בית יעקב על התורה, וירא כ״בBeit Yaakov on Torah, Vayera 22

א׳וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה וגו' ונברכו בו כל גויי הארץ. הענין בזה, מה היא הנתינת טעם שלא לכסות זאת מאברהם, וגם הלא כלפי שמיא היה נגלה השחתת סדום ולמה גילה לאברהם להתפלל, ומה הועיל אברהם בתפלתו, כי כנראה אשר לא נענה בתפלתו על סדום. אכן הענין בזה כפתיחת רבי תנחומא (תנחומא וירא ה) ילמדנו רבינו המתרגם בתורה מהו שיהא מסתכל בתורה ומתרגם וכו' כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וגו' אם קיימת מה שבכתב בכתב ומה שבעל פה על פה, כרתי אתך ברית. ואם שנית מה שבכתב על פה ומה שבעל פה בכתב, לא כרתי אתך ברית. כי הנה זאת היא בודאי שההתקיימות וההויה שהיה להסדומים עד עתה היה בדברי תורה, כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא כדאיתא בזוה"ק (שמיני לה:). ואפילו האומות שמחרפים ומגדפים עכ"ז יש לו להשי"ת כוונה של ד"ת בהתקיימם ולכבודו בראם, כי גם מהם יצמח כבוד שמים. וכמו כן ההתקיימות של הסדומיים היה ע"י ד"ת, רק שלא היה מצדם, כי לא היה להם שום חלק וקנין בהם^עטעניין זה נתבאר בהרחבה גדולה בספרי רבוה"ק עיין בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף קכז: היינו אף שהש"י עושה שליחותו ע"י הכל ואפילו ע"י עוברי רצונו כעשו הרשע, בכל זאת הוא עצמו אינו רואה איך נעשה על ידו שליחות הש"י, וזהו שאינו רואה גאות ה', אף מה שנעשה על ידו, וכמו שמצינו שנתגדל שם שמים ע"י פרעה כדאי' במכילתא (פ' ח) מי כמכה באלים ה' אמר פרעה. וכן ע"י המן בשעתו כדאי' במס' מגלה (י:) והיה לה' לשם אלו ימי פורים, לאות עולם לא יכרת זה מקרא מגלה, והם בעצמם אין להם שום חלק בהכבוד שמים שנתגדל ונתרבה על ידם. ובתפארת יוסף סוכות ד"ה בסוכות [ג'] וזה לשונו: כי באמת כשאדם מגיע לשורש הבהירות, מכיר שהשי"ת מקיף כל הבריאה לבל יטו מרצונו ית', שאפילו מאותם שהם מלא זדון נגד רצונו ית'. גם המה מקיף אותם השי"ת ורק החילוק הוא שאצל האומות הוא כמו שכתוב (תהילים ק״מ:ט׳) זממו אל תפק ירומו סלה. שהשי"ת מקיף אותם למעלה מדעתם ולהם אין שום חלק בהכבוד שמים העולה מהם. וכמו שמצינו שכבוד שמים עולה מכל האומות כגון מן פרעה בשעתו ומן המן בשעתו, נתעלה כבודו ית' מהם ג"כ. אבל אין להם שום חלק בזה. מאחר שהוא למעלה מתפיסתם, כי בתפיסתם רצו לעשת ההיפך מזה. ועיין עוד בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת נח ד"ה והנראה, פ' ויצא ד"ה ושבית, תפארת יוסף חג הסוכות ד"ה למען [ב], שמיני עצרת ד"ה ביום [ב], פורים ד"ה ר' יוחנן, פ' במדבר ד"ה וידבר [ד], חג השבועות ד"ה בשעה [ד], לעיל פ' לך אות י ד"ה ומה שהשי"ת, לקמן פ' תולדות אות ב ד"ה והנה, פ' וישלח אות ג ד"ה ואף באומות., והקנין שלהם היה רק מצד השי"ת בלבד. וזה מורה תורה שבכתב, כי תושב"כ מורה על ואני הנה בריתי אתך, בלי עבודה רק כמו שנכתב ומפורש אצל הקב"ה, כי אצל השי"ת אין שום דבר שיהיה בלא ד"ת, ומצד השי"ת אין שום חטא, כדאיתא בזוה"ק (קדושים דף פג.) אבל מסטרא דאצילות לית אפרשותא תמן וכן מתמן אין חטא בא על ידו ולית בה עונש וכו'. שבאמת מצד השי"ת אין שום חטא, כי השי"ת ברא הכל, רק עיקר החטא הוא מה שהאדם עושה פעולה בשכחה, ואינו ממליך השי"ת על הפעולה^פתפארת יוסף חג השבועות ד"ה הכל מודים.. ובמקום שהאדם מכיר בהפעולה שעושה שזו אינו מכחו, יגלגל השי"ת כל הפעולה להאדם שהאדם עושה כל הפעולה. וזאת ההכרה שהאדם ממליך השי"ת על הפעולה, ומכיר שהפעולה אינו מכחו, זאת היא הראיה שהפעולה היא של האדם. ולפיכך איתא (ב"ק נ:) אמר לו אותו חסיד למה אתה מסקל אבנים מרשות שאינו שלך לרשות שלך. היינו, כי במקום שאין לך הראיה, רק באמת דומה לך שהפעולה היא מכחך, אז באמת אין לך כלום בהפעולה. וכן היה בעולמות שנבראו קודם זה העולם ונחרבו, כי חטאם היה שהיו אומרים שאין צריך עבודה, כי השי"ת נמצא בכל מקום, על זה החריב השי"ת אותם, ועלתה מהם צעקה לפני השי"ת למה ברא אותם, ומהצעקה שלהם נבנה זה העולם. כי זה העולם הוא מלא יראה, ובכדי שלא יהיו כלים לגמרי, לכן מהצעקה שלהם נבנה זה העולם, וגם להם יש חלק בבנין זה העולם^פאכמו שהתבאר לעיל פרשת נח אות ב עיי"ש כל העניין.:

ב׳וכן אנשי סדום היו אומרים ג"כ שאין צריך עבודה. וע"ז אמר ה' לאברהם, באמת הוא שכל הפעולה ממני ואין אצלי שום חטא, אך אם האדם אינו עובד את השי"ת כפי כחו אינו רואה את האור הזה, והוא מצדו ותפיסתו ילך לאבדון. ואף שמצד השי"ת הכל נברא לכבודו, אבל בזה האור אין להבריאה שום חלק בה. והאדם שילך בלי עבודה לא יראה הכבוד שמים שנבנה ממעשיו, אבל הוא רק כמעשה אצטבע בעלמא, והוא לא ידע ולא יכיר ההשארה שנשאר ממנו. ובעוה"ז צריך האדם לילך ע"י תורה שבעל פה, כי תורה שבע"פ מורה על ואתה את בריתי תשמור, והוא לדעת כי אני ה' מקדשכם (שמות לא) שיכיר האדם כבוד שמים ע"י צמצומיו, ואז תהיה השארתו אף מצד עצמו, שיכיר וידע את עצמו ויראה הכבוד שמים שנבנה ממנו, שע"י שיצמצם עצמו בהנאת עוה"ז שיתרבה עי"ז כבוד שמים^פבמבואר בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה למען ידעו [ב]: אצל ישראל הוא העיקר, כדכתיב לדעת כי אני ד' מקדישכם, והיינו שיכיר בתפיסתו איך עולה ממנו כבודו ית', ויכיר החיבור שיש לו מן תפיסתו עד רצונו ית' וכו'. היינו שיכירו בתפיסתם את החיבור מרצונו ית' עם תפיסתם. ועיין עוד שם חג השבועות ד"ה בשעה שהקדימו [ד].. לכן אני מחריב אותם ולא אכלה אותם לגמרי, רק יהיו נכללים בך, וע"י היראה שיהיה להם בך יתבררו לטוב. וזה הוא דאיתא בש"ס (קדושין עא) לא כשאני נכתב אני נקרא, כי הכתיבה הוי"ה והקריאה אדנ"י, שנצרך להאדם יראה ובירורים^פגעניין זה נתבאר במי השלוח ח"א פרשת ראה ד"ה כי ירחיב: באמת משם הוי"ה היינו מצד הש"י אשר בחר בישראל אין שום גבולין רק מותר להתפשט בכל הטובות, אך משם א"ד"נ"י היינו הכרת האדם וגבול תפיסתו מזה נצמח כל הגבולין שעד כאן מותר להתפשט ומכאן ואילך אסור, היינו כמה שימצא באדם כח עבודה כך יוכל להתפשט את עצמו בטובות. וזה פי' כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך, כי בתחילה שהאדם נכנס בעבודה אסור להתפשט א"ע כי כאשר יתפשט יותר מדאי יוכל ח"ו להסתלק מיראה, אך כאשר יתרבה בו כח העבודה והיראה אז מותר להתפשט יותר מעבודתו. עיי"ש העניין ונתבארה בחינה זו גם במי השלוח ח"ב מסכת פסחים (ז:) ד"ה ביום ההוא יהיה ה' אחד: השם הוי"ה רומז שהכל בידי שמים וכל מחשבות ומעשים הכל הוא מהשי"ת, והשם אד' רומז שהכל בידי אדם שהשי"ת הוא האדון וישראל הם עבדיו וצריכים לעבודה, וחז"ל למדו אותנו שבעוה"ז קודם הבירור צריך האדם עבודה כמו שאיתא בגמ' (ברכות לג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ואם יסמוך אדם על התקופות משם הוי"ה שהשי"ת מהוה הכל ויכניס עצמו בהסתרות שלא על פי רצון השי"ת, על זה אמרו בגמ' (כתובות ל.) הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים, היינו מה שהאדם מכניס עצמו בספקות ואחריות סכנה, כי בעוה"ז שיש יצרים רעים צריך האדם מצדו לשמירה בתרי"ג מצות שנקראים בזוה"ק (יתרו פב:) תרי"ג עטין שהם עצות לשמור עצמו מכל רע.. וזה ג"כ כוונת המדרש, אם קיימת את שבכתב בכתב, היינו שצריך להיות בפלס ומאזנים שלא ירבה הכח מן ואני הנה בריתי אתך על ואתה את בריתי תשמור, כי בזה הכח מן ואני הנה בריתי אתך היו גם העלמין דאתחרבו, והמאמר ואתה את בריתי תשמור היא המסטורין של הקב"ה לבני ישראל שהעיקר יאחזו בזה. וכמו שאומר אאמו"ר הגה"צ זצלה"ה, שלזה נקראת תושבע"פ, מפני שהם רק מפה לאוזן. וזה לא היה נמצא כלל אצל הסדומיים, רק שעד עתה עוד לא נתמלאה סאתם והיה להם מעט מזעיר צמצום, ועתה נתמלאה סאתם שהתפשטו עצמם בכל תאות לבם בשטף וזרם:

ג׳וזה הוא שאומר שם במדרש, וה' אמר המכסה, זה שאמר הכתוב (איוב ל״ג:ט״ז) אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום. כי יש באדם מחשבה ורצון ומעשה, ובמחשבה אין שום איסור, כי המחשבה תוכל לחשוב מכל איסורים שבעולם מאחר שאין שם שום תשוקה כלל. לכן לא יצרך האדם שום גדר וסייג בעוד הדבר במחשבה, כי המחשבה היא כענין תושב"כ שמורה על ד"ת שהם כמו שנכתבים ומסודרין אצל השי"ת, ושם צריך האדם ללמוד ולהבין כל האיסורים שידע מה הם להבין ולהורות. אכן אח"כ כשמסתעפת המחשבה על התשוקה והרצון שבלב, אז צריך האדם לגדרים להיות מוגדר בהם, ואח"כ כאשר מסתעפת על המעשה, אז צריך להרבות גדרים וסייגים ויקשור עצמן בעבותות היראה. אבל אנשי סדום לא גדרו עצמם בשום גדר וסייג, ואאע"ה התפלל על הסדומיים שיצילם השי"ת, והקב"ה ענה לו ובמוסרם יחתום, היינו מה שאתה רוצה לאסור ולקשרם במוסרות אצלי שאושיע להם זה אי אפשר בשום אופן, שכבר נחתם מהם ישועתם לבלי לעזרם. וזה הוא הענין שמביא המדרש (שם) אז יגלה אזן אנשים זה יעקב אבינו שגילה לו הקב"ה את הקץ וכשבקש לגלות לבניו כו' נחתם ממנו שלא יגלה, הוי אומר ובמוסרם יחתום. וזה הוא ברור שממנו בעצמו לא נחתם, רק כשבא לגלות לבניו נחתם ממנו הקץ שיגאלו ואמר להם ההיפך, כדאיתא (תנחומא ויחי ח) משל לעבד שהאמינו המלך כל מה שבידו, בא העבד למות קרא לבניו לעשותן בני חורין ולומר להן היכן דייתיקי שלהן. והיינו שבקש יעקב אבינו לגלות להם עד היכן גדלה דביקותם בהשי"ת עד שאין צריכין לשום גדר וסייג, אכן אח"כ החתים הדיבור ולא היה יכול בדיבורו לגלות ולומר להם זאת, ואמר להם להיפך שיכבדו למלך ע"י שיגדרו את עצמם ויצמצמו עצמם בכל מה דאפשר בכל כחם^פדכמו שיתבאר לקמן פרשת ויחי אות נה עיי"ש.. כמו כן ענה ה' לאברהם אבינו שזה אי אפשר להושיע אנשי סדום כמו שהם, רק זאת פעל בתפלתו עליהם שנפשותיהם יתגלגלו בבניו, כדאיתא בהאר"י הקדוש (שער הפסוקים פ' שמות ד"ה ויקם) שהסדומיים נתגלגלו בדור המדבר, ובזה יתוקנו לטובה ויתכנסו בהקדושה^פהכמבואר במי השלוח ח"א פרשת וירא ד"ה והאלקים: וזה שאמר בתפילתו על סדום ואנוכי עפר ואפר, עפר מורה על מעשה שאינו מבוררת וצריכה לתיקון כי מהעפר יוכל לצמוח, ואפר היינו דבר שנאבד וח"ו אם היה שוחטו לא היה לו תיקון, וכן באנשי סדום אם יפעול בתפלתו שיחיו ובאם יהיו עוד ברשעם אז יהיה כאפר שאין לו צמיחה, והש"י הראה לו שתפלתו לא היתה למגן עליהם כדאיתא בכתבי האר"י ז"ל (שער הפסוקים פר' שמות) כי מהם נולד דור המדבר., והכחות מהתפשטות וזרם הסדומיים שאצלם לא טוב היה, וכשיתכנסו אלו הכחות ויתכללו בקדושת ישראל אז יהיו אלו הכחות מלאים קדושה, כי הם יקחו אלו הכחות וההתפשטות ע"י תפלה ועבודה להשי"ת, ואדרבא יכירו בהם כבוד שמים, ויעבדו את השי"ת על ידי אלו הכחות והטובות ביתר עוז. כי הטובות והרחבת עוה"ז מרחיבין דעתו של אדם לד"ת כדאיתא (ברכות נז:) שלשה מרחיבין דעתו של אדם. וזאת הועיל אברהם אבינו בתפלתו, שאלו הכחות יתגלגלו ויתנטעו בבניו ויתהפכו לטובה. וזהו, ונברכו בו כל גויי הארץ, מלשון המרכיב את האילן^פולעיל פרשת לך אות כב, לקמן פרשה זו אות כג, כה., וזה הוא כמ"ש (תהילים קי״ח:כ״ב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, שהכחות מטובות עוה"ז והתפשטותם בעוד אשר הם טרודים בין העכו"ם הם מגונים וממואסים. אבל כאשר יתנטעו אלו הכחות וההתפשטות בישראל וכמו שהיה באנשי סדום שהיו רעים וחטאים לה' מאד, וכאשר נתמלאה הסאה והמדה והמה כלו, וירשו ישראל אלו הכחות וטהרו אותם, והכניסו אותם להקדושה ועבדו בם את השי"ת, אז הם נהדרים בכלילת יופי ונעשה מהם ראש פנה: