בית יעקב על התורה, וירא מ״גBeit Yaakov on Torah, Vayera 43
א׳בש"ס (שבת קנו.) אמר אברהם וכו' רבש"ע נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן אמר ליה וכו' מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח והיינו דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. הענין בזה הוא, דהנה באמת האמין אברהם שמצד השי"ת לא תבצר זו הישועה שהוא כל יכול, כמו שהיה בכחו ית' לברא את העולם יש מאין מה דלא הוה הוה מה דהוה לא כל שכן. אכן זאת לא האמין שיוכל להמצא בתפיסת האדם זו הישועה, שכן הוא בטבע העולם, וזה מרמז מה שראה צדק במערב, צדק היינו השפעת השי"ת ראה אברהם אבינו שעומדת במערב שרומז על חושך, שנסתר משכל אנושי, איך תמצא זו ההשפעה בטבע העולם. והשיב לו השי"ת מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח, מזרח מרמז על בוקרא דאברהם שיהיה בגבול תפיסתו, וזה הוא רק לטובת האדם, כי מצד השי"ת אין שום נפקותא לבראות מה דלא הוה או יש מיש. אכן מפני שהשי"ת צופה לטובת האדם, שבוחר בהשפעת טובה שתהיה בגבול תפיסתו שיהיה בהדרגה, כענין דכתיב (ישעיה ו) וקרא זה אל זה, ומתרגמינן, ומקבלין דין מן דין, שכל אחד משפיע למה שלמטה ממנו. ואף שנמצא לפעמים שאדם עושה פעולה שלא נקרא על שמו כדכתיב (שמואל ב כ״ג:ה׳) כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח, היינו שאינו רואה מצדו שום הכרה מה יצמיח לו מזו הפעולה, אכן השי"ת חפץ בשורש בנין האדם, שהשפעתו תהיה כפי גבול תפיסת שכלו, אכן האדם צריך להאמין בהשי"ת, שאף שנדמה לו שהוא דבר נמנע בשכל האדם, צריך להאמין שהשי"ת יכול להאיר לשכלו ולדעתו להבין שאף מה שהיה בדעתו עד עתה נמנע, שהוא אינו נמנע, שגם הדעה של האדם היא ביד הש"יקמזהאריך בזה בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף קכג: כי מה שנדמה לנו שיש שינוי ברצון הוא רק מהדעה הנבראת ונחלק לנו שהוא ג"כ נכנעת להזמן והמקום וכל הגבולים. אבל במקום שהעבר והעתיד וההוה יתאחדו, שם אין שיך לומר שינוי ברצון, שאין שם מוקדם ומאוחר ותפיסת גבול מקום, וכשנתגלה אור הזה כל הרואה הכיר שאין שום הפכים. עיין שם מה שהאריך בזה. וכן האריך בזה בתפארת יוסף מסכת סנהדרין (קח:) ד"ה אמר שם [ב]: כמו שביאר כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה בשם תלמידי הבעל שם טוב זצללה"ה, לאחר שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא ירשך (בראשית ט״ו:ד׳) נאמר (שם) והאמן בד' ויחשבה לו צדקה. והקשו, מה חידוש הוא שהאמין, מאחר שבן שלש שנים הכיר את בוראו. אכן יען שאברהם אבינו ע"ה לא בא לההכרה זו רק ע"י חקירה, בא להכרה זו שהשי"ת הוא בעל העולם ומנהיגו, וכמו שאיתא בזוה"ק (שם) ומצד תפיסתו ראה שאברם אינו מוליד, ואח"כ כשאמר לו הקב"ה מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח, כמו שאיתא בש"ס (שבת קנו.), ובאם אאע"ה היה מחשב לעצמו אז איזה כח, היה מקום לו לאמר אחד משני דברים, או שלא להאמין יען שבתפיסתו רואה היפך מזה, או היה יכול לומר מה שאני רואה עתה בתפיסתי ג"כ אינו אמת, או מה שחקרתי בתפיסתי מי הוא בעל הבירה עד שבאתי להכרה זו שהשי"ת הוא בעל הבירה גם זה ח"ו אינו אמת. ומזה שהאמין בד' בהבטחה זו, מוכח שאאע"ה לא חשב לעצמו מכל עבודתו שום כח, ואף שלא הבין בתפיסתו איך יתקיים הבטחה זאת, אבל האמין שבכחו ית' ברגע אחת ליתן לו תפיסה אחרת שיכיר בתפיסתו שיוכל להוליד. וזה שהאמין בד' ולא חשב לעצמו שום כח והתבטל כל תפיסתו להשי"ת חשב לו לצדקה, שעשאו הקב"ה צנור שיהיה שביל שכל ההשפעות ילכו דרך זה.:
1