בית יעקב על התורה, ויצא י״דBeit Yaakov on Torah, Vayetzei 14
א׳ויפגע במקום וגו'. במדרש רבה (ויצא סח) למה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום לפי שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כו', לגבור שהוא רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס. והענין הוא, כי השי"ת הוא מקיף את כל העולם ואין העולם מקיפו, כי הוא בלי שום מדה וגבול, והוא אין תכלית ואין סוף וממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, כדאיתא בזוה"ק (בהר קט:) ולית אלהא אחרא עילא ותתא ומכל סטרא ומלגו דעשר ספירן דמנהון כלא ובהון כלא תליא ואנת בכל ספירה בארכה ורחבה עילא ותתא ובין כל ספירה וספירה ובעובי דכל ספירה וספירה, ואנת הוא דמקרב לקב"ה ושכינתיה בכל ספירה וספירה וכו'. היינו, כי באמת לא יעשה שום דבר בלתי רצון השי"ת, כי באם לא היה רצון השי"ת שיעשה אז לא היה בכח הבריאה לפעול שום דבר בעולם, וכל פעולות האדם הם ג"כ מהשי"ת, אך לא מטעם השגת ותפיסת האדם, אבל יש לו להשי"ת טעם עמוק יותר מכפי השגת האדם אשר לא יושג בשום צד, כי הוא עמוק עמוק ומי ימצאנו. וזה הוא מקומו של עולם, היינו כל דבר שבעולם מתנהג הכל אך כרצונו ולא יתנהג בלי רצונו, אבל אין העולם מקומו, היינו לא כפי תפיסת אדם. ואומר עוד שם, לגבור שהוא רוכב על הסוס הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס, והענין בזה, כי כל האור וההכרה שנמצא בעולם הזה, אף שמכירין שנמצא השי"ת המושל בעולם, זה האור הוא כשרגא בטיהרא נגד אורו ית'. ואף דאיתא (פסחים ח.) למה הצדיקין דומין בפני השכינה כנר בפני האבוקה ונר הוא מעט כממש בפני אבוקה, כי מהרבה נרות נעשה אבוקה, ושרגא בטיהרא לא מהני כללסדלעיל פרשת בראשית אות כז, פרשת נח אות ג, יט, בית יעקב ויקרא פר' צו אות א, טז, בית יעקב הכולל פ' כי תשא ד"ה וידבר [א], סוד ישרים עה"ת מכתי"ק פ' מקץ ד"ה ויהי.. אכן הענין בזה הוא, שהשי"ת ברוב טובו וחסדו מצמצם את אורו הרב מהכיל לטובת ישראל שלא יתבטלו בהתרבות האור, וזה נקרא שכינתא, שכל המדרגות שהציב השי"ת בעולם הם לבושים לאורו כדי שתוכל הבריאה לקבל, כדאיתא בזוהר הק' (בלק רד:) נהורא קדמאה דברא קב"ה הוה נהיר עד דלא הוו יכלין עלמין למסבליה, מה עבד קב"ה עבד נהורא לנהוריה לאתלבשא דא בדא, וכן כל שאר נהורין עד דעלמין כולהו אתקיימו בקיומייהו ויכלין למסבל וכו'סהכמבואר בתפארת יוסף פרשת נצבים ד"ה אתם נצבים [ב]: הענין בזה דהנה איתא בזוה"ק (בלק רד:) נהורא קדמאה דברא קוב"ה עלמא לית יכול עלמא למסבלא מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהורא ויקריה ליקריה לאתלבשא דא בדא. היינו שבנהורא קדמאה לא היה שום לבוש, ורק הכירה כל הבריאה שבלעדי השי"ת לא ירים איש את ידו ואת רגלו, ולפיכך לית יכול עלמא למסבלא, היינו שלא היה שום מקום לעבודה, כיון שלא היה שום בחירה ולא היה נקרא העבודה על שם העובדה ולא היה לו שום חלק בה. מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהורא וכו', היינו שהציב השי"ת לבושים המסתירים, וזה היה מחמת שהשי"ת חפץ להיטיב לבריותיו, כדי שיהיה נקרא העבודה יגיע כפו של אדם. עיין לעיל פ' בראשית אות א, תפארת יוסף פ' בראשית ד"ה בראשית [א], פ' תצוה ד"ה ואתה, פ' תצא ד"ה כי תצא.. ושכינתא הוא מדרגה עשירית מדת מלכות, הלבוש האחרון שהציב השי"ת בעולם, וכדמוכח בתקוני הזוהר (תיקון כו דף עא:)סועניין השכינה נתבאר באריכות בספר דובר צדק למרן רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע בתחילתו עיין שם כל העניין.. אבל האמת הוא שכל האור וההכרה שבעולם הזה הוא כשרגא בטיהרא, וזהו כגבור הרוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך, היינו אף שבהסוס יש בו גם כן כח, מפני שבהסתר יש בו מעט אור, כי הולך הוא בדרך, אבל טפילה הוא לרוכב, כי הרוכב מנהיג את הסוס כפי שיחפוץ, וזה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו:
1