בית יעקב על התורה, וירא כ״גBeit Yaakov on Torah, Vayera 23

א׳וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה וגו' ונברכו בו כל גויי הארץ. בתנחומא (וירא ה) המתרגם מהו שיהא מסתכל בספר תורה ומתרגם כו' אם קיימת מה שבכתב בכתב ומה שבעל פה בע"פ קיימתי אתך ברית ואם שנית מה שבכתב על פה ומה שבע"פ בכתב לא קיימתי אתך ברית כו'. בקש משה שתהא המשנה אף היא בכתב וכו' אמר לו הקב"ה כו' א"כ כמו זר נחשבו, וכל כך למה, מפני שהמשנה הוא מסטורין של הקב"ה. דברים שבכתב הוא מה שהציב השי"ת שיהיה שוה וישר לכל נפש, ודברים שבע"פ הוא מה שהשי"ת נותן בינה בלב כל נפש לפי מדרגתו וכחו. והנה הפיכת סדום נצמח אחר מצות מילה שנצטווה אברהם. כי הערלה רומז על זרם ורעש בחשקות עולם הזה. והנה אברהם היה שורש ועיקר מכל העולם, וכאשר הסיר אברהם מאתו מותר ערלתו, והיינו שהסיר והבדיל מאתו כל חמדות עוה"ז שלא יתאוה להם ברעם ורעש ונשלם בזה, אז ממילא הלכו אנשי סדום לאבדון. כי סדום היו רעים וחטאים, שלא רצו להתאחד ולהתכלל עם מי שהוא מחוסר טובה להשפיע לו, והם היו ערוות כל העולם, כי כל השפעת טובתם היה בהפלגת שפע ברעם ורעש וכן חשקם ותאותם. כי כן מנהג השי"ת, אשר אם יעשה אדם מצוה באמת ובלב שלם יפשטה השי"ת וינהגה בכל העולם^פזנתבאר העניין במי השלוח ח"א מסכת ברכות (נד.) ד"ה התקינו: כתיב (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב וכו'. היינו כאשר נדברים אחד לאחד למצוא החסרון ומבקשים עד שמוצאים השלמה לחסרונם ע"י עצה מד"ת, ויקשב ה' וישמע היינו כי זה הוא ריח ניחוח להש"י, ויכתב בספר זכרון לפניו, היינו שבעבורם מזכה הש"י לכל ישראל ומשפיע חידושים, ועצתם שחדשו משפיע הש"י בלב כל ישראל הנקראים בכלל ספר זכרון של הש"י. והובא עוד בפרי צדיק פסח אות כג: כענין ששמעתי מרה"ק זצללה"ה עמ"ש (ברכות ו.) שנים שיושבים ועוסקים בתורה מכתבו מילייהו בספר זכרון שנאמר, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו. דהיינו, שאם אדם אחד מגלה לחברו איזה ד"ת בכוונה רצויה, עיי"ז נתפשט הדבר להיות נחקק בכלל נפשות ישראל, שהם נקראים ספר זכרון. כי כל נפש ישראל יש לו אחיזה ושורש באיזה אות מד"ת, וכולם ביחד הם ספר זכרון. ועיין עוד בפרי צדיק פרשת תרומה אות ה, בית יעקב ויקרא פרשת ויקרא אות כד.. ועל זה רומז מצות תנופה שהיה בקרבנות, מוליך ומביא מעלה ומוריד, שהשי"ת מנהג המצוה בכל העולם ויפשטה וירחיבה^פחמבואר כמו כן בבית יעקב ויקרא פרשת ויקרא אות לו ד"ה והנה: והנה עניין התנופה, שמוליך ומביא מעלה ומוריד, זה רומז שכל פעולות טובות שישראל עושין נעשה מהם רושם, ונתפעל מהם רושם בכל העולם. כגוונא דמצינו באאע"ה, אחר שנימול והסיר מעצמו הערלה, נתפעל בכלל העולם, שנהפכה סדום וחברותיה לגפרית ולמלח עולם שריפה כל ארצה. כי סדום היתה הערלה היותר מגושם בכלל העולם. וכן בכל פעולה ישרה, מתפעל בכלל העולם השפעת קדושה. זה מרמז מצוות תנופה, שמוליך ומביא מעלה ומוריד.. ולכן אחר מצות מילה שקיים אברהם אבינו ע"ה נהפכה סדום ועמורה ונחרבה, והיתה גפרית ומלח שרפה כל ארצה אשר לא יזרע ולא יצמיח, מדה במדה, יען אשר השכיחו תורת רגל מארצם ידי עני לא החזיקו, לכן נהפך ארצם למלח לדבר שאין לו כח להצמיח, כדכתיב (תהילים ק״ז:ל״ד) ארץ פרי למלחה וגו'^פטעיין לקמן פרשה זו אות כד ובהערה צב שם.. והנה כאשר עלה ברצון השי"ת להגדיל את שם אברהם, שלח לו ברצונו כח תפלה שיתפלל בעד הסדומיים, והם נהפכו ונתכלו באש וגפרית, ותפלתו לא חזרה ריקם כי הועילה לו שישתלו ויתנטעו בבניו, כי כולם נתגלגלו בדור המדבר כדאיתא בהאר"י הק' (שער הפסוקים פ' שמות ד"ה ויקח)^צכמבואר לעיל פרשה זו אות כב ובהערה פה שם.. וזה הוא ענין המדרש, דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, היינו אף שאברהם אבינו ידע בבירור שלא תועיל להם תפלתו, אכן כיון שידע והבין כי כן הוא רצון השי"ת שיתפלל עליהם, והא ראיה שגילה לו שרוצה להפכם, לכן לא חדל מלהתפלל בעדם, כי אין אדם רשאי להסתיר ולהעלים במקום שרואה שרצון השי"ת הוא שיתגלה. וכן כאן ראה אברהם אבינו מפורש כי כח התפלה נשלח אליו מהשי"ת. ודברים שבע"פ אי אתה רשאי לכותבן, היינו, שאח"כ הבין שיחדול מלהתפלל עוד ולא להתעקש נגד השי"ת. וזה צוה השי"ת להסתיר, כי הוא מסטורין של הקב"ה, בסוד בונה עולמות ומחריבן, והוא שאם ילכו בהדרגה דרך זה העולם יתכללו ויתנטעו בבניו, זאת פעל בתפלתו. וזה הוא שאמר הקב"ה ונברכו בו כל גויי הארץ, מלשון המבריך את האילן, ולכן לא כיסה ממנו השי"ת מה שברצונו לעשות להם, בכדי שיתפלל עליהם, וע"י תפלתו יתגלגלו בבניו ויהיו טובים^צאלעיל פרשת לך אות כב, בית יעקב הכולל פרשת וירא ד"ה וה' אמר.: