בית יעקב על התורה, ויחי ע״זBeit Yaakov on Torah, Vayechi 77
א׳איש אשר כברכתו ברך אותם וגו'. התחיל בלשון יחיד איש אשר כברכתו, לרמז בזה, שכפי החיים והמדה שהניח השי"ת בכל אחד ואחד במקור שרשו, במדה זו בעצמה בירך את כאו"א שיצליח מאד בנקודת החיים שלו ובמדתו, והרים ונשא את הנקודה הזאת מאד. אבל לא שהיה מכניס אחד בגבול חבירו, אלא שכל אחד יפרה וירבה בגבול מדתו. כי באמת אין שום נייחא לשום נפש בחלקו של חבירו, ועיקר הנייחא יש לכל נפש רק בחלקו הניתן לו בשרשו, ובזה הוא משתוקק תמיד שיפרה וירבה עד מאד. וזהו שאמר יעקב אבינו ליוסף ידעתי בני ידעתי, היינו שאמר לו אני יודע יותר ממך, שאני מסתכל בנקודת השרש של כל אחד, ושם אני רואה שאי אפשר להרים את מנשה כפי דעתך ויותר גבוה ממה שאני מרימו, שיצא ממנו גדעון ושיתגדל על ידו כל כך כבוד שמים אבל לא יותר. משא"כ בבחינת נקודת החיים שהניח השי"ת בהשרש של אפרים, אפשר להגביה אותה ולהרימה שיתפשטו ביותר, שיצא ממנו יהושע. ואם תרצה שארים את מנשה יותר, אז יהיה מוכרח להתפשט ולכנוס בגבול של אפרים ומזה לא יהיה לו שום נייחא, כי שום נפש אינו מרוצה אלא מחלקו. כענין התפלה (קדושא דסדרא) וישם בלבנו אהבתו ויראתו, ומדוע לא נאמר וישם בלבנו אהבה ויראה, ובאר בזה האר"י הק' זצללה"ה, שהתפלה היא שישים השי"ת בלב כל פרט נפש אהבתו ויראתו השייך לו לחלקו מהשרש, כי אהבה ויראה כזו שאין לו בה שייכות מהשרש ואינו לחלקו רק שהוא חלק זולתו, אף שיש בזה ג"כ יקרות, אכן נאמר ע"ז למען לא ניגע לריק וגו' כי זאת אהבה ויראה השייך מהשרש לחלק זולתו, אינה פועלת כלל בהאדם שאינו שייך לו, וכל יגיעתו בה הוא לריקריאכמבואר בבית יעקב ויקרא בהר אות ד: ואמר אאמו"ר זללה"ה, על מה שאנו מתפללין בקדושה דסדרא וישם בלבנו אהבתו וכן יפתח לבנו בתורתו ולא סתם אהבה ויראה ותורה, רק שהאדם מתפלל שהשי"ת ישים בלבו האהבה והיראה השיכות לו. וכן מתפלל כי הש"י יפתח לבו בהתורה, היינו המצוות השייכים לפרט נפשו וכמו שנתבאר זה הרבה פעמים. ועיין לעיל פ' חיי אות ד ד"ה לעת מצוא זו אשה.. וע"ז איתא בזוה"ק (פנחס ריג.) לב"נ דבני בניין שפירן יאן למחזי אסתכל ביסודא וחמי ליה שקיע עקימא מכל סטרין הא בניינא לא שלים עד דסתר ליה ואתקין ליה כמלקדמין. מסטרא דההוא בנינא דיליה אשתכח טב ושפיר מסטרא דיסודא ביש ועקים, ובגין כך לא אקרי עובדא שלים לא אקרי בניינא שלים, בגין כך צדיק שאינו גמור אקרי ונדחה וכו'. ולכך כתיב איש אשר כברכתו, כי בהקנין שיש להאדם יכול המברך להוסיף עד בלי די:
1