בית יעקב על התורה, ויצא ע״וBeit Yaakov on Torah, Vayetzei 76

א׳עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה. והנה גבי אאע"ה ואבימלך מצינו ג"כ שכרתו ברית שלא יבא בגבולו, וכמו דכתיב שם (וירא כא) ויאמר אברהם אנכי אשבע ומזה הלשון אנכי אשבע, משמע כמו שאומר דבר מתוך הכרח. אכן בזה הברית גמרו האבות להגביל ולהפריד בינם לבין אומות העולם. כי באומות העולם כשישפיע להם השי"ת טובה יקבלוה בגודל זרם חמדתם בלי שום דעת וחשבון, פן ואולי אין רצון השי"ת שוכן בזו הטובה הם מסיחים זאת מדעתם. אכן בישראל כשמקבלים כל הטובות אין נהנים מעוה"ז בלא ברכה, והוא קבלת מלכות שמים, שממליך בקונו, אם השי"ת חפץ ליתנה להם בטובת עין אז הם נהנים מהטובה. וכל הבירורים שישראל מבררים עצמם בקבלת טובה וכל קבלתם הוא בצמצום^רדכמבואר בתפארת יוסף פרשת במדבר ד"ה וידבר ד' [א]: כי האומות בעת שהשי"ת משפיע להם מתפשטים עצמם בכל מיני התפשטות, ואף שמציבים להם דחלא לפעמים שמזרחת להם יראה שלא מדעת, זה הכל כשאין להם טובת עוה"ז, אבל כשיש להם טובת עוה"ז אז מתפשטים עצמם בכל מיני התפשטות ואין להם שום יראה אפילו שלא מדעת ג"כ, שאני ישראל מאחר שאפילו בהתפשטות היותר גדול הוא מוכן ומזומן לקבל עליו כל הסבלנות, ורק זאת חסר להם שכבוד שמים אינו בשלימות. ממילא יש להם תמיד חיבור עם אור השי"ת. לעיל פ' לך אות לז.. כי רק לעתיד אז ימלא שחוק פינו, שהשי"ת יראה לישראל בשכר צמצומם שצמצמו עצמם, לכן יתן להם אז בכל מיני הרחבה, ולא יהיה יראת עונש רק יראת דרך ארץ וכיבוד^רהכמבואר בתפארת יוסף פרשת האזינו ד"ה כי ידין [ב] בתוך דבריו: כי ידין ד' עמו. אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, אשר השי"ת ישפוט אותנו שבדין אנו ראוין להיות עמו, ואנחנו ראוין לחלקו של הקב"ה, כי מאחר שישראל יכול לקבל עליו כל מיני סבלנות וכל מיני עבודות, עד היכן שאפילו החטא מקבל על עצמו, והאומות אינם יכולים לקבל שום סבלנות, ואינם רוצים לילך בעבודה, מזה נתברר שישראל הן ראוין לחלקו של הקב"ה וכו'.. והנה אבימלך בשעתו ולבן בשעתו הם היו בזמנם הגדולים שבאומות העולם, שהעמידם השי"ת זה לעומת זה נגד האבות הקדושים, ולכן רצו להשביע את האבות שלא יכנסו בעולם הזה בגבולם, כי דימו שהאבות מתנהגים בצמצום בכדי שיוכלו לקבל טובת עוה"ז בגודל התפשטות בלא שום יראה ויגיעה. והיה קשה להאבות להגדיר עצמם בקביעות בענין זה, שאולי ירצה השי"ת להנחילם טובה בלי יגיעה. והאיר להם השי"ת שיסכימו לזה, שכל טובתם שיקבלו יהיה בהארת אור הניתן בהארת פנים. ועיקר הארת פנים הוא, שהשי"ת יאיר להם שקבלו הטובה חלף עבודתם את השי"ת. כי באמת אם השי"ת חפץ להנחיל אוהביו טובה יתן לו כח עבודה, ויראה לו אח"כ כי הטובה באה לו בשביל יגיע כפיו. וזה שנשבעו שלא יכנסו בגבולם, כי כשיחפוץ השם יתברך יוכל להרחיב גבול ישראל, שכל הטובות יכנסו בגבולם, וכל מה שהעכו"ם מקבלים בחשך יתן השם יתברך לישראל באורו, ולא יקרא שנכנסו בגבולם, כי גבולם הוא חשך וגבול ישראל הוא אור. והשי"ת יכול להאיר שיכנס הכל לתוך האור שיאיר לישראל. ולכן כשרצה הקב"ה להנחיל את ישראל את ארם נהרים וארם צובה וכן מואב עברו הם תחלה, כדאיתא במדרש רבה (ויצא פרשה עד) למנצח מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה^רומבואר במדרש רבה (פרשה עד) שהאומות עברו ראשונים על שבועתם וזל"ק: בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיים בקש לזנבן הוציאו לו אפיסטולי שלהם (דברים ב׳:ג׳) רב לכם סוב את ההר וגו', פגע במואביים בקש לזנבן והוציאו לו אפיסטולי שלהם (שם) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, באותה שעה שלח יואב אצל דוד וכו'. הלך לו אצל סנהדרין אמר להם רבותי לא באתי לכאן אלא ללמד אם נותנים אתם לי רשות אני מלמד, שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובה ופגע באדומיים והוציאו לו אפיסטולי שלהן רב לכם, והלא הם פרצו את הגדר תחלה (שופטים ג׳:י״ג) ויאסוף אליו את בני עמון, פגע במואביים ובקש לזנבן והוציאו לו אפיסטולי שלהן, אל תצר את מואב, והם לא פרצו הגדר תחלה, (במדבר כ״ב:ה׳) וישלח מלאכים אל בלעם ועתה לכה ארה לי.: