בית יעקב על התורה, וישב י״דBeit Yaakov on Torah, Vayeshev 14
א׳יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן. בצאן מורה על השבטים, שישראל נמשלו לצאן. והענין שלא נאמר את הצאן רק בצאן, משמע מזה שיוסף הנהיג את אחיו במורשי לבבם. שמדת יוסף הוא, שאם נסתר השי"ת כרגע מנכח פניו היה צועק להשי"ת על הגיון לבו ומחשבותיו, אמרי האזינה ה' בינה הגיגי, והשגיח על אחיו להנהיגם בל יזורו אחור. ואף שלא היה לו אז רק שבע עשרה שנה, המשיך את השבטים באור הדעת. וע"ז מרמז צאן, כי בטבע הצאן נמצא ההמשכה יותר מבכל הברואים, כדאיתא בש"ס (ב"ק נב.) הקונה עדר מחבירו כיון שמשך משכוכית קנה כל העדר, ובמדרש (תהלים עח) מה הצאן נמשכין אחר בעליהן, מפני שכולם יתמשכו אחר השרש, ויוסף היה המנהיג למשכוכית שלהם. וראשי תיבות צאן הוא, צבי ארי נשר נמר. ומכוון למאמר התנא במסכת אבות (פ"ה מ"כ) יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. והוא שכל אדם יתמשך אחר רצון הש"י להתגבר על כל חמדותיו. ולזה כשנסתר מהם יוסף הצדיק התחילה הגלות, וכל המאורעות וסבלנות שבישראל הם רק ע"י שנסתר מדת יוסף הצדיקקלגעניין הסתרת מדת יוסף מבואר לקמן פרשת מקץ אות לא עיי"ש., והיה לו ירידה ליהודה, כדכתיב (וישב לח) וירד יהודה וגו', מפני שבהסתר מדת יוסף הצדיק נסתר יחוסא דישראל, לזה לא היה אז ליהודה שום תקיפות, עד שאמר בעצמו פן נהיה לבוז. אכן שגם אז לא נכבה אורו לגמרי, שנשאר ניצוץ עוד, וכדכתיב ויט עד איש עדלמי:
1