בית יעקב על התורה, ויחי פ״גBeit Yaakov on Torah, Vayechi 83
א׳ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה. הענין הוא, כי הנה השבטים נקראו בספר הבהיר גבולי אלכסון, היינו שאין אחד דומה לחבריו, והאור שהניח השי"ת בזה השבט אינו דומה לאורו של שבט אחרריחכמבואר במי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה גד: הי"ב שבטי יה נתן הקב"ה אור וחיים שאין אחד דומה לחבירו, ולכך נקראים גבולי אלכסון היינו שאורו של זה הוא היפך משל זה, כי לזה נמשך כח חיותו ממדות האהבה ולזה ממדות היראה וכדומה וכו'. ולכן נקראים שבטים מלשון ענפים שמתפשטים לכאן ולכאן. בית יעקב שמות פ' שמות אות ד.. לזה מצינו לפעמים מה שאצל יוסף היה נחשב לחסרון היותר גדול ואצל יהודה נחשב זה המדה בעצמה למעלה יתירה. כגון אם יוסף הצדיק היה נוקם ונוטר היה נחשב לו לחסרון גדול, כי צריכין להעביר על מדותיו כדאיתא בגמ' (יומא כג.) כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו. ואם יהודה אינו חפץ להעביר על מדותיו, לא זאת שאינו נחשב לו לחסרון אלא שנחשב בזה לתלמיד חכם, כי על שבט יהודה רמזו ז"ל שם בגמ' (יומא כב:) כל שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם. ושתי המימרות דשם אינם סותרין באמת אהדדי, כי כל שאינו נוקם ונוטר וכו' זה הוא רק ביהודה, אבל מי שהוא משבט יוסף מחויב להעביר על מדותיו, כי כל אורו של שבט יוסף הוא רק בזה המקום שמצמצמים את עצמם, כמו שמצינו גבי יוסף (מדרש רבה מקץ צ) יוסף משלו נתנו לו פיו שלא נשק בעבירה ועל פיך ישק כל עמי גופו שלא נגע בעבירה וילבש אותו בגדי שש וגו'. היינו שכל האור השיג מסיבת הצמצום שלו, ואם לא היה מצמצם את עצמו בזה המעשה לא היה לו ח"ו שום תיקון בזה. מה שאין כן ביהודה, מצינו אצלו גם כן מעשה שלפי הנראה הוא דומה לזה, אעפ"כ חתם הש"י עליו ואמר ממני יצאו הדברים כבושים, היינו שגם שלא מדעת כוון לעומק הרצון ית':
1
ב׳ועל זה הענין איתא בזוה"ק (קדושים פו.) קב"ה קרא ליעקב אל הה"ד (ישעיה מג) לפני לא נוצר אל וכו' ואחרי לא יהיה דהא דוד הכי אקרי ולאו אית בתריה אחרא. היינו, כי ענין לפני מורה על אותן הפעולות שאין צריכין להעמיק בם למצוא בהם התיקון, אלא שניכר אצלם מפורש גם על גוון הרצון ית'. וזה הוא בחינת יעקב שנקרא לפני, והוא בחד דרגא עם יוסף, כדאיתא בזוה"ק (וישב קפ.) ויוסף איהו דרגא דיעקב וכו'ריטעיין לעיל פרשת וישב אות טז: יוסף הצדיק שנולד לו ליעקב ע"י גודל יגיעה נקרא בן זקונים, ואהב אותו מכל בניו, דאיידי דאתא מדרשא חביב עליה. ויוסף הצדיק היה משתוקק למדת יעקב אבינו וד"ת שלו, שמדתו הוא כדכתיב (תהלים קמו) אשר שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו. היינו שלא היה חפץ בשום דבר שאינו מבורר, אכן אם ראה מתחלה מפורש האור לנכח פניו שיוכל לומר ברוך אתה ה', שהשי"ת חפץ בזו הפעולה אזי עשאה, וזו הפעולה הוא באורח מישר, אבל פעולה שאינה מבוררת בעידן עשיה רק שמתבררת אחר זמן זה נקרא בזוה"ק (משפטים קד.) ובתיקוני הזהר (תקון כא דף ס:) אורח יבום, שאחד מסייע לחבירו. ויעקב אבינו לא רצה באלו הפעולות על הסמך שתתברר אחר זמן, רק כל פעולותיו היו מבוררים בשעת עשיה. וכדאיתא ג"כ בזוה"ק (קדשים פו:) לפני לא נוצר אל דא יעקב.. ומשום זה שהם בדרגא חדא, מצינו ששניהם הניחו משנותיהם לדוד המלך יותר מכל האבות, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קסח.) אבהן שבקו ליה מחייהון כל חד וחד. אברהם שבק ליה חמש שנין וכו' יעקב תמניא ועשרין וכו' יוסף וכו' תלתין ושבע הא שבעין שנין דשבקי ליה לדוד מלכא וכו' יצחק אמאי לא שבק ליה כלום כהני, בגין דאיהו חשך ודוד מסטרא דחשך קא אתא ומאן דאיהו בחשך לית ליה נהורא כלל וכו'. ואי תימא יוסף אמאי יתיר מכלהו וכו' בגין דאקרי צדיק ודא הוא דאנהיר לסיהרא יתר מכלהו וכו'. וזהו בחינת לפני לא נוצר אל דרגא דיעקב. ודרגא דדוד נקרא אחרי לא יהיה, היינו שדוד המלך היה בכחו לעשות מעשה אשר לפי ראות עין לא היה ניכר בה שום אור, והיה נראה בשעת מעשה ההיפוך מאור. אמנם לאחר המעשה, כאשר היו מעמיקין בה, אז היו מכירין שהשי"ת חתם על זאת המעשה שממנו היו הדברים כבושים, ומדרגה כזאת נקרא אחרי. וזה הוא כמו שאמרו ז"ל מדרש רבה (בחקותי לה) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך (תהילים קיט) אמר דוד רבונו של עולם בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך. היינו, שאחר כך היה רואה שכוון גם למפרע לעומק הרצון ית'רכלעיל פרשה זו אות יח ד"ה וביאור, אות סט.. וזה הכל הוא מדרגת אחרי, שרומז על אורו של שבט יהודה. וזהו שאמר יוסף לאחיו התחת אלהים אני, היינו וכי אני במדרגת אחרי שיהיה לי בטוחות שהשי"ת יתקן את מעשי, ואם אנכי אהיה ח"ו נוקם ונוטר לכם כנחש אתחשב בזה לתלמיד חכם, הלא אין זאת דרגא שלי כלל, כי לפי מדתי אני מחויב להיות מעביר על מדותי. ואתם חשבתם עליו רעה אלהים חשבה לטובה, היינו שרק בכם הניח השי"ת זאת החיים, שאפילו אתם עושים דבר שנראה לעינים על הגוון בשעת מעשה רעה, אף על פי כן מתקן אותה השי"ת אחר כך לטובה ומראה בה רצונו ית'. אבל אני צריך לפעול כל המעשים באופן שיהיה לפנים גם כן טוב, כדכתיב (משלי ג) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. ולפי הנראה, מאחר שמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים, אם כן למאי נפקא מיניה צריכין גם בעיני אדם. אכן זה קאי על אורו של שבט יוסף, כי להתקיפות של שבט יהודה הוא באמת די למצוא חן ושכל טוב בעיני אלהים לבד. אמנם שבט יוסף צריך לברר את עצמו בכל הפעולות על הגוון ג"כ, עד שיהיו נושאים חן גם בעיני אדםרכאמבואר לעיל פרשת ויצא אות סט: יוסף הצדיק מדתו הוא שלא לסמוך על קדושת האבות בלבד, רק לברר את עצמו בצמצומים רבים וקדושת עצמו להרגיש בעצמו הקדושה ושיהיו מעשיו טובים אף נאים אפילו על הלבוש, שלא יהיה שום טענה עליו מכיון שהוא מברר עצמו מצדו ביותר, ולכן כתיב בו (ויחי נ) התחת אלהים אני, היינו שהוא היה בבחינת "פני" כי הוא היה זיו איקונין של אביו יעקב, דכתיב בו (תהלים קמו) שברו על ה' אלהיו וכדאיתא בזוה"ק (קדושים פו.) לפני לא נוצר אל דא יעקב. עיין עוד שם אות סז ד"ה וזהו העניין.:
2