בית יעקב על התורה, ויצא כ״הBeit Yaakov on Torah, Vayetzei 25

א׳והנה ה' נצב עליו וגו'. איתא במי השלוח (חלק א' ד"ה והנה [ב]) שזה הפסוק עצמו הוא ברכה מהשי"ת^צבעיין לעיל פרשה זו אות יח ובהערה עב שם, אות יט ובהערה עז שם. ועיין עוד בדובר צדק למרן רבי צדוק הכהן זי"ע דף יא:.. והענין בזה הוא, כי החילוק בין לשון נצב ובין לשון עומד הוא, נצב, מורה על עמידה הכרחית כמו הדומם שעמידתו אינו מצד בחירה ורצון, והוא מלשון מצבה, כי על הרוב נאמר בדבר הדומם לשון נצב, כמו (וישב לז) וגם נצבה, אבל באדם שייך לשון עמידה, שעמידתו הוא רק מצד בחירתו ורצונו שעומד לפוש או לכתף. וכאן נאמר לשון נצב, היינו שהשי"ת הראה לו ששוכן עמו בתמידות קדושה בקביעות. ויאמר אני ה', היינו אור בהיר בקביעות אף בלי שום פעולת אדם, רק אף בשינה בשעה שישן לו ושובת מכל הפעולות ועבודות, גם אז שוכן השי"ת אצלו, ולזה כתיב בו, ויפגע במקום, שפגע במקום האמיתי והשרשי בהשי"ת שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו, שחפץ בעולמו, שלא מצד מה שהעולם חפץ בו. וזה הוא הענין שבקריעת ים סוף נאמר (בשלח לג) נצבו כמו נד, ובירדן נאמר (יהושע ג) ויעמדו המים. כי קריעת ים סוף היה רק מצד השי"ת בלבד ולא מכח תפלה ועבודה של ישראל, כדאיתא בזוה"ק (בשלח מח:) מה תצעק אלי בעתיקא תליא. ולזה לולא שהיה מאמר מהשי"ת שישובו המים היו עומדים כן עד עולם, מאחר שלא היה בכח פעולות ועבודות ישראל רק מעתיקא, לזה כתיב שם לשון נצב. אבל בקיעת הירדן, שלא היה רק מכח תפלתן ועבודתן של ישראל, לכן לא הוצרך למאמר חדש מהשי"ת שישובו המים, מאחר שכל עמידתן לא היה אלא לשעה בכדי שיוכלו לעבור בו, כמו שהתפללו, ומאליהם שבו המים אחר שעברו, לכן נאמר שם לשון עמידה, שכל עמידתו ניקח מכח עבודת ישראל שהם בעלי בחירה^צגעוד בעניין זה עיין בבית יעקב שמות פרשת בשלח אות מג.. וכן כאן נאמר לשון נצב, שמורה על זה שהראה לו השי"ת, כי ההתקשרות שיש לו עם ישראל אין זה מצד מעשיהם הטובים בלבד, כי מצד זה יוכל לפעמים להפסק ההתקשרות שיש לו עם ישראל ח"ו. אכן ההתקשרות שיש לו עמהם הוא בבחינת נצב, כמו דבר דומם שאי אפשר לו לזוז ממקומו, כן אי אפשר שתנתק הקדושה הקבועה וקיימא דאתיא מעתיקא, ולא רק על ידי פעולתם הטוב שמושכין את רצון השי"ת אליהם, אך אף בלי שום פעולה קבועה בהם קדושת השי"ת^צדכמו שביאר בתפארת יוסף פרשת נצבים ד"ה אתם נצבים [א]: כמו שמצינו אצל יעקב אבינו ע"ה שהלך בבירורים היותר גדולים, כתיב (בראשית כ״ח:י״ג) והנה ד' נצב עליו, נצב, רומז על עתיקא קדישא, וכתיב (שם) הארץ אשר אתה שוכב וגו' ואיתא בש"ס (חולין צא.) קיפל כל ארץ ישראל תחתיו, וארץ ישראל רומז על עבודה, והיינו שהראה לו השי"ת שכל עבודתו נכלל בעתיקא קדישא, וזה מורה והנה ד' נצב עליו. ואצל קריעת ים סוף ג"כ כתיב (שמות י״ד:י״ג) התיצבו וראו את ישועת ד' אשר יעשה לכם היום, כי שם היה קטרוג גדול מה נשתנו אלו מאלו הללו והללו וכו' כדאיתא בזוה"ק (תרומה קע:) והראה השי"ת, כי כל ישראל מקומם הוא בעתיקא קדישא, כדאיתא בזוה"ק (בשלח מח) מה תצעק אלי בעתיקא תליא מילתא.: