחם גם על אכזרי אין לך רע יותר מזה. הרי שאין בעולם שום מבטח עוז אפילו על המדה היקרה ביותר. וכל מה שמנהיר להאדם יותר השלמות מכיר ביותר שאין לו בטוחות על שום דבר מזה העולם. וזהו בכל אתר דשלימותא שכיח אקרי נורא וכו' וכדאיתא בזוה"ק (יתרו דף עט.) ובכל אתר דהוי שלימותא אשתכח אתקרי נורא. שבמקום שלם עומד הקב"ה פנים בפניםלחהוסבר הדבר לעיל פרשת ויצא אות ס: הענין בזה, למה במקום השלימות צריכים ליראה, כי כל זמן שלא נשלם עוד הדבר יש בו שמירה עדיין מצד השי"ת, כמו הפרי כל זמן שלא נגמרה יש לה שומר הקליפה שמקיפה, וכדאיתא (חגיגה ה.) הן בקדושיו לא יאמין כו' הני לאורחא קא בעינא. אבל כשהוא בשלימות אז יש יראה שלא יתקלקל, וכמו שאם יעתיק אדם את המרכז ממקומו מעט יוכר ההשתנות בהקצוות הרבה, וכן כשעומד בשלימות מכוון נכח השי"ת צריך ליראה מאד, כי אם יחסיר שם אף מעט יוכר החסרון בכלל העולם כלו. ולכן לא מצינו בהאבות לשון נורא עד יעקב אבינו ע"ה, מפני שלא היה בהם עוד שלימות, אבל ביעקב שהיו בו כל השלימות, לזה כתיב ביה נורא, כי באתר דשלימו תמן דחילו אשתכח. כי כל זמן שאין עוד שלימות אז ניכר הכבוד שמים מצד הבריאה בכלל. אבל אח"כ בעידנא דשלימותא צריך שיוכר הכבוד שמים ע"י האדם בפרט, לכן צריך אז ליראה את ה'.. וזהו על דרך שאמרו חז"ל (ברכות דף נד.) לא יקל אדם את ראשו נגד שער המזרח. אף שהעומד אחרי בית הכפורת קרוב יותר לקדש הקדשים, כן העומד מן הצד, אף על פי שהוא קרוב לפנים יותר מהשער, אבל העומד נגד השער רואה מפורש האויר המתחלף תמיד נגדו מקדש לחול ומחול לקודש בלתי סדר המסודר בתפיסת אדם, ומזה בא לו להאדם גודל היראהלטכמו כן מבואר לעיל פרשת ויצא אות יא ד"ה וזאת הראה: עיקר היראה הוא נגד השער, כי שם הוא המרכז, וכשתנענע המרכז תנועה קטנה אז היקף העיגול היוצא יתנענע הרבה. ועיקר האזהרה הוא על השער, כדאיתא (ברכות נד.) לא יקל אדם את ראשו נגד שער כו'. ולכן אין התבואה חייבת במעשר עד שיראה פני הבית דרך השער, כי כשבא אל השער רומז שמגיע למקום המרכז והשלימות, ואז צריך ליראה, כדאיתא בזוה"ק (יתרו עט.) באתר דשלימו אשתכח תמן דחילו אשתכח, ומעשר רומז ליראה כדכתיב (ראה טו) למען תלמד ליראה.. וזה הוא באמת תכלית השלימות, שיאחז תמיד ביראה, ולא שיהיה לו סדר להתנהג כשלחן ערוך, ולכן יש בהתנהגות זו יראה עצומה, שאין לו שום מבטח על רגע הבא פן יוצרך להתהפך מהפך על הפך:
2