בית יעקב על התורה, ויצא ע״אBeit Yaakov on Torah, Vayetzei 71
א׳ויקח לו יעקב מקל וגו' ויפצל בהן וגו' ויצג את המקלות וגו' ברהטים בשקתות המים. איתא ע"ז בזוה"ק בסתרי תורה (ויצא קסב.) נטל אינון מקלות תפלין דרישא ברהטים אתר ודוכתא לדיורי תפלין. הענין בזה, כי עיקר טענת לבן עם יעקב ודאי לא היה על הכבשים של יעקב שהם שלו, שהרי הוא עצמו הודה ליעקב שלרגליו באה לו הברכה, כדכתיב (ויצא ל) נחשתי ויברכני ה' בגללך. אכן טענת לבן היה, שהוא העיקר אצל השי"ת והברכה היא שלו, ואף שבא לו דרך יעקב. כי השי"ת הציב בבריאת העולם חשך ואור, חשך הוא שאין בכח הבריאה להאיר רק הקב"ה בעצמו יאיר ויבקיע את החשך שיתראה ממנו האור, וזה האור הוא משובח ומעולה מהאור שהאדם מאיר לעצמו, וזהו האור מצד השי"ת שהוא חשך מצד האדם כדאיתא (זוה"ק בראשית טז.), ואור מצד האדם הוא מה שאדם מאיר לעצמו על ידי פעולותיוקפטלפי שהשי"ת העלה ברצונו הפשוט לבראות העולם למען ייטיב לבריותיו. ויען כי זה האור הקדמון היה אור גדול עד שאין בכל הבריאה להשיגו, ולכן מצד הבריאה נקרא זה האור הגדול חשך. וכן איתא בספר מעין החכמה (המכונה למרע"ה) וז"ל, שאין החשך הקדמון מכלל מספרם כי ממנו תוצאות כלם כו' לכך נקרא חשך מחשיך, ולא בשביל שהוא דומה לחשך, אלא מפני שאין בריה יכולה להסתכל בה וכו' כאדם שאין לו כח להסתכל בעין השמש החזק. כל זאת מבואר לעיל פרשת בראשית אות כח, עיין אריכות הסבר בדבר בתפארת החנוכי על זהר בראשית (טו.) ד"ה בראשית, כל הענין שם. תפארת יוסף חג השבועות ד"ה אלה הדברים.. וזאת ידע אף לבן שבפנימיות כל הדברים שבעולם נמצא אור, כדכתיב (תהילים נ״ב:ג׳) חסד אל כל היום, ואיתא ע"ז בזוה"ק (צו לא.) ואף דכתיב (תהילים ז) ואל זועם בכל יום כו' אל בכל אתר נהירו דחכמתא עלאה כו', והעיקר הוא האורקצכמבואר בתפארת החנוכי על זוהר פרשת צו (לא.) ד"ה אבל: שם א"ל הוא שורש החסדים במקורם בחכמה, ששם הוא רחמים גמורים, דמניה לא אתערו דינין כלל וכו'. כי שם אינו ניכר התחלקות המידות, ורק חכמה פשוטה, שכך גזרה חכמתו שרצונו להיטיב וכו'. וכן הוא החסד השורשי, שבשורש הוא חכמה, אכן כאשר יתלבש בלבושים, ואחר שבעולם ההסתר והחושך שנמצא טוב ורע, ומזה יסתעף שיתלבש החסד בלבוש, להעביר ממשלת זדון מן הארץ {היינו, וא"ל זועם בכל יום} וזה הוא לבוש הטובה במקום הזה., כל זה ידע לבן ג"כ. והוא עצמו הודה ליעקב שהברכה באה לו ע"י יעקב. אכן כל טענתו היה שכאשר יְשַב֯ר ויבקיע השי"ת את החשך ויראה האור מתוכו, יהיה בו יקרות גדול יותר מן האור שהאדם מאיר לעצמו. לכן אמר, אף שהברכה באה לו ע"י יעקב שמאיר בעצמו אבל לא זה הוא עיקר האור, כי אין לו דמיון וערך להאור שהשי"ת יאיר, לכן הוא עיקר הברכה שלו שאינו מאיר לעצמו, כי קטן הוא זה האור, ורק אורו ית' זה הוא העיקר, ובטח תבא העת שיאיר השי"ת את אורו היפה וברה, אזי יהיה הוא הגדול, לפי שלא רצה להאיר לעצמו, רק המתין עד שיאיר השי"ת בעצמו. ויעקב אבינו טען, כי לעת עתה הוא בעוה"ז חשך בחשך, וכאשר תבא העת שיאיר השי"ת אורו הרב למי יאיר זה האור, רק לזה שהלך באור, שהאיר לעצמו בעוה"ז הדומה לחשך ע"י עבודתו ופעלו הטוב בעיני השי"ת, וכדאיתא (שבת עז:) מאי טעמא עיזי מסגי ברישא והדר אימרי אמר ליה כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא. שהציב השי"ת בעולם הזה האור מוקף ומסובב בחשך, לפי שהניח מקום לאדם להתגדר בו, שהאדם יסיר את החשך ויאיר אף בהחשך, לכן כשיאיר השי"ת את אורו הבהיר לא יאיר רק למי שהלך מצדו באור ופעל ועשה רצונו ית' שרצה בבריאת עולמו, ולא ברא השי"ת את החשך רק בשביל מי שחפץ באור, שבשבילו יאיר גם את החשךקצאוהרחיב ביאורו בזה בסוד ישרים שמיני עצרת אות יט: וביאר בזה אאמו"ר הג' הק' זצל"ה, כי בעולם הזה הוא האור יקר מאד, רק כלים לקבל מהם בעתיד את האור יכולים לקנות שפיר בעוה"ז. אבל לעתיד, שוב אין להשיג שום כלי קיבול, כי מי שלא הכין עצמו מערב שבת אין לו מה שיאכל בשבת. אכן, האור יהיה לעתיד בזול מאד, רק כלים אין להשיג אז לקנות. לזה צריכין לקנות כלים בעוה"ז, כדי שיהיה בעתיד במה שיקבל את האור. ועיקר הכלי קיבול לאור הוא הצמצום והסבלנות שסובל האדם בעד כבוד שמים בזה העולם. וכפי שסבל האדם, כך יהיה לו לעתיד כלים לקבל את האור. ועיין עוד שם אות יג בהרחבת הדברים. לעיל פרשת בראשית אות כד.. ולכן כל בריאת לבן לא היה רק בשביל יעקב שעל ידו גם הוא יאיר:
1
ב׳ולבן אמר, נחשתי ויברכני ה', היינו עיקר ושרש הברכה לי הוא. רק בגללך שאתה היית הגורם לזה, אבל העיקר לי הוא:
2
ג׳ויאמר יעקב מתי אעשה גם אנכי לביתי. היינו מעתה צריך אני להראות שהאור שלי הוא העיקר עד עולם. ובירר לו זאת במבחן הכבשים, והראה לו שע"י מעט התעוררות נתעורר הלובן להתגלות ולצאת לאור, כדכתיב, מחשוף הלבן, שמראה לובן מרמז על אור וחסדי השי"ת, ומזה ראיה שהעיקר הוא שיתנהג האדם כל ימי חייו באור שיאיר לעצמו ע"י פעולותיו הטובים, שבזה מקיימים רצון השי"ת והמכוון שהיה לו בבריאת העולם. ובאיזה מקום העמיד אלו המקלות "בהמקושרות" היינו רק באותן שמקושרים במי שאמר והיה העולם ועוסקין בישוב העולםקצבכדאיתא בזוהר הקדוש סתרי תורה ויצא (קסב.): אינון פנימאין מתקשרין במלכא קדישא ומתקשרין בישראל בנין קדישין לקודשא בריך הוא ואלין אקרון הצאן המקשרות, משריין דאינון מקשרות עילא ותתא.. אך שבאמת נמצא גם בהאומות טובה ואור, אכן שהוא בתוך תוכן שלהן עמוק עמוק מי ימצאנו, שמוקף ומסובב בלבושים רבים ואין בהם שלימות, לפי שאין השי"ת שוכן בהם. כי באמת איזה חשך יאיר השי"ת אתר דרהטי דמוחא, היינו מקום שעל כל פנים היה בו מחשבה טובה לפעמים, כמו שיש לפעמים באדם שאף אם הוא מוטרד בטרדא רבה מ"מ עובר עליו מחשבה טובה. ומהיכן באה זאת, מקדושת תפילין של ראש. כי תפילין של ראש מרמז שיושיע השי"ת מראשית המחשבה עד סוף המחשבה והיה קדש, כמש"נ בפרשת בא. קדש והיה כי יביאך הם ראשית המחשבה. שמע והיה אם שמוע הם סוף המעשה, והם נגד השני אותיות האחרונים של השם הוי"ה ב"ה, כדאיתא (בהקדמת זוה"ק יג:), וכל פעולה שהשי"ת חותם עצמו עליה שיאיר אותה נקרא תפילין. וכל זה הוא רק באתר דרהטי דמוחא, היינו במקום שיש לו לאדם מעט אור מצדו. אבל מה שהוא חשך לגמרי זאת לא יאיר השי"ת לפני האדם, וזאת הראה לו יעקב אבינו ללבן, שהוא יתבטל לגמרי, כי בחשך הוא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסהקצגכדאיתא בזוהר הקדוש שם סתרי תורה ויצא (קסב:): בשעתא דזהרא דנורא בנהירו דשכינתא אתגליא כל אינון דרגין אחרנין אתכספן ומתעטפי מההוא זהרא ולא יכלו לקרבא לגביה {היינו כל מדרגות הס"א מתעטפים ומתביישים ואין בהם אור כלל} וכל אינון דרגין קדישין דאינון תקונא דיליה בשעתא דאתגליא ההוא זהרא מיד חדאן וסלקן לאתקרבא בהדיה ולאתקשרא לגביה {דכל מי שבקדושה עולה ומתקרב ומתקשר לעילא} ואיהו בהו אתתקנת וסתרא דא והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב.. ותפילין של יד הוא רק אור בפני עצמו, כמו שב ואל תעשה, שלמקום אחר אין בה כח להאיר. כמו שיש ממונים רבים שאם יש להם התמנות על דבר אחד אין יכולים לשלוט במקום אחר. וכמו שאנו אומרים (בנוסח התפלה) כי הוא לבדו פועל גבורות כו' שרק הוא לבדו פועל בכל אשר ירצה, וזולת הוא ית' לבדו, אם ירצו לפעול במקום אחר צריכים לקבל הארה מחדש מהשי"ת, ואין די להם מה שקבל לחלקם בשעה שנאצלו. ותפילין של ראש יכולין להאיר למקום החשך, כי הבית עצמו של תפילין של ראש יש בו קדושת כתב מלמעלה גם על הבית והשיני"ן שבו, מה שאין כן בתפילין של יד שאין בכח האור שלהם להאיר לתוך החשך רק בפני עצמוקצדעיין כל העניין דתפילין באריכות בתפארת החנוכי על זוהר פרשת וישלח (קסח:) ד"ה כתיב הכא.:
3