בית יעקב על התורה, וישב ל״הBeit Yaakov on Torah, Vayeshev 35
א׳וישבו לאכל לחם. איתא ע"ז במדרש רבה (שם פד) א"ר אחוה בר זעירא עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם תקוה היא לעולם, וישבו לאכל לחם מאכיל לחם לכל באי העולם. הענין בזה, כי יוסף הצדיק הוא האור של כל ישראל, שע"י שמירת הברית וצמצומי האדם יזכה לראות פני המלך ה' ביפיו מפורש לנכח פניו. וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא גדר קדושה (מדרש רבה קדושים כד). גדר ערוה הוא בחינת יוסף הצדיק. וגדר קדושה הוא בטוחות ותקיפות ושמחה. ומשעה שהושלך יוסף לבור גדלה ההסתרה עד מאד. אכן השבטים הסכימו וגמרו בדעתן שטוב יותר שלעת עתה בעוה"ז לא יהיה התגלות מפורש כ"כ, כי אם יהיה מפורש בהתגלות לנכח האדם שהוא עומד לפני השי"ת, אז לא יהיה שום עסק לעבודת האדם שיקראו פעולותיו על שם יגיע כפיו, ואף השפע מפרנסת אדם תתמעט עי"ז. ולא כן חפץ הצדיקים, רק לעבוד תמיד עבודת השי"ת ולהתגבר על יצרם הרוצה להחטיאם בכל יום, ולהכניס את עצמם בספיקות. לזה בחרו לעצמם שלא יהיה התגלות מפורש כ"כ, ונתנו את יוסף בבור שיהיה מעט הסתרה עי"ז, בכדי שירגישו טעם בעבודת השי"ת אשר יעבדו, להאיר מתוך ההסתר והחשך. ולזה כשצרפו את השי"ת לעשירי בשעה שעשו חרם ביניהם שלא יתגלה ליעקב אבינו ממכירת יוסף אזי הסכים גם השי"ת להצטרף עמהם וכדאיתא במדרש (תנחומא וישב ב), ואם יעלה על הדעת שכוונת השבטים היה רק להרע ליוסף אחיהם להנקם ממנו, ע"ז נאמר (תהילים ה׳:ה׳) לא יגורך רע, ונדרש על זה (תנחומא תזריע ט) אין הרע גוררת אותך, כי השי"ת אוהב משפט, משמע מזה שאף השבטים כלכלו את עצמם במשפט ושקלו בפלס דרכם וכוונתם היתה רצויה לרצון השי"ת:
1