בית יעקב על התורה, וישב ל״חBeit Yaakov on Torah, Vayeshev 38
א׳וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף. זשה"כ (עמוס ב׳:ו׳) על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים וכדאיתא ג"כ בתנחומא (וישב) עמדו ומכרוהו בעשרים כסף לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם וכו' בעבור נעלים. הענין בזה הוא, שנעל מרמז על הלבושין, וכדאיתא בש"ס (תענית כג:) כד מטי לעורקמא דמיא סיים מסאני אמר הכא לא חזינא, וזה מורה על הפעולות שאדם נכנס בספק שהם באורח יבום לתקן את אשר כבר עותו, כמו כל יבום שמתקנין נפש המת שלא מצא תכליתו בעולם, ובאלו הפעולות צריך האדם לסלק ולהסיר מצדו כל הנגיעות, וכדאיתא בש"ס (יבמות לט:) שאם יתכוין לאיזה פנים לשם נוי לשם ממון נחשב לו כפוגע בערוה. ואם היבם אינו חפץ לכנוס בספיקות ליבם אשת אחיו אזי וחלצה נעלו דיבם וענתה ואמרה לא אבה יבמי, שאיננו חפץ להכניס את עצמו בספק לברר נפש אחיו שלא מצא תכליתו. וכענין דאיתא בתקוני הזהר הק' (תיקון כ"א ס:) בההוא זמנא אתמר בשכינתא וחלצה נעלו נעלו דקב"ה לקיים ביה של נעלך וכו' ואיהו חלוץ הנעל ולא צריכין לאתחברא באורח יבום לעולם. ובזה מחולקים יהודה ויוסף, יוסף הצדיק בחר לעצמו שלא לכנוס באחריות וספק פן ירויח כי פן יפסיד, רק מדתו הוא רזא דברית, לצמצם את עצמו תמיד בכל פעולה לעמוד ברור נכח השי"ת בכל מעשיו אשר יעשה. ויהודה בחר לעצמו להכניס את עצמו בספיקות, ופועל פעולות אף שבשעת מעשה נראה שלא טובים הם, אמנם בעתן מתבררים. וכן כל שבטו של יהודה הם בזו הבחינה לכנוס בספק אולי ירויחו. ואלו הפעולות הם ברזא דנעל ונראים כעין יבום, ובהשי"ת יבטחו וישענו שיסוים לטוב, ואז יהיה רכושם רב בקדושה יותר מאם לא היו מכניסים את עצמם בספק. וכל זמן שיוסף הצדיק היה ביניהם, שמדתו הוא רק אור, לא היה מקום לפעולות כאלה שהם ברזא דנעל, רק ושלף איש נעלו, שהאור היה מפורש לעיניהם לכן מכרו את יוסף בעבור נעלים, ומאז היה מקום לאלו הפעולות, מעשה יהודה ותמר מעשה ראובן ובלהה:
1