בית יעקב על התורה, ויצא י׳Beit Yaakov on Torah, Vayetzei 10
א׳ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. פתח התנחומא (בזו הפרשה) ילמדנו רבינו ההורג את הנפש בשגגה להיכן היה גולה כו' לערי מקלט כו' ויעקב אבינו גלה לחרן בורח בנפשו כו' כיון שראהו הקב"ה בצרה נגלה עליו בחלום כו' כיון שראו האבנים כו' נמחו כולם ונעשו אבן אחת. הענין שרצה יצחק לברך את עשו, וכי לא ידע שעשו צריך להתברר על ידי יעקב שהוא אור, וכל פעולה צריכה לילך ע"י אור. אכן יצחק אבינו היה סובר שיעקב יצטרך לברר כל הלבושים של עשו, ועד כמה שיהיה בכחו לברר ולהוציא יהיה מוכרח להוציא מהם אור, ואז אחר שיתבררו כל הלבושים של עשו לטוב, אזי ממילא יהיה הוא הגדול. אבל באמת העמיד השי"ת שבאם קשה הדבר להתברר לטוב אזי לא יחפצו כנסת ישראל אותה, כי אינה כדאית להתעכב אף רגע אחד בתוך הגלות בשביל זה, ועל זה מרמז המצוה ועצם לא תשברו בו (וכמש"נ לעיל). כי היציאה ממצרים היה באמת עדיין לפני הזמן, והא ראיה כי אומה שנאבדת בזמנה אזי השי"ת במנוחה ושמח על אבדם, וכדאיתא בזוה"ק (נח סד:) ה' למבול ישב בלחודוי כו' ושיצי עלמא ונח רוגזיה, וכדאיתא (נח סא:) בשעתא דאתעביד דינא דחייביא חדוון ותושבחן קמיה כו' והני מילי כד מטא זמנא כו' ולכן ישב אז בנייחא. ועל מצרים איתא (סנהדרין לט:) מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה, אמר להן הקב"ה מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני, וכדאיתא עוד (שם) מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים, וכל זה הוא מפני שהיה קודם זמנא, והיינו שהיו יכולים להוציא עוד משם, כמו שכל זמן שהפרי מתגדלת נתוסף ונעשה מהקליפה ג"כ פרי, כן ע"י אריכות הטלטולים מוציאין ישראל עוד קדושה שנמצא שם, וכדאיתא (פסחים פז:) צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין העכו"ם, ואיתא עוד (שם) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין העכו"ם אלא כדי שיתוספו עליהם גרים. והענין הוא, כי כל אומה נבראת לכבודו יתברך שיצא מהם כבוד שמים רק שהם בהיפך, ובזה שישראל נכנסין לבין האומות, ומבררין איך נבנה גם מהם כבוד שמים והמכוון של השי"ת. ובזה נמצא יקרות גדול, להבין ולהוציא כבוד שמים גם בההיפךמונתבאר במי השלוח ח"ב תהלים (קמז) ד"ה בונה ירושלים: עיקר בנין ירושלים הוא בזמן הגלות שפזר השי"ת את ישראל בין העכו"ם שיקבלו כל הטובות מהם ולהכניסם לקדושה. ומבואר בבית יעקב ויקרא פרשת צו אות א: כי בכל בנין המדרגות נבנים רק מפזרונם של ישראל, כמ"ש (פסחים פז:) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין העכו"ם אלא כדי שיתוספו עליהם גרים וכו' מאי דכתיב (שופטים ה׳:י״א) צדקת פרזונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין העכו"ם וכו'. והוא שמזה שישראל פזורים בין העכו"ם המלאים זדון ועכ"ז אינם שוכחים בהש"י, ומגבירים שכלם על תאוותם, ומוציאים בלעם מפיהם ומקרבין לקדושה וסובלים מזה, מזה יתברר לכל אחד ואחד מקומו ומדרגתו בקודש, זהו עצמו הוא בנין חומת ציון וירושלים. עיי"ש כל דבריו. וכן בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה והיה ביום ההוא: כי עיקר הגלות היה כמו שאיתא בש"ס (פסחים פז:) צדקת פרזונו צדקה עשה הקב"ה עם ישראל וכו' שיתוספו עליהם גרים. והיינו כמו הזורע אשר זורע במפולת יד ותכלית כוונתו שיצמח מזה זריעה. וכמו כן יראה השי"ת לעתיד אשר תכלית כוונת הגלות הוא שיתוספו נפשות אצל ישראל. עיין עוד בית יעקב שמות פ' שמות אות ה, ט, פ' תרומה אות כז ד"ה מאדמים, תפארת יוסף פ' תצא ד"ה כי תצא, מס' תענית (ה.) ד"ה אמר, מס' מגילה (ט:) ד"ה וגם, לעיל פ' תולדות אות מט ד"ה לתת לך, לקמן פ' וישב אות כ.. וע"ז מרמז הקרבן פסח שהקריבו ישראל ביציאתם ממצרים, כי הפסח בא מן הצאן והוא הדחלא של מצרים (וכמש"י במקומו)מזעיין העניין בבית יעקב שמות פרשת בא אות מא.. והיו יכולין להוציא עוד כבוד שמים ממצרים, רק שהשי"ת אמר שיותר מזה אינו כדאי להמתין עוד, לפי שלוחצים ומציקין מאד לישראל, ואז הקב"ה מאבדם אף קודם הזמן, וכדאיתא בזוהר הקדוש (נח סא:). וזהו שצונו השי"ת שלא לשבור בו עצם, לרמז בזה שהגאולה הוא קדם זמנא, כמו העצם שנמצא בתוכו מוח, ואם ישברו אותו יוכלו להוציא את המוח, כן במצרים נמצא עוד קדושה, שאם יתעכבו יוכלו עוד להוציא, אך שאינו כדאי להמתין ולהתעכב עבור זה בגלות עודמחעיין הרחבת העניין בבית יעקב שמות פרשת בא אות נה, ועיין עוד לעיל פ' תולדות אות לט, לעיל פרשה זו אות ג, לקמן פ' וישב אות יח, ספר הזמנים – הגדה של פסח עניין פסח אות א.. וזאת לא ידע יצחק, והיה סובר שיעקב יהיה מוכרח להוציא כל מה שיוכל להוציא ולברר להקדושה מהנמצא בהלבושים של עשו, וממילא יתכלל לגמרי לטוב, כי בטח נמצא אצל השי"ת בירור נגד כל הלבושים שבעולם, ואף להרחוקים ביותר. ומזה שהזדמן השי"ת לידו שבא אצלו אבינו יעקב מלובש בלבושי עשו לקבל את הברכות, הבין מזה שלא כן כאשר נדמה לו מקודם, רק שיעקב לא יצטרך לברר וללבן כל הלבושים של עשו לגמרי, רק שיש לבושים שאינם כדאי שיסבול מהם יעקב, ואף שנמצא בהם ג"כ מאכל יאבדו גם הם גם המאכל הנמצא בהם. וכענין שמצינו בגמרא (ברכות ה:) שאמרו רבי חייא בר אבא ורבי יוחנן לא הן ולא שכרן. רק הלבושים של עשו שהיה להם תיקון, אותם נטל יעקב ממנו וקיבל בהם את הברכותמטעיין במי השלוח ח"א פרשת תולדות בגליון אות י: וזה היה דעת יצחק כי עשו מברר את זאת, כי באמת ראה כל מעשיו ורצה לברכו, ולפי שעל הלבוש לא היו מעשיו מפוארים לכן צוה שיכניסו להסתר וממילא כאשר יברכו אז יהיה כל מעשיו טובים. וזה היה ברצון השי"ת שבזה הכונה יברך את יעקב, כי באם היה מברך את יעקב בדעת לא היה מברכו בדעה הזאת, אבל עתה כאשר יאונה מעשה לישראל שלא מדעת הוא גם כן טובה. עיין לעיל פרשת תולדות אות לג ובהערה קל שם, אות לד., והלבושין שנשארו עוד אצל עשו לא הוצרך לו ליעקב שיתקן אותם והלכו עמו לאבדון:
1
ב׳ולכן נחשב זאת ליעקב כהורג נפש בשגגה, ונגלה ממקומו וממשפחתו ומבית אביו. כי הענין שהאדם גולה ממקומו מבית אביו וממשפחתו, הוא מחמת שאין לו מקום וחבור וצוותא עם הברואים, וכדאיתא (מכות יב:) הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ובן לוי גולה מעיר לעיר (וכמש"י הענין במקומו בענין ערי מקלט). ואומר עוד (שם) המדרש וכיון שראה הקב"ה את יעקב בצער נגלה עליו, והוא שהראה לו שלא יצטרך עוד לבירורים יותר, ואז ויפגע במקום, היינו שלא יצטער ולא ידאג על המקום שלו, שנדמה לו עד עתה כי אין לו חבור להמקום, ועתה הראהו הקב"ה כי לא כן הוא כאשר ידמה לו בלבבו, ובא אל עיקר המקום שלו מקומו של עולם, והוא כדאיתא ברבה (ויצא סח) מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ובזה המקום פגע אבינו יעקב. וכשראו האבנים את כבודו ית' נעשו כולם אבן אחת, כי במקום שהשי"ת שוכן שם הוא רק אחדות, וכדאיתא (ברכות יב.) מי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות. וכן כל השש מדות כששוכן בהם רצון השי"ת אז אינם מתנגדים זה לזה, אבל כשמתרומם מהם אור ורצון השי"ת אז הם סותרים זא"ז. כמו חסד וגבורה שנראים שני הפכיים, שזה רוצה להיטיב וזה רוצה להיפך. וכן בכל דבר בפרט כלולים כל המדות. ובעת שהשי"ת מזריח בהם את אורו ורצונו, אז הם מתאחדים באחדות, ואם לאו יתמקמקו, כענין דכתיב (זכריה י״ד:י״ב) המק בשרו והוא עומד על רגליונעיין בסוד ישרים ראש השנה אות ס: כוונת בנין המקדש הוא כדי שיתאחדו שם כל ישראל ביחד כאיש אחד ובלב אחד וע"י זה יהיה שוכן אצלם רצונו ית' בהתגלות מפורש לעיני כל וכו'. שכל מקום שיש אחדות בשלימות שם נמשך רצונו ית' וכו'. אמת ויציב הדבר שבמקום שהברואים מתאחדים ביחד בלב אחד שוכן ביניהם רצונו ית', אבל זאת האחדות והחיבור ביחד תלוי נמי ברצונו ית', במקום שחפץ השי"ת לשכון שם הוא מאחד את הלבבות ושוכן ביניהם, אבל אין זאת ביד אדם לאחד את הלבבות מהברואים, כי ברצונו ית' אין שום הכרח ח"ו. עיי"ש העניין.. וכן נמצא בפרט האדם שלבו מלא מחלוקת ופירוד בעצמו ואינו בנייחא משום דבר בעולם, כדכתיב בנבוכדנצר הנה עפלה לא ישרה נפשו בו (חבקוק ב׳:ד׳), ואף שכל העולם היה כבוד תחת ידונאמבואר ענינו בבית יעקב שמות פרשת תרומה אות יב: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, איני מטריח על האומות, אלא עליכם בלבד. ראה מה כתיב, הנה עפלה לא ישרה נפשו בו וכו', זה נבוכדנצר. כיצד, המליך אותו הקדוש ברוך הוא על כל העולם ולא היה שמח בחלקו, שנאמר, לא ישרה נפשו בו. העניין בזה שהעכו"ם אין נפשם מיושבת עליהם וחייהם לא ניחא להם, שהרי נבוכדנצר שהיה מולך בכיפה, ולא חסר דבר מכל הטובות של עולם, נאמר עליו, לא ישרה נפשו בו, כי לא היה בניחא. שהאומות אומרים כוחם ועוצם ידם ובאומות אין רצון, ולכן הש"י אינו שורה בהם, ותמיד הם ברוגזא ואינם בניחא, גם אם יהיו מלאים עם כל הטובות ויתפשטו עצמן עד אין שיעור לא ישלים להם. עיי"ש כל העניין. לעיל פ' נח אות נב ד"ה ואף אצל, פ' לך אות א ד"ה והעניין בזה.. וכל זה הפירוד הוא רק במקום שאין בו רצון השי"ת, וכמו שהדין הוא בדבר הצריך שיעור, שאם לשריפה קאי אז אמרינן כתותי מכתת שיעוריה (ר"ה כח. סוכה לא:), ודבר שאין צריך שעור אז אף דלשריפה קאי הוא כשר. והענין בזה, שאין חושבין אותו כמי שאינו בעולם כלל, כי אפר מעצי אשרה כשר לכיסוי הדם (חולין פט.), מוכח מזה דלא אמרינן דכמאן דליתא בעולם דמי, אכן בדבר הצריך שעור אז אמרינן כיון דלשריפה קאי כתותי מכתת שעוריה, שהוא כחלקים נפרדים ואין בהם חבור שיהיה בהם השעור הצריך, כי כח האש הוא שמפרר את הכל לחלקים נפרדים. וכן מי שהוא גולה לערי מקלט, זה הוא לו לסימן שצריך הוא להתברר במדת כעס ומפרידין אותו ממשפחתו וממקומו, וכשיברר את עצמו אזי יש לו נייחא אף שם:
2
ג׳וכאן הראה לו השי"ת ליעקב שהיה גולה ממקומו, שמעתה אינו צריך עוד לבירורין כאלו, כי אין בו שום שמץ מכעס. ואמר לו השי"ת ופרצת ימה וקדמה וגו', והוא כי הנה יש מדרגת עבד ומדרגת בן. העבד צריך לעבוד את רבו בהדרגה, וכגוונא דימי החול שכל העבודות המה בהדרגה דרך מדרגות ומסכים ובירורים. וכן אנו רואים שעשו החסיר עצמו מהבכורה ע"י זה שהלך בלא הדרגה, כדכתיב (תולדות כה) הלעיטני נא, שפוך הרבה לתוכה. אבל מדרגת בן, היינו במקום שרצון השי"ת שוכן שם, הוא כגוונא דשבת שאז יש להם עליה אף לכמה מדרגות ביחד, וכן מקבלים כמה טובות בבת אחת שלא בהדרגה, וכדאיתא (סוכה מט:) רבא אכסא דברכתא אגמע גמיעי, היינו בבת אחת, וזהו ופרצת ימה וקדמה וגו':
3