בית יעקב על התורה, ויצא י״אBeit Yaakov on Torah, Vayetzei 11
א׳ויפגע במקום וילן שם וגו'. מקום, היינו שע"י זה נמצא כאן האדם, לכן נקרא זאת מקומו של אדם, כיון שהוא צריך לזה המקום, והמקום מקיפו, וכמו אם תניח חפץ על איזה מקום אזי נקרא זה מקומו של החפץ, כי החפץ צריך לזה המקום. ולזה ג"כ מקום המקדש נקרא סתם מקום, כדכתיב (שופטים יז) וקמת ועלית אל המקום, לפי שהוא משתיתו של עולם כדאיתא (יומא נד:), והקב"ה נקרא מקום לפי שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כדאיתא ברבה (ויצא סח). והוא שכל העולם צריכים להשי"ת שיושיעם ויסבלם, אבל השי"ת אינו צריך להם לבריותיו, כי אתה הוא עד שלא נברא העולם, ואין לו שום יתרון מהבריאה. אכן מכיון שאנו רואים שברא הקב"ה את העוה"ז, מוכח מזה כי בטח יש לו איזה מכוון שבהעולם, ומהו המכוון והרצון של השי"ת דא יעקב, כי הוא עיקר המכוון ומטרת הרצון של השי"ת, והוא הנקודה שחפץ בה המלך ה', כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד, וכל העולם לא נברא רק לצוות לו, ועליו יסמוכו ויתקיימו בעולם. והוא כענין דאיתא (פסחים נד. אבות פ"ה) אף צבת בצבת עשויה, וצבתא קמייתא מאן עביד הא לאו בריה בידי שמים היא. צבת הוא דבר שבו אוחזין כל הדברים שבעולם, וכן אבינו יעקב אחז בהרצון של השי"ת שעל ידי זה יסבול השי"ת את כל העולם, נמצא שהוא עיקר המכוון מכל הברואים, וכל הברואים המה רק בשבילו, ולזה כתיב בו סתם ויפגע במקום, שפגע במקום שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו:
1
ב׳ומדמה זאת המדרש (שם) לגבור שהוא רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך, הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס כו'. והענין בזה הוא, דהנה עצמותו ית' הוא מהוה כל וזה הוא השרש מכל עניני עולם הזה והבא, אכן שהעמיד השי"ת ברצונו שבעוה"ז ישלוט השם א"ד, כדאיתא (פסחים נ.) העוה"ז נכתב אני בי"ה ונקרא בא"ד, והוא שרצון השי"ת הוא שהאדם יצמצם עצמו בעוה"ז, ועי"ז יזכה לכל הטובות הנבראים בעולם. אמנם השי"ת רצה לבראות התפשטות הטובה ג"כ שידמה בעולם שיוכל האדם להתפשט כחפצונבכמבואר במי השלוח ח"א פרשת ראה ד"ה כי ירחיב: משם א"ד"נ"י היינו הכרת האדם וגבול תפיסתו מזה נצמח כל הגבולין שעד כאן מותר להתפשט ומכאן ואילך אסור, היינו כמה שימצא באדם כח עבודה כך יוכל להתפשט את עצמו בטובות. ועיין עוד ח"א מס' פסחים (נ.) ד"ה ביום, ח"ב מס' פסחים (נ.) ד"ה ביום [ב], תפארת יוסף מס' פסחים (נ.) ד"ה והיה בסופו., וזהו משל לגבור שרוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך, ונדמה לעיני בשר שהגבור הוא מצומצם בתוך הכלים, והסוס מוליך את הגבור שיתנהג כפי מה שהסוס יוליך אותו, ובאמת הוא להיפך שהגבור הוא נושא את הכלים ומנהיג את הסוס במתג ורסן כחפצו. וההתפשטות מטובה נקרא כליו משופעים אילך ואילך, ועי"ז שיצמצמו את עצמם ויראו ויבינו כי השי"ת הוא מנהיג העולם כחפצו ורצונו, יזכו לקנות הטובה. והנה אומות העולם נתפסים ונאחזים בגוונים ולבושים ובהתפשטות הטובה, ואומרים שהם העיקר, ובאמת לעתיד יהיו כל הטובות נכללים ונכנסים תחת הקדושה, רק שהם מתפשטים עתה בעוה"ז בהיפך מרצון השי"ת, כי בעוה"ז צריך אדם לצמצם את עצמו בכל אשר יפנהנגמבואר בתפארת יוסף פרשת במדבר ד"ה וידבר [א]: כי האומות בעת שהשי"ת משפיע להם מתפשטים עצמם בכל מיני התפשטות וכו', ואין להם שום יראה אפילו שלא מדעת ג"כ, שאני ישראל מאחר שאפילו בהתפשטות היותר גדול הוא מוכן ומזומן לקבל עליו כל הסבלנות, ורק זאת חסר להם שכבוד שמים אינו בשלימות. ממילא יש להם תמיד חיבור עם אור השי"ת. לעיל פרשת נח אות לג ד"ה וזהו כוונת.:
2
ג׳וזאת הראה הקב"ה ליעקב ויפגע במקום שהוא מקומו של עולם, שעי"ז שיצמצמו את עצמם בעולם הזה ישיגו כל הטובות בשלימות. כי בעוה"ז אדם עושה מעשה ויכול להיות שיתחייב מזה המעשה כוונה אחרת מכוונתו, כי לא מחשבותיו מחשבותינו, והשי"ת מנהג שלא מדעת האדם. וגם מקום המקדש, לפי שכנוס וכלול בו קדושת השי"ת, היה נדמה לעיני אדם בגודל קשיות היפך מדעת האדם, וזהו דכתיב, ויקח את האבן. וע"ז רומז השם לוז שהיה לעיר בראשונה, דהיינו מבריאת העולם נקרא שם העיר לוז, ולוז הוא יקר ביותר וממהר צמיחתו לכ"א יום כדאיתא (בכורות ח.), ומעצם הלוז יבנה כל הגוף לתחית המתים כדאיתא במדרש הנעלם פ' תולדות (קלז.), אכן שאינו רוצה להמסר לתפיסת שכל האדם והוא קשה מאד, כדאיתא (בראשית רבה כח) שהלוז שבאדם הוא קשה מאד שהכה עליה בפטיש על הסדן ונבקע הסדן ולא נשבר הלוז, והוא שאינו רוצה למסור ולכפוף את עצמו להגיע לתפיסת שכל האדם. וכמו שאנו רואים במרגלים כשהלכו לרגל את הארץ ולקחו מפירותיהן, ועי"ז הוציאו דבת הארץ, ואמרו כשם שפירותיהן משונין כך העם משונה כדאיתא (ברש"י במדבר יג, כג), והוא שאינה רוצה למסור עצמה בתפיסת שכל האדם. וכן הלוז היה נראה רחוק מישועה לתפיסת שכל האדם, ויעקב קרא את שמה לטובה בית אל, וזאת פעל אבינו יעקב והיה מרכך את זה המקום, ואמר אין זה כי אם בית אלהים, והוא שכאשר יתפלל שם נפש מישראל יענוהו מן השמיםנדלקמן פרשה זו אות נז, נח.. וזהו שאמר, מה נורא המקום הזה וגו' וזה שער השמים, כי עיקר היראה הוא נגד השער, כי שם הוא המרכז, וכשתנענע המרכז תנועה קטנה אז היקף העיגול היוצא יתנענע הרבה. ועיקר האזהרה הוא על השער, כדאיתא (ברכות נד.) לא יקל אדם את ראשו נגד שער כו'נהכמבואר לקמן פרשת ויחי אות ז ד"ה ולכן: וזהו על דרך שאמרו חז"ל (ברכות נד.) לא יקל אדם את ראשו נגד שער המזרח, אף שהעומד אחרי בית הכפורת קרוב יותר לקדש הקדשים וכן העומד מן הצד אף על פי שהוא קרוב לפנים יותר מהשער, אבל העומד נגד השער רואה מפורש האויר המתחלף תמיד נגדו מקדש לחול ומחול לקודש בלתי סדר המסודר בתפיסת אדם, ומזה בא לו להאדם גודל היראה.. ולכן אין התבואה חייבת במעשר עד שיראה פני הבית דרך השער, כי כשבא אל השער רומז שמגיע למקום המרכז והשלימות, ואז צריך ליראה, כדאיתא בזוה"ק (יתרו עט.) באתר דשלימו אשתכח תמן דחילו אשתכח, ומעשר רומז ליראה כדכתיב (ראה טו) למען תלמד ליראה. ולכן נדר יעקב אבינו ע"ה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, כי יעקב היה בחיר האבות, כי עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא כדאיתא (שבת קמו.), והוא נתמרח ונעשה כרי, וכשבא נגד השער אז נתחייב במעשר, ונדר לעשר כל אשר ינתן לו, כי אז הוא עיקר היראה. וממצות מעשר יבא תקיפות ללב שבזה מותר לנסות את השי"ת כדאיתא (תענית ט.), וכדכתיב (מלאכי ג׳:י׳) ובחנוני נא בזאת וגו' אם לא אפתח לכם וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי דינועניין המעשר מבואר בתפארת יוסף שמיני עצרת ד"ה עשר תעשר. (וכמו שנתבאר לקמן ענין נז)נזבית יעקב הכולל פרשת ויצא ד"ה ויפגע.:
3